עם הגעת הקורונה לחיינו, המצב לא השתפר, להיפך. הנגיף נעל אותנו בבית, הרחיק אותנו מחברים ומשפחה, והעביר אותנו לעבוד וללמוד מהבית. כתוצאה מכך אנחנו צורכים הרבה יותר מהטכנולוגיה הזו.

אין ספק שהשימושים הדיגיטליים גם עוזרים לנו בתקופת הקורונה ומשמשים כלי חיוני להתנהלות. אנחנו מנצלים את המשאבים שיש לנו לטובת עבודה ולימודים מהבית, לייעול פעולות שעשינו בשגרת חיינו כמו קניית מוצרים חיוניים דרך האינטרנט, ובנוסף אנחנו מוצאים דרכים יותר פשוטות על מנת להעסיק את ילדינו. 

אך כל זה אינו הופך את העניין לפשוט או טוב יותר. חיי החברה שלנו הפכו להיות וירטואליים, ודי שכחנו איך להתנהל בסיטואציות חברתיות. הילדים שנמצאים רוב היום מול המסכים מעדיפים זאת על פני משחקים בגינה או משחקים שלא כוללים שימוש בטכנולוגיה כמו למשל משחקי קופסה או כדור.

בנוסף, מאחר וכולם נמצאים בבתים נוצר עומס רב יותר על האינטרנט הביתי, דבר שחשף את הכשלים הקיימים בתשתיות האינטרנט בישראל. אנשים רבים נאלצים להתמודד עם מצב שהאינטרנט שלהם מאוד איטי , דבר שפוגע בשגרת החיים בתקופה שכזו. 

ניתן גם לראות שמשבר הקורונה החריף את הפערים הקיימים בחברה בין אוכלוסיות חזקות יותר לבין אוכלוסיות חלשות, שיש להן פחות אפשרות לקנות לעצמם ציוד טכנולוגי דרוש.

לסיכום, משבר הקורונה אכן גרם לעלייה משמעותית בשימוש שלנו בשירותי התקשורת השונים, בין אם נרצה בכך ובין אם לא. הדבר אומנם משרת אותנו להמון דברים אך גם פוגע בנו בדרך עקיפה, והאחריות שלנו היא לדעת מתי זה עובר את גבול הטעם הטוב. 

הוא משפיע על יכולת הזיכרון, ומשנה את צורת החשיבה שלנו. אנחנו לא חושבים כמו שחשבנו בעבר. 
למשל, כאשר אנו ניגשים לקרוא מאמר או ספר, הדבר 
לא מתרחש אצלינו באופן טבעי אלא זה דורש מאיתנו מאמץ רב. 
כיום, הדעה שלנו מוסחת יותר בקלות וכתוצאה מכך אנו קוראים מספר עמודים, מאבדים את הריכוז במהרה ומחפשים אחר תעסוקה אחרת. 

עם זאת, לאינטרנט ישנם יתרונות רבים. הוא מרחיב את הידע שלנו, ונותן לנו גישה מיידית ומהירה לכמות עצומה של מאגרי מידע, דבר העוזר לנו לייעל את הזמן טוב יותר.  
אך ליתרונות הללו יש מחיר לא קטן, האינטרנט מקצר לנו תהליכים וגורם לנו להתאמץ קצת פחות, ולכן אנשים מחפשים כיום יותר נוחות על מאמץ.

בנוסף, האינטרנט מצמצם את יכולת ההתבוננות שלנו על דברים והופך אותנו לבעלי חשיבה רדודה ושטחית יותר- דבר הפוגע בזיכרון שלנו. 
למרות המגוון הגדול הקיים בו, בסופו של דבר הוא בוחר עבורנו מה נראה, וכך למעשה הוא מעצב את דרך החשיבה שלנו.

ניתן לראות שאף אמצעי תקשורת לא השפיע בעוצמה כזו על המחשבות שלנו כמו שהאינטרנט עושה כיום. 
דרך ההתמודדות שלנו עם מצב זה, מתבטאת בכך שאנו מנסים לשכנע את עצמינו שהטכנולוגיה היא רק "כלי" ואין לה באמת שליטה עלינו. אנחנו עסוקים בלהיות מסונוורים מהרשת, בכדי לשים לב למתרחש בראשנו. 

במקום שננצל את הזמן שאנו בבית לדברים פרודוקטיביים כמו קריאת עיתון או ספר טוב, אנחנו מעדיפים לגלוש באינטרנט- מכיוון שזה יותר זמין ויותר "נוח" עבורנו. דבר זה פוגע ביכולת הריכוז שלנו, בהתמקדות בדברים שמעודדים חשיבה עמוקה, ומונע מאתנו להעשיר את הידע שלנו בצורה שתצריך קצת יותר מאמץ.

לדוגמה- הלימודים מהבית. במהלך שיעור מקוון ישנם אלפי הסחות דעת וגירויים מאשר בשיעור פרונטלי. הסחות כמו- WhatsApp Web, פייסבוק, גלישה באתרי קניות שונים, כל אלו מונעים מאיתנו להיות קשובים במידע חשוב יותר. 

המוח שלנו התרגל לשים לב לדברים חדשים, כלומר אם אנו אמורים להתרכז בשיעור, ובזווית העין ישנה התראה על הודעה, אנו ישר נסיט את תשומת ליבינו אליה.

עם זאת, ללימודים מרחוק ישנם גם יתרונות. האינטרנט עוזר לנו לקצר המון תהליכים בתקופה זו, למשל- סטודנטים לא חייבים לבוא פיזית לספריה, האופציה המהירה והנוחה זה שימוש בספריות ממוחשבות.

לסיכום, אין ספק שהאינטרנט מועיל לנו רבות בתקופת הקורונה ועוזר לנו להתנהל בצורה קצת יותר יעילה, אך עם זאת הוא פוגע בדרך החשיבה שלנו בצורה קצת יותר עמוקה, מבלי שנשים לב לכך.

העיתון "ניו יורק טיימס" ערך ניסוי, ובדק עד כמה קל יהיה להשיג נתונים על משתמשי אינטרנט למטרת פרסום. הם בנו מספר מִתְאָרים (פרופילים) של אנשים על פי קטגוריות נבחרות, וקנו את הנתונים על הקטגוריות הללו מחברות האוספות את המידע. מטרתם הייתה להעלות את המודעות הכללית על הסחר במידע, והם פרסמו באינטרנט לקבוצות המתאימות מודעות שבהן נכתב- "פרסומת זו מכוונת אליך מכיוון שאתה רוצה לרדת במשקל אבל עדיין אוהב קונדיטוריות", או "את רואה מודעה זו מכיוון שאת אישה התומכת במפלגה הדמוקרטית". ניתן להסיק שמידע זה נאסף מחברת כרטיסי האשראי, היסטוריית הגלישה והצבעה בבחירות בעבר. הניסוי הוכיח שניתן לדייק במיקוד הפרסומות עד לרמת התחביבים או אורח החיים של האדם.

על ידי איסוף נתונים כזה, ניתן לא רק לשכנע אדם לקנות מוצר שבכל מקרה התכוון לקנות, אלא לשכנע אותו ולגרום לכך שיקנה מוצר שבמצב רגיל לא היה קונה. פרסום כמו "כל עובדי ההנדסה קונים מוצרים מחברה X", או פרסום בשעות מוגדרות לפי מידע מקדים על הרגלי הצריכה של אדם מסוים, יכולים להביא אותו לבזבזנות יתר.

בילוי של שעות ארוכות מול המסך עלול לפגוע בראייה שלנו ובנוסף כאשר אדם המכור לטכנולוגיה מתעסק בזה רוב היום, הוא לעיתים יכול לשכוח מהצרכים הבסיסים שלו כמו אכילה או שתייה, דבר העלול לסכן את חייו. 

הטכנולוגיה מתקדמת בקצב משמעותי, ועם התקדמות זו מגיעות גם ההשלכות השליליות שיש לכך על האדם. התמכרות לטכנולוגיה יכולה להתבטא במגוון דרכים, למשל התמכרות למשחקי מחשב, לטלפון, טלוויזיה ועוד. 

התמכרויות אלו מוכרות כהפרעה נפשית, אשר פוגעות באדם המכור. הפרעות אלה מתבטאות בשינוי מצב רוחו של האדם, צורך להתעסק כל היום במכשירים הטכנולוגיים ופחות בדברים חשובים אחרים. 

טכנולוגיות דיגיטליות מנסות למשוך את המשתמשים על ידי טכניקות שיכנועיות. נעשה בנו ניצול ובצורך שלנו להרגיש שייכים לקבוצה מסוימת.

לפי בדיקה שנערכה בקרב משתמשי אינטרנט, אנשים אכן מעוניינים לבלות פחות שעות באינטרנט, אך הם צריכים לקבל עזרה לשם כך. יש מגוון אפשרויות כמו- מרכזי גמילה להתמכרויות מסוג זה, תוכנות המאפשרות נעילה של הטלפון ואפליקציות מסוימות, או למשל התרעות לגבי שימוש מוגזם המעיד על סיכון של המשתמש. בנוסף, ישנן הרצאות בהם מלמדים איך להשתמש נכון יותר במדיה הדיגיטלית.

בציטוט הבא, ניתן לראות שיש התייחסות לכך שארגון הבריאות העולמי מכיר בבעיה החמורה והגוברת של התמכרות דיגיטלית ואף מחשיב אותה בתור מחלה. דבר זה ממחיש את חומרת המצב של התמכרות לטכנולוגיה בעולם.

  “The World Health Organization is to include “gaming disorder”, the inability to stop gaming, into the International Classification of Diseases” 

(הציטוט לקוח מן המקור)

להתמכרות מסוג זה, בדרך כלל אין תופעות הנראות לעין, דבר המקשה על אבחון וטיפול מידי בהתמכרות. נראה כי המדינה צריכה להיות ערנית יותר לתופעות מסוג זה ובייחוד בתקופת הקורונה בה אנשים רבים שרויים בבעיה.

 בקובץ מאמרים שערכה יעל אילת ון-אסן, מוסברות השלכות פסיכולוגיות, חברתיות ותרבותיות של טכנולוגיות דיגיטליות. בנוסף מוסבר כיצד שינויים טכנולוגיים שקרו בשנים האחרונות כמו התפתחות האינטרנט, מראים שהתפתחותן של טכנולוגיות דיגיטליות גורמות למהפכה חברתית ותרבותית.  

בנוסף, במאמר של היילס "מצב של וירטואליות",  נטען שההקשר ההיסטורי והטכנולוגי מעצב את העולם כולו. המאמר עוסק ביחס שבין מידע לחומר, ומוסבר בו שבאמצעות דיבור על מידע, ניתן להסביר מדוע אנשים ומכשירים פועלים בדרך מסוימת.

לסיכום, הדטרמיניזם הטכנולוגי, הינו זרם שטוען שהתפתחויות טכנולוגיות מעצבות ומשפיעות על החברה ועל התפתחותה. כלומר, בשונה מבעבר שבו הטכנולוגיות יוצרו בשביל לשרת צרכים מסוימים של החברה, היום אנו נמצאים במצב שההתפתחויות הטכנולוגיות הן אשר מעצבות ומכתיבות את כללי התרבות והחברה שלנו.

גם במתן חקיקה נוקשה יותר לגבי גישה למידע או טכנולוגיות קידוד יעילות וידידותיות יותר – הרעב של גופים ממשלתיים לנתונים לא ישתנה והם ימצאו דרך להצדיק את פעולתם.
בפועל, המשתמשים לא באמת מבינים את ההיגיון העומד מאחורי המערכות הבירוקרטיות וכיצד הן פועלות, ולכן נמצאים באשליה של השתתפות. 

במצב בו יש רוב של משתמשים אשר מסכימים למדיניות הפרטיות, אלה אשר יסרבו למעקב אחריהם יחשבו כסוטים מן הנורמה החברתית ועלולים להיפגע עקב אי צדק מבחינה כלכלית. בנוסף, כאשר אנו חושפים מידע רב אודות עצמנו, אנו מאבדים את יכולת השיח הביקורתי וההבנה מדוע דברים קורים לנו. 

אומנם, ישנם גופים אשר אוספים מידע למטרות חיוביות כמו ביטחון לאומי אך לאו דווקא. במידע ניתן להשתמש בדרכים רבות אשר יפגעו בפרטיות האדם. המידע הרב מחזק מגמה אנטי דמוקרטית, בכך שהינו מאפשר מעקב ופתירת בעיות ציבוריות מבלי שהמדינה תצטרך להסביר או להצדיק את עצמה לפני האזרחים. 
הצורך למצוא את האיזון הנכון בין פרטיות ושקיפות גובר בזמנים של שינויים טכנולוגיים מהירים. האיזון צריך להיות מהפן הפוליטי, ועליו לעמוד תמיד למשא ומתן. אסור שנושא כזה יוכרע באופן בלתי הפיך באמצעות שילוב כלשהו של תיאוריות, שווקים וטכנולוגיות.

מה גם, שהאזרחים צריכים להבין כי יש לשכלל את  הטכנולוגיה לטובת האדם ושלא תפעל לרעתו.

לכן, לא באמת הייתה זכות בחירה למשתמשים השונים לא לקחת חלק בתוכנות השונות וזאת כי בעצם מי שלא שם לא "קיים". אם כך, ניתן לאפיין תקופה זו בה כל המידע שלנו חשוף, ונראה כי אין לנו יותר מידי אפשרויות מילוט, כל שנותר לנו הוא להאמין כי המידע יישאר בדלתיים סגורות במערכות הרלוונטיות ולא ידלפו לגורמים עוינים לאדם,
וחשוב מכל שהגנת הפרטיות תעמוד על סדר היום הציבורי - פוליטי.