בפועל התמונה צולמה יומיים אחרי ההיתקלות של המחלקה בה יניב נהרג.

זה היה בוקר של התקפה גדודית שנפתח בירי צלף על החפק מגד שפצע אחד מהם. בתמונה אנחנו נמצאים בתוך בניין אחרי שהסתערנו קדימה כפלוגה ראשונה בכדי להדוף את התקפת המחבלים ולהזניק את הגדוד להתקפה מערבה בשכונה. לאחר זמן ממושך בתוך הבית החלטתי שצריך לשנות מצב רוח וביקשתי שאחד החיילים ישלוף מצלמה והתחלתי לעשות צחוקים ולשמח את החבר'ה וגם כבר הרגשתי די בנח עם תחושת הסכנה כי היא כבר הרגישה מוכרת אז יכולתי כבר לפקד בתוכה בנוחות

כל זה ממש התחבר לי לדימוי של הלוחמים הישראלים מאז ועד היום - "יפי הבלורית והתואר" הסימן הזה של לוחמים עם בלוריות שמסמנות התרסה למול הנראות הצבאית, שמסמלת את המילואימניקיות והחלוציות. משהו בבלורית הישראלית שמתנוססת בגאווה הוא סימן היכר חד משמעי ללוחמים ישראלים עד היום. תודה לאל שהשפמים נשארו בתחילת המלחמה ונשכחו!