השהתי תגובה כדי לא להיכנס לעימות וביקשתי ממנו לחכות בחוץ.

כעבור מספר דקות יצאתי אליו כשאני אסוף, הסברתי לו את חומרת המעשה, ביקשתי שיעשה את הבוחן והבהרתי שיהיה המשך טיפול.

קוימה שיחה משולשת עם המחנכת ברוח טובה וניכר כי התלמיד הבין את חומרת המעשה.

התלמידים הראו התנגדות והסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח.

ניגשתי לאחד התלמידים , וביקשתי ממנו לשבת על כסא תלמיד, הוא נענה לבקשת. השני סירב בתוקף, גם אליו ניגשתי והסברתי לו לשבת על כסא תלמיד, התלמיד התעצבן ויצא מהכיתה

התלמיד השלישי ממשיך לחפש כיסא, ומסרב לשבת על כיסא אומר שאין כסאות פה בטענה שאין כסאות פנויים למרות שיהיה מספיק כסאות, הוא היה ברוח שטות ש'לא אופיינית לו לפחות בשיעורים שלי. ביקשתי ממנו לצאת בחץ כדי שאוכל לדבר איתו לבד, המתין כמה דקות ולא חזר.

אני בתוך תוכי רציתי להעיף את שלושת התלמידם לכל הרוחות בגלל החוצפה שלהם וההתעלמות מהמבקש שלי.

נשמתי עמוק והמשכתי את השיעור, לאחר ההפסקה עדכנתי את המחנכת שלהם על האירוע. לאחר ההפסקה התלמיד ביקש לחזור ללמידה. בחרתי לא לפעול מהרגש אלא לאפשר לו להיכנס לשיעור ואחרי זה אפשר לטפל בזה כמו שצריך כאשר שנינו רגועים.

בסופו של דבר בסוף השיעור אחרי שנרגע הבין שעשה טעות בא והתנצל על האירוע.

התלמיד השני לא נכנס לשיעור וקבענו מועד לשיחה איתו.