א. תנועת ההשכלה: התנועה הדגישה את המרכזיות של השכל והתבונה האנושית בכל שטחי החיים של האדם והרצון לחופש דת ולשחרר מסמכויות דתיות. 
 ההשכלה העמידה במרכז את האדם, את טובתו וחרותו. האדם ניחן בשכל ובתבונה והוא חופשי להחליט על עצמו. העקרונות המרכזיים של תנועה ההשכלה נשענו על הידע וההכרה בזה שכל בני האדם שווים. מתחילה תופעת החילון, אנשים לא עוזבים לגמרי את הדת אבל מפסיקים לנהל את חייהם אך ורק על פי הדת (הכנסייה). יש רצון לחפש תשובות הגיוניות ולא רגשיות.
 השפעתה של תנועת ההשכלה:

1. ישנה תביעה מהאדם להעז ולהשתמש בשכלו כדי להוביל קדימה וכדי לשנות את המציאות שלו.

2. ההנחה היא שלכל אדם יש זכויות טבעיות ושוות (חירות, חיים, קניין) שאינן תלויות בחסדי השלטון.

3. שינוי בתפיסת תפקיד השליט וסמכויותיו- מקור הכוח של השלטון הוא העם ולא האל מכאן שהפתרון הוא להקים מדינה ריבונית שמבוססת על חברה מוסרית שבה יהיה צדק ושוויון (בלי עריצות של המלוכה) ותהיה לעם תחושת הזדהות כלפי המולדת.

התוצאה של תנועת ההשכלה הייתה ירידה בחשיבותה של הדת. ישנו ניכור וחוסר שייכות ולכן הלאומיות נתפסה כרגש מאחר ואנשים רצו להשתייך ללאום.
ב. התנועה הרומנטית: בניגוד לתנועת ההשכלה הציבו הרומנטיקנים את חשיבות הרגש של האדם ואת רצונו לשוב לעבר. הרומנטיקה הדגישה את העבר הרחוק והטבע ונשענה על דיבורים מיתולוגיים לאומיים וחידדה את תחושת האהבה והרגש העז למולדת. היא מילאה תפקיד חשוב בהיווצרותן של תנועות לאומיות שרצו להוכיח שבעבר הרחוק הייתה קיימת מדינת לאום (לדוגמה- איטליה היא האימפריה הרומאית).כמו כן התנועה הרומנטית העמידה את המאבק בשלטון הזר כאידיאל המרכזי ואת השאיפה לשחרור ועצמאות. התנועות הלאומיות נזקקו לרעיונות הרומנטיים כדי לסחוף את העם בהתלהבות למאבק.

 מאבק עממי - תחילה מאופיין שלב זה במאבק עממי, בליכוד בני הלאום למאבק למען השגת המטרה שהיא שחרור לאומי והשגת זכויות. התנועות הלאומיות מקדמות את הרעיון הלאומי באמצעות מפגנים המוניים ענקיים שנועדו להפיץ ולקדם את הרעיונות הלאומיים, ואת השאיפה לשחרור לאומי מעול השלטון המקומי או השלטון הזר. מאבק צבאי ודיפלומטי - שלב זה מאופיין במאבק צבאי נגד השלטון הזר בארץ המולדת של בני הלאום. מאבקים צבאיים הביאו בעקבותיהם לעתים הסכמים מדיניים, שבהם הובעה הכרה בעצמאותו של הלאום בארץ הולדתו .
בגרמניה: המנהיגים שהניעו את המאבק:

א. המשכילים הגרמנים-  אשר טיפחו את הלאומיות הגרמנית על ידי  סמלים, שירים אגדות עם ועוד.

ב.ראש ממשלת פרוסיה- אוטו פון ביסמרק: מדינת פרוסיה, הגדולה והחזקה במדינות גרמניה, הייתה הגורם שהוביל את איחודה של גרמניה. ביסמרק ביקש לאחד את גרמניה בכוח צבאי. לטענתו בעיותיה של גרמניה לא יפתרו בנאומים בפרלמנטים או בקבלת החלטות דמוקרטיות אלא יפתרו  בכוח צבאי- "בדם וברזל". ביסמרק העלה את המיסים והקים צבא גדול וחזק.

א. בשנים 1830, 1848 (אביב העמים)  היו ניסיונות של חוגים משכילים גרמנים לנסות ולאחד את המדיניות הגרמניות- ניסיון שנכשל ודוכא.

ב. מלחמה בין אוסטריה לפרוסיה 1866. מכיוון שאוסטריה התנגדה בכל תוקף לאיחוד גרמניה פתח ביסמרק  במלחמה נגדה. אוסטריה הובסה במלחמה, ומדינות צפון גרמניה מתאחדות עם פרוסיה.

ג. הניצחון על אוסטריה אפשר לביסמרק לספח את  המדינות הקטנות של מרכז גרמניה לאיחוד.

ד. מלחמה בין צרפת לפרוסיה 1870.

צרפת בעלת גבול משותף עם גרמניה, התנגדה לאיחודם של מדינות צפון גרמניה עם מדינות דרום גרמניה. יתרה מכך- נפוליאון ה-3, קיסר צרפת, דרש מביסמרק להעביר לצרפת שטחים גרמנים כפיצוי על הפרת איזון הכוחות לטובת גרמניה. ביסמרק מיהר לנצל דרישה זו ולהציגה כאיום על מדינות דרום גרמניה הוא כרת עמם ברית ויצא למלחמה כנגד צרפת.

במהלך המלחמה צבאות גרמניה כבשו את פריז וצרפת נחלה תבוסה קשה וכואבת.

ה. 1871 הקמת הקיסרות הגרמנית המאוחדת (הרייך השני) לאחר נצחונו על צרפת, הוכתר המלך הפרוסי (וילהלם ה-1) לקיסר על גרמניה כולה. בטקס שנערך באולם המראות בארמון ורסאי שבצרפת.

מעתה גרמניה היא מעצמה יבשתית חזקה ומאוחדת בה חיו 41 מילון איש.

 שלב זה מאופיין בהנחלת התודעה הלאומית בקרב בני הלאום באמצעים חינוכיים ותרבותיים, וביסוס הזיקה והשייכות של הפרט ללאום ולמדינה. המדינה מחייבת את הפרט להוכיח זיקה זו של הפרט ללאום ולמדינה, ומפעילה לשם כך אמצעי אכיפה.
בגרמניה: בגרמניה מוקם משטר פדרטיבי, למדינות גרמניה יש סמכות בענייני פנים ומעליהן נמצא ממשל הפדרלי עם ממשלה ופרלמנט כלל ארצי. הממשל הפדרלי אחראי לנושאי ביטחון יחסי חוץ וכלכלה.

המהפכה התעשייתית הייתה אירוע היסטורי שהחל באנגלית המאה ה10 והתפשט באירופה במהלך המאה ה19. המהפכה שינתה באופן קיצוני את פני אירופה והעולם. 
 במהפכה החליפו המכונות וההמצאות הטכנולוגיות את הידיים העובדות. המוני חקלאים נאלצו לעזוב את העולם הישן- משפחה, כפר וכנסייה. המעמדות המסורתיים נעלמו ובני האדם חיו מעתה בעיר הגדולה והמנוכרת.

תיעוש- תהליך שינוי טכנולוגי, כלכלי וחברתי שבו חבורת אנשים עוברת ויצור ביתי ליצור תעשייתי המוני בעזרת מכונות. בתהליך התיעוש הצטמצם חלקה של החקלאות בכלכלה ובתעשייה וגדל חלקם של התעשייה והמסחר. 

עיור- מעבר אוכלוסייה והתרכזותה באזורים עירוניים. בתקופה זו התקיימה הגירה של אוכלוסייה מאזורים כפריים לאזורים עירוניים. הגירה זו גרמה לשינויים באורח החיים ובסוגי התארגנויות שהם התוצאה של המעבר מהכפר אל העיר.

ניכור- תחשה של אי מעורבות, זרות או חוסר שייכות שחש האדם לחברה שבה הוא חי. הסיבות לניכר נובעות מכך שהאדם אינו קשור יותר למקום אחד וכדי למצוא פרנסה ועיסוק הוא נאלץ להרחיק ממקום הולדתו. בביתו החדש מרגיש האדם זר ובודד.

חילון- הדת והכנסייה נוצרית שהיוו בסיס לתחושת שייכותו של אדם לקבוצה הפסיקו לשמש כמרכז חברתי. אנשים בילו את זמנם בעבודה במפעלי התעשייה. עבודה שהגבירה את בדידותם ואת חוסר השייכות.

הקשר של המהפכה התעשייתית לצמיחת הלאומיות:

האנשים שעברו ולערים הגדולות עזבו את משפחתם המורחבת ואת קהילתם ובעקבות כך חוו משבר וגם חיו חיי עוני ומצוקה. הם הרגישו זרות, בדידות וחוסר שייכות. הלאומיות הייתה "הדבק" החדש שאיחד בין אנשים, היא נתנה לאנשים יציבות וביטחון.