היה היה פעם, ילד קטן שניגן ביוקלילי. הוא היה מסתובב בשכונה ומנגן, קלינק, קלונק, קלונק, קלינק, קלונק! המבוגרים היו אומרים: תיקח את הדבר הזה הרחק מכאן!

לא רק זה. האבא של הילד הסתבך. האבא של הילד היה קוסם. היה לו שרביט קסמים. הוא היה עושה זופ! זופ! וגורם לדברים להיעלם.

אבל הוא עשה יותר מדי תכסיסים ליותר מדי גברים ונשים.

הוא היה בא למישהי שבדיוק עמדה לשתות כוס קרה ונחמדה של משהו. זופ! הכוס נעלמת. 

מישהו עושה  משימה קשה של עבודה, זיט זיט זיט. הנה מגיע האבא עם שרביט הקסמים שלו. זופ! אין מסור.

הוא היה בא למישהו שעומד לשבת אחרי יום עבודה קשה. זופ! אין כיסא.

הנשים והגברים אמרו לאבא "אתה תלך מכאן, גם. קח את שרביט הקסמים שלך ואת הטריקים שלך ואת הבן שלך ורק תלכו מכאן."

הילד והאבא שלו היו מנודים. זה אומר, שהם גרמו להם לגור בקצה של השכונה.

עכשיו, בשכונה הזאת הם נהגו לספר סיפורים. הקשישים והקשישות נהגו לספר סיפורים על ענקים שהיו קיימים בימים עברו. 

הם נהגו לספר על ענק בשם אביויו. הם סיפרו שהוא היה גבוה כמו עץ ויכול היה לאכול בני אדם. כמובן, אף אחד לא האמין לסיפור, אבל הם סיפרו אותו בכל מקרה. 

יום אחד השמש זרחה בצבע אדום דם מעבר להר. הגברים והנשים הראשונים שהתעוררו הסתכלו מבעד לחלון. הם ראו צל ענקי מול השמש. הם יכלו להרגיש את כל האדמה רועדת.

נשים וגברים צרחו והתעלפו. "נוסו על נפשותיכם! אביויו מגיע!"

הוא בא למרעה הכבשים. הוא תופס כבשה שלמה. יופ! הוא בא למרעה הפרות. תופס פרה שלמה. יונק! גברים ונשים צרחו "תיפסו את הדברים הכי חשובים לכם ורוצו! רוצו!"

רק אז הבן ואביו התעוררו. "היי אבוש, מה מגיע מעבר לשדות?", "וואו, בן, זה אביויו. אוי אם רק יכולתי לגרום לו לשכב, יכולתי להעלים אותו."

הילד אומר: "בוא איתי אבוש" הוא תפס את אבא שלו ביד אחת. האבא לוקח את שרביט הקסמים, והילד לוקח את היולקילי. הם רצו דרך השדות. 

הגברים והנשים צעקו "אל תתקרבו אליו הוא יאכל אתכם חיים!"

שם היה אבייויו!

היו לו ציפורניים ארוכות כי הוא מעולם לא גזר אותם. היו לו שיניים מריירות כי הוא לא ציחצח אותם, כפות רגליים מסריחות כי הוא מעולם לא ניקה אותם, שיער מדובלל כי הוא מעולם לא סירק אותו. הוא התרומם בעזרת הטפרים שלו. 

בדיוק אז, הילד שולף את היוקלילי שלו. 

א – בי – יו – יו 

א – בי – יו – יו 

טוב, אתם יודעים ויודעות, הענק מעולם לא שמע שיר על עצמו לפני. חיוך טיפשי נמרח על פניו. והענק התחיל לרקוד. 

א – בי – יו – יו 

א – בי – יו – יו 

הילד ניגן מהר יותר

א – בי – יו – יו  , בי – יו – יו ,  יו -  יו – יו,     א – בי – יו – יו  , בי – יו – יו ,  יו -  יו – יו,

הענק הפך חסר נשימה, הוא התנודד, הוא נפל ישר על האדמה. 

ואז הגיע האבא. זופ!

זופ!

נשים וגברים הסתכלו מחוץ לחלונם. 

"הוא איננו! אבייויו נעלם!"

הנשים והגברים רצו דרך השדות.

הם הרימו את הילד והאבא על כתפיהם. 

הם אמרו: "תחזרו לשכונה שלנו. תביאו את היוקלילי הארור שלכם. לא אכפת לנו יותר."

וכולם שרו:

א – בי – יו – יו 

א – בי – יו – יו 

א – בי – יו – יו 

א – בי – יו – יו 

א – בי – יו – יו  , בי – יו – יו ,  יו -  יו – יו

א – בי – יו – יו 

א – בי – יו – יו 

א – בי – יו – יו 

א – בי – יו – יו 

א – בי – יו – יו  , בי – יו – יו ,  יו -  יו – יו