הוא נולד בשנת 1950, בארץ ישראל במושב ''חצב'' שבדרום. הוריו סיפרו לו שבאו למושב בשנת 1949, ולא היה שם שום דבר, פרט לאוהלים. כל משפחה קיבלו אוהל וככה הם בעצם חיו. ההורים עלו מלוב, ומשם הועברו לאיטליה-רומא לתקופה של שנתיים שלושה, משם הגיעו לארץ ישראל באונייה.
המצב הכלכלי בבית היה מאוד קשה, הם חיו מהיד לפה. לאט לאט הם התגברו על כל המכשולים. מהמושב בדרום הם עברו לאור יהודה, וזאת בשל כמות גדולה של מסתננים ערבים מעזה, אשר היו גונבים, ולכן אבא שלו עזב את המושב, והם קנו דירה בעלת חדר אחד 5 נפשות: 3 אחים וזוג הורים. הוא היה הבן הבכור, ואבא שלו היה המפרנס היחידי בבית.
אחרי המעבר לנגבה, הוא למד עד כיתה ח' בבית ספר ''מכלל'', ובגלל המצב הכלכלי הקשה, לא סיים  12 שנות לימוד. אחרי 8 שנות לימוד, התחיל לעבוד, והתחיל ללמוד בתיכון ערב והיה לו ממש קשה, הוא רצה ללמוד מקצוע, על מנת לעבוד במוסך של ''סולל בונה'' ולכן למד מכונאות רכב.
בשנת 1968 התגייס לצבא, שירת בג'וליס, במקצוע שלו- מכונאות רכב בסדנא. השירות הצבאי לא השפיע על המצב הכלכלי בבית. אחרי חצי שנה של שירות בג'וליס, הועבר לסיני.
בגיל 28 עזב את בית הוריו. רכש דירה קטנה, ולאט לאט בעזרתו של אביו רכש בית גדול יותר, ושם חי והתחתן, זה היה בגיל 33. המשכורות בתקופה ההיא היו נמוכות מאוד. לא היה מספיק כסף לבילויים ולעיתים נעזר בהוריו כלכלית. עבר מעבודה לעבודה, עד שהתחיל להרוויח משכורות יותר סבירות. לאחריי נישואיו לאשתו, המשכורת שלה גם כן הייתה נמוכה, ומשם התחילו לעלות לאט לאט למעלה. 
היו להם שני ילדים והיה להם מאוד קשה לגדל אותם. היו הרבה ריצות למעונות וגנים דבר שהצריך הוצאות גבוהות. הם חיו בצמצום מירבי. אחרי שהילדים גדלו קצת, הלך ללמוד הסמכה ללימודי מכונאות, במשך כ-4 שנים, שלוש פעמים בערב. היה עוזב את האישה עם שני ילדים, והיה הולך ישר אחרי העבודה לכיוון הלימודים. הוא קיבל את ההסמכה והמקצוע בגיל 35 לאחר הרבה שנים של קושי וחוסר אפשרות.
בחרתי את הזיכרון הזה כי היה נראה לי מאוד מעניין לקרוא את הסיפור שלו על מה עבר עליו ועל המשפחה שלו ואיך הוא הרגיש בכל הסיפור.

הם לא היו היחידים בין בני הנוער, הייתה קבוצה נוספת. קראו להם ילדי טהרן, יתומים שהוברחו מפולין דרך איראן. הם היו בני 11-12 והגיעו שנה לפניהם. מאוחר יותר הם התקבלו לחברות בדגניה. בארץ המצב היה רע. היה מחסור קשה במצרכי מזון ובתעסוקה. אסור היה לעבור ממקום אחד למשנהו בעיר ובכפר. ארגוני המחתרת היהודיים התנקשו באנגלים ונלחמו נגד הכיבוש. האנגלים היו עורכים חיפושים אחר המתנקשים בדרכים ובאוטובוסים. הם חיפשו גם סליקים - מקומות מחבוא לנשק, ברוב הקיבוצים בארץ. המצב היה מחריף עוד יותר בימים שבהם תפסו לוחמי מחתרות שהשתתפו בפיצוץ משרדים ומתקנים בריטיים, והוציאו אותם להורג.
בחרתי בזיכרון הזה כי הסיפור הזה קרה פה, בארץ ישראל .
סיבה נוספת סבא שלי התחנך וגדל בקיבוץ ליד, בית זרע והסיפור של סבא שלי דומה לסיפור הזה.