קיימות מספר גרסאות לגבי הולדתה של אפרודיטה, ככל הנראה מפני שהיא אינה יוונית, אלא מזרח-תיכונית במקורה. במהלך יצירות שונות מוזכרת עובדה זו,  לכולם חשובים מעשי קפרייס בהוד עטרתה. פולחן אפרודיטה ככל הנראה הגיע ליוון דרך פאפוס שבקפריסין שם נקראה בשם קיפריס, ומכאן גם המיתוסים אודות לידה מקצף הגלים ליד האי. רוב החוקרים מאמינים כי האלה קיפריס קדומה אף יותר וקשורה לעשתר המסופוטומית (ודרכה לאיננה) ולעשתורת הפיניקית. לפי התלמוד (מסכת עבודה זרה פרק שלישי) היו מעמידים פסלים שלה בבתי מרחצאות, גם בארץ ישראל.

 

לכל כפר או עיר היו מספר אלים ראשיים.

*תחום הוא אל הים רעידות האדמה והסוסים

*פוסידון נודע באופיו ההפכפך ובמצבי הרוח שלו,

*שהיה עשוי כולו זהב, אלמוגים ואבני חן
*סמלו המוכר ביותר הוא הטריידנט - קלשון בעל שלוש שיניים

 

אפרודיטֶה או אפרודיטי היא אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית. היא אחת משתים עשרה האלוהויות העליונות והמרכזיות של יוון העתיקה. מקבילתה ברומא היא ונוס ובארמניה אנאהיט.

רוב המיתוסים אודות אפרודיטה הם משלים על אהבה, רומנטיקה ומיניות. אפרודיטה מייצגת מיניות ואהבה חסרת גבולות, שאינה מתחשבת במוסכמות. היא מסייעת לכל מי שחש אהבת אמת או תשוקת אמת, ומענישה את המזלזלים באהבתם של אחרים. לאפרודיטה פמליה מלכותית, הכוללת את ילדיה המכונפים ארוס, פותוס והימרוס , בתה פייתו אלת השכנועים, נימפות ההרים והיערות ושלוש החאריטות.

מקובל ששמה הוא ממקור שמי,אולי משם האלוהות הפיניקית עשתרת.היוונים העתיקים קישרו את שמה למילה היוונית αφρος‏ (אפרוס) שמשמעותה קצף, בשל העובדה שנולדה מקצף הגלים

מראה: שער ג'ינג'ית עיניים ירוקות
שם: אפרודיטה
סוג אלה: אלת האהבה והיופי

הכנסת פסל זאוס לבית המקדש על ידי היוונים מוזכרת בתנ"ך בסוף ספר דניאל והוא מכונה "שיקוץ משומם".

חפציו היו רעם וברק

היה לו זקן ושיער די ארוך
הוא היה שרירי ואב כל האלים

               

  

החפצים המאפיניים אותה:מרכבה רתומה לטווסים, יופיה,נזר מלכות,פרי הרימון,חיות הקדושות לה היו הפרה והטווס.

אילן היוחסים:
ההורים:קרונוס וריה.
אחים\אחיות:זאוס, האדס, פוסידון, הסטיה ודמטר.
בעלה:זאוס.
ילדים:אפרודיטה,ארס,הפייסטוס.

מקדשים הוקמו לכבודו בשטח נרחב של ארצות לחופו של הים התיכון, מאסיה הקטנה שבמזרח ועד סיציליה שבמערב. מוקד הפולחן המרכזי לזאוס היה באולימפיה שבאליס, שם נערכו לכבודו גם המשחקים האולימפיים העתיקים.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוונית עתיקה נהגה שמו תחילה זְדֶאוּס, ולימים בשיכול אותיות "דזאוס", ולבסוף "זאוס" (בהברה אחת, עם דו-תנועה). הכתיב היווני היה תמיד Ζεύς. ביוונית מודרנית הוא נקרא דִיאַס (Δίας). זהו גלגול שמו של אל שמי-היום ההודו-אירופאי, דאוס (Dyēus ph₂ter), שפירוש שמו "ברק" או "שמיים"^[1]. אל זה היה ראש הפנתאון, ושמו התגלגל לשפות רבות.

במיתולוגיה הרומית מכונה זאוס "יופיטר" (שגם שמו מקורו בדאוס), ועל שמו נקרא גדול כוכבי הלכת במערכת השמש, צדק ("יופיטר").

בעבר נהגו לתעתק את שמו לעברית גם באופנים הבאים: זיאוס, זֶוְס, זֶבְס, צאוס (על דרך הגרמנית), ציאוס.

לידתו ועלייתו של זאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש זאוס באתונה

זאוס היה השישי והאחרון מבניהם של קרונוס וריאה, הטיטאנים. אחיו היו: הסטיה, דמטר, הרה, פוסידון והאדס. בנבואה אשר רבצה על קרונוס, ואשר סופרה על ידי גאיה ואורנוס, נאמר כי אחד מבניו ידיח אותו משלטונו בעולם. בשל כך, נהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. אולם ריה סלדה מכך, וכאשר נולד זאוס, נתנה לבעלה אבן עטופה בד במקום בנה. קרונוס בלע את האבן והיה בטוח כי בלע את בנו.

ריאה ילדה את זאוס בכרתים, במערה מוסתרת, הנימפות אדרסטיאה ואידיאה השקו אותו בחלב העז אמאלתיאה. הנימפות שרו, רקדו סביבו ועוררו רעש כל זמן שבכה, על מנת שאביו לא יישמע את בכיו. זאוס גדל בסתר עד שהגיע למלוא כוחו, ומשהגיע לבגרות יצא לשחרר את אחיו. הוא הערים על קרונוס ואמר לו שאם ישתה משקה (כדי שיקיא את אחיו של זאוס, הוא נתן לו יין מעורב במי ורדים וחרדל) מסוים יהפוך לישות החזקה בעולם. קרונוס, שלא הכיר את בנו, שתה בשמחה את המשקה והקיא את ילדיו מיד. כשחברו האלים יחד, הם נלחמו בטיטאנים, שבראשם קרונוס.

הטיטאנים לא מיהרו לקבל את מרות האלים החדשים. במשך עשר שנים השתוללה מלחמה בין הדורות. לבסוף שחרר זאוס את אחיו של קרונוס, הקיקלופים, מכלאם שבטרטרוס, ואלה העניקו לו את כלי נשקו הקטלני: הברק. בנוסף, שחרר גם את הענקים בעלי מאה הזרועות (הקאטונכרים), ובתמורה ניצבו אף הם לצידו. יחד הכו האלים ובני בריתם בטיטאנים, עד שלבסוף הושלכו הטיטאנים לטרטרוס, אטלס - גנרל הטיטאנים שנאלץ לשאת את השמיים על גבו - הורשה להישאר מחוץ לכלא, אך הוא סבל מאוד. קרונוס נקצץ לאלף חתיכות בחרמשו שלו עצמו (על ידי זאוס) והושלך לטרטרוס.

אחרי הניצחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הניצחון על הטיטאנים בחרו ששת האלים את הר אולימפוס כמקום מושבם הנצחי, שם נפלה ההחלטה כיצד יחלקו ביניהם את העולם. זאוס נבחר לשליט העליון, וכן לאל השמים, הרעם והברק; יש הטוענים^{[דרוש מקור]} כי הבחירה בו נעשתה בהגרלה, ואילו לפי גרסה אחרת נבחר בשל כך שהנהיג את המאבק בטיטאנים, היה החזק מבין האלים והכריזמטי מכולם. אחיו הזכרים של זאוס חילקו ביניהם את השליטה על כדור הארץ: זאוס - אל השמים ומזג האוויר; פוסידון - אל הים ורעידות האדמה; האדס - אל השאול, המתים, האוצרות ומעמקי האדמה ובנוסף לכך; דמטר קבלה את התפקיד של אלת הצמיחה, הקיץ והתבואה.

זאוס נישא לאחותו הרה, הנזכרת כאלה קנאית ונקמנית - כיוון שזאוס לא שם את הנאמנות לה בראש מעייניו. הוא היה אביהן של מספר דמויות בולטות במיתולוגיה היוונית, לרבות:

תפקיד מרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאוס הפך לאל כל כך מרכזי בחיי היוונים כי לפי אמונתם הוא שלט בגורל המלחמה. הומרוס מתאר באיליאדה פעמים רבות את הדבר. זאוס משפיע על גורל הקרב בשני אופנים. ראשית, הוא מטיל את ברקיו לצידי הקרבות כדי להודיע מי ינצח. שנית, במלחמות הרות גורל בשביל האלים זאוס משתמש במאזני הדין שלו. על שתי כפות המאזניים הוא שם גורל מר עבור שני הצדדים והצד הכבד יותר יפסיד. לדוגמה, מתואר באיליאדה (שיר 22, שורות 209–213 בתרגום טשרניחובסקי) שזאוס הציב על המאזניים את גורלות אכילס והקטור. זאוס גם שלט בגשמים, הוריד את המבול והחריב את אטלנטיס.

הכנסת פסל זאוס לבית המקדש על ידי היוונים מוזכרת בתנ"ך בסוף ספר דניאל והוא מכונה "שיקוץ משומם".

תכונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרף גדולתו של זאוס, הוא לא היה חף מפגמים. על אף היותו החזק שבאלים, לא היה הפיקח שבהם (ב"איליאדה", לדוגמה, מערימים עליו הרה ופוסידון גם יחד). הוא מצטייר כישות יצרית מאוד: רודף נשים, חם מזג וחובב יין, מה שלעיתים סיבכו בצרות. תאוות הבשרים שלו הביאה אותו ללבוש צורות שונות כדי לפתות אלות, נימפות ובנות תמותה, למורת רוחה של הרה אשתו. למרות זאת, זאוס לא היה אל נקמן, ולא נהג לנטור טינה; אולם היה ידוע בכעסו - כך, פעם אחת הוא תלה את הרה אשתו בין השמים לארץ בשלשלאות כיוון שסיכנה את חיי בנו הרקולס.
לפי הומרוס, זאוס היה יחסית חסר רגישות לילדיו - הוא הניח לבנו, סרפדון שליט ליקיה, למות מידי פטרוקלוס כשהוא אומר משפט אחד להגנתו; עם זאת לאחר מכן הוא משתמש במאזני הדין כדי לנסות להציל את הקטור, כיוון שזה הקריב לו עדרים שלמים של כבשים.