אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש

חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות

הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב

הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב

וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש

רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.

כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה

הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה

כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות

אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא

ופניכם בתצלום הישן מוכיחות שדיברתם מכל הלב

כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

הבטחתם יונה

עלה של זית

הבטחתם שלום בבית

הבטחתם אביב ופריחות

הבטחתם לקיים הבטחות

הבטחתם יונה

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש

גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש

גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות

גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות

ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים

כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים

אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש

אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

הבטחתם יונה

עלה של זית

הבטחתם שלום בבית

הבטחתם אביב ופריחות

הבטחתם לקיים הבטחות

את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא מכיר

אבל מי לא שמע על האומץ של רן

הוא הכי מהיר בחול הוא הכי חזק בגן

אבל יש לו סוד אחד שפחד הוא לגלות

שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות

אז בלילות קרים

עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים

והוא מגלה לה מה היא בשבילו

כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה

אצלנו בגן יש הרבה חבורות

יש כאלה נחשבים יש כאלה שפחות

אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות

מריעים להם כפיים מלמדים אותם לנחות

מורמים על נס הדגל גאוות כל האיזור

רק לפעמים כשהם קופצים רחוק הם שוכחים לחזור

אז בלילות קרים

עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים

והוא מגלה לה מה היא בשבילו

כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה

אצלנו בגן נפרדים בשמחה

כי היום לא ארוך וניפגשים שוב מחר

חוץ מאלה שפתאום לא חוזרים יותר לגן

אמרו לי שהם רק עברו דירה מעבר לענן

אז בלילות קרים

עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים

והוא מגלה לה מה היא בשבילו

היא בוכה שהוא מציע לה להיות

כל עולמו בערב שלפני המלחמה

אצלנו בגדוד יש המון ילדים

את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא אכיר

עד מתי הרוח תסיע
עננים ודאגות
ומתי ישוב להפציע
סתם יום תענוגות
יום בלי עצב, יום בלי פחד
כל הארץ מתייפחת
כמו ילדה קטנה זועקת
תנו לחיות בשקט

היא זועקת - אהבוני!
מלחמה אל נא תלמדוני
את אהבתכם הראוני
תנו לגדול בשקט

מה קרה לילדותינו
היפה והתמימה
מי יביא שלום עלינו
ועל פני האדמה
הפרחים ישובו לפרוח
ונשוב לצהול ולשמוח
עם האור ועם התכלת
תנו לחיות כמו ילד

היא זועקת - אהבוני...

מי שלחם, הוא לא ישכח על מה לחם

מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום

מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם

מי שהבטיח לא הניח את חרבו

מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם

מי שאהב לו - עוד צפויות לו אהבות רבות

מי שהלך הוא לא יאהב עוד לעולם.

וההרים עוד בוערים באש זריחות

ובין ערביים עוד נושבת רוח ים

אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות

מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם.

מי שחלם והתגשם לו החלום

מי שלחם עד ששמע קול מנצחים

מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום

הוא לא יניח שנשכח את ההולכים

מי שהבטיח וזכה גם לקיים

מי שהצליח לחזור מן הדרכים

מי שכאב, אבל הבין שהכאב אילם

הוא לא יניח שנשכח את ההולכים.

וההרים עוד יבערו באש זריחות

ובין ערביים תנשב עוד רוח ים

אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות

הם שיעידו, כי זכרנו את כולם.

מי אשר כבה נרו
ובעפר נטמן,
בכי מר לא יעירו
לא יחזירו לכאן.

איש אותנו לא ישיב
מבור תחתית אפל,
כאן לא יועילו
לא שמחת הניצחון
ולא שירי הלל.

לכן, רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה.

תנו לשמש לחדור
מבעד לפרחים.
אל תביטו לאחור,
הניחו להולכים.

שאו עיניים בתקווה,
לא דרך כוונות
שירו שיר לאהבה
ולא למלחמות.

אל תגידו יום יבוא -
הביאו את היום!
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות
הריעו רק שלום!

לכן, רק שירו שיר לשלום...

יושב וכותב לך מכתב

על כל הדברים שהיו

כל מה שקרה בדיוק

אותיות מופיעות על הקיר

אני הפחד, נעים להכיר

הדמויות אוהבות לשחק

זזות כאן בבית הריק

הריק

ואת את לא יודעת כמה

ממך ניסיתי להסתיר

את כל הסיוטים בלילה

צרחות ודם על המדים

את, לא מבינה כבר למה

אני, מזמן כבר לא אני

תמונות רצות מאותו לילה

דמעות, כאב של לוחמים

זה ערב ראשון שאת שם

אני יושב וחושב, לא נרדם

השקט לאט מתנגן

מקדיש לך עכשיו שיר בלי…

בשתיים, שתיים ושלושים
נכנסו דרך הטרשים
לשדה האש והמוקשים
של גבעת התחמושת.

מול בונקרים מבוצרים
ומרגמות מאה עשרים
מאה וכמה בחורים
על גבעת התחמושת.

עמוד השחר עוד לא קם
חצי פלוגה שכבה בדם
אך אנו כבר היינו שם
בגבעת התחמושת.

בין הגדרות והמוקשים
השארנו רק את החובשים
ורצנו אבודי חושים
אל גבעת התחמושת.

באותו רגע נזרק רימון מבחוץ.בנס לא נפגענו.
חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים.
מישהו היה צריך לעלות למעלה ולהשגיח.
לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן.
איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון.
לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי.
ככה עברנו איזה שלושים מטר.
איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים,
עד שנפגע בראשו ונפל פנימה.

ירדנו אל התעלות
אל הכוכים והמסילות
ואל המוות במחילות
של גבעת התחמושת.

ואיש אי אנה לא שאל
מי שהלך ראשון נפל
צריך היה הרבה מזל
על גבעת התחמושת.

מי שנפל נסחב אחור
שלא יפריע לעבור
עד שנפל הבא בתור
על גבעת התחמושת.

אולי היינו אריות
אך מי שעוד רצה לחיות
אסור היה לו להיות
על גבעת התחמושת.

החלטנו לנסות לפוצץ את הבונקר שלהם בבזוקה.
הבזוקה עשתה כמה שריטות לבטון.
החלטנו לנסות בחומר נפץ. חיכיתי מעליהם עד שחזר הבחור עם חומר הנפץ.
הוא היה זורק לי חבילות חבילות, ואני הייתי מניח את החבילות אחת אחת בפתח
הבונקר שלהם.
להם היתה שיטה: קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו.
אז בין צרור לרימון, הייתי ניגש לפתח הבונקר שלהם ושם שם את חומר הנפץ.
הפעלתי את חומר הנפץ והתרחקתי כמה שיכולתי.
היו לי ארבעה מטר לתמרן, כי גם מאחורי היו לגיונרים.
אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום.

בשבע, שבע ועשרים
אל בית הספר לשוטרים
אספו את כל הנשארים
מגבעת התחמושת.

עשן עלה מן הגבעה
השמש במזרח גבהה
חזרנו אל העיר שבעה
מגבעת התחמושת.

חזרנו אל העיר שבעה
עשן עלה מן הגבעה
השמש במזרח גבהה
על גבעת התחמושת.

על בונקרים מבוצרים
ועל אחינו הגברים
שנשארו שם בני עשרים
על גבעת התחמושת.

האם אתה שומע?

האם אתה יודע?

השמש עוד עולה כל בוקר

ואורה לבן,

ולעת ערב רוח מפזרת

את עלי הגן.

הגשם הראשון

ירד לפני יומיים,

בערב יום שלישי,

ושוב אפשר לראות שמיים

בשלולית על הכביש הראשי.

אחי הצעיר יהודה

האם אתה שומע?

האם אתה יודע?

בגן הילדים שלך

לומדים כבר שיר חדש,

ובתיכון התלמידים

שוב מתעמלים על המגרש.

רוחות ערבית

מייללות על המרפסת

את כל שירי הסתיו,

ואמא מחכה בסתר,

שאולי עוד יגיע מכתב.

אחי הצעיר יהודה

האם אתה שומע?

האם אתה יודע?

כל חבריך הטובים

נושאים דמותך עמם,

ובכל הטנקים על קווי הגבול

אתה נמצא איתם

אחי הטוב,

אני זוכר את שתי עיניך,

והן פותרות חידה.

ובני הרך יפה כמוך

בשמך לו אקרא - יהודה.

ראיתי את שבעת פלאי תבל,

בקוטב הצפוני וגם דרומה,

אך אין מקום כמו ארץ ישראל.

וכמו גלויות של נוף יפות

תמונות בזכרוני עפות,

כמו בעד עדשה של מצלמה

בתרמילי אותן אשא

בכל מקום, בכל מסע

קטעי פסיפס מתוך תמונה שלמה.

שלום לך ארץ נהדרת,

עבדך הדל נושא לך שיר מזמור.

גם אם לעיתים נודד אני על דרך,

מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור.

צריחי המגדלים בירושלים

וסמטאות השוק הצבעוני

גגות הרעפים של גבעתיים

הניבטים מבעד חלוני.

את האביב בתל אביב,

את סבתי ואת סבי,

את החלה ואת נרות שבת,

את ים המלח מול אדום

ואשת לוט צופה לסדום

ואת הקיץ בואך אילת.

שלום לך ארץ נהדרת...

מימיה הכחולים של הכנרת

והרקיע התואם מעל

והרגשת הבית המוכרת

בתוך עורקי זורמת כמו חשמל.

הרי גליל והשומרון,

הפרדסים שבשרון,

וילדים בגן המושבה

את הכרמל ואת הים

אחד אחד ואת כולם,

תמיד קורצים, אומרים ברוך הבא.

שלום לך ארץ נהדרת...

יש מקום רחוק מלא פרחי בר

מקום קטן, עלוב ומשוגע

מקום רחוק, מקום לדאגה

אומרים שם מה שיקרה

וחושבים על כל מה שקרה

אלוהים שם יושב ורואה

ושומר על כל מה שברא

אסור לקטוף את פרחי הגן

אסור לקטוף את פרחי הגן

ודואג, ודואג נורא

בקצה השמיים ובסוף המדבר

יש מקום רחוק מלא פרחי בר

מקום קטן, עלוב ומשוגע

מקום רחוק מקום לדאגה

אומרים שם מה שיקרה

וחושבים על כל מה שקרה

אלוהים שם יושב ורואה

ושומר על כל מה שברא

אסור לקטוף את פרחי הגן

אסור לקטוף את פרחי הגן

ודואג, ודואג נורא

אומרים שם מה שיקרה

וחושבים על כל מה שקרה

אלוהים שם יושב ורואה

ושומר על כל מה שברא

אסור לקטוף את פרחי הגן

אסור לקטוף את פרחי הגן

ודואג, ודואג נורא

הראית איזה יופי

שרעד ברוח סתיו,

שדה זהב דעך באופל

והדליק נרות חצב.

הראית איזה אודם

שצעק למרחקים,

שדה דמים היה שם קודם

ועכשיו הוא שדה פרגים.

אל תקטוף, נערי,

יש פרחים שבני חלוף

יש פרחים שעד אינסוף

נשארים במנגינה.

אל תקטוף נערי,

יש פרחים שבני חלוף

יש פרחים שעד אינסוף

עם המנגינה.

הראית מה השחיר שם?

שדה קוצים הוא, נערי,

שהיה עזוב בקיץ

ועכשיו הוא שדה חריש.

הראית מה הלובן?

נערי, זה שדה בוכים,

דמעותיו הפכו לאבן

אבניו בכו פרחים.

אל תקטוף, נערי... 

שהטבע צוהל בכל פה

הוא שופע חיים

שיכור ומבושם -

איך שיופי יכול לרפא!

נסער ומשולהב ומתיז

ניצוצות -

אך עוד רגע ייבּול ויצהיב

כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת -

קצר פה כל כך האביב.

קצר וחטוף ושובר את הלב

לחשוב שהוא תכף ידעך

מבטו רק נפקח

אך התחיל ללבלב -

רק ניתן לי ותכף נלקח.

אביב עול-ימים וסוער

וסופו-

כבר כתוב בעלי ניצניו,

אבל הוא מסתחרר

כפרפר במעופו,

וכמוהו-נצחי בעיניו.

קצר וחטוף ושובר את הלב

לחשוב שהוא תכף ידעך

מבטו רק נפקח

אך התחיל ללבלב -

רק ניתן לי ותכף נלקח.

ואת ואני היודעים

ונורא הדבר שרק הוא לא -

עד כמה קצרים החיים,

החיים הקצרים שניתנו לו.

נדיב ונסער ומכאיב

קצר פה כל כך

האביב.