המלצות לוועדה לשיפור מצב ההוראה בכדי להפוך את הלמידה ללמידה משמעותית הינן לחבר את היצירה לעולמם הקרוב והמוכר של הנוער, לנסות ולמצוא נקודות השקה אשר יצרו אמפתיה, חיבור רגשי והבנה מעמיקה של הנושא תוך למידה חוויתית, מעניינת ומעוררת חשיבה.

הספרות מביטה פנימה או החוצה? האם היא רק לעצמה או גם לסביבתה

הסיפור לדורו או הסיפור לדורות

הספרות נוגעת ללב, כאדם הלוחש לנו את חייו. הספרות מביטה בעצמה במראה כדי שתוכל להיות שלמה בהכנסת אורחים לביתה, אך גם מחוברת למכלול החיים סביבה. הספרות  נטועה בשורשי הולדתה אך

צומחת ומגיעה לכל אדם

והמורים תפקידם "לחפור" ולגעת בלב, להביט פנימה והחוצה ....ולהביא את התלמידים

"לחפור ולחפור".

לעניות דעתי, חיבור בין תחומי דעת שונים יסייע לתלמיד להפנים את הנלמד. לדוגמא: חיבור בין היסטוריה, אומנות וספרות כאשר נלמד את שירת ימי הביניים. כמו כן, ניתן למצוא נקודות השקה בין ספרות לבין מקצועות נוספים.

המלצה נוספת, בה אני משתמשת כמעט בכל שיעור ,למצוא חיבור בין היצירות הנלמדות לבין נושאים אקטואליים או נושאים שמעסיקים את עולמם של תלמידינו.

עיקר הבעיה היא כאשר תלמידים דולים סיכומים מרשת האינטרנט שאינם עולים בקנה אחד עם דרך ההוראה והניתוח שהציג המורה בכיתה.

לדעתי הוראת ספרות צריכה להסתמך כמה שיותר על הידע המדעי הדיספלינרי בשילוב עם תהליכי למידה משמעותיים. אני מאמינה ששילוב זה יתן לתלמידים תחושה טובה יותר של הבנת היצירות הספרותיות (מתוך תהליכי למידה משמעותיים) ושל הבנת ספרות (מתוך הידע המדעי). שילוב זה ישפר את שרשרת העתקה.

אני מאד מסכימה עם דבריו של אייל

לצערינו התלמידים בהוראה כיום לא יודעים לעשות קישורים בין החומרים השונים

ופעמים רבות "הקופסאות" מתערבבות

בגלל שהלמידה כיום היא טכנית ומשרתת מטרה אחת והיא המבחן

לכן המלצתי ומה שאני כמורה לספרות מנסה לעשות

לשלב את החומר בספרות עם תחומי

דעת אחרים כמו תנך,אומנות והיסטוריה

אותם הם לומדים כדי ליצור קוביה אחת

אני חושבת שצריך לעשות תיאום בין מקצועות ולראות מה הם הנושאים המשיקים ולנסות לעבוד בתיאום

אין ספק שבדבריו של אייל רם יש אמת והתלמיד "בונה" קוביות במוחו ולשם מעביר את החומר הנלמד בתבניתיות ברורה וממוקדת. אבל לשמחתי לא כל המורים מלמדים באופן שכזה וההוראה הופכת ליותר מעניינת, יותר רלוונטית, ויותר אקטואלית. על כן , במסגרת ההמלצות לוועדה אבקש להוסיף שעות הוראה בספרות שכן שש שעות תיכוניות הן בדיחה להטמעת תהליכי הוראה ולהפיכת יצירה או טקסט לשיח רלוונטי, מעניין ומפרה. שנית, אמליץ לתת לתלמיד משקל נכבד בניתוח היצירה- לתת לו לבחון, לבדוק, להרגיש ולחוש את היצירה ולא ל"הפיל" עליו אמצעים רטוריים ומבנה- "כי זה מה שצריך לבחינת הבגרות". ולסיום, להפוך את הוראת מקצוע ספרות לרלוונטי יותר לעולם של המאה 21 שבו מתלוננים שהנוער לא קורא- יותר יצירות מודרניות, פחות שאלות על "אמצעים פיגורטיביים ומוטיבים" ויותר על תהליכים, חוויות, ביקורת, התרשמות אישית.....י

הייתי ממליצה לשלב ספרות ותרבות , כלומר - לבחון נושא מסויים ע"פ יצירות מתחומים שנוים (ספרות/קולנוע/תאטרון/ עולם התקשורת). הייתי ממליצה חלק ממרכיב הציון לעבודה יצירתית (כתיבת תסריט/סיפור קצר/שירים/מחזה.

כמו כן, מציעה לאפשר באיזשהו אופן בחירה של יצירה/נושא תמטי לכיתה/לפרטים על מנת לאפשר חיבור אישי לנושא. 

הצעה אחרונה:

כדי למקם את הספרות הנדונה בהקשר רחב אני מציעה לתת מבוא לספרות ) ותרבות עברית (הסטורית - כרונולוגית)

לצערי דבריו של אייל משקפים מציאות. התלמידים אוגרים ידע באופן נקודתי ואינם מחברים אותו לחייהם או באופן רחב לחומר הנלמד. אין הטמעה אמיתית של תהליכים והלמידה אינה מתוך עניין אלא לשם ציון.

אני חושבת שספרות צריכה להלמד באופן חווייתי תוך חיבור התכנים ואופן הלימוד שלהם לעולמו של התלמיד. תחומי העניין של הילד הם המפתח לחיבור ומכאן הכל פתוח

לנו ,המורים, האתגר גדול.

אנו צרכים למצוא את הדרך לעולמו של התלמיד ולמאגר הידע שלו.

אנו מוצאים את עצמנו מלמדים אותה יצירה בדרכים שונות במהלך השנים ומקווים שמשהו משיעורנו ישפיע על עולמו של התלמיד ויעורר אותו למחשבה.