מאוד התרגשתי ושמחתי על הזכות.

היום שנים רבות אחרי, המתיקות וההתרגשות מההפרשת חלה עם סבתא מלווה אותי כל שבוע, כשאני מרגישה שסבתא פה איתי בהפרשות חלה.

מתגעגעת!!!

סבא היה מדביק את הנייר של הסוכריה על המצח ומצחיק את כולם.

לבסוף נרגעתי וב"ה עבר לי הכאב

במהלך הניקיונות התחלתי לרטון שלא טוב לי. אבא ע"ה שאל אותי מה העניין?

השבתי "לא טוב לי בעבודה"

התשובה שלו הפתיעה אותי "אם לא טוב לך תעזבי, אנחנו כאן בשבילך"

המילים חזקו אותי ונתנו לי כוח להמשיך. ב"ה התעודדתי מאוד והרגשתי השתפרה.

איזה טוב לשמוע חיזוקים כאשר אתה נמצא למטה ואז מרגיש איך אתה עולה.

הסיפור בערך כך-

כשאבא הגיע לארץ , הוא פגש מישהו(כנראה קיבוצניק), שאבא מאד מצא חן בעיניו, והוא רצה לתת לאבא בית בקיבוץ(!), מכיון שהוא הזכיר לו את אחיו שנרצח בשואה.

אבא סירב(בנימוס כנראה...), מכיון שבקיבוץ הזה גידלו חזירים.!!

מפליא איך עולה חדש מקבל כזאת הצעה מפתה, ובכל זאת מוותר, בגלל עקרונות וייראת שמיים.

שנזכה ללכת בדרכו.

* אחרי סעודת שבת..  היינו יוצאים לספסל ומשחקים עם סבא 'כיפים' תמיד הוא היה מוותר לנו כדי שנצא בהרגשה טובה.

* תמיד היה מביא לנו משהו טעים, ומקבל אותנו במאור הפנים.

* כשהיינו באות לעזור לסבא וסבתא - בימי שישי - הוא לא היה מסכים שנעבוד קשה ובמיוחד לא הסכים שנוציא דברים מהתנור בטענה שיש לנו ידיים יפות של 'בחורות' וצריך לשמור עליהם מכוויות.

* היינו הולכות לשטוף את הבית כנסת עם סבא בהתלהבות.

* בכל ליל שבת שהיינו באים לסבא ולסבתא  היינו הולכים עם סבא -  להגיד 'שבת שלום' לסוליקה בן חמו.

*כשסבא היה לומד פרשת שבוע עם סבתא והיינו לידו, תמיד הוא שאל אם אנחנו רוצות להצטרף ללמוד איתו, אבל בלימודי ה'זוהר' הוא לא היה מסכים שנלמד איתו, אמר שזה עמוק בשבילנו....

*תכונה אופי שלקחתי ממנו לחיים

תמיד לכבד כל אדם ולהאיר פנים.

בגעגועים רבים.

מרגלית.

‏אני חיה בבית של סבא וסבתא מאז החתונה ובאופן טבעי ‏כל הדברים בביתי, מסודרים בדיוק כמו שהוא היה מסדר, ברמה שמישהו מהמשפחה  שלי מגיע (אמא, אחיות..) הם יודעים  בדיוק איפה כל דבר נמצא. 

כל כך כיף לגור שם כי זה מרגיש לי - המשך טבעי -  'גלשתי' לשם.מרגש בשבילי לגדל את הבנות שלי - הנינות  - של סבא וסבתא - בביתם.

יוצא לי הרבה פעמים לספר לבעלי - כל מיני דברים תוך כדי החיים על כל מיני פינות מהבית של סבא... איך שהיינו יושבים במרפסת ומדברים עם סבא. ואנחנו - בעלי ואני -  פשוט יושבים באותו מקום ומדברים.

כשאנו מארחים - אנו פותחים את שולחן השבת בדיוק באותו זווית שסבא היה עושה..

אני זוכרת, כשהייתי ילדה קטנה סבא ידע שאני אוהבת שוקולדים וכשהגעתי לסבא וסבתא הוא היה זוכר ומוציא לי מהמגירה בחדר שלו שוקולד או בונבון. 

קבוע אחרי התפילה היינו הולכים ביחד עם סבא לקידוש אצל דודה אסתר הוא תמיד היה נכנס עם חיוך ומצב רוח טוב והומור... ותמיד היה שואל איפה שירה חדשה (שושי)

‏אני זוכרת שהיינו יושבים  במרפסת ומדברים איתו הרבה, הייתי ממש אוהבת לשבת ולדבר ולצחוק איתו.

תמיד הייתי חוזרת מסבא וסבתא  במצב רוח טוב - אחרי שהייתי איתם.

גם כשהיה בבית חולים הייתי באה אליו והוא תמיד השתדל להיות שמח כדי שיהיה לי נעים אצלו.

‏משהו שיושב לי על הלב ואני מרגישה פספוס זה ‏שהייתי משתדלת ללכת לסבא ולסבתא בימי שישי..  וביום שישי האחרון לפני שנפטר אז לא יצא לי ללכת ואמרתי לעצמי - אלך בפעם אחרת , וביום השישי הזה  הוא שאל את שולה: איפה אוסנת? ולצערי, הוא נפטר באותה שבת ולא זכיתי להיות אצלו עוד פעם.

ושאלת השאלות:

הייתי שואלת את סבא: את מי אתה הכי אוהב מכל הנכדים?

 והוא היה אומר: אני אוהב את כולם אותו דבר.

מאיפה להתחיל??

לא מאמינה שעבר עשור מאז השבת בה נפרדת ממנו

זכיתי להיות איתך להצטרף לשולי שליוותה אותך באחת הבדיקות

לא ידעתי שעוד רגע וכבר הכל משתנה

זוכרת שלא הרגשת טוב במהלך הבדיקה ובדרך חזור, 

היה גם רגע שהרגשת טוב יותר והתחלת לספר לנו סיפורים מפעם, 

על מרוקו של ימי ילדותך...

אני לא זוכרת מה שסיפרת. רק את העיניים הבורקות, את הקול שלך

ואותי שמנסה לשאוב עוד רגע ועוד קצת, לשמוח שהוקל לך .

חזרנו הביתה ואחיך דוד חנניה (ד' יאריך ימיו בטוב ובנעימים!) 

חיכה לך בחוץ, וקרא בקול "אחי" , אתה הנהנת לקראתו 

והפגישה בינכם היתה מרגשת, בוקעת לבבות

דודה שולי תמכה בך בעליה עד שהגענו הביתה.

כשבוע לאחר מכן, עם צאת השבת, התבשרנו על פטירתך

בכאב העצום שלי שמרתי את הבגד שלבשתי באותו יום למשך כמה שנים.

הבטחתי לעצמי שכשאזכה להקים בית וללדת בן בעז"ה, יקראו לו שלמה על שמך

ואכן אחרי כ5 שנים זכיתי ללדת את שלמה יהודה.

 הוא היה צריך להוולד בתאריך של סבא בדיוק ונולד רק בז' באב, 

אבל את שמו של סבא הוא נושא בשמחה 

מספרים לו שהוא קרוי על שמו של סבא, הוא זכה!

כל כך הרבה פעמים זה נדמה לי שאתה כאן,

סבא החזק הכל יכול,

סבא שמגיע אל ביתנו מידי יום שלישי עמוס בשקיות כל טוב

"סבא סוכריות" קראנו לך.

ספר פתוח על השולחן ואתה לומד ממנו,

חוק לישראל

העיניים מאירות ממתיקות צחוק,

האהבה והחום שאין להם מחיר,

שעדיין זורמים בלב.

שומעת רחוק רחוק את הדי הקידוש שלך,

רואה אותך בוצע את החלה העגולה לקוביות קוביות,

סבתא לידך. הבית נוצץ ומלא הוד ושלווה

גם מבית הכנסת אני זוכרת את קולך 

געגועים וזכרונות שננצור תמיד, ננסה להמשיך בדרכך ולהרוות אותך נחת במעשינו לעילוי נשמתך

--------------------

באחת הפעמים שהלכתי לנחם ולשמוע בבית האבל

שמעתי את הדברים הבאים, חשובים ומיוחדים:

כשההורים נפטרים, בעז"ה בזקנה ובשיבה טובה לכולם...

מצוות כיבוד הורים רק מתחילה!

הכיצד?

שהרי כתוב בכל ראש השנה שספרי חיים ומתים לפניך נפתחים.

ספרי מתים?? כן, שהרי בכל שנה ושנה הם נידונים, 

עפ"י הזכויות והמעשים שלזכותם בני משפחתם בזו השנה  צוברים !

פעמים בשנה לנפטרים יש יום דין-

ביום היארצייט ובראש השנה את ספרם פותחים

וזו הזכות שלנו להרבות ולאסוף,

 להחזיר מעט, לזכותם להוסיף עוד אור

נשמתם מתעלה עוד ועוד, מגביהה רום .

שנזכה לגאולה קרובה ברחמים, להתאחד יחדיו בשמחה ובישועת עולמים!!

'הספד' - אותיות 'הפסד'

כשאדם נפטר מהעולם - העולם מפסיד את מעשיו הטובים...

אנו  יכולים למלא החלל שנוצר על ידי כך שאנו לומדים מהנפטר וממשיכים את דרכו.

אבא ז"ל הלך בדרך הסלולה שהנחילו לנו אבותינו הקדושים ובכך הראה לנו דוגמה אישית - מהם הערכים החשובים לעם ישראל - עם הנצח.

אבא  השתדל כל יום להתפלל תפילה בנץ החמה -  בקיץ, בחורף כשעבד וכשיצא לפנסיה...

אבא קבע עיתים לתורה, למד חוק לישראל, פרשת השבוע, הזוהר הקדוש וכו' 

ובשבתות גם ישב ולמד עם אמא ז"ל.

חידושים שהתחדשו לו כתב בכריכות הפנימיות של הספר.. (אפשר לראות זאת בספריו...)

אבא ז"ל עשה 'חסד של אמת' עם הנפטרים.

הייתה לו  רשימה ארוכה של תאריכי פטירה של קרובי משפחה שונים: סבים וסבתות, דודים ודודות ואף בני  דודים שלו של אבא  -  ר' דוד וקנין, דוד ביטון.. 

כך שאפשר היה לזכור את תאריך הפטירה ולעשות להם השכבה ולגרום לנפטרים נחת רוח.

העתקתי הרשימה והיא אצלי ואני משתדלת להמשיך המורשת: כשיש אזכרות לקרובים שונים אני שולחת לשולה תזכורת על כך כדי שתפרסם לבני המשפחה כדי שיעשו השכבה וכו'

אבא  היה 'איש אשכולות'

שנים רבות אבא שימש בבית הכנסת בתפקידים שונים:

גבאי

חזן

בעל קורא

תוקע בשופר

מנקה של בית הכנסת

ובקיצור תרם לבית הכנסת בכל תחום שיכל.

אבא השתדל שתהיה אווירה נעימה בבית הכנסת, הוא אמר שהוא לא מעיר למתפללים  בבית הכנסת כדי שלא יהיו מריבות.

אבא עסק בצרכי ציבור לשם שמים והתנגד לקבל תמורה כספית ו/או מתנות.

זכור לי שפעם אחת לפני החגים. מתפללי בית הכנסת הביאו לו מתנה - מוצרים שונים לחג.

אבא התנגד לקבל המתנה ואילו הם התעקשו על כך.. לבסוף אבא הסכים לקבל המתנה בתנאי שזו הפעם האחרונה שהם מביאים לו מתנה.

ואכן, זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהמתפללים עשו זאת.

אבא  קרא בתורה ואף לימד בהתנדבות תלמידים רבים לקרוא בתורה וכל זאת לשם שמים.

עד היום יש קלטות שהקליט את עצמו קורא את פרשת השבוע כדי לתת לתלמידים שיחזרו על הנלמד.

 אין לי ספק, זכויות אלו עומדים לו, לנו ולזרענו...

אבא אהב סדר ונקיון אהב להיות בסביבה נקיה.

לאחר שיצא לפנסיה היה שוטף הבית ביסודיות... 

שמר על הופעה נקיה ומכובדת.. 

כשהביאו לו בשמים במתנה היה צוחק ואומר : בשמים זה למי שלא מתקלח.. 

עד היום יש בשידה בחדר הורים הרבה בשמים שקבל במתנה...

אבא השתדל להיות עצמאי ולא להזדקק לבשר ודם.

עשה ככל יכולתו - עד יומו האחרון לא להעזר אפילו בילדיו (קל וחומר שלא במטפל)  

אלא אם כן לא הייתה לו שום ברירה.

ולשאר העניינים..

'אבאסבא'  אהב כל נכד ונכדה. 

בכל שמחה משפחתית הוא דאג לכתוב ברכה מיוחדת (עד היום אני שומרת את ברכותיו)

וכמובן שנתן גם מתנה יפה ומכובדת.

הנכדה הבכורה שלנו - דינה הודיה - נולדה כחצי שנה לפני פטירת אבא. 

הגענו אליו לביקור עם הנכדה... לאחר שיצאנו מהבית והגענו לחניה - אימא ז"ל רצה אחרנו ואמרה לנו שאבא מבקש שנחזור.

חזרנו כמובן. ולמה אבא קרא לנו? 

למרות החולי והסבל הרב שסבל  'החזיק ראש'  - הוא נזכר שלא הביא לנו מתנה ולכן ביקש שנחזור לקבל המתנה. 

ועוד על פינוקי הנכדים, לאבאסבא היה מקום מיוחד בספריה לממתקים לנכדים: במבה, סוכריות טופי וסוכריות על מקל.

כל נכד ונכדה זכו לממתק מסבא.

כששלמה היה תינוק בן כ 9 חודשים השארתי אותו להורים שישמרו עליו ואני והבנות הלכנו לים... (לא יאומן כי יסופר )

כשחזרנו - שלמה היה בידיו של אבא מלקק סוכריה על מקל... ביקשתי משלמה שיבוא אליי אך הוא התנגד ולא רצה לבוא אליי - משתלם יותר להיות אצל סבא...

לאבאסבא  היתה רוח צעירה והוא ידע לשעשע ולהשתעשע עם הנכדים.

דוגמה אחת מיני רבות: לאסנת הוסיפו שם 'שרה'

כשהיא סיפרה זאת לאבא הוא שאל אותה - האם הוסיפו לך השם עם ש או צ

(זה שרה או...והכל בהומור...)

לאבא היה חלום שיהיה לו חתן 'תימני'..

חלומו לא התממש, אך לפחות אצל חלק מהנכדות יש חתן תימני או תימני למחצה... 

- להראות שאין יאוש בעולם כלל.

ולסיום

בימיו האחרונים - לפני מותו - אמא בקשה ממנו שיברך הילדים והוא אמר לה : 

הם מבורכים

חלף עשור מאז שנפרדנו

אתה עדיין בליבנו חי ונושם

אוטוטו מחר חוזר ביחד עם אמא היקרה

זכור לי סיפור על אחד מבאי בית הכנסת

יהודי יקר נעים הליכות.

מכיוון שהיה ישיש ובא בימים "רשמו אותו" לבית אבות

ואבא ז"ל הלך לבקרו.

אותו יהודי יקר סיפר לאבא על צערו הרב משהותו במקום כזה

ללא דת, ללא תפילה, וללא אורח חיים יהודי.

צערו נגע לליבו של אבא והוא הבטיחו נאמנה

שהוא לא ישאר במקום הזה..

אבא הלך אל ילדיו וביקש מהם לדאוג למקום אחר 

ואם אתם לא יכולים אני לוקח אותו אלי הביתה.

ואכן ההשתדלות הועילה והם הוציאוהו מאותו מקום.

אבא ז"ל ידע להרגיש את הזולת, לתת לו בטחון 

  ולהיות האדם הנכון בזמן הנכון.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים

היא סיפרה שהבן שלה היה לפני בר מצווה ושאבא שלה היה צריך ללמד אותו את הדרשה, האבא דוד ע"ה נפטר. היא רצתה לבקש מאבא אבל התביישה. באחד הלילות היא חולמת שאבא שלה אומר לה בחלום למה את לא הולכת לשלמה שילמד את הבן שלך את הדרשה.

היא באה לאבא ואז אבא אמר לה איפה את? אני מחכה שתביאי את הבן שלך שאלמד אותו את הדרשה.

איזה קשר חזק ורוחני היה להם.

קראתי לאבא תפילת מנחה מהסידור הירוק כאשר סיימתי אבא אמר לי את קוראת כמו חזן א א א

איזה כיף היה לקבל מחאה ועוד ביום האחרון שהייתי איתו.

לאחר מכן בת שבע ושרה הגיעו על השולחן היו בייגלה והוא אמר תתכבדו.

לחשוב על הנתינה של אבא גם בימיו האחרונים

באותו יום התעכבתי עד הלילה. כפי שזכור לי, לא נפרדנו אבא היה ישן.