יעקב אבינו וילדיו יורדים למצרים כדי להיות קרובים ליוסף. יוסף היה עוזר של פרעה מלך מצרים והציל את העם המצרי ואת העמים שגרו מסביב ממוות ברעב. לאחר פטירת יעקב קם מלך חדש על מצרים שלא ידע את יוסף.

המצרים לא אהבו את היהודים ורצו להשמיד אותם והחליטו שיהיה שעבוד. היהודים עבדו עבודת פרך, אבל היהודים המשיכו להתרבות. כדי לעצור את זה מזמן פרעה את המיילדות העבריות, שפרה ופועה, ומצווה עליהן להרוג כל תינוק זכר שנולד. המיילדות מזלזלות בו והוא מצווה עליהן להשליך ליאור כל זכר שנולד. 

בת פרעה מגיעה להתרחץ בנהר ורואה את התיבה. כאשר היא פותחת אותה היא רואה תינוק בוכה. היא מבינה שזה תינוק יהודי ומרחמת עליו. היא מחליטה לקחת את התינוק לביתה, קוראת לו "משה" "כי מן המים משיתיהו".

בת פרעה מגדלת את משה כמו בנה.

בזמן שרעה משה את הצאן שלו, הוא נתקל בסנה הבוער שם אלוהים מתגלה אליו ואומר לו ללכת לפרעה ולבקש ממנו שישחרר את העם היהודי מעבדות. פרעה מסרב לשחרר אותם ומגדיל את הסבל של העם. 
לאחר מכן מתגלה ה' אל משה ומבטיח להוציא את בני ישראל ממצרים אל הארץ המובטחת. 

בני ישראל מצווים לחגוג בכל שנה את היום בו יצאו ממצרים.

ה"זרוע" מסמלת את קרבן הפסח, שהיו מקריבים בערב פסח ואוכלים בליל הסדר, בתקופת בית המקדש. לשם כך אנו משתמשים בגרון עוף צלוי. את הזרוע לא אוכלים היא נשארת מוצגת על קערת ליל הסדר לאורך כל הלילה.

 

"שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים" (פעם אחת את הכרפס במי מלח, ופעם אחת את המרור בחרוסת).

הסיבה לאכילת הכרפס היא בעיקר כדי להתמיה את הילדים, שישאלו "מה נשתנה"^[6]. בנוסף יש שכתבו שאנו עונים לילדים שבאכילת הירק בטרם הסעודה יש סממן של חירות, כדרכם של בני מלכים האוכלים מעט ירק בטרם הסעודה כדי לעורר התיאבון^[7].