ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת: אתרי מורשת, תמונות ופרסים!

[

"אז איפה אתם בחגים?" - בואו לסיורים, תהנו ואולי גם תצלמו אתרים ותזכו בפרסים!חודש "ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת" יתקיים בין 9 בספטמבר ל-9 באוקטובר, במהלך כל חגי תשרי. 34 סיורים, מלווים בידי מיטב מדריכי המועצה לשימור אתרים, ממתינים לקהל הרחב ללא תשלום! אם אתם טובים בצילום, תוכלו להעשיר את ויקיפדיה ואולי גם תזכו בפרסים כחלק מתחרות הצילום הגדולה בעולם! השנה, יש גם מסלול נפרד לילדים... אז בואו!קואורדינטות:

31°31′40″N 34°35′40″E

שדרות

קפיצה לניווט

קפיצה לחיפוש

שדרות

שדרות(למפת מערב הנגב מוגדלת)
(למפת ישראל רגילה)

31°31′40″N 34°35′40″E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול | 4 מתוך 10
מדד ג'יני | 0.3755
- דירוג מדד ג'יני | ‎198
הצגהלאום ודת
הצגהאוכלוסייה לפי גילאים
הצגהחינוך
פרופיל שדרות נכון לשנת 2016 באתר הלמ"ס
http://www.e-sderot.org.il/Openning.aspשְׂדֵרוֹת (להאזנה (מידע · עזרה)) היא עיר במחוז הדרום בישראל, סמוך לקצה הצפון-מזרחי של רצועת עזה. הוקמה בשנת 1951 והוכרזה כעיר בשנת1996.תוכן עניינים

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדרות הוקמה בשנת 1951, בסמוך לאדמות הכפר הערבי נג'ד (בערבית: نجد), שתושביו נטשו אותו במהלך מלחמת העצמאות, תחילה כמעברה לעולים מכורדיסטן ואיראן. בשנת 1955 הוקמו במקום הבתים הראשונים בהם שוכנו חלק מבני המעברה^[2]. היא קיבלה את שמה על שם שדרות האקליפטוסיםהנטועים לאורכה, שנטיעתן סיפקה תעסוקה לתושבי היישוב.

חגיגת יום העצמאות בבית הספר בשדרות בשנות ה-50

במשך שנות ה-50 קלטה שדרות עולים רבים ממרוקו ומרומניה, ובשנת 1958 הוכר היישוב כמועצה מקומית. בראשית שנות ה-60 צמחה האוכלוסייה בשדרות במידה ניכרת והגיעה לכ-6500 תושבים בשנת 1963^[3]. בשנת 1968 היו בשדרות כ-8000 תושבים, כ-85% יוצאי מרוקו, 7% מרומניה והשאר מארצות שונות^[4].

בשנות ה-90 קלט היישוב עולים מאתיופיה ומחבר המדינות. ממדינות ברית המועצות לשעבר (בעיקר מאזור הקווקז) הגיעו לעיר למעלה מ-10,000 עולים, שהכפילו למעשה את אוכלוסיית העיר.

בשנת 1996 הוכרה שדרות כעיר.

בתחילת שנות ה-2000 קודמה תוכנית להקמת שכונה של 1000 יחידות דיור חדשות בעיר^[5].

העיר תחת ירי הטילים משנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שדרות שוכנת במרחק של מעט יותר מקילומטר מרצועת עזה - עובדה אשר השפיעה על מצבה הביטחוני. מתחילתה של האינתיפאדה השנייה נורו על העיר רקטות "קסאם" רבות מספור מרצועת עזה. מרביתן לא גרמו נזק פיזי, אולם היו בהן גם כאלה שגרמו להרוגים ונזק לרכוש. גם עם דעיכתה של האינתיפאדה לא שב השקט אל שדרות, והיא המשיכה לסבול מהפגזות של רקטות. עם ביצועה של תוכנית ההתנתקות והשלמת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה, הפך ירי הקסאם תכוף יותר ונזקו גבר.

מפעל בשדרות עולה באש בעקבות פגיעת רקטה, 28 ביוני 2014

חנוכיה עשויה טילי קסאמים שנפלו בעיר

אחד מבתי המגורים המקוריים שהוקמו ביישוב בראשית ימיו

אוסף טילי קסאם שנפלו בעיר שדרות

אחד מן המקלטים נגד רקטות המצויים בעיר

פרויקט מיגון בתי המגורים בעיר, 7/2010

השוק של שדרות

מנגן הנבל בכיכר על שם אדמונד ספרא

ירי הרקטות מהרצועה הוביל את צה"ל לבצע מבצעים על מנת לצמצם את הירי, כדוגמת מבצע גשמי קיץ, שהחל ביוני 2006. בנובמבר 2006, לאחר תקופת הפגזות קשה יחסית, הושגה הפסקת אש בין ישראל לחמאס וירי הקסאם צומצם אם כי לא הופסק כליל. באפריל 2007 החלה הידרדרות מחודשת בגזרת גבול הרצועה כאשר עשרות רקטות נורו אל העיר וסביבתה בבוקר יום העצמאות. ההסלמה נמשכה לתוך חודש מאי, אז גבר מאוד ירי הרקטות אשר גרם לנפגעים ולפינוי חלקי של תושבים מהעיר.

לאחר רגיעה מסוימת התחדש ירי הקסאמים לעבר העיר אם כי בתדירות בינונית ונמוכה^{[דרושה הבהרה]}. בחודשים ינואר ופברואר 2008, חלה הסלמה נוספת במצב כאשר בעקבות הירי נפגעו מספר רב יחסית של אזרחים ובהם ילדים. במהלך תקופה זו נורה אל העיר מספר שיא של רקטות (כ-50 ביום), אשר גרמו לפגיעות ברכוש ובנפש. פגיעות אלו הובילו את צה"ל לפתוח במבצע חורף חם בניסיון לצמצם את הירי.

בדצמבר 2008, הגיע סבב נוסף של ירי רקטות לעבר תושבי העיר עובדה אשר הייתה אחד הגורמים לפריצתו של מבצע עופרת יצוקה.

בשדרות קיימת מערכת "צבע אדום" (לשעבר "שחר אדום") המתריעה על ידי אזעקה על ירי רקטות קסאם בערך 10–15 שניות לפני נחיתת הרקטות. רק לעיתים רחוקות מונעת התרעה זו נזק, אולם היא יכולה להציל חיי אדם אם יספיקו למצוא מחסה באחד מעשרות המבנים הממוגנים שפוזרו בעיר.

ביולי 2014 נורו רקטות אל העיר וגרמו לנזק. ירי זה, לשדרות וליתר יישובי עוטף עזה, הוביל ליציאת צה"ל למבצע צוק איתן, ביולי-אוגוסט 2014, שבמהלכו נורו רקטות רבות לעבר העיר. חלק מהן יורטו על ידי כיפת ברזל, אך אחדות מהן פגעו בעיר וגרמו לפצועים ולנזק. ירי הטילים על העיר חודש במהלך מאי-יוני 2018 ואף לראשונה נפגעו בתים בעיר מירי מקלעים פלסטיני, ומעפיפוני תבערה כחלק מההידרדרות הביטחונית מול רצועת עזה

נתונים סטטיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2016, מתגוררים בשדרות 24,016 תושבים (מקום 80 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.0%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2016, לשדרות דירוג של 4 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ו (2015-‏2016) היה 72.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2015 היה 6,962 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,868 ש"ח).^[6]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מהווה לעיתים סמל לפריפריה הישראלית, למשל בביטוי "מסעודה משדרות". עם זאת הצמיחה מתוכה כמה פוליטיקאים ידועים. הבולט שבהם הוא עמיר פרץ, ששימש כראש המועצה המקומית ולאחר מכן כיהן כיושב ראש ההסתדרות, עמד בראש מפלגת העבודה בבחירות לכנסת השבע עשרה וכיהן כשר הביטחוןבממשלת ישראל השלושים ואחת בזמן מלחמת לבנון השנייה. פרץ המשיך להתגורר בשדרות בזמן שכיהן בתפקידים אלה. בנוסף, גר בשדרות הרב אריה גמליאל שהיה ח"כ מטעם ש"ס במשך שנים. חבר הכנסת לשעבר יהונתן יפרח מהמערך, שימש כראש המועצה המקומית של שדרות לפני הפיכתה לעיר.

שכונות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שדרות מחולקת לתשע שכונות:

נאות אביב (שכונת נירעם)
נאות שמחה מויאל
נאות המייסדים
נאות הדקל
ברית ערים (נווה אשכול)
שכונת בן-גוריון (שכונת קסדור)
נאות הנביאים (אתר חירום)
נאות יצחק רבין (שכונת מ'3)
בן-גוריון ב'

שכונות בבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת האחוזה
שכונת המוזיקה
שכונת נאות שקמה
שכונת הכרמים
הכלניות
הבוסתנים^[7]
מתחם 11 [1]

ראשות המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש המועצה הראשון שנבחר היה יצחק זכאי. בשנת 1962 הוא התפטר ופינה את מקומו ליהונתן יפרח שהנהיג את המועצה עד סוף 1973. את האופוזיציה בעיר הנהיג בראשית שנות ה-70 יצחק טריקי, שסיעתו החזיקה מספר מושבים במועצה. בסוף 1973 הסתיימו הבחירות למועצה ללא הכרעה ברורה, כאשר המערך בראשות יפרח ורשימה עצמאית של טריקי קיבלו כל אחת ארבעה מנדטים ומנדט תשיעי היה בידי חנניה עמוס מהמפד"ל. בתקופת כהונת המועצה התחלפו המכהנים בראשות העיר מספר פעמים. פעמיים, ב-1973 וב-1978 כיהן עמוס בראשות המועצה בתמיכת הרשימה העצמאית של טריקי^[8]. בשאר הזמן כיהן בראשות המועצה נציג של המערך, תחילה יפרח, ולאחר תפטרותו, יעקב אלקבץ. בשנת 1978 זכה חנניה עמוס בבחירות לראשות המועצה והוא כיהן בתפקיד עד 1983, עת הפסיד בסיבוב שני לעמיר פרץ.

בשנת 1983 נבחר לראשות המועצה עמיר פרץ שהחזיר את ראשות המועצה לידי המערך. בשנת 1989 נבחר דוד בוסקילה לראשות המועצה והוא החזיק בתפקיד עד שנת 1998, עת הודח בידי אלי מויאל, אשר שימש כראש העירייה עד 2008. מויאל זכה לכיסוי תקשורתי נרחב לאחר שהחל ירי קסאמים על שדרות. מויאל שובץ למקום ה-40 ברשימת הליכוד לכנסת ה-17, אולם לא נבחר לכנסת. בבחירות המוניציפליות שהתקיימו ב-11 בנובמבר 2008 לא התמודד מויאל פעם נוספת, ודוד בוסקילה נבחר שוב לראשות העיר. בבחירות שהתקיימו ב-22 באוקטובר 2013 נבחר לראשות העיר אלון דוידי, שהגיע לשדרות יחד עם גרעין תורני בשנת 1995/6.

בשנת 2011 סבלה שדרות מקשיים כלכליים ומונה לה חשב מלווה. בשנת 2015 הוחלף החשב המלווה לבקשת ראש המועצה, בטענה שהחשב המלווה היה קשוח מדי^[9].

תעשייה וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדרות הוקמה כעיירת פיתוח שיועדה להיות עיר שתושביה עוסקים בתעשייה. בבחירת מיקומה של שדרות השתתפו שיקולים כלכליים כאשר הגורמים המתכננים סברו שכלכלת היישוב תתבסס על מתן שירותים לסביבה הכפרית, ועל עבודה חקלאית ביישובים החקלאיים שבסביבה, מה שיסייע להגדיל את התפוקה החקלאית של האוכלוסייה המתרבה במדינה החדשה. בשנות החמישים והשישים היה ליישוב אופי כפרי למדי: האוכלוסייה הייתה מצומצמת, הבתים היו בעיקר חד-קומתיים וכללו יחידות קרקע ששימשו כמשקי עזר. דו"ח של משרד הפנים משנת 1957 שסקר את המסחר בשדרות הציג תמונה עגומה למדי כאשר במקום היו ארבע צרכניות שהעסיקו כ-13 איש בלבד. יחד עצם היו מספר מוכרי ירקות ומחלק נפט אחד. מבחינת התעשייה והמלאכה בשדרות היה מפעל תעשייה אחד שהיה מפעל לייבוש אספסת, שני ספרים, סנדלר ומתקן אופניים אחד^[10]. אוכלוסיית היישוב גדלה בקצב איטי, והיו תקופות שבהן סבל היישוב ממאזן הגירה שלילי. הגידול האיטי יצר צפיפות נמוכה יחסית, בהשוואה ליישוב עירוני. בשלב מאוחר יותר נבנו במקום שכונות של רבי-קומות ולצדן שכונות "בנה ביתך" הכוללות בתים פרטיים.

יחסי התלות בין שדרות ליישובים הסמוכים לה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר קמה שדרות סברו הגורמים המייסדים שכלכלת היישוב תתבסס על תעסוקה חקלאית במשקי עזר ובמשקי הסביבה ועל מתן שירותים לסביבה הכפרית, אך ציפיות אלה התממשו רק בחלקן. היישובים הכפריים שבסביבה סיפקו בעצמם את השירותים שנזקקו להם (חינוך, בריאות, שיווק התוצרת החקלאית ועוד) ובערים הגדולות הסמוכות, כמו באר שבע ואשקלון, היה היצע שירותים נרחב ושדרות הושפעה בעיקר מהקיבוצים שהיו סביבה.

"אין להסתמך על תלות הגומלין הכלכלית שבין עיירת הפיתוח, בגודל שהיה מקובל עד כה, לבין הסביבה החקלאית להבטחת ביסוסה של העיירה ויציבות תעסוקת תושביה; בתנאינו אנו, נכון לחקלאות בקרבת עיירת הפיתוח תפקיד כלכלי משני ועיקר ביסוסה של העיירה צריך להיות על תעסוקה יציבה בתעשייה, במלאכה ושירותים אזוריים" כך כתבה במסקנותיה ועדת מהנדסים שבחנה את הנעשה בשלוש עיירות פיתוח - שדרות, אופקים ונתיבות ^[11].

בשנת 1957 העיירה שדרות הייתה שרויה בסערה מאחר שהוחלט להעביר את מפעל קייזר פרייזר מהמקום ונעשו פניות לביטול החלטה זו לראש הממשלה דוד בן-גוריון ולגורמים נוספים^[12]. בשנת 1958 התריע ראש המועצה המיועד יצחק זכאי על מספר בעיות מרכזיות במקום^[13]: היעדר שלטון מקומי בתוכה משום שלאחר שפג תוקפו של הצו המתיר לוועד המקומי לפעול בחסות מועצה אזורית שער הנגב. בעיה נוספת הייתה נעוצה בשטח שיפוט שלא תאם את צורכי היישוב משום שלמקום הוקצו כ-3,000 דונם שרובם לא היו מתאימים להתיישבות, אוכלוסייה הומוגנית ברובה וחובות ציבוריים רבים. במשך הזמן התברר שכלכלת העיר לא תוכל להסתמך על אספקת שירותים לסביבה הכפרית ועל עבודה חקלאית ביישובים הסמוכים, ובד-בבד גדלה המודעות לצורך במדיניות תיעוש ביישוב עצמו.

במשך הזמן יישובי שער הנגב החלו לקלוט את ילדי שדרות שלמדו שם במוסדות חינוכיים אשר קלטו 60 תלמידים בבתי ספר יסודיים. מפעלי התעשייה בשער הנגב גדלו והצליחו והעסיקו מאות מתושבי שדרות, אך הרווחים וההתפתחות של יישובים אלה לא הראו את אותותיהם בשדרות שנחשבה עדיין כעיירת פיתוח המלאה בעולים חדשים, שהיו ברובם חסרי השכלה.

כיום ניתן למצוא בעיר אזור תעשייה גדול ומפעל תעשייה אף מופיע בסמל העיר. בעיר נמצאים מספר מפעלים גדולים של חברות "אסם", "שטראוס" "עלית", "תפוד", "עוף קור" ו"הולנדיה". בשנת 2001 הקימה חברת ההיי-טק אמדוקס שלוחה בשדרות. מול תחנת הרכבת של העיר הושלמה בקיץ 2015 בנייתו של מרכז הקניות מול 7.

ירי הקסאם המתמשך מאז תחילת שנות ה-2000 גרם להדרדרות בכלכלת העיר ובתעסוקת תושביה. לפי טענת ועד העסקים הקטנים בשדרות (2008) לפחות 20% מהעסקים הקטנים שהיו קיימים לפני 2001 נסגרו או עברו ליישובים הסמוכים (נתיבות, אופקים, אשקלון, קריית גת) וחלק נכבד מאותם 20% אף הכריזו על פשיטת רגל. בשנת 2007, לאחר מאבק ממושך זכו העסקים הקטנים בשדרות לתמריץ חד פעמי בגובה שכר המינימום לכל בית עסק, וזאת על מנת לעזור לקיים את העסקים. בשנת 2004 הגיעה שיעור האבטלה בשדרות ל-20%^[14].

מאז, שיעור האבטלה בשדרות ירד בצורה משמעותית ובשנת 2009 עמד על כ-7%^[15] .

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבים ליד פוסטרים במהלך פסטיבל קולנוע דרום

שדרות נודעת כעיר אשר הצמיחה אנשי תרבות ידועים רבים. מהעיר יצאו מוזיקאים כקובי אוז, תומר אלבז וחיים אוליאל וכן להקות רבות ביניהן "טיפקס", "כנסיית השכל", הזמר מיכה ביטון מקים להקת "טאנארה", "הסוכריות", "הגדת הבריות" ו"שפתיים". הלהקות משדרות (ביחד עם להקות נוספות מהסביבה, שהבולטת ביותר היא להקת אלג'יר) מתאפיינות בדרך כלל בעירוב של רוק עם אלמנטים של מוזיקה מזרחית. בתקשורת אף נוצר על רקע זה המושג "סצנת הרוק של שדרות", בעוד שלמעשה רובם של מוזיקאים אלה פעלו ופועלים בסופו של דבר במסגרת סצנת הרוק התל אביבית.

הסופרים שמעון אדף ויהודה אבוטבול (כותב הספר "שני אחים בסאפי"), וכן גם מירי בוהדנה והשחקן והמוזיקאי מאור כהן הם ילידי שדרות גם כן.

בשנת 1999 הוקם בעיר סינמטק שדרות. החל משנת 2001 מתקיים בו פסטיבל קולנוע דרום בשיתוף עם מכללת ספיר הסמוכה לעיר.

מנהלה המוזיקלי של העיר הוא המנצח ניר ברנד.

רב העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרב העיר כיהן הרב דוד בר חן במשך 38 שנים, עד לפטירתו.

כיום^{[דרושה הבהרה]} מכהן באופן זמני כממלא מקום רב העיר הרב משה הבלין רבה של קריית גת

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל ההזנה בבית הספר בשדרות בשנת 1950–1956

מכללה אקדמית ספיר

אחוז הזכאים לתעודת בבגרות מבין כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ד (2013–2014) עלה ל 73.43%.

השכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמוך לשדרות נמצאת המכללה האקדמית ספיר, בה לומדים כ-8,000 סטודנטים, רבים מהם מתגוררים בעיר. מ-1998 המכללה היא מוסד אקדמי מוכר על ידיהמועצה להשכלה גבוהה.

חינוך בלתי פורמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשדרות החינוך הבלתי פורמלי נמצא תחת ניהול המתנ"ס בשיתוף מנהל חברה ונוער ועיריית שדרות. החינוך הבלתי פורמלי מציע עבור בני הנוער בכיתות ד'-י"ב שלל פעילויות. עמותת "חברים למען החברה" תומכת בתיאום עם אגף הרווחה, אגף החינוך, המתנ"ס, תחנת המשטרה המקומית ומסגרות אחרות בפעילויות מגוונות המיועדות לילדים ונוער ממשפחות במצוקה ולתלמידי בתי הספר התיכונים בתחום החינוך הבלתי פורמלי. בנוסף הוקמה בשדרות לפני 3 שנים מועצת נוער עירונית, גוף דמוקרטי א-פוליטי המקבל החלטות הנוגעות בסוגיות נוער כמו: אלכוהול, עישון, צבא וכדומה ובהפעלת פרויקטים לקהילה ונוער כמו: מסיבות, כנס מתגייסים, יקיר העיר ועוד.

בשדרות פועלות שש תנועות נוער והן:

שני סניפים של תנועת אריאל: סניף בנים וסניף בנות. שני הסניפים הם הגדולים ביותר בעיר עם כ-300 חניכים והם פועלים כ10 שנים, תוך הפרדה בין בנים לבנות.
שני סניפי בני עקיבא: סניף אגוז לעדה האתיופית באתר החרום, וסניף בני עקיבא הזית הנמצא ברחוב הזית. הסניף גדול ווותיק מביניהם, פעיל כבר יותר מ-40 שנים.
בעיר פועל מאז הקמתה גם קן של תנועת הנוער העובד והלומד, המפעילה קן לילדים ונוער במשך השבוע וגם בחופשות.
בנוסף, מזה 13 שנים פועל בהצלחה שבט הצופים "סיני" המנוהל על ידי מתנדבי שנת שירות ומונה קרוב ל-100 ילדים תושבי העיר. גרעין זה שלח בעבר קבוצות שונות למדינות בחו"ל, ופועל למען דיאלוג בין נערים, תושבי שדרות, לערביי השטחים וערביי מדינת ישראל.
תנועת מקום בלב הפועלת מכיתה ז'-י"ב ומדריכיה הם תלמידי ישיבת ההסדר או סטודנטיות דתיות בשכר. תנועת מקום בלב ממומנת על ידי המרכז הישראלי של OU בישראל.

מסגרות הנוער הנוספות הן: אתגרים, מרכז מחשוב, נטע, פותחים עתיד, מועדון בן-גוריון, מועדון אפיקי אור, מל"ש (מרכז לימודי שדה) של החברה להגנת הטבע, משצ"ים, SYL, מד"צים במרום מועדונית כוכב, מרכז תכלית, מרכז קשת, הפוך על הפוך

ועוד.

חינוך דתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשדרות קיימת מזה כ-23 שנים ישיבת הסדר בשם "אפיקי דעת" ושלוחתה ישיבת לב לדעת.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון טוטו שדרות

סקייטפארק בשדרות

קבוצות ספורט עירוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בענף הכדורסל - מכבי שדרות בליגה ארצית דרום ומכבי מעיין שדרות (ליגה א' דרום).
בענף הכדורגל - מכבי עירוני שדרות המשחקת בליגה ב' דרום ב'.

מתחמי ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקייטפארק: בשדרות הוקם לאחרונה סקייטפארק סמוך לפארק שדרות, הכניסה היא ללא תשלום והיא אוסרת על כניסה לרוכבי אופניים וקורקינט. סמוך לסקייטפארק הוקם שביל אופניים באורך של כ-150 מטרים.
אצטדיון כדורגל: במערב שכונת בן-גוריון, צמוד לבית הספר "גוטווירט", הוקם אצטדיון כדורגל (טוטו שדרות) שמכיל 1,186 מקומות ישיבה, ומארח משחקים בליגות הדרום. על פי התוכניות יוקם בסמוך גם מתחם חנויות גדול.
אולם ספורט ע"ש "גיטיס": אולם הספורט הוקם בשנת 1983 ובו מגרש כדורסל ובו כ-584 מקומות ישיבה. באולם גם חדר התעמלות קרקע וחדר איגרוף.
מרכז פיס קהילתי: במרכז חדר כושר ממוגן, מזרני התעמלות ומאחורי המרכז הוקם מגרש כדורגל וכדורסל ובו המשטח בנוי מדשא סינתטי וליד המגרש גםפרגולה למזמינים. במרכז גם קיר טיפוס במתחם של 50 מ"ר.
פאטיו: ליד הבריכה העירונית הוקם ה"פאטיו" ובו 3 מגרשי טניס, מגרש כדורסל ומגרש כדורגל העשויים מאספלט. בעתיד עשוי להחליף מגרש הטניס את משטחו במשטח חימר.
מרכז פיס לחינוך גופני: המרכז נמצא בתוך בי"ס למדעים אלון ובו אולם התעמלות גדול וציוד לחינוך גופני וכמו כן גם רשת כדורעף.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת רכבת שדרות

בשנת 2013 החלה לפעול תחנת הרכבת שדרות כחלק מפרויקט מסילת ב"ש-אשקלון (תת"ל 14) שקודם בוועדה לתשתיות לאומיות ושיכלול תחנות נוסעים באופקים נתיבות ושדרות, בתחנה עוברות אחת לשעה רכבות בשני הכיוונים בקו באר שבע - הוד השרון.

במרכז שדרות קיימים שני רציפי אוטובוסים משני צדיו של כביש מנחם בגין ועוברים בהם אוטובוסים משדרות ליישובים: באר שבע, נתיבות, אופקים, אשקלון,אשדוד, תל אביב, ירושלים, רחובות וקיבוצי המועצות האזוריות שער הנגב, אשכול וחוף אשקלון.

הטבות בחקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים.^[16] בהיותו אחד מיישובי עוטף עזה, ניתנת לתושביו הטבת מס בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.^[17]

קיבוץ מגוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגוון הוא קיבוץ עירוני המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי. הקיבוץ נוסד בשנת 1987 ובשנת 2005 היו בו כ-50 חברים, כיום מונה הקיבוץ כעשר משפחות.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]