הים מרגיע אותי ומקרקע אותי לא משנה איזה תקופה שאני עוברת.

בעיקר בפרוץ המלחמה ב7.10. הייתי יושבת על החול ולוקחת נשימות עמוקות ועוצמת עיניים, זה בין הדברים היחידים שהצליחו להרגיע אותי.

להיות בטבע זה פתרון גדול

להרבה בעיות , מחשבות ותסכול

ברגע שנכנסים פנימה מהכביש אל המרחבים הירוקים

משהו בשקט מתחיל לחזור לבפנים.

הצבעים של הטבע

הרעש של הציפורים

הליכה ברגל

כל אלו נותנים פסק זמן מהאוטומט ומחזירים אותנו לפשטות

לאפשרות להיות טיפה קטנה בעולם

להיות חלק ממשהו גדול הרבה יותר

להבין שהכל משתנה..

משהו ב״רעש״ של הטבע

מחזיר אותנו ליסודות

התודעה נרגעת

ואפשר לשחרר,

להיות.

אשתף שלפני מספר שבועות בחרתי לצאת לפרק חדש ומאתגר במסע שלי כמאמן כדורגל ילדים. החלטתי לעזוב את המועדון הקודם שלי באשקלון לאחר 4 שנים ולאחר תחושת מיצוי מאוד גדולה, הרגשתי מאוד כבוי ושאני לא מצליח להשפיע, ידעתי בתוכי שאני חייב אתגר חדש שיגרום לי להיפתח מחדש ולהביא מחדש את היכולות שלי החוצה. קיבלתי הצעה להתקדם למועדון כדורגל בכיר יותר שמפתח שחקנים מדי שנה.

ההחלטה לא הייתה קלה עבורי מבחינה רגשית כלפי המקום שהיה לי כבית במשך תקופה, אך הרצון לצאת ולהתקדם היוו גורם משמעותי בקבלת ההחלטה למרות החששות וההתרגשות מהמקום החדש.

התמונה הזו ממחישה עבורי את כל התקופה האחרונה ורק מעצימה לי את התחושה שבחרתי נכון וכמה אני שלם עם עצמי.

השקיעה שבתמונה מהווה עבורי פינה קטנה של שקט, שלווה, אופטימיות ואמונה בתוך החשכה שמסביב.

בחרתי בתמונה שנותנת כח ואור ואנרגיות חיוביות לכל היום.

היציאה לפעילות גופנית בחוץ בדרכים שמסביב לקיבוץ הפכה עבורי למעין עוגן של כוח בתוך תקופה מלאה באתגרים כמו לימודים, עבודה, בעל במילואים ועוד..

בכל יציאה החוצה אני מרגישה כיצד האוויר והצבעים המשתנים של השדות והנוף שסובב את הקיבוץ ממלאים אותי באנרגיה חדשות.

יש משהו במרחב הפתוח שמצליח לסדר את המחשבות, מרגיע ומכניס אויר חדש לגוף ולנפש.  

הילד שאני מלווה בדרך הספורטיבית שלו

בחרתי לצלם את הילד שאני צופה בו באימוני הכדורגל שלו. עבורי, התמונה הזו מייצגת בתקופה האחרונה מקור משמעותי של כוחות. לראות אותו מתאמן, מתאמץ, מתפתח, מתמודד וממשיך קדימה

מזכיר לי שגם בימים מאתגרים יש תנועה, צמיחה והתקדמות.

הנוכחות שלו, האנרגיה שלו, והשמחה שהוא מוצא במשחק נותנים לי השראה. ההתמדה שלו מזכירה לי שגם כשקשה, אפשר להמשיך לנוע קדימה ולהתמסר למה שממלא אותנו. הליווי שלו הפך עבורי לרגעי נשימה בתוך שגרה מורכבת – הזדמנות לעצור, להסתכל מהצד, ולהיזכר במהות הפשוטה והטהורה של כוח, משחק ותמימות.

התמונה הזו מסמלת עבורי תקווה, משמעות, ורגעים של אור בתוך התקופה שאנו עוברים בחיינו.

השקיעה נותנת לי רגע של שקט ומיקוד במטרה.

דורית גלוזמן

יש בהם אהבה ענקית שאינה תלויה בדבר שזה מקור הכוח שלי וההשראה שלי בחיים האלו

בכל פעם שאני נכנסת לסטודיו, כל מה שמסביב פשוט נעלם. יש רק אותי, המוזיקה והבנות שממלאות את החדר באור, אנרגיה וצחוק. מהרכות של הקטנטנות ועד הנחישות של הגדולות.

בתחילת המלחמה כשהייתי עושה מילואים לא ויתרתי על ללכת לעבודה, כמה שהייתי עייפה הייתי מסיימת יום במילואים והולכת לסטודיו.

אלה הרגעים שמזכירים לי למה אני עושה את מה שאני עושה. זו העבודה שלי, אבל מעל הכול זה המקום שבו הלב שלי מרגיש בבית.

וכמובן המשפחה שלי .

•אני חי בעוטף- קיבוץ זיקים

מעל ל10 שנים.

הקהילה שלנו ומשפחתי בפרט עברה ועוברת תקופה מאתגרת מאוד מלווה בהרבה חוסר ודאות וחוסר ביטחון לעתים.

עם החזרה הביתה אחרי הפינוי-התחלנו בשיקום הקהילה שלנו כל אחד בדרכו.

התרומה שלי היא דרך ספורט וערכים הנלווים אליו שמייצרים לכלל הקהילה וגם לי חוסן ובטחון שכל כך נחוץ בימים אלה.

שאתה פוגש את הילדים כל הצרות, הדאגות והלחצים פשוט מתפוגגים ברגע , הילדים ממלאים לך את הלב בשנייה וגורמים לך להסתכל על החיים בזווית אחרת ולהכניס כל דבר לפרופורציה.

השהות עם הילדים גורמת להנות מהחיים כמו ילד להיות עם חיוך תמידי ופשוט להרגיש כאילו חזרת לילדות ולהנות מהרגע בלי לחשוב על העתיד.

בשבילי זו בריחה מהמציאות גם אם זה לכמה שעות בודדות.

ההתמודדות היא מורכבת כי גם בצבא וגם בבית צריכים אותי,ואני מנסה לשלב בין הדברים בצורה שלא תעמיס יותר מדיי על הבית.

הבית זה הכוח שלי.

שיר אישתי שמחזיקה את הבית על כתפיה וכמו שאמרתי לה "הזכויות שלי-שלך הן" אני פה בזכותך שאת נשארת מאחור ותומכת בי.

יהונתן בן ה4 וליה בת החצי שנה שהם כל העולם שלי וכל מה שאני עושה אני עושה בשבילם הכל כדי שיהיה להם טוב.הם העוגן שלי,המשענת שלי,האוויר לנשימה שלי מה שמחזיק אותי בתקופה המשוגעת שאנחנו חיים בה.

התמונה זה מחופשה קצרה שיצאנו ארבעתינו לשנות אווירה לצבור מטענים לפוש האחרון לפני סיום המילואים הנוכחים.

הם האור של חיי💚