השמיים הכחולים מתפוגגים / מורידים מגופי את החרדה.

וברקע כל המראות המלבבים / ליבי נוטף מרגשות החולשה.

ואני לידה עומדת מסתכלת/ כאילו אני מדפדפת באלבום

הזכרונות צפים בראשי/ של הבוקר הגשום, של אתמול, של היום

את הגשם שהם לא ראו/ החטופים שהופקרו מהדרום

מבוקר עד לילה עומלת השמש/ מאירה ללא הרף, עמלה כנמלה

בבוא הלילה שוקעת בים/ הגלים אותה עוטפים, מלבישים בשמלה

שמש יפה מעוטרת קטיפה/ והקנאה שלי כלפיה מעוררת חמלה

קו מפריד שמים ומים/שברירי וזמני אך להישאר מנסה  

מעפר בא ולעפר שב/השמש חצתיו כלהב מתנשא 

הדם והאדם ואיה הבדל/ ולא נדרש רק מעשה  

תרד השמש מפני השמיים / כאילו חוזרת בה מבריאתה. 

אנשי העיר ישובו לבתיהם / ותנוח השמש מכל מלאכתה. 

ובאין שומרת החמה על האזור / אהיה חשוף לסכנות השחיטה.

כלהבה שורפת השמיים/ מראה מקסים לבינתיים

תוך שניות תעלם/ ויגיע השחור

תחזור למקומה המכובד/ שוב בעוד יום אחד

תרד השמש מפני השמיים / כאילו חוזרת בה מבריאתה. 

אנשי העיר ישובו לבתיהם / ותנוח השמש מכל מלאכתה. 

ובאין שומרת החמה על האזור / אהיה חשוף לסכנות השחיטה.

ראה שמש לעת ערב אדומה / כאילו כל השמיים נשקו פרידה. 

זוהרה מבטאת סודות עתיקים בדממה / מהדהדת אהבה עזה וקדומה. 

בשעת זריחה, דמעות טל נושקות לאדמה / השמש מתעוררת ועולה, פורחת ונדיבה 

עם קול רוח נודדת, סיפור חדש מספרת / אך בשקיעה, סודותיה ללב היא מחביאה 

מיום ליום דברים משתנים / את השינוי רואים לכל אחד על הפנים

על כולנו היא יורדת כשמש על היום / התקווה נעלמת הדאגה חוזרת

חייבים להתגבר / חייבים להתגבר על האחר

וכאביר היוצא למלחמה/אתה תלחם עבורה.

תאמין עד ההצלחה/גם אם הדרך ארוכה.

ראה אור בקצה המנהרה/כי האמונה בליבך האדום כשמש לעת ערב אדומה.

ראה שמש לעת ערב אדומה/ על רקע שממה צהובה. 

הרקיע הכחלחל מתערפל/ ובליבי מחדיר שלווה, 

את עיני אעצום לתנומה/ ובשקט אחכה לשחר הבא. 

ובתנועה חלקה לאיטה נופלת / בחיים עסוקים היא משתלבת.

שמיים קודרים מנומשים בכוכבים / תחתיהם רוח האנשים נושבת.

והלילה כבר ירד, הגיע זמן תרדמה / אך בלב האנשים לעולם לא תכבה השלהבת.

שם יש זיכרונות שלווים וחזקים/ מהדהד הצחוק ואין נעימה מזו התקופה 

גם חיים שלמים לא יספיקו לנו מתחת לשמש/ אך זאת כבר נעלמת ועייפה 

וההרגשה המכבידה שעוד מעט נגמר/ אך באותו הזמן מתחת לשמש היא לא תקפה  

קסדה בראשו, חושך בלבו,/בלילה קר נשמעים צעקות זרים 

לבש תחפושת אך פנים חשופות/האם אפשר למצוא שלום בעיניים 

הבין שאיחר ונתקל בתדהמה/כאשר המלך והמלכה הרימו לחיים 

ראה שמש לעת ערב אדומה / מביטה מעבר לרמות הנעורים 

על גבעה מאושרת וגדושה בעשבים / מרגישה את רוח החופש נושבת. 

הבוקר מגיע והשמש מתעוררת / מתפשטת על כל האדמה 

הבית הראשון נשאר קשור / לרגעים של פתיחת ליבה. 

כך נמשיך בדרכנו המסעירה / לחפש ולמצוא יפה וטוב 

עם השקיעה האדומה בעת ערבה / נמשיך לחיות, נאמין בחלומות. 

כמו דף המוכתם בחשיכה / הכל נמחק הכל נמחק הכל שחור

כל יום אני מחכה / שכל מי שבשבי יחזור

מבין כל כישורי / בניצוצו של ביאליק לא זכיתי

אבל למרות כל הקשיים / את השיר הזה עשיתי