נכתב על ידי: רים נגיב 
פוסט 1  

נכתב על ידי: רים נגיב 

פוסט 2

שם: מייסם זואהרה

עדי רייטר

שם : קמר

 היו במאמר שתי אמירות שנמצאו חן בעייני, שבעבר המורה היה צדיק, ההורים היו סומכים עליו וכל מה שהוא היה עושה היה נכון. לעומת היום שהתלמיד הוא הצודק. היום ההורים מחזקים בילדיהם. היחס בין המורים וההורים הפך מיחס שמבוסס על תהליך לימודי\חינוכי ליחס שמבוסס על מעמדים ועל כוח ההורים.

ניתן לקבוע כמו שאמרה נוי שיחס ההורים והמורים היא דינאמי. כלומר, מידת ההתערבות של ההורים בבית הספר והצורה שבה הם מתערבים מסובבת על המצב הכלכלי, החברתי והתרבותי של ההורים.

לכן, ניתן לחשוב על המידה ועל הצורה שבה ההורים יכולים להתערב בתוך בית הספר ועל היחס שלהם עם המורים.

תאלא רביע

^{תפקידם של הורים עולים חדשים: הטקסט מבליט את נקודת המבט הייחודית של הורים שהיו עולים חדשים בשנים הראשונות להקמת המדינה.בנוסף, הורים אלו ראו במערכת החינוך גורם מכריע להקניית ערכי תרבות ושפה, מתוך הכרה באתגרים העומדים בפניהם בהעברת היבטים אלו לילדיהם.}

^{השפעת ההקשר ההיסטורי: ההקשר ההיסטורי של ההגירה ושלאחר מלחמת העולם השנייה משפיע על היחסים בין ההורים למערכת החינוך. בנוסף לזה, האמון שנותנים הורים עולים במערכת החינוך משקף אמונה בכוחו של החינוך לעצב את דור העתיד בהקשר תרבותי חדש.}

המאמר בפרק הזה מראה לנו כרונולוגיה של חוקים שקשורים למערכת החינוך לדוגמה: בזמן קביעת החוק היה המדינה הייתה אמורה לממן את התלמידים מגן ילדים עד כיתה ח מה שגרם למניעת ההורים בהתערבות בבתי הספר ובתוכניות הלימוד כי מערכת החינוך רוצים שהם באמת לא יתערבו בזה במטרה למנוע נזק בעיקרון המדינה שהוא שוויון הזדמנויות בחינוך. לדעתי אני בעד המשפט הזה שכתכבתי בהתחלה אם הייתה מטרת ההורים שהבן שלהם יהיה בעל אחריות ולא מפונק יותר מידי אך צריך להיזהר מהחשיבה שמורה לא טועה כי כולנו בן אדם וכולנו טועים אחרת לא לומדים לקחים ולא לומדים כלום.

הרפורמה זו נחתכה כחלק מתהליך של רעיונות שונים ותהליכים חברתיים-כלכליים המובילים לרענון בחינוך. המטרה המרכזית של הרפורמה הייתה לשלב תלמידים מרקע כלכלי-חברתי נמוך עם תלמידים מבוססים. ההורים של התלמידים מרקע כלכלי-חברתי מבוסס התנגדו לרעיון ולשילוב הזה בטענה שהילדים מרקע חברתי-כלכלי נמוך יפגע בהתקדמות ילדיהם. בין השאר, הייתה כוונה מרכזית לקדם את הישגיהם הלימודיים של התלמידים החלשים, מתוך הנחה שהדבר יתקיים במסגרת האינטגרציה החברתית בכיתה.

אלאא גית

אשראק עבאסי

שם: אריג דנון

הסיבה לכך היא שתמיד האמנתי שלהתערבות מוגזמת ובלתי מוגבלת של הורים במערכת החינוך יש הרבה שליליות, למשל, כפי שהוזכר במשפט זה, ההורים נתנו למורה כל זכות ולפעול, ללא קשר לתלמיד שיכול להיות אולי הוא הצודק, אבל עכשיו קורה ההיפך. לדעתי התערבות הורים בחינוך ובבית הספר היא נושא מרכזי בחינוך, שכן יש לה יתרונות וחסרונות

. בצד החיובי, התערבותם הובילה לשיפור ההוראה ותהליכי למידה ע"י הבנת צרכי התלמיד בצורה יותר אישית, בנוסף לבניית שותפות בין ביה"ס לבית, ותמיכה בילד והשפעה חיובית על התנהגותו אם הוא רואה את הוריו מתעניינים בחינוך ובבית הספר שלו.

אך בצד השלילי, התערבות משפחתית עלולה להוביל לחילוקי דעות ולעימותים, והתערבותם עלולה להפוך לנטל על המורים.

אז מפני שנוצר החינוך הממלכתי -בגלל התגברות העלייה מאסיה ואפריקה-, והצורך לשלב את הילדים העולים האלות, נחשף פער חדש, משמועתי ותרבותי בין ההרורים ובית הספר.

תאלא חמודה

כיום, הגישה השתנתה ונטיית ההורים היא להאמין ב"התלמיד תמיד צודק", וכתוצאה מכך, גם כאשר התלמיד מתנהג בצורה לא הולמת, ההורים עשויים לתמוך בו. הפרק מדגיש כי שתי התופעות הללו הן סותרות : לא תמיד המורה צודק ולא תמיד התלמיד צודק, ולכן יש צורך לשמוע את שני הצדדים.

לדעתי מעורבות הורים במערכת החינוך היא בעייתית כאשר היא מוגזמת ולא מאוזנת. בעבר, הורים היו תומכים במורים, אשר נתנו לתלמידים את ההוגנות שדרשו מעצמם, אך כיום יש נטייה להתערב יותר מדי, דבר שיכול להוביל לחיכוכים וללחץ על המורים בעבודתם.

בעוד שמעורבות הורים יכולה להועיל על ידי חיזוק הקשר בין בית הספר לבית ותמיכה בתלמיד, מידי חיזוק כזה עשוי לייצר קונפליקטים ולהכביד על המורים. לכן, המעורבות חייבת להיות מאוזנת ולהתבצע בצורה שתאפשר לכל המעורבים – הורים, מורים ותלמידים – לממש את תפקידיהם בצורה הוגנת ונכונה.

עם זאת, לאחר דו"ח ועדת מרגלית בשנת 1997, הוקמה במשרד החינוך יחידה לתמיכה בתלמידים עם קשיי למידה, שמטרתה לפתח כלים לאיתור קשיים אלו ומתן הכשרה למומחים על מנת לספק את צרכיהם וסיועם.

בקיצור, צריך לשפר ולנטר את מערכת החינוך כדי להבטיח שכל התלמידים, במיוחד תלמידים עם לקויות הלמידה, יעמדו בכל זכויותיהם וצרכיהם הלימודיים והחברתיים.

ההבדל הברור ביותר שהשתנה לאורך הזמן הוא מידת השתתפות והתערבות ההורים בבתי ספר של ילדיהם. בשנים הראשונות להקמת מדינת ישראל הוצא ״חוק לימוד חובה חינם״ (1949) . החוק מחייב המדינה לספק חינוך חינם למשך תשע שנים. מחויבות זו נועדה למנוע מההורים השתתפות פעילה בבתי ספר ובתוכניות לימודים חינוכיות בגלל החשש של המדינה שהשתתפות זו תפגע בעקרון שוויון ההזדמניות בחינוך. לכן, ההורים נדחקו לשוליים ורק היו צופים במערכת החינוך .

ההורים שמים את מלוא אמונם במערכת החינוך משום שהם מאמינים שאינם מסוגלים לפתח אצל הילד הישראלי החדש תכונות טובות כמו עצמאות או ביטחון עצמי. בנוסף, הדחקת ההורים לשוליים נובע גם מקשיים כלכליים,תרבותיים וחברתיים.לכן, היו שמחים לתמוך בילדיהם ולשים את אמונם בבית ספר ללא התערבות.

בהשוואה לשנות ה-80, נוצר מודל חדש בבתי ספר שמקבל שינויים ופתוח יותר ליוזמות ולהתערבות של ההורים כחלק מהמערכת. בשנות ה-90 גם ההורים נכנסו לתוך בית הספר וזו התערבות גדולה מאוד. אם נרצה להשוות ליום הזה, מידת התערבות ההורים בבתי הספר גדלה מאוד ואף עברה את הגבול המותר לדעתי. לדוגמה, היום ההורים מתערבים בתלבושת בית ספר, בצבע הלבוש או הסגנון, למרות שזה לא עניינם.

מידת השתתפות ההורים התגברה לאור שנים מהקמת מדינת ישראל אבל זה הוביל לבלבול וסכסוכים מיותרים בגבולות של מוערבות ההורים ובהגדרת תחומי האחריות של כל צד. (פרידמן,1990)

נוי מדגישה את החשיבות של מעורבות הורים במערכת החינוך, במיוחד לאור הרקע התרבותי והכלכלי המגוון של משפחות מהגרים והעולים החדשים שבאים מרקעים שונים. רבים מההורים התמודדו עם אתגרים, כמו מחסומי שפה, שהקשו עליהם להתחבר למערכת החינוך והשפיעו לרעה על הביצועים האקדמיים של ילדיהם ומשרד החינוך שלא כך את זה בחשבון.  

בעשרות השנים האחרונות הקשרים בין בתי הספר למשפחות השתנו משמעותית עקב שינויים כלכליים, תרבותיים, חברתיים וטכנולוגיים שונים. שינויים כלכליים, כמו תיעוש - industrialization , שינו את הדינמיקה המשפחתית, עם יותר הורים העובדים מחוץ לבית ומסתמכים על בתי הספר לתמיכה. שינויים תרבותיים הובילו לכך שההורים מתחילים לשאול שאלות לגבי סמכות מסורתית ומעורבים יותר במערכת החינוך. הגיוון הגובר במבני המשפחה, כולל משפחות חד הוריות ומשפחות מעורבות, מוסיף מורכבות לסביבה הבית ספרית.

 הגישה הפונקציונלית בהקשר זה משמשת להדגיש את התפקידים הקשורים זה בזה של הורים, מורים ותלמידים במערכת החינוך. זה מצביע על כך שמערכות יחסים אלו חיוניות לאפקטיביות הכוללת של המערכת. כאשר ההורים מעורבים באופן פעיל, הם עוזרים לחזק את הערכים והציפיות שמציבים בתי הספר, מה שיכול לשפר את המוטיבציה והביצועים של התלמידים. דינמיקה שיתופית זו תורמת לחוויה חינוכית מגובשת יותר, ובסופו של דבר מועילה לתלמידים ולקהילה הרחבה יותר. 

מצד שני, בהקשר של מעורבות הורים, הגישה הקונפליקטואלית מדגישה כיצד אינטרסים ודרישות שונים יכולים להוביל לאי הבנות ולסכסוכים. לדוגמה, הורים עשויים להרגיש מופלים מחוץ לתהליכי קבלת ההחלטות או להאמין שהמערכת החינוכית אינה מתמודדת באופן מספק עם הצרכים של ילדיהם. המורים, מנגד, עשויים להרגיש חסרי תמיכה או נתונים ללחץ מההורים שמאתגרים את סמכותם או את שיטותיהם. גישה זו חושפת את האי-שוויון שעשוי להתקיים במערכת החינוך, כמו פערים בגישה למשאבים, רמות מעורבות שונות על פי מצב סוציו-אקונומי, או הבדלים תרבותיים ומציעה שסכסוכים אלה יכולים להשפיע על היעילות הכללית של חוויית הלימוד עבור התלמידים.

מקריי אלימות שקרו הרבה באותה תקופה בבתי ספר הביאו להצעת החוק הזה - עכשיו הילד הוא סיבה לבעיות התנהגותיות. הילד, שנמצא בתחתית המערכת וחסר כוח שליטה במצב.

הגישה הזאת מאפשרת למורים ומערכת בכלל לא להתעסק בהתנהגות הילדים ולהאשים אותם והוריהם.

אזורי עלייה: ארצות אסיה ואפריקה

מתוך הבנה שיש צורך ליצור חינוך ממלכתי ואחיד לכולם אישרה הכנסת את "חוק חינוך ממלכתי" מה שגרם לביטול הזרמים השונים בחינוך. תהליך זה קורה לאור העובדה שכבר אין צורך ממשי בזרמים שונים כאשר עולים רבים מגיעים ולא באמת משתייכים לאף זרם. נוסף על כך, המדינה למעשה לוקחת אחריות משמעותית על החינוך בישראל.

למעשה ניתן לומר כי על אף שמטרת החוק לגבש את העם הישראלי תחת זהות ותרבות משותפת רק יצר פערים ופיצול עמוק יותר במערכת החינוך. כך גם הדבר מהווה את תחילת התערערות היחסים בין המורים להורים (והתלמידים).

האחריות לחינוך שעוברת למדינה בעצם מנתקת את מעורבות ההורים בחינוך, מה גם שצצים פערי תרבות וערכים בין המערכת לאוכלוסיית העולים דבר שהופך את בית הספר למוסד זר ומנוכר עבור הורים רבים. נוסף על כך, הורי העולים ברובם חסרי מיומנויות כך שאין ביכולתם לסייע לילדיהם, מה שגורם לריחוק מבית ספר גם מבחינה זאת. היו גם פערים רבים בין המורים המלמדים להורים מבחינת הרקע וההשכלה, כך גם היו פערים בין המורים לתלמידים שהקשו על החיבור ביניהם.

כך למעשה ניתן להתייחס לתהליך זה של שינוי במערכת כאשר היא הופכת ממערכת בעלת זרמים פוליטיים למערכת ממלכתית בשליטת המדינה לתחילת ההידרדרות ביחסים בין המורים להורים (והתלמידים).

בשנת 1968, רפורמת חינוך מהפכנית הוטמעה ברחבי ישראל, והציבה אבן דרך חשובה בגישת המדינה ליצירת סביבת למידה אינטגרטיבית וכוללנית יותר. מדיניות זו שאפה לאחד תלמידים מרקעים סוציו-אקונומיים ואתניים שונים תחת קורת גג אחת. המניע ליוזמה זו היה שיפור האינטראקציה החברתית בין קבוצות שהקשר ביניהן היה מועט או לעיתים אף מתוח, ובכך לקדם אחדות חברתית רחבה יותר.

המטרה העיקרית של הרפורמה הייתה לקדם סביבה אקדמית וחברתית שבה תלמידים ממעמדות פחות מבוססים יוכלו ללמוד לצד תלמידים ממעמדות מבוססים יותר. אינטגרציה זו נתפסה כשלב קריטי בשיפור שוויון ההזדמנויות החינוכיות, תוך הענקת זכויות שוות לכל תלמיד ללא קשר למעמדו הכלכלי.

למרות ההתנגדות הראשונית מצד הורים לתלמידים ממשפחות עשירות, שחששו כי האינטגרציה תדלל את איכות החינוך ותפגע בהתקדמות ילדיהם, התוצאות הוכיחו אחרת. במהלך הזמן, הרפורמה לא רק שיפרה את הישגי התלמידים החסרי יתרון אלא גם העשירה את הדינמיקה החברתית בתוך בתי הספר. התלמידים החלו ליצור קשרים חזקים יותר, למידה לנווט ולהעריך את המורכבות של חברה רב גונית.