בעקבות מאמרה של מירה בלברג. יש לענות על השאלה:

מהו ההבדל המהותי בין התורה שבעל פה לבין התורה שבכתב?

בעקבות מאמרה של מירה בלברג. יש לענות על השאלה:

מהו ההבדל המהותי בין התורה שבעל פה לבין התורה שבכתב?

ההבדל שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, כפי שמירה בלברג מתארת ​​במאמרה הוא בכך שהתורה שבכתב כוללת את הטקסטים הכתובים (כמו חמישה חומשי תורה), והיא נחשבת כדבר האל שהועבר דרך משה. התורה שבעל פה כוללת פרשנויות, הלכות ומסורות שנמסרו בעל פה מדור לדור, לתורה שבכתב. בנוסף, התורה שבעל פה היא גמישה ומתעדכנת עם הזמן, ומאפשרת ליהדות להתאים את ההלכות למציאות המשתנה.

ההבדל המהותי בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל"פ: התורה שבכתב ניתנה למשה על ידי האל, וכוללת בה ציווים, חוקים ומצוות. לעומת זאת, התורה שבעל פה היא אינטגרציה רחבה של פרשנויות שנועדו לתת הסבר מפורש לכל מצב בפני עצמו. לדוגמא- כשמתתיהו החשמונאי ביקש לשמור על היהודים בשבת מפני האויב. ישנם פולמוסים רבים בנוגע לפרשנויות השונות של התורה שבעל פה.

לפי המאמר של מירה בלברג ההבדל המהותי הוא שעל פי חז"ל ישנה תורה אחת שהיא תורת משה, התורה הכתובה. התורה השניה היא התורה שבעל פה שמפרשת את התורה הכתובה. תורה משמע להורות לנו מה לעשות כלומר חוקים, מי שמחליט לחיות לפי דין תורה מחוייב לעשות ככתוב, אך עם זאת ישנם בתורה מקומות "אפורים" ושם באה התורה שבעל פה לתת מענה. ישנם חוקים שנוצרו לפי מצב חברתי היסטורי על מנת לענות על צורך שהיה קיים באותו הזמן.

בעקבות מאמרה של מירה בלברג. יש לענות על השאלה:

מהו ההבדל המהותי בין התורה שבעל פה לבין התורה שבכתב?

התורה שבכתב היא התורה שניתנה למשה רבינו במעמד הר סיני שהם חמישה חומשי תורה( בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים).

התורה שבעל פה- נועדה להרחיב לבאר ולהוסיף על התורה שבכתב. לדג: המשנה שנכתבה מאוחר יותר ומכילה פרשנויות של חז"ל לאורך דורות.

תורה שבכתב הינה תורת משה שנכתבה ע"י משה ישירות מפיו של אלוהי ישראל ובראש ובראשונה משמשת כספר חוקים והיא כתובה.

"תורה שבעל פה" זו תורה שאיננה כתובה בספר ומפרשת את תורת משה, מרחיבה, מבארת ומוסיפה עליה. "תורה שבעל פה" הינה מאגר עצום של ידע ומטרתה לתת מענה על קשיים שקיימים בתורה. לדוגמה: החוק שבתורה מנוסח בצורה צרה וספציפית וקשה להסיק ממנו מה יהיה הדין במקרים מסויימים ולכן אנו נעזרים בכל הידע שמרוכז "בתורה שבעל פה" ומכיל את יצירותיהם של חז"ל.

ישנן גזירות ותקנות שמהוות חלק מן "התורה שבעל פה" שבאות לעזור בחוקים שנוצרו בעבר ועתה יש צורך לפותרם לפי צורכי השעה.

התורה שבעל הפה משלימה את התורה שבכתב :משניות ,פירושים והלכות .

התורה שבעל פה היא הפירושים, ההסברים והחוקים שנמסרו בעל פה מדור לדור, החל ממשה רבנו

לפי המאמר של מירה, ההבדל בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה הוא בעיקר באופי שלהן ובתפקיד שהן ממלאות: התורה שבכתב היא הבסיס הכתוב של היהדות. היא כוללת את חמשת חומשי התורה, ובה חוקים, מצוות וסיפורים שמספקים את המסגרת העקרונית של האמונה והחיים היהודיים. אולם, היא נכתבה בצורה תמציתית ולעיתים ללא פירוט מספיק כיצד ליישם את החוקים. התורה שבעל פה, לעומת זאת, באה להשלים ולהבהיר את התורה שבכתב. היא כוללת את הפרשנויות, ההרחבות וההנחיות המעשיות לחוקי התורה. בתחילה, היא הועברה בעל פה מדור לדור, ובסופו של דבר נערכה ונכתבה כמו במשנה ובתלמוד. התורה שבעל פה מאפשרת התאמה של חוקי התורה למציאות המשתנה ולהיבטים מעשיים של החיים. שני חלקי התורה יחד יוצרים מערכת אחת שלמה. התורה שבכתב נותנת את הבסיס, ואילו התורה שבעל פה מבטיחה שהחוקים יישארו רלוונטיים ודינמיים. היא גם משמרת מסורות ותקנות שנוצרו בנסיבות חברתיות והיסטוריות כמו "שמונה עשרה דבר" ופרשנויות נוספות מתקופת בית שני

ההבדל המרכזי בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה נעוץ באופיין ובתפקודן.

 התורה שבכתב כוללת את חמישה חומשי התורה ומציבה את הבסיס החוקי והאמוני.      לעומתה, התורה שבעל פה מרחיבה ומפרשת את הכתובים, ומספקת הנחיות מעשיות ליישום המצוות בחיי היום-יום.

 היא כוללת מסורות הלכתיות, פרשנויות ומנהגים שהתפתחו לאורך הדורות, במטרה להחיל את עקרונות התורה שבכתב על מצבים חדשים ומתחדשים. בעוד שהתורה שבכתב קבועה ובלתי משתנה, התורה שבעל פה היא דינמית ומתאימה את עצמה לצרכים המשתנים של החברה לאורך הזמן.