בין הרים וגלים, מנוף שבצפון,
לירושלים, העיר שקוראת לחלום.
גדלתי בחולין, בשמש הרחבה,
כאן בחינוך – יציאה מתחום הנוחות, הרפתקה.

שני אחים גדולים מלווים את הדרך,
מחשבות שקטות לצד תשוקה לדרבי נרגש.
וקולנוע וכתיבה – שם הלב שלי פורח,
חיבור למילים, לסיפור, לְכל מה שצומח.

חינוך הוא מראה לנפש, אני יודע עמוק,
להיות נוכח עבור נוער, לתת אור וחיבוק.
כי דמות חיובית, משמעות עבורם,
זה ערך שאין לו קץ, מחויבות ונשמה חמה.

חלומותיי, מילים וצלילים בדפים,
לכתוב, לחיות מזה, למלא במילים את החיים.
ספרים, סרטים, ואולי גם מחזות,
בכל רגע, כל שורה, לגעת בקצות.

בין חולות הנגב הזהובים
עומד איש של עשייה ושל חלומות,
בידיו עץ גולמי הוא מעצב
ובליבו תקווה לשנות מציאויות.

בכיתה הוא רואה את המחר
מלמד ילדים בדרך אחרת,
כמו נגר המעצב בעץ צורה
כך הוא מעצב נפשות צעירות.

בביתו - בת קטנה מחייכת
ואישה אהובה שותפה לדרך,
יחד בונים חלום של הוראה
מגדלים אהבה במדבר הפורח.

כשנקרא לדגל - הוא יוצא
מגן על ביתו בגבורה,
חוזר הביתה - ממשיך לבנות
את הכפר, את החינוך, את המחר.

בין פטיש למסור, בין לוח וגיר
בין מדים לבגדי עבודה,
הוא אדם שלם - אב, מורה ולוחם
בונה גשרים של תקווה חדשה.

(בית 1)
🎶 בכיתה אני עומד,
שולח ידע עם כל מילה,
מדריך צעירים, פותח להם דלת,
כל תלמיד הוא עולם, כל תלמיד הוא תקווה. 🎶

(פזמון)
🎶 אני הסטודנט שמבין,
עם חלומות על הבמה,
מורה ומחבר, זה אני,
לכתוב וללמד, זו חיי המנגינה! 🎶

(בית 2)
🎶 בלילה אני כותב,
סיפורים וחרוזים,
מגלה עולמות, דמויות חדשות,
בכל שורה אני יוצר, זה הקסם שלי! 🎶

(פזמון)
🎶 אני הסטודנט שמבין,
עם חלומות על הבמה,
מורה ומחבר, זה אני,
לכתוב וללמד, זו חיי המנגינה! 🎶

(סיום)
🎶 אז קדימה לעתיד, אני מוכן,
ללמד, לכתוב, לעבור כל מכשול,
ביחד נבנה עולם, של ידע ויצירה,
אני הסטודנט, המורה, והסופר, זו הדרך שלי! 🎶

יש לי חיוך שמשקף את הלב,
ואת המוזיקה בדם, זה מה שאני מביא.
כל צליל, כל מנגינה, מתנגנת לי בראש,
עם תופים בלב, אני רוקד בלי עצור.

אני אוהב לדבר, לשתף ולצחוק,
בכל שיחה אני מוצא את השמחה.
הומור שלי קליל, כמו נוצה ברוח,
היכולת להקשיב, זו המתנה שלי.

אז אם תרצה להכיר, אני כאן בשבילך,
בוא נדבר, נצחק, ניצור יחד רגעים.
בין צליל למילה, נבנה קשר חם,
זה אני, פשוט אני, עם המוזיקה והאהבה.

את הקסם שבתמונות הנעות

ארבע שנים של קולנוע למדתי בשקיקה

ואז אל מול המצלמה בחדשות התייצבתי

שלוש שנים של רגעים מהחיים תיעדתי

סיפורים דרך העין הדיגיטלית סיפרתי

בין פריימים ותמונות שזרתי מציאות

עד שגיליתי דרך חדשה להעביר משמעות

היום אני מלמד את אמנות התקשורת

מעביר הלאה את הלהט והמיומנות

ובין שיעור לשיעור, ביצירה ממשיך

כי האמן והמורה בי לעולם לא משתיק

בסטודיו שלי האפקטים רוקדים

צבעים ואנימציה מתערבבים

שתי אהבות - הוראה ויצירה

משתלבות יחד בהרמוניה נדירה

אלמד, אחנך, אהיה תמיד מיוחד

עם לב פתוח וחיוך על הפנים

אגדל דור חדש של מאמינים

כי יש לי חלום, יש לי דרך

להאיר את החושך, להביא את האור

לקחת כל ילד, ללוות אותו בדרך

ולהראות לו שהכל אפשרי, הכל קשור

בין המגרש לספסל הלימודים

מוצא את האיזון בין כל העולמים

עם אהבה בלב וזוגיות מאירה

בונה את חיי, שורה אחר שורה

בן למשפחת מורים, ערכי יסוד בידיי,
מחפש במוזיקה את השקט והמנגינה שבתוכי.
מילים וצלילים פורטים על מיתרי הלב,
כותב, מלחין, ומקשיב לפסקול שמסביבי מהדהד.

בין השורות, יש לי גם אהבה לכדורסל,
משחק שמעלה בי קצב ודופק מהיר במעגל.
כי כמו במוזיקה, כל נגיעה בכדור היא רגע של אמת,
עם חלום בקצות האצבעות, מתממש ומתגלה כל פעם מחדש.

ויש גם את הקסם של המסך הגדול,
הסיפורים, הדמויות, עולם מופלא ומכורבל.
קולנוע בשבילי הוא כמו תו נוסף בניגון,
סיפור שמושך, מחבר וממלא השראה פנימית ברקע השירון.

זה אני, שריה,
מחבר בין מילים לאמונה, בין חלום למשפחה,
צועד בדרכי, מנגן את עצמי בשקט ובאהבה.

באולם הכדורסל הוא מככב,
קליעות שלוש, מסירות מהלב.
על המגרש הוא תמיד מוביל,
כמו כוכב בשמיים, זורח ומבריק.

אוהב לטייל בשבילי הארץ,
מדרום ועד צפון הוא פורץ.
נופים יפים, הרים וגבעות,
בכל מסלול חדש הוא מגלה אוצרות.

באימונים הוא משקיע ומתמיד,
גוף ונפש חזקים, תמיד מקפיד.
בין ספרי הקודש והכדור הכתום,
מוצא את האיזון המושלם, יום יום.

מבאר שבע לירושלים דרך ארוכה,
אך הילל צועד בה בשמחה.
בישיבה לומד בהתמדה רבה,
ובספורט מוצא את נפשו האהובה.

זה הילל, בחור מיוחד,
שמשלב תורה וספורט כאחד.
בין המגרש לבית המדרש,
יוצר חיים של אושר ורגש.

שמי משה בלופסקי, מרמת גן,

עשרים וחמש שנים, זה הזמן.

מטורונטו עליתי בגיל צעיר,

ובארץ גדלתי, פה טוב להכיר.

בבני עקיבא את דרכי מצאתי,

במחנות קיץ שם הדרכתי.

בחינוך יהודי בחו"ל עבדתי,

ואת ייעודי בחיים גיליתי.

במכללת הרצוג אני לומד עכשיו,

תנ"ך ומחשבים משלבים יחדיו.

שנה שלישית כבר חולפת במהרה,

והדרך לחינוך ברורה וישרה.

כי לעבוד עם אנשים זה החלום שלי,

להשפיע, לשנות, זה בוער בתוכי.

אז שמחתי להכיר, חברים יקרים,

יחד נצעד בדרך המורים.

מצאתי את הקול שלי בין השבילים.

לפעמים נעצר, לוקח נשימה עמוקה,

אבל תמיד ממשיך, עם אמונה חזקה.

על במת החיים שיחקתי תפקידים,

למדתי לרפא, להקשיב לצלילים.

בדרך המתפתלת אל התואר,

כל עיכוב הוא שיעור, כל קושי מואר.

כי בליבי בוערת להבה של תקווה,

לתת לילדים מה שחסר לי בהתחלה.

להיות המורה שמאמין ומבין,

שכל ילד הוא עולם שלם להאיר.

עם המשפחה לצדי כמגדלור בסערה,

ממשיך במסע, צעד אחר צעד בשמחה.

כי התחלתי - ולכן אסיים,

ואשאיר אחרי חותם מחמם בלב הילדים.

אריאל, בן 27, חיי עם חלום,
מחפש חוויות
אוהב
עם רצון ל

נשוי כשנתיים, אהבה שהיא בית,
חיים שמלא
בחוץ הוא מוצא את
בחי

מהילדות זוכרות משונות וסיפורים משונים,
לא הסתדר בלימ
בבישול ובאמ
ובפנים יש עדיין

אריאל, עם לב אוהב, מלא רגש ותעוזה,
בדרכים של חיים
בע
זה אתה,

אזמראו, סטודנט חוקר,

בדרכים חדשות תמיד עובר.

לומד, מגלה, חוקר עולם,

בכל יום חדש מוצא חלום.

בין ספרים ומחברות,

בין שאלות ותשובות,

הידע הוא האור שבדרכו,

מוביל אותו אל עתידו.

אזמראו, עם לב פתוח,

לומד, חוקר, תמיד בטוח.

בכל צעד, בכל מסע,

מוצא את הדרך, מגלה תקווה.

אם יש משהו נוסף שתרצה להוסיף או לשנות, אשמח לשמוע ולעדכן!

יפתח, הקצב בוער ומוביל,
מהמסך אל החיים, אני לא מוותר. כל צעד מדריך,
בדרך לחלום, אין סיבה להפסיק.

בזמן הזה בירושלים, עם חבר'ה בישיבת המאירי,
לומד וגם מבלה, מחפש את השביל הפתוח.
העוצמה שלך, הרוח, והמבט קדימה,
יהונתן, הדרך שלך זורחת, בוהקת כמו כוכב בשמיים.