גיבור הוא:

1. מי שעבר משהו קשה ולמרות הקושי מתגבר עליו.

2. מי שמתגבר על כאבו הקשה ביותר ועדיין עוזר למדינה במלחמה.

3. מי שממשיך להילחם למעננו בקור רוח למרות שבפנים הוא זועם.

4. מי ששומר על צלילותו למרות הכעס שלו.

5. מי שנלחם באומץ ללא פחד.

6. מי שעוזב את דאגותיו ורכושו מאחור ויוצא להילחם בכל כוחו.

7. מי שממשיך להילחם לטובת המדינה למרות שכואב לו.

8. מי שהולך להילחם למען הטוב במדינה למרות הכעס השורר במדינה.

9. מי שלמרות כל הקשים שעוברים עליו דואג לעמו.

10. מי שמרגיש שאיבד הכל אבל עדיין מאמין שיהיה טוב.

11. מי שהמדינה שלו התמוטטה ועדיין לא איבד את התקווה וממשיך להילחם למען מדינתו.

התחברנו להגדרה מספר 10 מכיוון שבהגדרה זו גיבור הוא מישהו שימשיך להילחם למען הטוב אפילו אם הוא עבר קשיים רבים ולא איבד את אמנותו.

שאלות:

1.      מה עבר לך בראש כשהחלטת להישאר בסלון על מנת להציל את בני משפחתך?

2.      מה גרם לך להחלטה שכזו?

3.      האם אתה שלם עם ההחלטה שלך?

4.      באותו רגע שהמחבלים פרצו לדירתך מה הרגשת וחשבת?

5.      איך משפחתך הגיבה כשהודעת להם שאתה הולך להישאר בסלון על מנת לנסות להצילם?

6.      אם היו מחזירים אותך לאותה סיטואציה האם היית עשה משהו אחרת?

7.      האם יש משהו שאתה מתחרט שלא הספקת לעשות בחיים?

תשובות:

1.      כל מה שחשבתי עליו באותו רגע זה איך אני הולך להציל את המשפחה שלי.

2.      הבנתי שאין לי ברירה ושזאת ההזדמנות היחידה להציל את הקרובים לי – גם אם זה אומר שאני צריך להקריב את עצמי.

3.      אני שלם על ההחלטה שלי כי בכל מקרה המחבלים היו רוצחים אותי אז אם יש לי אופציה להציל אותם – זה הדבר הנכון לעשות.

4.      הבנתי שאלו הם הרגעים האחרונים שלי פחדתי נורא והוקרתי תודה על כל רגע בחיים שלי.

5.      הם ניסו לעצור בעדי אך גם הם הבינו שזאת האופציה היחידה.

6.      לא הייתי עושה משהו אחרת אני שלם עם ההחלטה שעשיתי.

7.      לא הספקתי לראות את הנכדים שלי גדלים.

ראיון עם אנשי זק"א

מראיין: מה גרם לך לרצות להצטרף לזק"א?

איש זק"א:  אני בא ממשפחה של יוצאי צבא ולוחמים ובמיוחד בימים אלה כולנו מנסים כמה שיותר לתרום ולעזור. אני חושב שבזמן כזה של מלחמה זה רצוי ואפילו הכרחי. בנוסף, ראיתי איך כל עם ישראל תורם למדינה וזה עורר בי חשק לעשות כמוהם.

מראיין: מה אחד הדברים הכי קשים שראית?

איש זק"א: המראות הכי קשים שראיתי במהלך התנדבותי היו בתחילת המלחמה אשר שם פיניתי את כל הגופות שהמחבלים התעללו בהם. ראיתי אנשים שקשרו אותם לכיסא עם ידיים מאחור והעלו באש את המבנה בהם הם נמצאים בעודם חיים, ראיתי גם משפחה שלמה (אבא אימא ושלושה ילדים) קשורים זה לזה וירויים.

מראיין: איך אתה מתמודד עם המראות הקשים שאתה רואה?

איש זק"א: מאוד קשה להתמודד עם כל המראות הקשים, זה דברים שאתה לא מדמיין שתראה בחיים. אני מנסה להפריד בין החיים האמיתיים לבין מה שקורה ומנסה להיכנס למחשבה שאתה בסרט ושום דבר מזה לא אמיתי. רוב הדברים הקשים מערערים אותי אבל אני מנסה להתמקד במטרה ולהבין שמה שאני עושה זה חשוב ואסור לי לוותר.

מראיין: איך המשפחה שלך הגיבה לזה שאתה מתנדב בזק"א?

איש זק"א: המשפחה שלי מאוד תומכת, כולנו מנסים לתרום למדינה בזמן זה – כל אחד במה שהוא יכול, לדוגמה אחי הגדול מתנדב איתי בזק"א, אבי ואימי מארחים משפחה מפונה ואשתי והילדות הולכות לתרום דברים ולשחק עם ילדים שפונו. בהתחלה אימי הייתה נגד אך לאחר שהסברתי לה את חשיבות התפקיד היא הבינה אותי ותמכה בי.  

מראיין: אמרת שאתה מנסה להפריד את חייך ממה שקורה, האם אתה מעודכן במה שקורה במדינה?

איש זק"א: אני מנסה להתעדכן במה שאני יכול כאשר אני לא בתפקיד אך לפעמים קשה מדי לשמוע על כל הזוועות שקורות במדינה שלנו וחשוב להתנתק . יש לי שתי בנות קטנות בבית ואני ואשתי מנסים כמה שיותר שלא ישמעו על המצב ולהסיח את דעתן מהחדשות ולשמור על שגרת חייהן. אני ואשתי מאוד תומכים במאבק בשביל החזרת החטופים וכאשר אנחנו יכולים אנחנו הולכים להפגין. מקווה שכולם יחזרו.

מראיין: קשה לך לא לראות את המשפחה והילדות?

איש זק"א: קשה מאוד להיות מרוחק ואני גם מאוד מתגעגע אך עדיין מבין את חשיבות תפקידי ומבין כי עדיף להתגעגע לבנותיי החיות שבבית מאשר לא לעזור לאנשים שחיים בחוסר מנוח שלא יודעים מה קורה עם האנשים הקרובים אליהם.

מראיין: האם זיהית מישהו שאתה מכיר וקרוב אלייך בין הגופות שפינית?

איש זק"א: כן, יצא לי לפנות את אחד מהחברים הכי קרובים אליי . אני מוקל שאני זה שפינה וזיהה אותו ושיכולתי להודיע למשפחתו על האובדן  מאשר שישמעו את זה ממישהו אחר או מהתקשורת בלי רגשות ושיכולתי להיות שם בשבילם ברגע הבשורה. לא מאחל לאף אחד לזהות גופה של אדם קרוב אליו, אי אפשר להסביר את התחושות במילים.

מראיין: שאלה אחרונה, האם אתה מתנדב בעוד משהו חוץ מזק"א?

איש זק"א: כן, אני מנסה לתרום דברים לאנשים שזקוקים כמו אוכל , בגדים וחפצים שונים. בנוסף, בתחילת המלחמה משפחה שפונתה גרה אצלי במשך כמה שבועות עד שמצאו להם מלון. אני וכל משפחתי מנסים לעשות כמה שאפשר בשביל כולם ומקווים שכולם יהיו בסדר ויחזרו בשלום.

1.      למה ויתרת על קריירה ספורטיבית כדי להגיע לתפקיד בכיר בצבא ביחידה הקרבית-מגלן?

2.      בבוקר השביעי לאוקטובר, איפה מצאת את הכוחות להסתער על עשרות מחבלים, רק אתה והסמג"ד האישי שלך, בידיעה שאתה יכול להיפגע ואפילו לאבד את חייך?

3.      אנשים רבים בנחל עוז מעריכים אותך וחושבים שאתה גיבור. איך אתה מרגיש עם זה?

4.      מדוע בחרת להתכתב עם הורייך בסופי השבוע דרך שירים?

5.      אתה חושב שגבורה בזמן מלחמה זה דבר מובן מאליו, מדוע אתה חושב כך?

6.      למה החלטת לכתוב להורים שלך מכתב פרידה, כמה חודשים לפני נפילתך, מדוע הרגשת שאתה חייב לעשות את זה?

7.      איזה מסר יש לך לחיילים שנלחמים עכשיו בתוך הרצועה?

                      תשובות לפודקאסט:

1.      אכן ויתרתי על קריירה ספורטיבית בטניס, ספורט שאני מאוד אוהב עד היום ויכלה להיות לי דווקא קריירה מוצלחת, אבל הרגשתי את הצורך לתרום למדינה שלי. הרגשתי מחויבות לעם שלי ודורותיי הקודמים שנלחמו על הזכות לחיות כאן ובמובן סוים לא רציתי לאכזב אותם.

2.      בבוקר השבעה באוקטובר, ברגע ששמעתי מה קורה, ישר לקחתי את הסמג"ד האישי שלי ויצאנו לקרב, הרגשתי את השייכות שלי לאירוע כמו כל לוחם אחר, להגן על המולדת שלי ועל כל אנשים נחל עוז שהיו בסכנה ממשית, ברור שידעתי שחיי מונחים על הכף, אבל אם אפשר להציל מספר נפשות ובניהם ילדים על פניי- זה מבורך.

3.      זה אכן מרגיש טוב, התחושה שאנשים יודעים ומעריכים את הדברים הטובים שאתה עושה זאת תחושה טובה, תמיד טוב לדעת שיש מי שמעריך ואפילו מעריץ אותך.

4.      בחרתי להתכתב עם ההורים שלי דווקא דרך שירים, מכיוון שאני חושב שאפילו לחמשיר יש יותר כוח ממילים רגילות "ויבשות" אולי אפילו.

5.      אני חושב שלחימה בזמן מלחמה זה דבר מובן מאליו, זה מחובתנו כחיילים להגן על המדינה שלנו, לשמור על המולדת ולעזוב את הכל ולצאת להילחם כשמקבלים צו 8, או שאנחנו עדיין בזמן השירות הסדיר שלנו.

6.      חשוב לי, בתור הבן שלהם, להיפרד מההורים שלי במידה ולא אחזור משדה הקרב. כשאני יוצא למקום מסוכן, כמו ג'נין, חשוב לי, שבמידה וכבר לא אהיה כאן יותר, יישאר להם משהו ממני.

7.      מורל גבוה. חשוב מאוד לא ליפול ברוח הקרב ולהישאר עם ראש על הכתפיים. אתם הולכים לחוות ש חוויות שיכולות להיות מזעזעות ואתם צריכים להיות מוכנים לכל תרחיש, בין אם פיזי ובין אם נפשי. עם ישראל חי!!!

2. אנחנו חושבות שהמשפט שמתאר את סלמאן הכי טוב הוא ״איזהו גיבור? הכובש את יצרו״ מפני שהוא בחר לסכן את עצמו כדי להגן על המדינה במקום ללכת אחרי האינסטינקט הראשוני שהוא להגן ולהציל את עצמך מפני סכנות.

מגישות: ניבה שירה מוריה שי יולי אליסה ועופרי.

מגישות: שירה בר, מוריה נחמיאס, רומי צוק, אריאל גרונדמן, אלין רסאמי

החטופה שראתה הכל

נילי מרגלית מניר עוז שכונתה ״האחות בסורוקה״ וטיפלה בעשרות חטופים בשבי חמאס, מספרת לראשונה על בכירי חמאס שפגשה בעומר האדמה ועל החיבוק האחרון עם ירדן ביבס

מתוך עובדה

1.מה מעיר אותך באותה השבת בבוקר?

נצי הכלב שלי, כשנצי נכנס בשעות מוקדמות שהוא לא צריך להיכנס בהם אז הבנתי שמשהו קורה, ולאחר כמה דקות הייתה כבר האזעקה הראשונה

2.מי חטף אותך ואיך נכנסו אלייך הבייתה?

אזרחים, אנשים

פרצו את הדלת ומה שחיפשו הוא כסף ולקחו אוכל וכל זה מול ילד בן 17

התהליך הזה היה אימה , קפאתי , לקחו אותי בכוח ותפסו אותי בשתי הידיים

הייתי עם פיגמה וכיסו אותי עם הסדין של המיטה ללא נעליים

3. באיזה אמצעים הוא השתמש?

עם הסכין שהיא סכין גדולה והיה עליו אפוד

4. מה ראית ברגע שיצאת מהבית עם המחבלים?

אנשים עם נשקים ורובים באים לכיווני ואז הגיע הקלאב קאר הרכב של הקיבוץ דוחפים אותי לקרקע לכיוון השער של הכרם ומשם לרצועה

הסתרתי את המשקפיים שלי כדי שלא יקחו לי כי אני לא יכולה להסתדר בלעדיהם והם לא ראו שהייתי עם משקפיים איתי

אני רואה אלפים כל השדה נחיל של אנשים שיוצאים מהכפר ובאים עלינו נשים וילדים ובטרקטורון של אבי ושני ילדים שרוכבים עליו ילד בסביבות גיל 5 ועוד ילד בן 15 שבא לכיווני בא לכיווני מחאן יונס כלומר שהוא הספיק כבר לעשות יותר מדרך אחת ועכשיו הוא חוזר שוב

5. מה קרה מהרגע שהגעת לעזה?

העבירו אותי מהרכב גולף למכונית שהיה בה דם ואז אנחנו נוסעים לתוך חאן יונס ואז הכניסו לרכב את תמי מצגר מניר עוז תמי הייתה פצועה הפנים שלה היו חבולות והרבה פציעות ברגליים לקח לי קצת זמן לזהות אותה , בסוף זיהינו אחת את השנייה והתחבקנו ואנחנו לא מדברות. בזמן זה אני לא מבינה מה קורה מסביבי אני נוכחת בסיטואציה

אנחנו מגיעות לפתחה של המנהרה ורואה שמתקיים שם משא ומתן בין האנשים שהכניסו אותי לרכב לבין מי שמסרו אותי לידיים שלו

6.איך מתנהל המעבר למנהרה?

הלכנו המון ברגל במקום צר וחשוך כמעט ללא אוויר, הרצפה היא אדמה ואני יחפה

ירדנו וירדנו והבנתי מאחת השיחות במהלך שהותי שאנחנו 40 מטר מתחת לאדמה

המנהרה עצמה לא גבוהה והייתי צריכה הרבה להתכוף

כל מיני מכשולים בדרך והמנהרות עצמן מפוצלות ממש כמו עיר תחתית

ההליכה נמשכת בין חצי שעה לשעה אני משערת עד שהגענו למקום הראשון שהיו שם הרבה אנשים חלקם גם חיילים רובם מבוגרים ולא רק כל מי שראיתי שם היה בחיים רובם פצועים אני חושבת שאני היחידה שלא קרה לה שום דבר בעצירה הראשונה ביקשו להכין רשימת תרופות של אנשים שנמצאים שם אני התנדבתי כי אני אחות בסורוקה,דיברתי איתם ערבית אמרתי להם ״אני אחות מסורוקה״ אני מדברת קצת ערבית ערבית בסיסית בגלל העבודה

במהלך שהותי השתדלתי לשמור על חוסן נפשי כדי לעבור את זה

אחרי יותר מחודש שמעתי בפעם הראשונה טלוויזיה ואז שמעתי בפעם הראשונה שאנחנו ממש במלחמה

ראיתי הפגנות וזה שימח אותי כי הבנתי שלא שכחו אותנו שם

רואים את ההרס והחורבן

7. ידעת משהו על בני המשפחה שלך?

לא, על אמא שלי ואח שלי לא היה לי מושג אבל על אבא הרגשתי שהוא לא בחיים

8.איך התנהל תהליך השחרור?

עדינה שהייתה איתי במשך שהותי השתחררה בפעימה הראשונה אני מתכוננת למקרה ואני אשאר ומכשירה את ירדן ביסס שהיה איתי להמשיך לעזור לכל המבוגרים ולדאוג לתרופות

רגע השחרור שלי מלווה בתרגיל אכזרי פתאום משהו נכנס אחר הצהריים ואומר לי את רוצה לצאת הבייתה? ואני חשבתי שזה לא באמת

הוא אומר לי את יוצאת הבייתה תקחי את הדברים שלך ונורא שמחתי

השמחה הזאת חלפה מאוד מהר כי הודיעו לירדן שכל המשפחה שלו נרצחה

התעקשו שאני וחטוף נוסף נספר לו אך לא הסכמתי לזה ואמרתי להם שהם יודיעו

דקה אחרי שסיימו לספר לירדן ולצלם אותו הם לוקחים אותי אני נותנת לירדן חיבוק אחרון ומושכים אותי משל

הראשונה שפגשה אותי היא רופאה והיא סיפרה לה שמצאו את נצ׳י הכלב שלה והוא בחיים

מאוחר יותר אח שלי סיפר לי בשיחה הראשונה איתו שאבא שלי איננו ושהשאר בסדר

ולאט לאט אני שומעת על האסון הנורא.

מה שקרה זה שראיתי את הסיפור שלו בטלוויזיה באמצע כל המצב הזה, ראיתי חדשות כרגיל ואז אני רואה אותו מדבר. אני זוכר מילה במילה את מה שהוא אמר, ''אני שולח לכם את החיזוקים שלי ואני מצפה מכם, עם ישראל, להיות חסונים ג'י רק נדע לנצח...'', המילים שלו מאוד ריגשו אותי ונתנו לי מעין חוסן נפשי שהייתי צריך בתקופה הארורה הזאת.

למה דווקא הסיפור שלו נגע בך כל כך שהרגשת את הצורך לפנות אליו ולהודות לו אישית?

הדברים שהוא אמר כל כך ריגשו אותי, אחד מאיתנו שיש לו משפחה, אשתו בהריון והולך להילחם למען עם ישראל, למען כולנו, בזמן שהמשפחה שלו מחכה לו בבית והוא רחוק מהם, בלי לדעת מתי ואם הוא יראה אותם שוב.

אבל עדיין, אמרת שהוא נלחם למעננו, הוא לא היחיד. אז למה בכל זאת הסיפור שלו נגע בך יותר מסיפורים אחרים?

אתה צודק, הוא לא היחיד שנלחם במלחמה הזאת, לא הגיבור היחיד. אני חושב שמי שאומר לפני הקרב שממנו לא חזר את המילים ''עם ישראל רק באחדות ינצח'', מי שאומר מילים שכאלה אני רואה בו אח, את מי שבזכותו אני חי כאן בארץ.

בנושא יותר כללי, מה הקרבה שלך לצה''ל?

אני התחלתי את השירות שלי בלהקת הנח''ל ומשם בעצם התחילה הקריירה שלי, במהלך השירות הקלטתי את השיר הראשון שלי ''רוח סתיו'' ושנתיים לאחר מכן בעידודם של חבריי ללהקה, החלטתי להשתתף בתוכנית ''בדרך כלל'' שפיתחה את כישוריי כזמר בתחילת דרכו.

מה חשבת על דבריו של אבא של סלמאן?

אני חושב כשאתה מקריב את עצמך למען המדינה שלך אז אתה כבר גיבור והעובדה הזאת נשארת גם אם אתה נהרג. בסופו של דבר כולנו עם אחד וצריך אנשים גיבורים כמוהו.

היית נותן לילדים שלך להילחם למען המדינה?

חד משמעית כן, אני חושב לשרת את המדינה שלנו ולהגן על העם בתקופות קשות זה אחד הדברים שממלאים אותי בגאווה ואני עצמי הייתי לוחם אם לא הייתי בלהקת הנח''ל.

מה משמח אותך בימים קשים אלו?

מה שמשמח אותי במיוחד זה לראות את הלוחמים שלנו חוזרים הביתה אחרי יותר מחודש בשדה הקרב, אחרי מראות איומים וקשים.

יש לך מסר נוסף להעביר לקוראים שלנו?

שבכל דבר יש צד חיובי וטוב ואנחנו ננצח את זה ביחד.