הייתי בשנתי השלישית להוראה והמנהלת דאז החליטה שארד מחינוך כיתה ו' לחינוך כיתה ב' וזה היה בהחלט שינוי גדול עבורי. 

נוכחתי לדעת שעליי לשנות את רמת השיח והסגנון וזה הזכיר לי, בהתחלה לפחות, גן ילדים ולא כיתה בבית ספר יסודי.  לאחר חגי תשרי כבר החל להיווצר קשר עמוק יותר בין הילדים לביני והתחילה ימי שגרה ופרויקטים שפיתחנו יחד ונהניתי מאוד מהעשייה החינוכית בכיתה.  יחד עם זאת, היה תלמיד אחד שי שמו (שם בדיוני) שהיה אגוז קשה לפיצוח. בעת מפגשי הבוקר, הוא היה עושה רעשים משונים ( פלוצים גרפסים) 

ועולה על השולחנות וצועק. כל משימה שקיבל היה צועק " אני לא יודע, אני לא יודע" ונכנס ללחץ מטורף. כמו כן, הוא הפסיק לצאת להפסקות ונשאר לשבת לבד בכיתה.הבנתי שהוא מאוד לחוץ משינוי הדמות וזו דרכו להראות לי שהוא במצוקה, ולכן החלטתי לשבת איתו בהפסקות , במספר הימים הראשונים היינו לבד ושיחקנו במשחקי קופסה שונים ותוך כדי גיליתי עליו דברים שהוא אוהב וכאלו שלא, מקצועות שאליהם פחות מתחבר ומדוע על תחביביו וכו'. לאחר מכן סיכמנו שנזמין כמה חברים לשחק יחד והוא הסכים. במקביל, במהלך המפגשים הצעתי לו לשבת קרוב אליי, והתחלתי לצאת איתו לפרטני (תחילה לבד) על מנת לתרגל איתו קריאה שלא הייתה שוטפת והדבר הלחיץ אותו מאוד ובחרנו יחד ספרון שאליו התחבר כדי שיקרא עם ההורים. הוא עדיין היה תלותי מאוד וביקש הרבה עזרה, אבל עשה זאת בדרך נעימה הרבה יותר וסמך עליי שגם אם לא פנויה הרגע, אגיע לעזרתו בהקדם האפשרי.  אחרי חודש של עבודה אינטנסיבית איתו הוא התחיל לצאת להפסקות ולקח חלק פעיל יותר במפגשים. שבירת הדיסטנס האמיתית הייתה כשהביא לי מתנה ציור שצייר. 

בכיתה זו למדה גם א, התחלתי לשים לב שהיא מחסירה מבית הספר. המחנכת שלה סיפרה לי שמדובר בילדה שעובדת בערבים כדי לסייע להורים כלכלית. באחד השיעורים לקחתי את א לשיחה אישית.  הסברתי לה שההעדריות הרבות שלה יפגעו בציונים שלה בסופו של דבר. היא הסכימה איתי והוסיפה שאין לה ברירה כי הוריה מתקשים כלכלית. במהלך השיחה הצעתי לה לנסות ללמד שיעורים פרטיים בשעות אחר הצהריים במקום העבודה בשעות הערב המאוחרות. הצעתי לה שאעזור לה למצוא תלמידים ובתמורה היא תפסיק לעבוד עד מאוחר ותגיע באופן סדיר לבית הספר.

הפנתי אלייה תלמיד אחד שהיה צריך שיעורי עזר והוא והוריו המליצו עלייה להורים ותלמידים אחרים.

היום א מסיימת כיתה יב עם תעודת בגרות איכותית כשהיא מגבירה פיסיקה וכימיה ומתגייסת למערך הלוחמה בצהל 

3.מורה שידעה ללמד בצורה מגוונת ומותאמת לכל אחד , הובילה להצטיינות במקצוע, ידעה גם להיות קשובה ליכולת של כל אחד ולהתעניין באמת במה עובר על תלמידיה.

4.הוא היה מאוד קשוח וגרם לי ללמוד ולהגיע להישגים

5.לא נתנה לי לרדת ל4 יח מת'. הראתה לי שהיא מאמינה בי.

6.היה לי מורה לפיזיקה בתיכון, שרמת האכפתיות והיכולות הבין-אישיות שלו היו ברמה יוצאת דופן. איש חינוך אמיתי, שמחפש איך להשפיע, לעצב ולפתח את תלמידיו, והיה נותן הרבה מעבר לדרוש.

7.המורה שלי להיסטוריה, ממש השפיעה עליי מבחינת מי שאני ואפילו מי התואר שבחרתי

8.בכיתה יא כשבחרנו מגמות - בחרתי במגמת ספרות, והמורה, שהייתה גם המחנכת שלי הייתה דמות מאוד משמעותית מבחינתי. מה שייחד את דנה- המורה שלי הוא שהרגשתי שהיא מתעניינת בי, בחיי גם מעבר לבית הספר, שבאמת אכפת לה מה קורה איתי. היא השרתה אווירה מאוד נעימה ומכילה בתוך הכיתה. דאגה לכל אחד ואחד. נהגה לקחת אותנו לשיחות אישיות, הייתה מספרת לנו גם על חייה האישיים. היא הייתה אמיתית. דנה נהגה לדבר איתנו בשיעורים על החיים בכלל ולא רק על לימודים ובית ספר. הייתה משלבת הרבה הומור וציניות בדבריה. היא הייתה "מורה לחיים", והרבה מעבר למורה לספרות.

9.בסבלנות ובנועם להשגת המטרה

הייתי בשנתי השלישית להוראה והמנהלת דאז החליטה שארד מחינוך כיתה ו' לחינוך כיתה ב' וזה היה בהחלט שינוי גדול עבורי. 

נוכחתי לדעת שעליי לשנות את רמת השיח והסגנון וזה הזכיר לי, בהתחלה לפחות, גן ילדים ולא כיתה בבית ספר יסודי.  לאחר חגי תשרי כבר החל להיווצר קשר עמוק יותר בין הילדים לביני והתחילה ימי שגרה ופרויקטים שפיתחנו יחד ונהניתי מאוד מהעשייה החינוכית בכיתה.  יחד עם זאת, היה תלמיד אחד שי שמו (שם בדיוני) שהיה אגוז קשה לפיצוח. בעת מפגשי הבוקר, הוא היה עושה רעשים משונים ( פלוצים גרפסים) 

ועולה על השולחנות וצועק. כל משימה שקיבל היה צועק " אני לא יודע, אני לא יודע" ונכנס ללחץ מטורף. כמו כן, הוא הפסיק לצאת להפסקות ונשאר לשבת לבד בכיתה.הבנתי שהוא מאוד לחוץ משינוי הדמות וזו דרכו להראות לי שהוא במצוקה, ולכן החלטתי לשבת איתו בהפסקות , במספר הימים הראשונים היינו לבד ושיחקנו במשחקי קופסה שונים ותוך כדי גיליתי עליו דברים שהוא אוהב וכאלו שלא, מקצועות שאליהם פחות מתחבר ומדוע על תחביביו וכו'. לאחר מכן סיכמנו שנזמין כמה חברים לשחק יחד והוא הסכים. במקביל, במהלך המפגשים הצעתי לו לשבת קרוב אליי, והתחלתי לצאת איתו לפרטני (תחילה לבד) על מנת לתרגל איתו קריאה שלא הייתה שוטפת והדבר הלחיץ אותו מאוד ובחרנו יחד ספרון שאליו התחבר כדי שיקרא עם ההורים. הוא עדיין היה תלותי מאוד וביקש הרבה עזרה, אבל עשה זאת בדרך נעימה הרבה יותר וסמך עליי שגם אם לא פנויה הרגע, אגיע לעזרתו בהקדם האפשרי.  אחרי חודש של עבודה אינטנסיבית איתו הוא התחיל לצאת להפסקות ולקח חלק פעיל יותר במפגשים. שבירת הדיסטנס האמיתית הייתה כשהביא לי מתנה ציור שצייר.