אתם מוזמנים לשתף בסיפורים אישיים שלכם או של בני משפחה/חברים, כך נוכל להנציח את אהובינו ולהנכיח את סיפורם, גם סיפורי הגבורה והתקומה.

היא מורה למתמטיקה, מחנכת כיתה ח ורכזת שכבה (בהרצליה).

הנה ההודעה עם המילים החזקות מאוד שהיא שלחה לתלמידים שלה כמה ימים אחרי היום הנורא:

תלמידים מדהימים שלי.

חושבת עליכם ועל משפחותיכם במשך כל הימים האחרונים.

אני בסדר, בריאה ושלמה. תודה רבה על הדאגה והאהבה.

בשבת ניצלתי מתקיפת החמאס ברעים לאחר שעות ארוכות בזירה.

לבי כואב על האנשים שנפלו בזירות האירועים הקשים ואני מתפללת לשלום החטופים והנעדרים.

חיילי צה״ל בסדיר ובמילואים, אנשי המשטרה ומג״ב הם כרגע הגיבורים שבחזית. אנחנו מעריכים את אומץ הלב שלהם ומחזקים אותם!

עבור העם המיוחד הזה אנחנו חייבים להשאר חזקים ומאוחדים.

אף אחד לא ישבור את רוחנו.

אתם חיים כרגע היסטוריה שילמדו עליה רבות בתולדות מדינת ישראל.

תכתבו את ההיסטוריה הזאת.

בגבורה. בחוסן. בעזרה הדדית. באחדות. בחמלה. באהבת חינם. בדאגה אחד לשני.

אם ניתן, תתנדבו. תעניקו מהלב שלכם. זה יחזיר רק טוב.

האנושיות חייבת לנצח.

אני מחזקת אתכם ויודעת שאתם ילדים חכמים ומבינים מה קורה.

אני מבקשת מכם, לא לצפות בסרטוני זוועות. מעבר לכך שאלו לא מראות אנושיים שילדים מקסימים כמוכם צריכים לראות, לא מגיע לאנשים שנפגעו שתראו אותם במצב הזה. אני באופן אישי מחקתי את כל המדיה החברתית שלי.

תתרכזו בלשמור על המורל, לשתף ברגשות שלכם גם אם מפחדים וזה בסדר, לשמור על עצמכם, להיות אחד עם השני ועם המשפחה.

לשמור על קשר עם חברים זה חשוב מאוד עכשיו.

לשאול לשלום החברים אחת לכמה זמן.

אני יודעת שתבינו שמצבי כרגע דורש ממני להחלים. אני לא נעלמת, רק אחזור בעוד זמן מסוים.

אוהבת אתכם מכל לבי❤️

חשוב לי לשתף כי חבל שהעולם לא ידע איזה אבדה גדולה הוא ספג🤍צור סעידי בן דוד יקר שלי נרצח בנובה עם 2 חבריו כשהוא מדבר עם אבא שלו בטלפון ולא מסכים לעזוב את חבריו הירויים. וגיבור אחד בשם שי סולם שהגיע לחלץ אותם אבל היה מאוחר מידי 🥹צור היה מלאך אציל נפש שגם ברגעיו האחרונים סרב לנטוש את חבריו.אחיינית שלו כתבה עליו שיר שמתאר את הבור בלב💔ליאת אלחרר מורת שילוב

בטח כבר קראתם 100 סיפורים של תצפי ויצא לכם מהאוזניים אבל חשוב לי לספר את הסיפור שלי גם אם זה בקצרה , אני וחברה שלי אריאלה תפסנו ביחד כוננות אז ישנו בחמל את הלילה של שישי , התעוררנו לבומים ואזעקות , לבנות שצורחות באיימים . פשיטה ועוד פשיטה ועוד אחת וכל אחת הייתה נראית יותר מדומיינת מהשניה , מה לא תפעלנו? התקפי חרדה אחת של השניה , התעלפויות , הקאות , חוסמי עורקים ואת הגזרה . הכל ביחד . באיזה שהוא שלב הפסקל המושלם שלי עולה ואיתו התקווה , אני מתיישבת ומבינה את גודל האסון באותו הרגע . 4 שעות של סיפוק ענק ושברון לב, כל עשר דקות שומעת מאחורה עוד חבר שלי שצועק שכולם מתו לו ביידים . וב12 המצלמה נפלה ואיתה התקווה , חוסר וודאות וחוסר אונים ענק . אין כבר מה לעשות , הידיים שלנו כבולות , רק לשבת ולחכות . אז חיכינו , חיכינו שמחבל יכנס ויטבח בנו , זה לא קרה . ב10 וחצי בלילה כוח חילוץ בא להוציא אותנו משם . כיסופים מתפקד עם מילואים שרק מוכיחות כמה אהבה ומסירות יש לתפקיד גם למישהי בת 30 . החמל מתפקד מבצעית . כיסופים רחוקה מלחזור להיות מה שהייתה .אני פה בזכות גולני 51 ואגוז שנלחמו במוצב כמו גיבורים . אני תצפיתנית מחמל כיסופים אבל רוצה להגיד שאני שאנחנו מאיישות ונשארות וחזקות לזכר חברות שלנו בנחל עוז. תמיד ולעולם איתי בלב💔