-       יתרונות: 
- השתק לכולןם, בצחוק אבל גם באמת, זה ממש עוזר במקרים שיש מישהו שמפריע ולא יכול לשלוט על עצמו... 
- אפשרות להשתמש בכלים דיגיטליים חדשים שהםן עוד לא הכירו 
- הזדמנות לעבודה חד לאומית מעמיקה
- חשיפה לתכנים בהם אפשר לדון
- ייתכן שחלק מהילדים ירגישו יותר נח מהבית שלהםן מאשר בתוך הכיתה

 

-    אתגרים:
- אין ספק שהשפה עלולה להיות אתגר יותר גדול כאן. אבל יש אפשרות להעביר בכתב חלק מהנאמר אולי?

- יש לי עוד, אצרף בהמשך:)

חוזר על דברים שאולי כבר נאמרו: 

* עבודה תהליכית (מספר מפגשים שכל אחד קצר יחסית בזמן). אולי בווירטואלי תהיה לנו אפשרות לקיים באמת הנחיית קבוצות בלי מגבלות המשאבים/זמן של המרחב הפיזי?

* שהות. בזום כל דבר לוקח יותר זמן (מעגל שיח, תרגום, תפעול טכני). לתת זמן לדברים. לאפשר לסינפסות במוח להשתנות בין מפגש למפגש. 

* במעטפת (גורמי סמכות/מוטיבציה חיצוניים) – אולי באמת תידרש התגייסות רבה יותר של המורים כמו שתייסיר אמר. או הכרה בקורס לטובת מחויבות אישית. עבודה מהבית לדעתי יכולה להיות נינוחה וזמינה וכייפית, ויכולה להיות חושפנית מדיי או לא לעודד מחוייבות. קשה לדעת איזה דברים מתרחשים ברקע וייכנסו לנו לפריים (אנשים, סיטואציה משפחתית, קולות ברקע, סממנים מעמדיים או חברתיים שיכולנו לשלוט בהם יותר בקלות בתוך כיתה). רוצה לכתוב שאני בעד עבודה מכיתת מחשבים בבי"ס, אבל השאלה האם יש לתלמידים נגישות לזה (מכל הבחינות).

* דגש על חלק ההיכרות. שימוש במשחקים חדשים שהם לא מכירים (כמו ששיה כתבה). אפשרות "לבקר" במרחב הביתי אחד של השנייה, במסגרת העירבוב בין "פנים" ל"חוץ" שהמדיה מאפשרת – הזדמנות שכנראה לא תהיה להם בשום מקום אחר. (האם זאת אינטימיות רבה מדיי?). 

* דגש על חד"ל בפתיחה וסיכום (לדעתי פורמט של חד"ל לבד, ללא המשך לדו-לאומי, צריך להיות המוצא האחרון שלנו).

* דגש על פרטיות ומוגנות (כללים ברורים מי נוכח, מה משתפים, מה מצלמים, באיזה שם משתמש מזדהים, האם אפשר לכבות את המצלמה וכו').

לדעתי וולונטריות ויוזמה אישית של התלמידות/ים היא חשובה פה. השאלה אם יש לנו אפשרות ללוות יצירה של תוכן או תוצר קטן.

ועם כל זה - - אני שם סימן שאלה על האפשרות לעבוד עם מידע / סרטונים / הרצאה מבחוץ. האם זה לא מנוגד לבסיס של הנחיית קבוצות – שעובדים עם התוכן שהקבוצה מביאה לחדר? (מורן תודה על הקישור לקדמה - אני חושב שיש שם שילוב יפה שנותן מקום גם לזום-אין על חווייה אישית, וגם לזום-אאוט על הספירה הציבורית). 

אם הולכים לכיוון של עבודה תהליכית בכמה מפגשים: האם נוכל לעבוד עם כמה בתי"ס במקביל? אני מדמיין שאני מתיישב עם ה-co שלי מול המחשב ואנחנו מנחים את הקבוצה מבתי-הספר X, ואחרי שעתיים את בתי"ס Y ואחרי שעתיים את בתי"ס Z. ככה יום בשבוע, במשך חודש. זה גם ייצר לנו יום עבודה מרוכז, וגם לא יגרע מכמות הקבוצות שמגיעות אלינו (3 צמדים של בתי"ס, פשוט לא ביום מרוכז לכל בי"ס, אלא פרושים על פני פגישות קצרות). >מה האלטרנטיבה – לעבוד שעה פה ושעה שם על פני כמה ימים בשבוע? (שוב – זה בהנחה שאנחנו מעוניינות/ים במפגשים קצרים כדי לשמור על קשב. אם מדברים על יום סמינר מורכז הסטינג יותר ברור לי).