כמה כואב לי לכתוב בקיר לזכרך. חשבתי שיהיה סוף אחר או כך קיוויתי וייחלתי. כי היו בך כל כך הרבה כוחות, אהבת את החיים, אהבת להנות וללמוד, אהבת לעשות צחוקים לקחת דברים בקלות, היית אופטימי והשרת זאת על הסביבה.

זה מאוד ייחודי להיות אדם שמתמודד עם סרטן ולתת לסביבה שלך מסרים מחזקים של כוחות ואהבה. אתה פשוט היית כזה - מאוד ייחודי.

אחד ומיוחד.

וכך אזכור אותך. כמי שמפיץ טוב סביבו.

היתה לי הזכות להכיר ולהיות יועצת שלך.

ענבר נצר.

תמונות תמונות פרוסות בזכרוני, רגעים ומילים שנחקקו לעד.

זוכרת אותך מיומך הראשון בחטיבה, ילד סקרן, חרוץ, אהוב ומוקף בחברים.

זוכרת את ההומור שבו תיבלת שיעורים שלנו, אמירות שנונות שבהן הצלחת להעיר את הכיתה וחבריך. לא נרתעת מלהביע את עמדותיך הערכיות, המתחשבות גם אם עוררו תגובות. כולך מרוכז במטרה, נחוש להצליח.

במבט לאחור, מתחדדת אצלי הרוח האופטימית שהייתה בך לאורך כל הדרך, משהו שהיה טבוע באופייך מאז ומתמיד ועם הרוח הזו התמודדת עם המחלה, בכוחות נפש ובעוצמות של לוחם.

בשנה האחרונה הייתה לי ההזדמנות והזכות להכיר גם את כישורי המנהיגות שבך וכל כך ריגשת אותי.

כך אזכור אותך, עילי, נער מתוק עם חיוך רחב ועיניים מאירות.

צעיר לנצח תהיה חלק בלתי נפרד מאורט פסגות.

יעל מיקל

מנהלת חטיבת הנעורים

מהמעט שהספקתי להכיר והרבה ממה שמספרים עליך -

המלאכים למעלה זכו בך, נער מדהים ושובה לב.

נזכור ונזכיר אותך תמיד.

יפעת בלזר

מרגיש לי מוזר שאני צריך לכתוב לך,

מכיר אותך ואת משפחתך שנים רבות בהם התגלתה כילד בעל אישיות מיוחדת, כתלמיד בעל יכולות מגוונות, הן בתחום הלימודי והן בתחום הספורט, מגן ימני בקבוצת הכדורגל העירונית, פייטר ולוחם שכל מאמן היה רוצה אצלו בקבוצה!

אותה עוצמה שאפיינה אותך בזמן המאבק. נלחמת והיית אופטימי להתמודד, לנצח ולחזור לשיגרה

ולמגרש המשחקים.

יודע שתחסר לי מאוד, לא רק בביה"ס אלא גם במפגשים איתך ועם אבא בהליכות שנהגתם לבצע, בשיחות שהיינו מקיימים באותם מפגשים ובכוחות שראיתי והעברת לי.

אולי לא אמרתי לך אבל דע לך שלמדתי ממך המון על אופטימיות וחוסן, חשיבה חיובית ואמונה.

בוודאי אתה יודע אבל זכית במשפחה אצילה וערכית, הורים ואחים תומכים, עוטפים, רגישים ונדירים!

שמור עליהם ועל כולנו!!!

אזכור אותך!

שי בן שטרית

עילי חיים, ילד יקר שלי. 

אני מחזיקה את העט ולא מצליחה לכתוב דבר. יש לי כל כך הרבה דברים לספר עלייך אך אין מילים שבכוחן לנחם את האובדן הנורא וקורע הלב. 

אני לוקחת נשימה מתחילה לכתוב. 

עילי שלי, היית נער רגיש, תלמיד מצטיין, מלא חוש הומור, חברותי ושחקן כדורגל מצטיין, מלא באיכויות וחלומות. 

אני נזכרת בשנה האחרונה, כמה עליות ומורדות עברת בתקופה הזאת, ולמרות הכל אף פעם לא ויתרת, לא לעצמך ולא לנו. בכל פעם שהגעתי לבקר אותך וראית שאני עצובה ישר אמרת אמירה שנונה ואופטימית שישר העלת חיוך על פני. היית חזק  לא רק עבור עצמך, אלא עבור כולנו.  

לימדת אותנו מהי מסירות נפש, מהי גבורה, נלחמת כל יום על חייך ולמרות הכאב תמיד היה חיוך על פנייך. 

ועכשיו אתה מלאך. פרוס כנפך, תהיה מאושר שם למעלה ותשמור על כולנו. 

אוהבת תמיד. 

שולה שלך

ת.נ.צ.ב.ה