באחד מימי האימה של השואה, כאשר נשמעו דפיקות הפחד של החיילים הנאצים בדלת ביתם, ודרשו מהם להתלוות אליהם למחנה הריכוז, דאגתו הראשונה של סבא שאול הייתה לגורלו של ספר התורה היקר. ברגעים הספורים שעמדו לרשותו, הוא מיהר למרתף, חפר במו ידיו בור באדמה, והטמין בו את ספר התורה.

המלחמה הנוראה גבתה מחיר כבד ממשפחתו של סבא - אשתו וילדיו נספו בשואה. אך בתוך החשכה הנוראה, זרח אור: סבתא שרה, שהצילה את חייו, הפכה לימים לאשתו השנייה, ויחד הם בנו חיים חדשים.

כשחזר סבא לכפר בתום המלחמה, גילה כי משפחה הונגרית השתלטה על ביתו. בחסות החשכה, התגנב למרתף ביתו שלו, וחילץ מהבור את ספר התורה יחד עם מעט רכוש - אוצרות משפחתו שנאלץ "לגנוב" בחזרה מביתו שלו.

מכירת הרכוש שהציל אפשרה לסבא לרכוש כרטיס לאונייה לארץ ישראל. בימים ההם, העולים הורשו להביא עימם שבעה קילוגרמים בלבד. מול התלבטות קשה - מה לקחת בכמות כה מצומצמת? - בחר סבא להקדיש את רוב המשקל המותר לספר התורה היקר.

בארץ ישראל, הרטיבות שספג ספר התורה במרתף גרמה לפסילתו, וידו של סבא לא השיגה לתקנו. שנים חלפו, ולקראת בר המצווה של אבי, אסף סבא פרוטה לפרוטה, וזכה סוף סוף לתקן את ספר התורה המשפחתי. למרות שמאז נפסל הספר שוב, הוא נותר עדות אילמת למסירות נפש, לאמונה ולתקווה שליוו את משפחתנו בדרכה לארץ ישראל.

כשעלה הביא איתו מגילת אסתר שקיבל מאבא שלו והוא קיבל מסבא שלו וכך דורות האלה

עד היום בכל חג סבא שלי מוציא את המגילה וקורא בה יחד עם כולנו ומתרגש בכל שנה מחדש

סבתא מספרת שהתנאים בדרך היו קשים מכיוון שהדרך הארוכה עד לשדה התעופה והעלייה למטוס עברה בכפרים עויינים ועניים והיה מחסור אמיתי באוכל ובמים נקיים.

הם הגיעו לאור עקיבא שהייתה מקום מאוד לא מפותח, מלא בוץ ושלוליות,ללא תשתיות וכבישים והקימו שם את ביתם.

סבתא שלי שתזכה לאורך ימים ושנים מלמדת אותי מהי אשת חיל אמיתית, מלמדת אמונה תמימה, עמל ויגיעה ואהבה לאדם, לחי ולטבע.

עודדה את כל משפחתה למצויינות בלימודים ולהקמת משפחות ברוח התורה והיהדות

עולם חסד יבנה זו לא סיסמה זו דרך חיים.

אשרינו מה טוב חלקנו

סבתא שלי בחרה לעלות לארץ למרות שהציעו לה תנאים טובים יותר בארה"ב, היא התנדבה כאן כל חייה ביד שרה ועזרה לחלש, למדתי ממנה המון ואני מתגעגעת אליה מאוד

והשני ארכיון המדינה בארץ ישראל

הראשון מציין שהתחלתי ללמוד בבית הספר מספר 25 . מספר 26 הוא בן דודי .

השני התאריך בו עליתי לארץ ישראל מספר 16.

ואכמ" ל