בחרתי לצלם את ההקבלה בין הפרחים לאנשים כי היא נראית לי טבעית ומיוחדת. יש הרבה נקודות השקה ודמיון בין אנשים לפרחים, לטבע, אבל עם הזמן  אני מרגישה כאילו שהאדם הולך ומתרחק מהטבע ומסביבתו. בגלל תהליכים טבעיים שקורים, כמו העיור וההתרחבות של השטחים הבנויים על חשבון הטבע, ובייחוד בתקופת הקורונה - שבה אנשים מתכנסים בבתיהם.

בפרויקט ניסיתי להבחין בין הפרחים, הצבעוניים והרב גוניים, לאנשים, שאותם צילמתי בשחור לבן כדי להעצים את ההתרחקות שלהם מהטבע, למרות הדמיון הרב שלהם לפרחים.

במהלך הפרוייקט נתקלתי באתגרים שונים כמו מציאת פרחים שונים ומגוונים, ומכיוון שאת כל התמונות צילמתי בחוץ, הייתי צריכה להתמודד עם השמש והתאורה הטבעית.

מאוד נהנתי מהתהליך שעברתי במהלך הצילומים לפרוייקט. לדוגמא למצוא את הפרחים, שהיו בכל מיני מקומות לא צפויים כמו פרח שפרח לנו בחצר לשבוע ויום אחרי שצילמתי אותו נבל, או פרחים שצילמתי בגינה של סבא וסבתא שלי, שאליהם נשלחתי כשכל המשפחה שלי הייתה בבידוד בבית. 

צביה סייג.