בזמן האחרון ובמיוחד בתחילת תקופת הקורונה האלימות המשטרתית תפסה תאוצה ושוטרים הכו אזרחים שלא לצורך לדוגמא כשאזרחים הלכו ברחובות ללא מסיכה. שימוש באלימות משטרתית לא צריכה להיות על מעשים שעונשם הוא דוח וככה לא צריכה לעבוד מדיניות משטרתית. יונתן ברק (זה שבסרטון המצורף) מסביר את זה יפה בכך שהוא אומר שהוא לא זוכר שכשהוא חנה באדום לבן שוטר ריתק אותו לרצפה או כשהדליק סיגריה במקום ציבורי ואז ריססו לו גז מדמיע לעיניים.

אבל למה כל זה קורה?

למה המשטרה מקבלת פקודות לנהוג באלימות כלפי אזרחים? 

ציינו:  הזכות לחיים וביטחון

הציגו: כל אדם זכאי שלא יפגעו בגופו ובנפשו וזכותו לחיות ללא פחד מפני פגיעות כאלה. חובת המדינה להגן על כל בני האדם בחיים בשטחה מפני פגיעה בחייהם ובגופם בידי אחרים ולכן המדינה מפעילה מוסדות כמו צבא ומשטרה.

הזכות לחיים ולביטחון נובעת מן התפיסה המוסרית בדבר ערכם העליון של חיי האדם. היא נחשבת לזכות הבסיסית ביותר, שכן בלי חיים לא יוכל האדם לממש את שאר זכויותיו.

הזכות לחיים וביטחון נפגעה קשות בגלל המקרים ששהוצגו בסרטון, הזכות לחיים וביטחון אומרת שכל אדם זכאי שלא יפגעו בגופו ובנפשו וזכותו לחיות ללא פחד מפני פגיעות כאלה. 
בני אדם צריכים ללכת ברחוב בביטחון וכשהם רואים שוטר הם ירגישו בטוחים ומוגנים כי יש איש שומר חוק לידם שיגן עליהם, אך כשהאיש שומר החוק יכול להכות באלימות על דברים שלא דורשים לכך, כבר אי אפשר להרגיש בטוחים.
בנוסף לכך הזכות לחיים וביטחון אומרת גם שהמדינה מפעילה מוסדות כמו צבא ומשטרה כי חובת המדינה להגן על כל בני האדם בחיים בשטחה.
אך במקרים אלה הגורם שצריך להגן על האזרחים פוגע בהם וכך גם הזכות לחיים וביטחון.

הפיתרון לבעיה הזאת היא מאוד פשוטה:
כבר למעלה משנתיים אין מפכ"ל משטרה מאז שנתניהו תקף לא פעם את מפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשיך, מאז שנפתחו חקירותיו האישיות (של נתניהו). 
כשאין מישהו שיציב גבולות לשוטרים אז
"לא צריך להיות גאון כדי לדעת איך להתנהג"
והם עושים מה שהם רוצים ויוצאים מזה בלי כתבי אישום, משפט ומאסר.
כדי לפתור את הבעיה לסוגייה זו היא לדרוש מינוי של מפכ"ל משטרה עצמאי ובלתי תלוי שישים סוף לשוטרים אלימים במשטרה.

בחרתי בסרטון סאטירה של יונתן ברק כי לדעתי הוא מסביר את הסוגייה בצורה הכי טובה שאפשר ועל הדרך גם עושה את זה בצורה מצחיקה. 
בנוסף לכך לא חלים עליו מגבלות שיש לתקשורת בטלויזיה ולכן הוא יכול להגיד את דעתו האישית וגם להציג את כל הצדדים של הנושא מבלי שמישהו יעצור בעדו (כמו הממשלה שמנעה מכמה ערוצי טלויזיה רשמיים לפרסם מידע על התיקים של ביבי אך לא ארחיב על זה פה).
זאת ועוד יונתן ברק הוא אחד מהסטנדאפיסטים האהובים עליי אם הוא לא ההכי אהוב ולכו תבדקו את הספיישלים שלו כי הם מדהימים.

הצג: הזכות לחיות ללא חשיפה או התערבות או חדירה לחייו ולמרחב הפרטי שלו בניגוד לרצונו, לגופו ולחפציו.
 זכות זו יכולה להיפגע ע"י חדירה פיזית לגופו או לביתו של האדם, פרסום מידע על חייו הפרטיים, פרסום שמו או תמונתו או איסוף מידע על האדם באמצעים שונים, כגון האזנות סתר.

ציין: הזכות לחיים וביטחון

הצג: כל אדם זכאי שלא יפגעו בגופו ובנפשו וזכותו לחיות ללא פחד מפני פגיעות כאלה. חובת המדינה להגן על כל בני האדם בחיים בשטחה מפני פגיעה בחייהם ובגופם בידי אחרים ולכן המדינה מפעילה מוסדות כמו צבא ומשטרה.

ב. במהלך תקופת הקורונה, נעזרו הרשויות לאכיפת בידוד חולי הקורונה, בהמון אמצעים טכנולוגיים וביניהם מעקב השב”כ אחרי חולי הקורונה.
 אמצעי זה, היה שנוי במחלוקת כבר בתחילת דרכו משלל סיבות מוסריות וביטחוניות.
 איכוני השב"כ על חולי הקורונה, נחשבים כעבירה על החוק והורשו על ידי בית המשפט בשל מצב החירום שהקורונה יצרה במדינה. חולי הקורונה היו במעקב על מנת למצוא מגעים של מאומתים ולמנוע הדבקה מיותרת.

ג. הדילמה הגדולה שעלתה מהאירוע היא ההתנגשות בין הפגיעה בפרטיותם של המאומתים בכך שנעקבו על ידי השב"כ לבין הרצון לשמור על הבריאות של כלל הציבור. 
בהגדרת הזכות לפרטיות ניתן לראות שלכל אדם יש את הזכות לחיות ללא חדירה לחייו ולמרחבו הפרטי, וחל איסור על איסוף מידע על האדם באמצעים שונים. השב"כ והממשלה, התעלמו מזכות זו בצורה גורפת ופעלו ללא התחשבות בזכויותיהם של  המאומתים.
 מנגד, פעולה זו בוצעה על מנת לשמור על זכותו של כל אדם לחיות את חייו ללא כל פגע ומנעה הדבקה המונית. 
ניתן לראות שבהגדרת הזכות לחיים וביטחון, חובתה היא של המדינה להגן על כל אזרחיה מפני פגיעה בחייהם, ולכן המדינה מפעילה מוסדות כמו צבא ומשטרה. נתונים מראים שבזכות איכוני השב"כ, אותרו יותר מ – 100 אלף חולי קורונה חדשים.

ד. דרך אחת לשמור על שתי הזכויות (אך לא במלואן) היא שרק קבוצה קטנה של אנשים בכירים יהיו חשופים למידע שהשב"כ אוסף. כך, יהיה סיכוי מאוד קטן של הדלפת מידע על אזרחים ופרצה. עוד דרך, היא לתחקר את כל החשופים למידע עם פוליגרף ולתשאל אותם על מנת להבטיח עונש חמור למפיץ. אין דרך לשמור על שתי הזכויות באופן מוחלט אך אפשר לאזן את הפגיעה ולנסות למנוע מצב חמור ולא נעים.

הזכות לחיים ולביטחון נובעת מן התפיסה המוסרית בדבר ערכם העליון של חיי האדם. היא נחשבת לזכות הבסיסית ביותר, שכן בלי חיים לא יוכל האדם לממש את שאר זכויותיו. 

ב.
בימים האחרונים עוד מקרה בנושא עלה לכותרות. המורים אינם מסכימים עם החלטות הממשלה בנוגע לתוכנית החדשה בנושא הקורונה עד שדעתם תישמע. תוכנית הממשלה החדשה היא ביטול הבידודים בכפוף לשתי בדיקות אנטיגן בשבוע. טענת המורים היא שביטול הבידודים מסכן את בריאותם של המורים ושל משפחותיהם. המורים ניסו להשמיע את דעתם לגורמים בממשלה אך לא זכו לתגובה ולכן החליטו להשתמש בזכותם להפגין והחליטו להשבית את הלימודים עד שדעותיהם ישמעו. בית הדין לעבודה החליט להוציא צו למניעת שביתת המורים שיזמה מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד.



ג.
במקרה זה מתנגשות מספר זכויות.
ראשית המורים חשים כי הזכות לחחים וביטחון נפגעת להם בכך שבוטלו הבידודים לתלמידים. לאחר מכן המורים מחליטים לנצל את הזכות להפגנה ולשבות עד שבקשותיהם למציאת מתווה שלא יסכן אותם יתקבלו. מנגד שביתת המורים פוגעת בחוק חינוך חובה חינם של התלמידים, דבר שבעקיפין פוגע בשוויון ומגדיל פערים (אם יש שביתה בבית הספר על הורים לילדים קטנים להישאר בבית ובכך לפספס יום עבודה, ישנם במדינה אנשים החיים מהיד לפה וכל יום עבודה שהם מפספסים יכול לגרום להם להיכנס לחובות. לכן הסיטואציה מכניסה את אנשים אלו לסיטואציה שבה עליהם לפספס ימי עבודה בגלל שהמורים שובתים דבר שמונע מהם שוויון הזדמנויות לשכר שווה). בנוסף בהחלטת השביתה המורים מביעים את דעתם כנגד המתווה החדש, מתווה שנועד לשחרר את כל ילדי ישראל מבידוד על מנת לתת לכולם ללמוד בלי קשר להחלטותיהם הבריאותיות ופוגע בשוויון של הילדים בכך שלא כולם יכולים ללמוד.



ד.
פתרון עליו חשבתי לבעיה זו הוא לתת להסתדרות המורים וארגון המורים קול בהחלטות הממשלה הנוגעות בעניינם ולתת להם זכות להביע את דעתם בנושא לפני שההחלטות מתקבלות. בדרך זו גם אם בהסכמה מלאה וגם אם בהסכמה חלקית, ההחלטות התקבלו בשיתוף עם המורים ולכן לא תהיה להם סיבה לשבות והבעיה לא תיווצר. 

למעשה יש התנגשות בין הצורך לאפשר ביטחון לאזרחים לבין פרטיותם.

צייני: הזכות לפרטיות.

הציגי: הזכות לפרטיות היא אמנם תלוית חברה ותלוית טכנולוגיה, אך ההסכמה היא כי יש להגן על מעשיו של אדם בביתו, על תוכנן של שיחות הטלפון שהוא מקיים ושל המידע הקיים בטלפון האישי שלו ועלול להכיל מידע רגיש. הפרטיות היא זכות יסוד בחברה דמוקרטית והוכרה כך בחוק יסוד ובחקיקה של הכנסת. 

הכרת הזכות בישראל: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נחקק בשנת 1992 ונועד להגן על זכויות היסוד העיקריות של האדם במדינת ישראל. הזכויות שעליהן חוק היסוד מגן, נגזרות מכותרתו – "כבוד האדם וחירותו", והן כוללות את הזכות להגנה על החיים, הגוף והכבוד, חופש תנועה, קניין וגם את הזכות לפרטיות. כוחו של חוק יסוד הוא חזק יותר מחוק רגיל, משמעות הדבר היא שקשה יותר לפגוע בזכויות המוגנות מכוחו. 

סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגדיר את הזכות לפרטיות כדלקמן:

7.        (א)  כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

           (ב)   אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

           (ג)   אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.

           (ד)   אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

 

פגיעה בזכויות: במקרה זה זכות הפרטיות של אזרחי ישראל נפגעה. לאחרונה האירוע הועלה למודעתם של אזרחי ישראל. כמה שנים הזכות הבסיסית שלנו לפרטיות נפגעת?

המשטרה שומרת את המידע ולאחר מכן מסווגת אותו כמידע מסווג, אך עדיין המידע קיים ולא ברור מי נחשף אליו והיכן הוא מאוחסן. במידה והמידע יתגלגל לידיים הלא נכונות, ניתן יהיה לעשות בו שימוש לפגיעה באזרחים.  יהיה אפשר לדעת את מסלול החיים של כולנו בפשטות רבה ולהשתמש בו לסחיטה, איומים או לבעיות עתידיות.

עצם העובדה שאין גוף שאחראי על הפיקוח על התוכנה המסוכנת שתפקידו להגדיר את הגבולות של השימוש, לאן מגיע חומרי החקירה, איפה הגבול של הריגול וכדומה מגבירה את הסכנה שייצטבר כוח רב כנגד אזרחים והכוח יכול ליפול להאקרים, פוליטיקה והאזרחים הפשוטים יישארו חסרי כל יכולת מנגד.

 

מנגד, לכולנו יש את הזכות לחיים ולביטחון אשר תחת אכיפת המשטרה ( הזכות שחייו/גופו לא יפגעו בשום צורה שהיא (פיזית/מילולית/רגשית). הזכות כוללת גם את זכותו של האדם שלא לחיות בפחד מפני פגיעה כלשהי. המדינה חייבת להגן על זכות זו של אזרחיה).

בשנים האחרונות עולמנו עבר להיות מאוד תלוי בטכנולוגיה ולכן רוב הפושעים עברו להשתמש במכשירים ניידים ובשביל לסכל פיגועים, גניבות, איומים וכו' המשטרה צריכה להשתמש במשאבים מתקדמים בשביל לפתור סוגיות כאלו ולהגן על שלום אזרחי המדינה. 

 

 

פתרון: צריך לדעתי להקים צוות שתפקידו יהיה לעקוב אחר השימוש בתוכנה, הגבלה של התוכנה והאישור של המעקב. כמו כן, בתי הדין יוכלו לחקור יותר לעומק לפני שהם מאשרים למשטרה לחדור אל חייו הפרטיים של האזרח . לאחר השימוש יהיה על הצוות האחראי על התוכנה להגדיר מקום שמירה מאובטח למידע הרגיש של האזרחים שלא יוכל להיפרץ ולא יהיה במידע שאינו נחוץ על אזרח שימוש כנגדו. כמו כן, יהיה על האחראים להגדיר חוקים אל מי נחשף אל המידע.

הצג- כל בני האדם הם שווים ללא הבדל דת, גזע, מין, העדפה מינית, צבע עור, מוצא, מראה חיצוני, מוגבלות מסויימת, גיל, השקפת עולם, השתייכות פוליטית ועוד.  אין להפלות אדם בשל זהותו, שיוכו, סממן חיצוני או מגבלה כלשהי אלא במקרים של שונות רלוונטית לנושא הנידון – הבחנה מותרת. אפליה – יחס שונה אל שווים.

ב. האירוע:

הפרלמנט באוסטריה אישר חוק חובת חיסונים לקורונה לבני 18 ומעלה.

 עד כה כמה מדינות באירופה הטילו חובת חיסונים על מגזרים מסוימים באוכלוסייה - בעיקר על עובדים חיוניים ואזרחים ותיקים - אך אוסטריה היא הראשונה ביבשת שתחייב את כל מי שמלאו לו 18 להתחסן לקורונה. 

החוק יהיה תקף לכל מי שמלאו לו 18, חוץ ממי שזכאים לפטור: מחלימים מקורונה בחצי השנה האחרונה, נשים בהיריון ומי שמסיבות רפואיות לא יכולים לקבל את החיסון. חובת החיסונים באוסטריה תחול בתחילת פברואר, אך סוכם שהרשויות במדינה יתחילו לאכוף את החוק רק במהלך חודש מרץ.

ג.הסבר:

אירוע זה יפגע בזכותם לשיוויון של אזרחי המדינה בני 18 ומעלה.

זכותם של האזרחים הבגירים לשיוויון תיפגע שכן החוק החדש  יוצר אפליה גילנית, והם יחויבו להתחסן אך ורק מפאת גילם (18 ומעלה).

דילמה והתנגשות ערכים וזכויות- 

אין ספק כי חוק מעין זה פוגע, בנוסף לפגיעתו האנושה בזכות לשיוויון, גם בזכות האדם לאוטונומיה על גופו- הזכות לחירות.

שתי החרויות הללו נפגעות אנושות בשם ערך שלישי-  ״בריאות הציבור״.

נהיר איפוא, כי החדירה הבלתי מתפשרת של המדינה לגופם הפרטי של אזרחיה והכפייה הבוטה בצורה של מתן זריקה (באופן חוקי) אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם זכותם (של אותם האזרחים) לשיוויון ולאוטונומיה על גופם הפרטי ואולם בשם הערך של ״בריאות הציבור״ מתכוונת ממשלת אוסטריה לתת קדימות לבריאותו של הציבור על פני ערכי השיוויון שהוזכרו לעיל.

ד. פתרון:

הפיתרון האפשרי להתנגשות הבלתי נמנעת בין הערכים שהוזכרו ושבאים האחד על חשבון האחר הינו בדרך של החרגת בני ה-18 ומעלה (בנוסף לאלה אשר הוחרגו במסגרת החוק) אשר מביעים התנגדות מוצדקת בין בשל נסיבות רפואיות מיוחדות שלא צוינו בגוף החוק ובין בשל השקפה אידיאולוגית כזו או אחרת. אנשים אלה יהיו זכאים לפנות לערכאות משפטיות ושם ישטחו טענותיהם. בתי המשפט ידונו בעתירות תוך שמירה על כללי הצדק הטיבעי והזכות להליך משפטי הוגן ובסופם של ההליכים יחליטו מי מחוייב בקבלת הזריקה ומי פטור ממנה. אין לי ספק כי בשל המשאבים שיידרשו מהאזרחים והביורוקרטיה המסורבלת רבים ממתנגדי החיסונים יעדיפו להתחסן על פני התמשכות הליכים משפטיים מייגעים וארוכים אשר בסופם קיימת האפשרות הסבירה שיחוייבו בכל זאת להתחסן.   

פתרון אפקטיבי נוסף להתנגשות בערכים אלו הוא פשוט להימנע מחקיקת החוק.

מדינות רבות כבר ביטלו חוקים כאלו- אשר פגעו בזכות לשוויון, דוגמה לכך היא צ׳כיה:

ממשלת צ'כיה ביטלה צו שחייב עובדים במקצועות חיוניים, ואזרחים מעל גיל 60 להתחסן נגד קורונה. ההחלטה, שהתקבלה על-ידי הממשלה הצ׳כית הקודמת וטרם נכנסה לתוקפה, בוטלה מבעוד מועד על מנת למנוע "העמקת הסדקים בחברה".

לעניות דעתי, על אוסטריה לפעול בדומה לצ׳כיה, ולבטל חוק זה עוד לפני כניסתו לתוקף שכן, כאמור, זהו חוק הפוגע אנושות בזכות לשיוייון ויוצר איפה ואיפה על רק גילני והוא עלול לעורר מחאות נרחבות ופגיעה קשה ומתמשכת בסדר הציבורי.

ה. יצרתי תמונה אשר ממחישה את האפליה הגילנית הבלתי הולמת הקיימת בעידן הקורונה בעניין החיסונים. בתמונה נראים שלטים אשר מצביעים למקומות שונים בהתאם לגיל. 

under 18 - מתחת  לגיל 18 

over 18-  מעל גיל 18

do not enter- אין כניסה

התמונה משקפת, כאמור, את ההפליה הגילנית הנהוגה באוסטריה אשר כופה על אזרחיה להתחסן אך ורק מפאת גילם (18 ומעלה).

בעקבות עידוד של הממשל האמריקאי חברות בארצות הברית מפסיקות לקנות ייצור של מוצרים מסין,עקב הפרה של זכויות אדם באותו האזור.

המלחמה החלה כמלחמת מסחר, וכרגע מוגדרת כמלחמה קרה. שורשי המלחמה לדעתי הם השוני באידיאולוגיה בכלל, ולזכויות אדם בפרט.

ננתח את המקרה לדוגמא , שבו וולמארט הסירה מוצרים שמקורם במחוז שינג'יאנג,משום שבמקום מתבצע רצח עם.

הנושא הזה מעלה התייחסות ל:

ציין: הזכות לחיים ולביטחון 

הצג: כל אדם זכאי שלא יפגעו בו, בגופו ובנפשו וזכותו לחיות ללא פחד מפני פגיעות כאלה. חובת המדינה להגן על כל בני האדם החיים בשטחה מפני פגיעה בחייהם ובגופם בידי אחרים.

ציין: הזכות לחירות

הצג:לכל אדם הזכות לחיות/ להחליט/ לעשות/ לפעול ולעצב את אישיותו על פי רצונו החופשי. אין לשלול את חירותו של אדם על ידי מעצר או על ידי הגבלת חופש המחשבה והפעולה שלו. 

לדעתי האירוע מתקשר לשתי הזכויות האלה בכך שסין פוגעות אנושות בשתי הזכויות הללו.

סין מבצעת באופן שיטתי פגיעה בזכויות אזרח- ממאסרים של פעילים פוליטיים,למעקב על האזרחים הפשוטים, ועד לפגיעה ממשית בזכות לחיים וביטחון, כמו לדוגמא רצח העם במחוז שינג'יאנג.

לא רק שסין אינה נותנת את הזכאות לכל אדם שלא יפגעו בו, אלא שהיא זאת אשר פוגעת בהם. על פי ההגדרה של הזכות חובת המדינה להגן על תושביה, אך סין עושה ההפך, ופוגעת בהם. רצח העם פגע משמעותית בזכות לחיים וביטחון. 

עצם אופן העבודה שבו סין העבידה את אזרחיה והמשטר הפולשני הם פגיעה בזכות לחירות, ששולל להם את הזכות לחיות/להחליט/לעשות/לפעול על פי רצונם החופשי.

סיבה נוספת למלחמת המסחר בין סין לארצות הברית היא שארצות הברית טוענת כי הסינים פוגעים בזכות לקניין רוחני בכך שכופות על חברות זכות כללים אשר מתירים לסינים את היכולת להשתמש, ולהעתיק טכנולוגיות.

התייחסות לזכות:

ציין: קניין רוחני

הצג: זכותו של כל אדם למנוע מאדם אחר שימוש בפרי עמלו הרעיוני ללא רשותו או ללא קבלת גמול כספי הולם.

סין פוגעת בזכותם של היוצרי טכנולוגיות לקניין הרוחני, בעצם שימוש בטכנולוגיות שלהם, ללא קבלת תגמול כספי.

לדעתי הדרך היעילה ביותר למנוע מסין לפגוע בזכויות אזרחים באופן הזה היא לחץ בינלאומי. כיוון שסין היא מדינה גדולה, מעצמה כלכלית בעולם הייצור והמסחר האלקטרוני, הדרך של העולם לעצור הוא לחץ כלכלי לסין- למנוע מסחר וכו', בדומה לפעולותיה של ארצות הברית. 

דרך להביא למודעות הציבור לפגיעת הזכויות בסין היא הרשתות החברתיות, בהן יש קהל נרחב, ואפשרות להשפיע רבות.

בחרתי בסרטון זה משום שהוא מסביר היטב את מה שקורה, ולמה בין ארצות הברית וסין.

הבעל דקר את שירה מול בנם הפעוט, וכן הכה אותה עם מערוך וניסה לחנוק אותה בידיו. שכנים ששמעו צעקות מהבית הזעיקו את המשטרה שעצרה את הבעל. שירה פונתה במסוק כשמצבה אנוש, אולם מצבה השתפר כנגד כל הסיכויים והיא שוחררה מבית החולים.

מרגע שיצאה הודעה בתקשורת על מקרה אלימות במשפחה, החל הבעל החשוד בפעולות ממשיות לשמירת זכויותיו, כגון הזכות לשם טוב, הזכות להליך הוגן והזכות לכבוד. באמצעות עורך דין הוגשה בקשה להוצאת צו מניעה לפרסום שמו של אביעד משה ושופט השלום נענה בהסכמה. 

למרות החלטת בית המשפט, אחיה של שירה החליט שהוא פועל על פי צו מצפונו ומעמיד את זכויותיה של שירה במקום גבוה יותר מזכויותיו של מי שפגע בה. האח הוציא פרסומים רבים ברשתות החברתיות עם תמונות של שירה חבולה ופצועה ותמונות של אביעד משה לצד שמו וכל פרטי האירוע. הפוסט צבר תאוצה והופץ ברשתות החברתיות וממנו עלתה ביקורת חברתית קשה וזועמת כלפי השופט. 

כל אלו היו לתחילתו של קמפיין ענק תחת הכותרת "הבושה עוברת צד". ובכך למעשה, נוצרה הסכמה ציבורית רחבה על חשיבות זכויותיה של שירה לכבוד, לחיים ולביטחון, על פני זכויותיו של אביעד משה. 

המודעות הרבה למקרה הובילה גם לשרשרת של הפגנות ברחבי הארץ, בהן המפגינים טענו כי "חיי נשים חשובים יותר ממוניטין של גבר אלים." ובאמת, מתנגשות כאן שתי זכויות עיקריות - 

ציין: הזכות לשם טוב

הצג: זכותו של אדם שלא יפורסמו אודותיו או על אורחותיו או על דעותיו מידע שיקרי שלילי.

ציין: הזכות לחיים וביטחון

הצג: כל אדם זכאי שלא יפגעו בגופו ובנפשו וזכותו לחיות ללא פחד מפני פגיעות כאלה. חובת המדינה להגן על כל בני האדם בחיים בשטחה מפני פגיעה בחייהם ובגופם בידי אחרים ולכן המדינה מפעילה מוסדות כמו צבא ומשטרה. הזכות לחיים ולביטחון נובעת מן התפיסה המוסרית בדבר ערכם העליון של חיי האדם. היא נחשבת לזכות הבסיסית ביותר, שכן בלי חיים לא יוכל האדם לממש את שאר זכויותיו.

צו איסור הפרסום מבקש לשמור על זכותו של אביעד משה לשם טוב, בעוד נפגעת העבירה שהוא ביצע נלחמת על חייה. טענתו של האח הייתה שזכויות כמו שם טוב והליך הוגן באות בסדר חשיבות נמוך יותר מהזכות לחיים וביטחון.

לבסוף, לאחר סערה ציבורית וערעור של המשטרה, בית המשפט הסכים עם טענה זו ואישר לפרסם את שמו של אביעד ברבים. 

כדאי לציין גם כי בית המשפט גזר על אביעד משה 23 שנות מאסר, הכי הרבה זמן שקיבל גבר בישראל על אלימות במשפחה (בדרך כלל העונש הוא באזור 5 שנות מאסר), ובנוסף לכך לפצות את איסקוב ב-258 אלף שקל שזהו הפיצוי הכספי המקסימלי. המודעות הרבה לסיפורה של שירה גרמה גם לכך שאביעד הורשע בכל סעיפי האישום שנרשמו לו וקיבל עונש גדול בהרבה מכל גבר אלים לפניו, וגם לכך שהתפיסה בישראל לגבי אלימות במשפחה השתנתה כולה. שירה הפכה לסמל למאבק באלימות במשפחה, והשיח סביב הסימנים המקדימים, כמו גם הטלטלה סביב סיפורה המצמרר, גרמו ללא מעט נשים לזהות את עצמן במעגל האלימות ולצאת ממנו.  

צירפתי כאן כתבה הכוללת גם ראיון עם שירה, שבו היא מספרת באומץ את סיפורה באומרה: "אני לא מסתתרת, אני לא מתביישת, אני לא עשיתי שום דבר רע. למה אני צריכה להתבייש? אני עברתי את הזוועה הזו, ומי שעשה את הזוועה הזו צריך להתבייש - אבל אני לא"

הצג: לכל אדם זכות לבטא ולהפיץ את עמדותיו, דעותיו ואמונותיו בכל דרך שיבחר (לבוש, פולחן, תקשורת, אמנות, בדיבור, בכתב וכו') בפומבי ובגלוי כל עוד אינו פוגע.

ציין: הזכות לכבוד

הצג: הזכות שלא להיות חשוף ולא להיות נתון ליחס משפיל, מזלזל, מבזה, פוגעני או יחס אכזרי ובלתי אנושי.

ב.     בחרתי באירוע אקטואלי שהתרחש ב27.1.2022 ובו ג'ים ג'סטיס, מושל מערב וירג'יניה, ניצל את נאום "מצב המדינה" שלו כדי לתקוף את הזמרת והשחקנית בט מידלר על כך שכינתה את את תושבי ארצו "אנשים עניים, בורים ומכורים לסמים". בסיום נאומו הוא העלה את כלבת הבולדוג האנגליה שלו "בייבידוג" לדוכן, הציג את אחוריה למצלמות ולקהל, והכריז: "בייבידוג מוסרת לבט מידלר ולכולם שם- נשקו לה את האחוריים".

 

ג.      במקרה זה מוצגת התנגשות בין הזכות לכבוד ובין חופש הביטוי, ובשני המקרים נפגעו גם למושל וגם לזמרת שתי הזכויות הללו. לבט מידלר יש את החופש לבטא את דעתה בפומבי בכל דרך תקשורת אך עד גבול מסוים שאותו חצתה ובכך פגעה בזכות לכבוד של המושל ג'ים ג'סטיס- היא דיברה בצורה תוקפנית ומבזה, אשר משפילה אותו ואת תושבי מדינתו.

מנגד, גם בתגובתו של המושל ישנה התנגשות בין שתי הזכויות האלו באופן דומה- הוא רשאי להביע את עמדתו ולהגיב ליחס המזה הזה אך עד גבול אותו חצה כשביצע מעשה לא הגיוני זה והשתמש במילים והצגה פיזית אינה ראויה ופוגענית כלפי הזמרת.

 

ד.      לדעתי, המושל גם ג'סטיס עשה מעשה לא הולם ולא מכבד את מעמדו כמושל על מדינה שלמה, שעליו לייצג את הציבור , להתנהג בצורה מכבדת ואף במקרה הצורך, להתעלם מתגובה קטנה שכזו, מאשר להגיב בצורה משפילה ולא אחראית. הזמרת גם היא הייתה לא בסדר כאשר פגעה למדינה ככלל ולמושל בפרט בכבוד ובפועלם כמדינה. אני סבור כי שני הצדדים פעלו באופן בלתי הגיוני וכי יש לקטוע כל שימוש באינטרנט או בכל פלטפורמה שניתנת לאנשים בעלי השפעה חברתית ובכלל לכל אדם למען מטרות של פגיעה או פגיעה בכבוד. אפשר למנוע סוגיות כאלה בעתיד בעזרת העלאת המודעות על כמה המעשים והמילים שלנו חשובים ויכולים לשנות. גם בפומבי וגם מאחורי המקלדת, העלבות הן לא משחק. בנוסף, תמיד יהיו אנשים בעלי ביקורת ועלינו להבין כיצד לסנן את התגובות ולקחת מהן את הצד הטוב והבונה כדי להשתפר, במקום לנקום בצורה ילדותית וקטנונית.

 

ה.     יצרתי תמונה המשקפת את הדרכים השונות להשתמש בחופש הביטוי. במקרה שלי שני הדוברים עברו את גבולו של חופש הביטוי ופגעו בכבודו של הצד השני ורציתי להראות כמו שכתבתי בפתרון שניתן להגיב בדרכים שונות ולהתנהג ביחס אנושי וטוב כלפי הסובבים. ניתן להיות בשקט, לחקור ולהשתפר, להגיב ברשת או בדרך הגיונית, להכריז בקול רם, לשאול שאלות ולחשוב, להחזיר בחזרה ועוד. האיור ממחיש את הדרכים והממדים השונים שניתן להגיב דרכם ואת ההיזהרות הנדרשת כשמביעים את דעתנו.

כתבה המתת חסד

ציין: חירות

הצג: לכל אדם הזכות לחיות / להחליט / לעשות / לפעול ולעצב את אישיותו על פי רצונו החופשי. אין לשלול את חירותו של אדם על ידי מעצר או על ידי הגבלת חופש המחשבה והפעולה שלו.
 מהזכות לחירות נגזרות שורה של חירויות (חופש ביטוי,
חופש המחשבה והמצפון, חופש התנועה, חופש העיסוק, חופש הדת, החופש מדת ועוד). 
 חוקים רבים בכל חברה מגבילים בהכרח את הזכות לחירות
ונגזרותיה וגבולות הפגיעה הסבירה שנויים במחלוקת ציבורית בכל חברה דמוקרטית.

ציין: חיים וביטחון

הצג: כל אדם זכאי שלא יפגעו בגופו ובנפשו וזכותו לחיות ללא פחד מפני פגיעות כאלה. חובת המדינה להגן על כל בני האדם בחיים בשטחה מפני פגיעה בחייהם ובגופם בידי אחרים ולכן המדינה מפעילה מוסדות כמו צבא ומשטרה.

הזכות לחיים ולביטחון נובעת מן התפיסה המוסרית בדבר ערכם העליון של חיי
האדם. היא נחשבת לזכות הבסיסית ביותר, שכן בלי חיים לא יוכל האדם לממש את שאר
זכויותיו.

הסבר: בכתבה מדובר על הדחייה של הכנסת למושג שנקרא המתת חסד. בעצם סוג של התאבדות בו אם אדם סובל מכאבים או חולה סופני וכו' רוצה לסיים את חייו אפשר לספק לו את האופציה הזאת בדרכים הומניטריות כדי להטיב עם אותו אדם. יש דילמה גדולה בחברה הישראלית האם צריך לאפשר דבר שכזה לקרות, מכיוון שיש כאלו שטוענים שאנשים שחולים במחלה סופנית וימותו בקרוב ויסבלו מכאבים יש את הזכות לקחת את חייהם בצורה יותר טובה ונוחה "מיתה טובה". אך מנגד יש כאלו הטוענים שכל סוג של מיתה גם אם תחת הנסיבות הללו היא התאבדות והיא פגיעה בחיי אדם מה שהם מתנגדים לו ממש. 

הזכויות המתנגשות הם חירות וחיים וביטחון. היבט החירות אומר שלאדם צריכה להיות את החירות לקבוע איך חייו יסתיימו איפה ואיך וזוהי החלטה רצונית בלי שום נטייה אובדנית אטו היבט נפשי אחר. היבט החיים והביטחון  טוען שכל פגיעה בחיי אדם הוא רע ויש למנוע זאת גם אם על מנת להגביל את חופש אותו אדם כדי לשמור על זאת.

דרך לאכוף/לשמור/לידע את העם: בגלל ההתנגשות הבסיסית הזאת בין הזכויות ישנו מה שנקרא "משחק סכום 0" זאת אומרת, שככל שהצד השני יקבל יותר כך הצד השני יפסיד יותר. לכן לדילמה אין אפשרות איזון אמיתית. לכן אני מציע לעשות משאל עם לגבי הנושא ואז להעביר הצעת חוק לגבי המתת חסד בהתחשבות בתוצאות המשאל. או אולי לקבוע תחום מסוים של המתות חסד חוקיות. למשל סוג מסוים של מחלות סופניות שידועות כנוראיות במיוחד, וכו'.

או לא לעשות אף אחד מהדברים הללו ולתת לזכות 1 לגבור מעל השנייה. 

למה בחרתי את הנושא הזה: בחרתי את הנושא הזה כי אני מאמין מאוד בחופש הפרטי, החופש הזה נפגע בהמון דרכים שונות שרציתי לדבר עליהם, אז למה דווקא הדוגמא הזאת? לפי דעתי הדוגמא הזאת מייצגת את הדילמה בין שמירה על אותו אדם (מעצמו בעצם) לבין חירותו בצורה שלא פוגעת באף אחד מה שמראה את החילוק הזה בין 2 הזכויות בחברה הישראלית.

תמונה: התמונה שבחרתי היא התמונה שמצורפת לפוסט, אני חושב שהיא מראה את הניגוד הפוליטי הקשה בין שני הצדדים עם 2 שרים שתומכים כל אחד בצד אחר של הבעיה. התמונה מראה את ה"קרב" בין 2 הצדדים באופן וויזואלי פשוט וברור להבנה. מעין סופר ריסוק אולטימטיבי בין 2 הצדדים. 

א.   צייני: חופש התנועה
הציגי: חופש התנועה היא זכות האדם אשר נגזרת מהזכות לחירות, וקובע שזכותו של כל אדם לנוע ממקום למקום באופן חופשי וזאת בתחום מדינתו, וגם בתחומן של מדינות אחרות. 
זכות חופש התנועה גם קובעת כי לאזרחי מדינת ישראל יש זכות לעזוב את מדינת ישראל ולחזור למדינת ישראל בכל עת שירצו בכך וכמובן, זכות לנוע בתוך המדינה, לגור ולעבוד בכל מקום שיבקשו מבלי שהמדינה תתערב או תפריע בכך.
חופש זה, כמו בחוקי יסוד אחרים, אינו מוחלט: החופש של אדם לנוע במדינה דמוקרטית יכול להשתנות על בסיס צווי בית משפט (איסור על אדם מסוים לצאת מהארץ או דרישה של מדינות היעד שאשרת כניסה(VISA)) או הגבלות באישור בית המשפט כמו מאסר או עיכוב יציאה מהארץ. ייתכנו הגבלות נקודתיות בשטח גאוגרפי מסוים כמו באירועי אסון, כדוגמה קריסת מבנה, אזור אימונים באש חיה(שטח צבאי), או שטח פרטי של אדם אחר.

צייני: הזכות לחיים וביטחון
הציגי: כל אדם זכאי שלא יפגעו בגופו או נפשו, וחובת המדינה להגן על כל אזרחיה ותושביה החיים בשטחה.

ב.   מגפת הקורונה השפיעה על זכויות אדם נרחבות כמו פגיעה בפרטיות, חופש הביטוי, הזכות לחינוך, ולפעמים גם פגיעה בשוויון. 

לדעתי, הקורונה פגעה בעוצמות רחבות בחופש התנועה בתוך הארץ(סגר, כתר ועוצר) ופגיעה בזכות הכניסה ויציאה מישראל. אותן מגבלות גם הופנו לבדיקת בבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק) בכדי לברר את האיזון בין הצורך לשמירה על בריאות הציבור לבין הפגיעה בזכויות היסוד של אזרחי ישראל ובעיקר חופש התנועה. 
חופש התנועה במהלך תקופת הקורונה הוגבל בישראל(וברוב מדינות העולם) בתקופות סגר נרחבות של מספר שבועות. במהלך הסגר נדרשו תושבי ישראל שלא לצאת מבתיהם למעט מקרים רפואיים, משפטיים או רכישת מוצרים הכרחיים. נקבעו גם אזורי כתר כמו בעיר בני ברק שבה לא הורשו בני העיר לצאת מתחומי העיר למקומות אחרים. ולסירוגין, הטלת עוצר- הגבלה או איסור תנועה בשעות הערב והלילה לכל התושבים. 

מעבר להגבלות התנועה בתחומי מדינת ישראל, הוטלו הגבלות משמעותיות בגבולות מדינת ישראל, שעליהן רציתי לדבר: הגבלת מספר הנוסעים הנכנסים לישראל ביממה, איסור כניסה לנוסעים שאינם אזרחי ישראל, דרישה לביצוע בדיקות קורונה טרם הטיסה ומיד לאחר הנחיתה בשדה התעופה וגם הגבלות יציאה מישראל למי שאינו מחוסן. בתקופות מסוימות אף הוחלט על סגירת גבולות המדינה לכניסת ויציאת נוסעים, דבר שהוביל לסגירת שדי התעופה בן גוריון(שער הכניסה לישראל), דבר שלעולם לא נעשה לרבות בתקופות חירום כמו מלחמות ישראל (פרט ליום כיפור). 

ג.    ההגבלות לכניסה לישראל והיציאה ממנה פוגעות בליבת הזכות החוקתית לחופש התנועה לישראל  ופוגעת גם במרקם החיים הדמוקרטיים. לדעתי, זכות התנועה היא זכות על ובעלת עוצמה ומעמד מיוחד בין הזכויות. במיוחד קשה הפגיעה בזכותו של אזרח לשוב לארצו ששעריה אמורים להיות פתוחים בפניו בכל עת, כדוגמה: אבא שלי שעובד בחו"ל לא יכל במשך תקופה ממושכת לחזור לישראל או לחילופין, לצאת ממנה, למרות היותו מחוסן ואזרח מין השורה.
זכות זו נמצאת ביסוד האמנה החברתית בין האזרחים לבין מדינתם והיא פוגעת באמון שלהן בה. 

המדינה, באמצעות צווים לשעת חירום או חקיקה מהירה (חוקי הקורונה) ביקשה להגן על חוק בריאות הציבור באמצעות הגבלות תנועה למניעת התפשטות נגיף הקורונה. בנוסף לחוק בריאות הציבור (בעת מגיפה), יש לכל אדם את זכות חיים וביטחון. ככל הנראה, לאור חוסר הידע וזמינות המידע על התפשטות הנגיף, החליטה הממשלה להטיל מגבלות רוחביות משמעותיות ללא אבחנה באזורים עם התפשטות משמעותית, פלחי אוכלוסייה בסיכון וכדומה בכדי להגן על תושביה מחולי קשה כתוצאה מהידבקות בנגיף הקורונה ובכך להגן על התושבים כנדרש בחוק בריאות הציבור ולהגן על זכות חיים וביטחון.

בישראל, כמקובל במרבית מדינות דמוקרטית, החלטות הרשות המבצעת (ממשלה) נבחנו ועמדו לביקורת על ידי רשויות נוספות: מול הרשות המחוקקת בוועדות הכנסת (ועדת הקורונה וועדת החוקה), מליאת הכנסת, ועוד... במרבית ההתכנסויות, לא בוטלו החלטות הממשלה, אולם ברובם התבקשה הממשלה לנמק, לעדן או לשנות את משך תקופת ההגבלות או היקפן.  בכך שמרה המדינה (להבנתה) על האיזון בין זכויות הפרט, ובמקרה שלנו זכות חופש התנועה, לבין החובה של המדינה לשמור על בריאות הציבור וחיי האזרחים בביטחון.

ד. פתרון: 
מכיוון שהמצב בעולם כעת לא מאפשר את המעבר בין כל המדינות אל כולן, אפשר להחליט שהמעבר בין מדינות ירוקות יהיה פתוח ומעברים דחופים בין מדינות שגם אינן ירוקות, יוכלו להיבדק ולהתאפשר לאחר אישור מהממשלה. כמובן שהמעבר יצטרך לכלול תנאים מסוימים כגון: בדיקות קורונה, חיסונים, וכו'...
כמובן שפתרון זה אינו מבטל את הפגיעה המלאה בחופש התנועה אך הפתרון ממעיט את הפגיעה בזכות ועדיין שומרת ככל האפשר על הזכות לחיים וביטחון שגם זכות על ומאוד חשוב להגנתה מכיוון שבלי הזכות הזו לא נוכל לקיים את הזכויות האחרות.

ה. https://www.ynet.co.il/news/article/BkabBa5ku 
הקישור מוביל לכתבה בנושא סגירת שדות התעופה, בכתבה מופיע גם סרטון חדשות בנושא.

 הציגי: זכותו של אדם שלא יפורסמו אודותיו או על אורחותיו או על דעותיו מידע שיקרי שלילי.

 

ב. תיאור האירוע: לקוחה הזמינה בטלפון פיצה מבעל פיצרייה ידועה בישוב קטן בצפון הארץ. כאשר הגיעה לאסוף את הפיצה, הסתבר שהפיצה עדין לא מוכנה ועל כן התעצבנה. היא התלוננה לבעל הפיצרייה ועל העיכוב והוא דאג להוסיף כפיצוי יותר תוספות ממה שהזמינה על מנת לרצות אותה ולהרגיע אותה. הלקוחה לקחה את הפיצה שלה לביתה וכעבור זמן מה התקשרה לבעל הפיצרייה בתלונה שהפיצה רטובה ולא ניתנת לאכילה. בעל הפיצרייה השיב כי הוא יכין לה חדשה ואמר שהיא רק תצטרך לבוא לקחת את הפיצה מהפיצרייה שלו. הלקוחה דרשה שהוא יביא לה שליח והוא אמר שהלקוחה פשוט תגיע והוא יביא לה פיצה חדשה או החזר כספי. במקום לעשות זאת יצאה הלקוחה בפוסט בפייסבוק בו היא קוראת לפיצה "ספוגה בנוזלים ברמה לא אכילה, בצל עם הקליפה מלמעלה ולקינוח שערה על הזיתים... תענוג!". הפוסט פגע רבות בהכנסות של בעל הפיצרייה מפני שזה היה יישוב קטן והמוניטין שלו נהרס. בעל הפיצרייה נאלץ למכור את הפיצרייה בשל אובדן ההכנסות שנבעו מהפוסט. בנוסף בעל הפיצרייה טען שהלקוחה שיקרה על הבצל והשערה על הזיתים והגזימה בתיאור הפיצה בתלונתה. הוא הגיש תביעת נזיקין כנגד הלקוחה בבית המשפט. השופט שפסק במקרה זה אמר כי המילים בהם השתמשה הלקוחה (מילים כמו "איכס" ו"בעעע") הן לא מילים שבהם משתמשים בשביל להעביר ביקורת ובכך הוא פסק כי על הלקוחה לשלם לבעל הפיצרייה.

 

ג. באירוע זה יש פגיעה בזכות לשם הטוב. הלקוחה כתבה בפוסט שלה בפייסבוק דברים שלטענת בעל הפיצרייה הינם שקריים ובנוסף המילים בהם התבטאה הלקוחה היו מילים שנאמרו בבירור בכדי לפגוע ולא בשביל להעביר ביקורת. הלקוחה פגעה במוניטין של בעל הפיצרייה ובהכנסות שלו עד כדי כך שהוא היה צריך למכור את העסק. "הפוסט זכה לתגובות, לייקים ושיתופים רבים...הנתבעת ניפחה את תלונתה ופגעה בתדמית הפיצרייה. היא הוסיפה דברים שלא היו ולא נבראו, כמו השערה ובצל עם קליפה" (דבריו של בעל הפיצרייה). בהגדרה כתוב כי הזכות לשם טוב היא זכותו של אדם שלא יפורסמו אודותיו או על אורחותיו או על דעותיו מידע שיקרי שלילי. בשל הפגיעה במוניטין והפצת המידע השלילי השקרי ניתן לקבוע כי אכן ישנה פגיעה בזכות לשם הטוב של בעל הפיצרייה.

 

ד. הזכות לשם הטוב היא זכות שקשה לשמור עליה מפני שזאת בעיה לעצור שמועה מרגע שהתפרצה בין אם היא מפה לאוזן ובין אם היא בפלטפורמה חברתית. לכן במקום להציע דרך לשמור על הזכות אני מציעה דרך לאכוף אותה. פלטפורמות חברתיות לעיתים מורידות פוסטים\סרטונים לא רלוונטים. בעקבות זאת אני מציעה שהרשתות החברתיות לא רק ימחקו פוסטים אשר פוגעים בשם הטוב של האחר אלא גם ילוו זאת בעונש כגון חסימת הגישה של המשתמש לפלטפורמה החברתית בה הגיב פוסט מסוג זה לחודש. בנוסף אני מציעה שאם מורים \ מנהלי בית ספר וכדומה אשר מתוודעים לשמועה שקרית המופצת בבית הספר, יזמנו את התלמיד הפוגע והתלמיד הנפגע לשיחה אשר בעקבותיה יחליטו על עונש מתאים כגון התנצלות פומבית והשעיה של התלמיד מפיץ השמועה.

הצג: א)משמעות הזכות הזו היא שלכל אדם הזכות שלא להחזיק באמונה ו/או להשתייך לכל קבוצה דתית ולא לסבול מכפיה או הטפה דתית ולא לקיים טקס או פולחן דתי בניגוד לרצונו.

ב)לכל אדם זכות לבטא ולהפיץ את עמדותיו, דעותיו ואמונותיו בכל דרך שיבחר (לבוש, פולחן, תקשורת, אמנות, בדיבור, בכתב וכו') בפומבי ובגלוי כל עוד אינו פוגע. למשל, למרות חופש הביטוי אסור יהיה לפרסם סודות בטחוניים, להוציא דיבה על אדם אחר, להסית לשנאה ואלימות או לפגוע ברגשותיהם של אחרים.

2. האירוע האקטואלי שבחרתי הוא התערבות בית חבד וגופים אחרים דתיים בפעילויות בית ספריות וחוץ בית ספריות בעיקר בבתי ספר יסודיים. באירוע זה יש שני תת זכויות של חירות שמתנגשים שהם חופש הביטוי וחופש מדת.

3. הזכות של הילדים לחופש מדת נפגעה בכך שהגופים הדתיים הללו עשו פעילויות שכפו עליהם (הם ילדים בבית ספר ולכן ילדים שלא רצו להשתתף היו צריכים לרצות עונש, לריב עם מורים או שהמנהלת תדבר עם הוריהם) לעשות דברים שהיו קשורות לדת כמו שיעורי תנ"ך או אופן החגיגה של חגים עבריים מסויימים.

הדילמה שעולה מנושא זה היא בעצם האם באמת צריך להתנהל בחומרה כלפי הגופים החיצוניים והפנימיים שמבקשים ללמד בדרך הזו, מכיוון שחופש הביטוי של המורים והגופים גם נפגע בכך שלא נותנים להם להביע את עצמם כלל ליד הילדים.

4. הדרך שבה ניתן לפעול היא כזו:

מה שאני מציע זה לקחת גוף חיצוני שונה שיפקח על כל הנושא של דת בבתי הספר ובגנים, כלומר, הוא הולך לבדוק את חומר הלימוד לראות אם יש תכנים לא מותאמים, והולך לכתוב חוקים על אילו אביזרים ניתן או אסור להשתמש במהלך הלימוד. הדרך הזו נותנת את האיזון בין לימוד בדרך מוסרית (חופש מדת) לבין לימוד כשיטה שעליה הגוף המלמד מחליט איך לבצע את התהליך (חופש הביטוי).

5. בחרתי בחרתי בכתבה שמדברת על אופן הפעולה של חב"ד בגנים ובנוסף גם על אופן הפעולה של ההורים המודאגים לילדים שלהם ולא רוצים שהילדים שלהם יהיו כפויים לדת.

ציינו: הזכות לחיים ובטחון
 
 

הציגו: כל אדם זכאי שלא יפגעו בגופו ובנפשו וזכותו לחיות ללא פחד מפני פגיעות כאלה. חובת המדינה להגן על כל בני האדם בחיים בשטחה מפני פגיעה בחייהם ובגופם בידי אחרים ולכן המדינה מפעילה מוסדות כמו צבא ומשטרה.

הזכות לחיים ולביטחון נובעת מן התפיסה המוסרית בדבר ערכם העליון של חיי האדם. היא נחשבת לזכות הבסיסית ביותר, שכן בלי חיים לא יוכל האדם לממש את שאר זכויותיו.

 

 

ב)

בלילה אחד, בסוף שנת 2021, נשלחו הודעות לטלפונים של אנשים בקהילה הגאה, ובהן קריאה לגירוש מהארץ, איחולי מוות והצעה לביצוע טיפולי המרה . 

בהודעה נכתב "אתה להט"ב ולכן אתה משומד. מגיע לך עונש חמור, מוות וגירוש מהארץ. תבוא לישיבת אור אלחנן כדי לחזור בתשובה. נשמח שתעבור גיור לאמונה. תשלח הודעה לוואטסאפ...או לטלגרם... לעזרה. הרב חיים אריה חדש"

 

 

ג)

הזכות לחיים ובטחון נפגעה, לפי הזכות: "וזכותו לחיות ללא פחד מפני פגיעות כאלה" 

אך האנשים שקיבלו את ההודעה בעצם קיבלו איום מוות, בנוסף בהודעה מציעים טיפולי המרה, מה שהוכח כמשהו שלא עובד ומשאיר המון צלקות נפשיות.

 

 

ד)

לדעתי כדי לאכוף ולשמור את הזכות  הזאת צריך לחקור ולמצוא את המקור של השולח, אחר כך להעניש אותו, לא בקנס, שעות שירות או כמה חודשים בכלא, בעונש שירתיע אחרים, שיגרום מניעה מפגיעה עתידית בהרבה אנשים.

א.     ציין: הזכות להגדרה עצמית

 

הצג: הזכות להגדרה עצמית היא זכותה של אוכלוסייה בעלת תודעה לאומית להגדיר את מעמדה הלאומי בטריטוריה מסוימת מתוך בחירה חופשית.

 

ציין: הזכות לשוויון

 

הצג: כל בני האדם הם שווים ללא הבדל דת, גזע, מין, העדפה מינית, צבע עור, מוצא, מראה חיצוני, מוגבלות מסוימת, גיל, השקפת עולם, השתייכות פוליטית ועוד. אין להפלות אדם בשל זהותו, שיוכו, סממן חיצוני או מגבלה כלשהי אלא במקרים של שונות רלוונטית לנושא הנידון – הבחנה מותרת. אפליה – יחס שונה אל שווים.

 

ב. - חוק השבות - 

 | 

מטרתו של חוק השבות: "חוק השבות, הפותח את שעריה של מדינת ישראל בפני יהודי העולם, נועד לשמור גם על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אופייה היהודי של המדינה יישמר רק אם רוב אזרחי הארץ יהיו יהודים". חוק השבות מכיר בזכותו של כל יהודי לעלות לישראל ולהשתקע בה. החוק מגדיר "יהודי" כ"מי שנולד לאם יהודיה או נתגייר ואינו בן דת אחרת". החוק חל גם על בני משפחתו הלא-יהודיים של יהודי. כך, יכולים לעלות לישראל ולחיות בה גם בת זוגו של היהודי, ילדיו ובני זוגם ונכדיו ובני זוגם.

 

ג. ההתנגשות בזכויות במקרה זה באה לידי ביטוי כאשר רק יהודים יכולים לעלות ארצה ולא בני עדה או דת אחרת, דבר זה פוגע בזכות השוויון, אבל, כמובן יש להתייחס גם לשימור הזכות להגדרה עצמית של העם היהודי שבמשך אלפי שנים חלם והתפלל להיות בארץ ישראל ולהקים מדינה יהודית.

 

ד. לדעתי, צריך להשאיר את חוק השבות מכיוון שלמרות שהוא פוגע בזכות לשיווין הוא מאפשר לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית ונותן אפשרות לכל יהודי בעולם לממש את זכות ההגדרה העצמית הלאומית שלו במדינת הלאום שלו.  מתוקף החוק הזה הגיעו למדינת ישראל יהודים רבים לאורך השנים ובהם פליטי שואה רבים, יהודים שגורשו ממדינות ערב ויהודים מכל ארצות העולם. למעשה, זו תעודת הביטוח של כל יהודי בעולם מפני רדיפה לאומית ודתית ויש לשמור על זכות זו גם בעתיד כדי שלא נחזור לגלות כפי שהיו היהודים מיעוט נרדף במשך אלפי שנים. 

הצג: בזמן שאדם נמצא בתהליכי אכיפת החוק והעמדה לדין – חשוב ייעשה כלפיו צדק ויתייחסו אליו בהוגנות ושיישפט ע"י שופטים הוגנים ונייטרליים. אדם חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו. כל אדם זכאי למשפט הוגן ופומבי.

כדי להבטיח זאת – יש מספר כללים ומגבלות שהחוק מחייב:

· האדם זכאי לייצוג ע"י עורך/ת דין. 

· עליו לדעת במה הוא נאשם, מראשית החקירה, על מנת שיוכל להגן על עצמו.

· חיפוש בבית החשוד ניתן לעשות רק לאחר צו חתום ע"י שופט.

· אסור לעצור אדם ליותר מ- 24 שעות מבלי להביאו בפני שופט, שיאריך את מעצרו או יורה לשחרר אותו.

· זכות לאי הפללה עצמית - זכות השתיקה: זכותו של העצור שלא לומר דבר או למסור מסמך שיסייע להפללתו.

·הענישה היא בהתאם לאשמה, וכפי שנקבע בחוק.

·זכות הערעור:  לכל אדם זכות לערער על החלטת בית המשפט לערכאה שמעליו (בזכות או ברשות), אם לדעתו ההחלטה נגדו התבססה על טעות משפטית, טעות עובדתית, טעות ראייתית, או פגמים בהליך.

ב. 
המשטרה עצרה אזרח מסין , שאינו דובר עברית, בחשד לתקיפה ואיומים, אך לא הודיעה על כך לסנגוריה הציבורית ואף ביקשה להאריך את מעצרו בדיון שהתנהל ללא תרגום. רק לאחר שמונה סנגור והוגש ערר בעניין הורה המחוזי לשחררו תוך ביקורת חריפה על המשטרה שבה הזכות להליך הוגן שמגיעה לנעצר נפגעת.

ג.
באירוע אקטואלי זה הזכות להליך הוגן נפגעה ולבסוף גם נשמרה.

תחילה, כשאזרח מסין נעצר בחשד לתקיפה, הוא לא נחקר במשטרה במשך יומיים בשל היעדר המתורגמן. כשהתקיים דיון להארכת ימי מעצרו, עורך הדין יוסי בכר מונה להיות הסנגור שלו אף על פי שהבהיר שבאותה נקודת זמן הוא לא יכול לעשות זאת עקב המחסום בשפה.

לאחר הדיון הגיע לתחנת המשטרה עורך דין נוסף, יוסי סקה, ובאמצעות מתורגמן הציג לחשוד את מצבו המשפטי. בעקבות זאת, ביקש החשוד להגיש ערר בעניינו. בית המשפט המחוזי בעיר קיבל את כל טענות ההגנה וביקר נמרצות הן את המשטרה על כך שלא הצליחה לגבות את גרסתו של החשוד, וגם את בית המשפט השלום, על כך שהדיון נוהל ללא תרגום, ולמעשה, ללא ייצוג אמיתי לחשוד - לאחר שהסנגור הבהיר שבאותה נקודת זמן הוא לא יכול לעשות זאת.

עורך הדין יוסי סקה מסר כי "בית המשפט המחוזי קיבל את הערר שהגשנו ובהחלטתו תיקן את הפגם, כשהוא קובע מפורשות כי לא ניתן להאריך מעצרו של אדם שלא נוכח בדיון בשאלת מעצרו, והדברים נכונים ביתר שאת כשעסקינן במי שהשפה העברית איננה שגורה בפיו ולא ניתן לתרגם לו את מהלך הדיון בעינינו."

הנאשם לא יכל לתקשר ולהגן על עצמו בשל היעדר הבנה של השפה והיעדר תרגום, לא נכח בדיון בשאלת מעצרו שנוהל ללא תרגום בבית המשפט השלום ונוסף על כך, נעצר במשך יותר מיממה כשלא נחקר כלל. על פי כך ניתן להבחין בכך שלא נעשה צדק עבור הנאשם באירוע זה ולפיכך נפגעת זכותו הבסיסית להליך הוגן.

בית המשפט המחוזי קבע כי העיקרון היסודי והבסיסי הוא הגינות ההליך המשפטי שנפגעה במקרה זה. שופט המחוזי עודד מאור כתב בהחלטתו, שכתוצאה מעיון בחומרי החקירה ובניגוד למה שקבע בית משפט השלום, "לא מצאתי את הקשר בין העדויות לבין מי שנמצא במעצר. איני יכול להיות שותף למסקנות בית משפט השלום בנוגע לחשד הסביר". על כן, שחרר השופט את האזרח הזר ממעצר לאחר שתי יממות של מעצר. 

בכדי לשמור על הזכות הבסיסית של האזרח להליך הוגן, בית המשפט המחוזי החליט לשחרר את הנאשם אף על האישומים הקשים ובכך לדאוג שזכויותיו של האזרח ישמרו והפגיעה בהן תיפסק.

ד.
בעיני, בית המשפט, בתור גוף בעל משאבים, יכול להקים צוות ולמנות מספר אנשים שבאחריותם במסגרת עבודתם לסייע לנאשמים לעבור את ההליך המשפטי בצורה ההוגנת ביותר ולוודא כי הזכות להליך הוגן אכן תישמר גם אם הנאשמים יתקלו במכשולים שיקשו על כך במהלך ההליך המשפטי.

לדוגמא, באירוע האקטואלי שבחרתי להציג, לפי דעתי, הרעיון היעיל ביותר היה להביא תחילה מתורגמן  שיסביר לאזרח הזר במה הוא מואשם וכך יוכל להגיב ולהגן על עצמו, במקום להיות מואשם במעשים חמורים ללא דרך לדעת על כך. במקרה בו הנאשם היה מודע להאשמות, עם אפשרות לקחת חלק בדיון ולעבור את ההליך בצורה ראויה, זכויותיו לא היו נפגעות והיה מתקיים הליך משפטי נכון וראוי.

ה.
בחרתי בתמונה זו כתמונה המשקפת את האירוע, כיוון שבעיניי האזרח מרגיש שהוא "נדחק לקיר" ורואה את אנשי החוק במשטרה כצללים שחורים שמהווים איום עבורו משום שאינו ידע מהי הסיבה לכך שהוא נעצר או על המתרחש בדיון, בשל המחסום בשפה שמנע ממנו לתקשר איתם.

 

מגיש איילון גולדפרב

 

א. ציין- הזכות לשוויון.

הצג -הזכות לשוויון -כל בני האדם הם שווים ללא הבדל דת, גזע, מין, העדפה מינית, צבע עור, מוצא, מראה חיצוני, מוגבלות מסויימת, גיל, השקפת עולם, השתייכות פוליטית ועוד.  

אין להפלות אדם בשל זהותו, שיוכו, סממן חיצוני או מגבלה כלשהי אלא במקרים של שונות רלוונטית לנושא הנידון – הבחנה מותרת. אפליה – יחס שונה אל שווים.

 

ב. האירוע אותו בחרתי עבור העבודה הוא "פרשת השמדת מנות הדם של יוצאי אתיופיה": אירוע אשר נמשך בין השנים 1984-2017.

ג. הסבר-באירוע זה נפגעה הזכות לשוויון בכך שנזרקו מנות דם שנתרמו על ידי יוצאי אתיופיה מעצם היותם בעלי מוצא אחר ומעצם היותם בעלי צבע עור שונה.

 הדילמה הייתה שבמד"א חששו שמנות דם אלו עלולות להכיל מחלות אופיניות לעולי אתיופיה, אשר עלולות לסכן את הנתרמים מן המנות הללו. 

ולכן מנות דם אלו נלקחו ולאחר מכן הושמדו כליל, ללא בדיקות אשר מוכיחות את איכות הדגימות כביכול.

ד. לדעתי הדרך להשיג שיווין ולהפחית אפליה על ידי קמפיין פרסומי  ארוך טווח בחסות הממשלה – אשר "יפומפם" בכל הרשתות החברתיות, ובכל שכבות הגיל – מגני הילדים ועד גיל הזהב כולל – על מנת שהמסר של העדר אפליה ושיויון יוטמע, ואירועים מסוג זה ישארו היסטוריה רחוקה.

ציין:הזכות לחירות

הצג:לכל אדם הזכות לחיות, להחליט,לעשות, לפעול ולעצב את אשיותו על פי רצונו החופשי. אין לשלול את חירותו של אדם על ידי מעצר או הגבלת חופש המחשבה הוא הפעולה שלו. מהזכות לחירות נגזרת שורה של חריות (חופש הביטוי, חופש המחשבה והמצפון, חוםש התנועה, חופש העיסוק, חופש הדת, חופש מדת..). חוקים רבים בכל חברה ומדינה מגבילים בהכרח את חירות העם אשר גורמים לכעס במחלוקת הציבורית בכל חברה.

2.

הנושא אשר בחרתי להעלות או הרצון למות בכבוד זאת אומרת שכאשר בני אדם כבר ממש חולים ואי אפשר לטפלם ניתן לעשות (לא בארץ) המתת חסד. המתת חסד הוא כאשר האדם כבר ממש חולה והוא בוחר לסיים את חייו. למרות זאת בארץ ישראל לא ניתן על פי חוק לתת לאנשים לעשות המתת חסד. במילים אחירות גם אם הבן אדם כבר ממש סובל ורוצה למות לא נותנים אל להחליט ובדרך זו פוגעים בחירותו, בכבודו ובמקרים רבים גם בפרטיות שלו.

3. 
בהתנהלות זו יש פגיעה וגם התנגשות של זכיות, ישנה פגיעה בזכות לחירות בכך שלבן האדם אין אפשרות בחירה לגבי חיוי, הזכות לכבוד  מכיוון שיודעים שאנשים שהם חולים במחלה קשה ולא רוצים להגיע למצב שלא יוכלו לדבר והיו עם חיתול והיו תלויים במישהו ולא רוצים להגיע למקרה זה מכבוד עצמי לא יכולים להימנע  חוקית ממצב זה וכך גם נפגעת הזכות לפרטיות בתלות של האדם. 

מצד שני יש זכויות מצד המדינה, הזכות לחיים וביטחון מתרתה של המדינה הוא להגן אלינו ולאפשר לנו לחיות וזה נוגד ערכים אלו בכך שמאפשרים המתות חסד. בנוסף זה מתנגש עם הדת היהודית מכיוון שלפי הדת גם אסור המתות חסד.

בעצם יש לנו הזכות לחירות, פרטיות וכבוד ממול לחיים ובטחון והדת.

אפשר גם להוסיף שהחופש מהדת של האנשים גם נפגע מכיוון שאחד ממניעי המדינה אל לאפשר המתת חסד הוא הדת אשר מנגדת לכך והאנישם אומרים אבל למה שהבגלל הדת אין לי חירות בסיסית.

4. 
אני יתחיל ואומר שישנם דרכים חלקיות היום כגון: ישנו חוק הנקרא "חוק החולה הנוטה למות" חוק זה מאפשר לאנשים אשר חולים במחלה קשה כאשר הם עוד בהתחלתה למלא טופס ובו הם מחליטים מה מותר ומה אסור לעשות להם כאשר לא יוכלו כבר לתפקד ולהחליט בעצמם, הם גם מחליטים מי יחליט בשבילם אך עדיין אסור המתת חסד ובעצם חוק זה לא מאפשר להם למות. בנוסף הרבה אנשים מחליטים להמית את עצמם בחול ועושים זאת שם.

אך לפי דעתי הפתרון הכי טוב לדילמה זו של החיים ובטחון נגד חירות, כבוד ופרטיות הוא להקים וועדה ובה עם רופאים ואנשים אשר באמת מבינים בענינן זה ובה להחליט על המקרה האם באמת אפשר להציל את האדם ועם כן אז להילחם ואם לא אז לתת לבן אדם את חירותו.  וכך גם אי אפשר לבוא בטענות למדינה שלא שמרה על חיים וביטחון כיוון שהיא נסתה וכנראה כבר לא היה מה לעשות. בעצם להוסיף לחוק החולה הנתונה למות סעיף ובו הוא מחליט האם הוא רוצה שבאין חזור ובסבל פשוט ימיתהו או לא, וכך גם האדם מחליט.

בנוסף צריך גם להעלות את המודעות אצל אנשים ביצירת קמפיינים ולימוד הנושא וכך קידום החוק והילחמות על החירות ל האנשים סביבינו. 

בנוסף לפי דעתי אני מבינה שאנחנו מדינה דתית אך כאשר מדובר בחירות ובהחלטה של אדם מה לעשות עם חיוי גם אם הוא מאמין וגם עם לא והוא מחליט שכאשר הוא מגיע למצב שאי אפשר להצילו פשוט לתת לא להחליט והדת אינה צריכה להתערב בנושאים של חיים ומוות מכיוון שכמו שלא חייב להעמין בדת אז למה היא כן משפיע על העם מותר לי למות או לא.

5.

קישור למצגת אשר מסבירה הכל :

בעולם שבו אנו חיים כיום מסתתרות סכנות רבות גם בעולם הפיזי וגם בעולם הטכנולוגי, והורים רבים דואגים שילדיהם יהיו בסכנה מבלי שיוכלו לדעת ולעזור להם. לכן, רובם נעזרים בתוכנות ייעודיות אשר מרגלים אחרי הטלפונים של ילדיהם, על פעילותם בטלפון ועל מיקום הטלפון, וככה, הם יכולים לדעת מה מצבם גם במציאות המוחשית, וגם בעולמם הדיגיטלי. שימוש בתוכנות אלו פוגעות בזכות הילדים לפרטיות ולכן מעוררות דילמה בין 2 זכויות:

ציין: הזכות לפרטיות

הצג: הזכות לחיות ללא חשיפה או התערבות או חדירה לחייו ולמרחב הפרטי שלו בניגוד לרצונו, לגופו ולחפציו. זכות זו יכולה להיפגע ע"י חדירה פיזית לגופו או לביתו של האדם, פרסום מידע על 

חייו הפרטיים, פרסום שמו או תמונתו או איסוף מידע על האדם באמצעים שונים, כגון האזנות סתר.   

 

ציין: הזכות לחיים וביטחון

 

הצג: כל אדם זכאי שלא יפגעו בגופו ובנפשו וזכותו לחיות ללא פחד מפני פגיעות כאלה. חובת המדינה להגן על כל בני האדם בחיים בשטחה מפני פגיעה בחייהם ובגופם בידי אחרים ולכן המדינה מפעילה מוסדות כמו צבא ומשטרה.

הזכות לחיים ולביטחון נובעת מן התפיסה המוסרית בדבר ערכם העליון של חיי האדם. היא נחשבת לזכות הבסיסית ביותר, שכן בלי חיים לא יוכל האדם לממש את שאר זכויותיו.

 

בדילמה המוסרית הזו, עומדים שני צדדים. מצד אחד, ההורים של הילדים דואגים לחייהם וביטחונם וממשים את תפקידם כהורים: הם דואגים שאינם הולכים לאיבוד, משוחחים עם זרים, יוצרים קשרים באינטרנט עם אנשים מסוכנים, חווים השפלות ואף מסכנים את חייהם. מהצד השני לעומת זאת, עומדת הזכות לפרטיות של הילדים: הם זכאים לפרטיות בשיחותיהם האישיות עם חבריהם, לתחושת ביטחון, לפרטיות של מחשבותיהם אותם הם מבטאים לרוב דרך הטלפון ועוד ועוד..

 

לדעתי, על ההורים להפעיל את שיקול דעתם לפי אישיות הילד, גילו והמצב המשפחתי. לא ניתן לתת תשובה ברורה ואחידה לכולם, אך אני כן ממליץ לכל הורה להודיע לבנו שהוא עוקב אחר פעולותיו כדי לדאוג לו, ולמנוע ממנו כל רע. אפשר כמובן גם להתאים את התוכנה, למשל, להשתמש בתכנת מעקב פיזית על הטלפון בלבד. אני חושב שהפתיחות הזאת לא רק תאפשר ברוב המקרים שימוש בתכנות הנ"ל, אלא תחזק מאוד את אמון הילד בהוריו.

 

בחרתי להביע את דעתי בנושא זה ולכתוב עליו מכיוון שאני חושב שהוא דוגמה מעולה להתנגשות בין זכויות מאוד רלוונטית בחיים המודרנים, ואין עליו תשובה ברורה, או עמדה נכונה ומוצדקת – כל צד אפשר להבין בקלות.

 

בחרתי בכתבה של ווינט שמציגה דעות מגוונות ומנומקות של הורים לילדים מגילאים שונים שבעד, נגד ואפילו בדעות מעורבות, ואף דעות של מומחים בענייני ילדים ונוער. בכתבה מוצגות גם הסוגים השונים של התכנות ופירוט של מספר תוכנות ומטרות שימושן. 

אני סבור כי הכתבה מסכמת בצורה טובה וממצה את הנושא ונותנת מגוון רחב של דעות ומחשבות, אמנם, הייתי מעדיף אם גם היו מוצגות נקודות מבטם של אותם הילדים.

א )
צייני: הזכות לחיים ולבטחון

הציגי: 

ב )
האירוע שבחרתי מתקשר בצורה אקטואלית לעליית הדוקו "הסודות של פלייבוי"- מיני סדרה המאגדת ראיונות עם נשות פלייבוי לדורותיהן, עם האנשים שעבדו אצל יו הפנר ועם אנשים שהקיפו אותו, והיא מדברת על מעשיו לכאורה של הפנר 'מאחורי הקלעים'. יו הפנר הוא איש עסקים והמייסד והעורך הראשי של מגזין "פלייבוי", והוא איש מאוד שנוי במחלוקת. מעשיו כלפי חוץ על פי טענתו נועדו לקדם שוויון וחופש- שני ערכים מאוד חשובים, אך היו גם רבים שטענו שמעשיו לא מקדמים את הערכים האלו אלא פוגעים בשוויון ובכבוד, מחפיצים נשים ורבים אף אמרו שמעשיו מנרמלים תרבות של ניצול מיני- והכל תחת המעטה של שחרור האישה ושוויון זכויות. אבל בין אם מעשיו כלפי חוץ באמת גרמו לכך או לא, מעשיו לכאורה מאחורי הקלעים הם מה שאני רוצה לדבר עליו. על פי עדויות רבות מאחורי החזות של האדם שניסה להציג הוא כפה, סחט, ניצל, הטריד, תקף מינית ופגע באנשים רבים.

ג )
הסיבה שבחרתי בזכות לחיים ולבטחון בתור הזכות שנפגעה במקרה זה היא שבמידה והפנר באמת עשה את המעשים האלו הוא פגע בצורה קשה, נפשית ופיזית, בנשים ובגברים שחיו ובקרו באחוזתו. הוא אנס, הטריד וסחט, ושלט באנשים שחיו איתו כמו בכת, ורבות מהנשים שגרו תחת קורת גגו טוענות שחשו כמו בבית כלא והיו גם כאלו שנכנסו מהמצב לדכאון- עד כדי נסיונות התאבדות. הזכות לחיים ולבטחון אומרת שכל אדם זכאי לכך שלא יפגעו בנפשו ובגופו- דבר שאם העדויות נכונות בשני המקרים לא התקיים. 

ד )
אני חושבת שצריך להפיץ את נושא ההטרדות המיניות, הפגיעה, הניצול והסחיטה ולהגיד ולהדגיש שזה קורה גם בעולם הנוצץ של הכוכבים, גם לגברים וגם לנשים, ושזאת לא בושה ולא אשמת הנפגע. 
 אחת התנועות המוכרות המקדמת חלק גדול ממטרה זו היא תנועת ה Me too . 

אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להפיץ את הנושא היא להעביר את זה כחלק מהחינוך הביתי והבית ספרי לכל הגילאים: בין אם זה סיפור על סחיטה של ממתקים בכיתה ג או סיפור אונס בכיתה ט, יש צורך להכניס את הנושא לתוכנית הלימודים בצורה קבועה וברורה המחייבת את לימודי הנושא. מן הסתם שהדבר לא יימנע את הפגיעות לחלוטין אבל למידה על הנושא ועל השפעותיו יוריד את מספר המקרים משמעותית, ובנוסף כאשר הנושא יעלה למודעות אנשים ידעו איך להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. יש צורך שאנשים ידעו שדברים כאלו קורים, ידעו להזהר, יכירו את ההשפעות הנפשיות והפיזיות של המעשים שלהם ושל אחרים וידעו לא לשפוט את הנפגעים, ויש לקוות שהמקרים האלו יתמעטו עד לא כלל.

ה )
התמונה שיצרתי היא שער מדומה של מגזין פלייבוי ובו אחת התמונות הנמצאות תחת ההשטאג Me too, כאשר ההשטאג וחלקים רבים מהאנשים מוסתרים על ידי הארנב- הסמל של פלייבוי, במטרה להעביר את המצב בו יו הפנר הקרין כלפי חוץ שהוא רוצה לקדם זכויות נשים, חופש וחירות כאשר מאחורי הקלעים פעל לכאורה כמו שפעל ופגע והסתיר והאפיל על הזכויות האלו בדיוק, נוסף על זכויות נוספות כמו כמובן הזכות לחיים ובטחון ולכבוד.

 

הצג:  לכל אדם הזכות לחיות / להחליט / לעשות / לפעול ולעצב את אישיותו על פי רצונו החופשי. אין לשלול את חירותו של אדם על ידי מעצר או הגבלת חופש המחשבה והפעולות שלו.

 

ב. אירוע: 

החל מה-1 בספטמבר 2021, מדינת טקסס חוקקה הגבלת הפלות חדשה. חוק זה, המכונה חוק 8 של הסנאט (SB 8), מגביל את היכולת של בן אדם לעשות הפלה בטקסס מעבר ל-6 שבועות של הריון, ולפעמים אפילו מוקדם יותר.

 

ג. על ידי מניעת הפלות לאחר 6 שבועות של הריון, טקסס פוגעת בזכות של אנשים לשלוט בגוף שלהם, ומונעת מאנשים לבצע את התהליך הרפואי שהם זקוקים לו, ופוגעת בהם פיזית או רגשית בהתאם לסיטואציה.

 

יש הטוענים שצריך לאסור על אנשים לעשות הפלות, מכיוון שזו לכאורה פגיעה בזכות לחיים וביטחון של העובר. הטוענים אומרים כי לבן אדם המחזיק בתינוק, למרות כי זה פוגע בו, לא צריכה להיות הבחירה האם להמשיך בתהליך או לא. יש לציין כי במקרים מסוימים טקסס כן מאפשרת הפלה לאחר 6 שבועות, אך לא בהרבה, ובהחלטתם המלאה מתי ומה נכון לעשות ומה לא. 

לדעתי לכל בן אדם שרוצה לעשות הפלה, יש זכות לזאת, מכיוון שזה הגוף שלהם, ובסופו של דבר, הם נפגעים. אני אישית בוחרת בחיים של בן אדם בוגר המבין את סביבתו וכי יש לו חיים משלו, מאשר בעובר, האין לו שום מודעות, תהליכי חשיבה, או יכולת לחיות ללא המחזיק בו. טקסס החליטה כי העובר הזה יותר חשוב מחיי אדם קיים עם מספיק בעיות משלו.

בהמשך לטענתי, יש לציין כי 6 שבועות זה לא מספיק זמן כדי להבחין בסימפטומים ברורים, ומכיוון שמחזור הוא פעם בחודש, אין שום דרך לדעת אם הם בהריון עד שעבר יותר מחודש מאז המחזור האחרון, מה שלא משאיר לבן אדם זמן להפיל את העובר. 

עוד נקודה חשובה היא כי לא לכל בן אדם יש התנאים המתאימים לגידול תינוק, או אפילו היכולת הרגשית והפיזית. יכולה להיות להם בעיה כלכלית, נפשית ועוד, ואף אחד לא צריך להיות מוכרך לגדל תינוק כאשר הוא לא מוכן לזה. בהרבה מהפעמים בו אנשים נכנסים להריון, זה אפילו לא באשמתם, יש הרבה דברים שיכולים להשתבש ולהוביל להריון. 

האם זה באמת נכון להכריח בן אדם, להוליד תינוק בגלל טעות אחת, שבדרך כלל אפילו לא באשמתם, כאשר הם לא מוכנים או יכולים לגדל אותו? מה לגבי התינוק? לא עדיף שלא יצטרך לסבול חיים שכאלו, עם הורים שלא יכולים לגדל אותו?

דבר אחרון שיש לציין הוא כמה ילדים שכבר נמצאים בבתי יתומים, שלא מבינים למה הוריהם לא שם, או לא רצו אותם, ונשארים להתמודד עם החיים בלעדיהם.

לידה לא רצויה הורסת את החיים של שני הצדדים.

ד. הפתרון שאני מציעה ברור מאליו: 

לאפשר לכל אחד לעשות הפלה, לא משנה הסיבה. זה לא בענייננו לחטט בחיים של אנשים אחרים, לשפוט אותם ולהגיד להם מה לעשות עם גופם. 

לדעתי מה שעדיף לעשות הוא להעלות מודעות לנושא, ולעודד אנשים להיזהר. למשל, להעלות מודעות במוסדות הלימוד, ועל ידי מודעות עם הסבר על כל התהליך והבעיות ופתרונות.

 

ה. הנה סרטון שמראה את הדעות של שני הצדדים, שהיה די מעניין אך מכעיס באותו הזמן https://youtu.be/yRA0KMCEP2o