פתחנו בהיכרות בין כל המשתתפות באמצעות כוח העל שלהן. כל גננת זיהתה את כוח העל שלה שסייע לה לקדם תהליכים של חינוך לקיימות בגן. המטרה היתה להתמקד בחוזקות ככוחות המניעים התנהגות חיובית מקדמת המאפשרת לגננות להתפתח ולשגשג.

קישור לפאדלט כוח על: https://he.padlet.com/iritl3/Bookmarks

החלק המרכזי של המפגש היה שיח באמצעות מצגת מלווה על החיבור בין תפיסת החינוך לקיימות ותפיסת הגן העתידי. סקרנו את הידע, המיומנויות והערכים הנמצאים בבסיס החינוך לקיימות ותפיסת הגן העתידי ונדרשים לילדים במאה ה-21. הגננות הציגו את האני מאמין שלהן בחינוך לקיימות ואלו ערכים חשוב להן לקדם.
הצגנו באמצעות העקרונות המובילים בחינוך לקיימות בגיל הרך את החיבור לעוגני הגן העתידי והתייחסנו לגן הירוק כגן עתידי אופטימלי.
בתום החלק המרכזי עברנו לעיבוד בשני חדרים. בחדרים שיתפנו כיצד כוחות העל שלנו סייעו לשלב את תפיסת הגן העתידי והעקרונות של חינוך לקיימות בגן. החדרים אפשרו שיח אינטימי, היכרות טובה יותר והעמקה בתכנים עליהם דיברנו במליאה.
לסיום הצגנו את הייחודיות של ההשתלמות, הסילבוס, התהליך השיתופי ועוד.

השינויים הדרמטיים בכל אורחות החיים בחיי הילדים שחלו בדורות האחרונים, בנוסף למשבר האקלים, מחייבים אותנו, כנשות חינוך, להבין את המשמעות של התהליכים האלה ולייצר סביבות ותנאים איכותיים המתאימים לצרכים של הילדים בתקופה שכזאת.

כאשר אנחנו רוצות לתווך את המצב הזה לפעולה בגן הילדים נוכל לפעול בשתי דרכים:
1.      מיטיגציה- הפחתת השפעה שלילית
2.      אדפטציה- התאמה למצב המשתנה.

שילוב הדרכים האלה יפתח אורח חיים מקיים, אחראי, גמיש, פעלני וקשוב לסביבה ולקהילה. ובכך ייצור חוסן, הסתגלות לשינויים והפחתה של השפעות המשבר עלינו. 

יש לנו זכות גדולה, כנשות חינוך, להוביל את השינויים הנדרשים באורח החיים כך שיהיה יותר מקיים, וזה תלוי בהצבת ערכים של שיתוף, צניעות, אהבה עצמית ואהבת הזולת, הודיה על מה שיש ולפעול במהלך היום לאור ערכים אלה. חשוב שהמעשים היומיומיים האלה גם יעברו לקהילה שלנו וייצרו אדוות של פעולות מקיימות בקרב האנשים מסביבנו.

יש שורה ארוכה של פעולות יומיומיות שביכולתנו ליישם בגן: היכרות עם המאפיינים הייחודיים למקום, פיתוח חוסן קהילתי באמצעות שיתופי פעולה מקומיים, אקטיביזם למען הקהילה,  אימוץ שטח בקרבת הגן וטיפוחו, יציאה לטיולים ללא פסולת, שהייה ממושכת בחוץ, עידוד טיולים בקרב המשפחות, היערכות מראש למקרי קיצון של מזג אוויר, הרחבת השטח הטבעי בקרבת הגן, שימוש רב פעמי בכל דבר (מכלים ועד רהיטים), שימוש במוצרים ידידותיים לסביבה, עידוד הכנה עצמית של מוצרים, עידוד תזונה בת קיימא, צמצום נסיעה ברכב, הפחתה של צריכה וחשיבה מחודשת על מתנות, חסכון באנרגיה ובמים, זימון ולמידה על מגוון ביולוגי.

במפגש הכרנו יוזמות עולמיות וישראליות של קבוצות של אנשים שחברו יחד כי הם מודאגים:
נוער למען אקלים: https://strike4future.org.il/
הורים למען אקלים: https://www.parents4climate.org.il/
מורים למען אקלים: https://teachersforclimate.org.il/

במפגש התפתח שיח על הקמת קבוצה חדשה של גננות עם כוחות על (:
גננות למען אקלים!!!

בנוסף עלה רעיון גם להקים קבוצה של ילדים למען אקלים.

סיכמנו את המפגש באופטימיות לגבי מגוון האפשרויות שיש לפעולה ושינוי בהקשר למשבר האקלים.

https://www.youtube.com/watch?v=b4eLTYUcj7k

ספרים

 

איזנשטיין י. 1988. על פרפרים וצמחים בארץ-ישראל. הוצאת משרד הביטחון.

אילן ש. 1997. הגן הפורה - גישה אקולוגית לגן ולנוף. הוצאת משפחת אילן.

אלון ע. 1989. החי והצומח של ארץ ישראל. הוצאת החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

אמתי פ. וזילברמן י. 2006. מדריך החרקים בישראל. הוצאת מודן.

אפשטין ז. ושורץ מ. 1996. עקבות בעלי חיים. הוצאת משרד החינוך.

בלום ה. 1996. אני, את ואתה ידידים לסביבה. הוצאת תל ומשרד החינוך האגף לחינוך קדם יסודי.

זילברמן י. 2004. מדריך הציפורים בישראל לילדים ולנוער. הוצאת מודן.

חבקין ד. 1997. על תבלינים וצמחי מרפא. הוצאת משרד הביטחון.

חורין אברמסקי  ח. וגלעד ג. 2010. פעילויות בנושא קיימות לגן הילדים ולכיתות א - ב. הוצאת משרד החינוך מט"ח, המשרד להגנת הסביבה

קריספיל נ. 1987. ילקוט הצמחים. הוצאת יערה-ירושלים.

קשטן י. ורוטרי נ. 2006. טיולים קטנים. הוצאת רמות, תל אביב.

שניידר ט. 2004. גן עדן בפתח הבית. הוצאת יער.

שניידר ט. 2009. יש תורה בסביבה. הוצאת יער

שניידר ט. 2010. חוג טבע לילדים. הוצאת יער

 

 

מאמרים

 

אטינגר ל, מה בין חינוך סביבתי לחינוך לקיימות, אתר של מרכז השל.

אטינגר ל, אוריינות אקולוגית על רגל אחת, אתר של מרכז השל.

אנדרס ב., (2009), טיפוח הקשר של ילדים לעולם הטבע, עלון "דע גן" מס 3, אוניברסיטת בר-אילן

ברגר ר., דובים ויער.- "מקום בטוח" גן הילדים כמרחב המפתח חוסן באמצעות טבע, משחק ויצירה. הד הגן תשס"ח ד'.

ברוקס א., (2008), קווים מנחים לחינוך סביבתי, אתר של משרד החינוך.

השל י., על פליאה, טבע ופליאה חלק א', מרכז השל.

קרסון ר., תחושות פליאה, חוברת טבע ופליאה, מרכז השל.

שדמי-וורטמן, ש., חינוך בונה קהילה - קהילה בונה חינוך.

 

אתרי אינטרנט

 

אתר החרקים ופרוקי רגליים בישראל          http://israel-nature-site.com

גאמנון - מאגר עצום של צמחי מרפא                     http://gamnon.net

הרשת הירוקה      www.greennet.org.il

המשרד להגנת הסביבה  www.sviva.gov.il

משרד החינוך - האגף לחינוך קדם יסודי - חינוך סביבתי       

המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה    http://www.yardbirds.org.il

מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית    http://www.heschel.org.il

רצמח השדה - מגדיר צמחי ארץ ישראל     http://www.wildflowers.co.il/hebrew

קחו את הקיימות בידיים  http://www.bayadaim.org.il/

קיימות ואיכות סביבה - מאגר מת"ל במכללת קיי באר שבע http://kaye7.school.org.il/seviva.htm

קיימות כי הכל קשור - פעילויות בנושא קיימות לגני הילדים ולכיתות א' - ב'

רמת הנדיב                    http://www.ramathanadiv-edu.org.il/guidance.asp

 

3 תובנות תרבותיות - 

●       חוסר פרופורציה בסיסי וקבוע בעובדה שנושאי בריאות מעסיקים אותנו רק כשמשהו לא בסדר. אנו קופצים לשנות ולטפל כשיש בעיה אך לא דואגים באופן שוטף לכך שההרגלים שלנו יתאמו את הדרוש לנו מבחינה בריאותית.
●       כתרבות אנחנו מאוד "ישנים". למרות שרובנו אנשים דעתניים אנחנו מעט מאוד פעמים מתרגמים זאת לעשייה וניסיונות לשינוי. בדרך כלל רק כשמשהו מאיים עלינו או על ילדינו אנחנו "קופצים".

●       אנחנו יודעים לספר לעצמנו סיפורים. אנחנו יודעים לספר לעצמנו מאיפה מגיעים הירקות שלנו, אבל האם זה נכון לגבי שאר המאכלים שאנחנו צורכים? האם אנו יודעים על החומרים שהם מכילם והתהליכים שהם עברו?

ולא רק לגבי מזון, אנחנו הרי לא יודעים באמת מה נדרש כדי לייצר עט. מה הם כל התהליכים שגרמו לכך שהוא קיים. מבחינתנו העט גדל בחנות.

קשה מאוד לשנות תרבות. היכולת שלנו לנתק את עצמנו מהמשבר הזה מתבטאת בשימוש מוגבר בציניות שהיא כלי מערכתי חזק למנוע השתנות ולדרוס כל ניצנים של שינוי. אנשים לא אוהבים ש"מפחידים אותם", הניתוק האישי מהבעיה גורם לאנשים לנסות להשפיע על האופן שבו הם רוצים שיפנו אליהם.

בעיות סביבתיות שלא מגיעות אלינו לא ממש נוגעות לנו. יש לנו את קווי הנוחות והאחריות ("כמה אני מוכן לעשות לטובת משהו גדול ממני, וכמה אני מוכן להיות אחראי עליו"). אנחנו מוכנים להקריב למען הכאן והעכשיו בלי לחשוב על העתיד, וצרכנות היא הדוגמה הטובה ביותר לכך. 

אושר  - איננו ערך בסילבוס של משרד החינוך. אוכל, מערכות יחסים, טבע, קסם, תחביבים, כולם דברים שגורמים לנו אושר ודורשים מאיתנו השקעה ומאמץ. לתרבות הצריכה יש טריק אחר - הקניות הן מפתח לאושר אך האושר שהן מסבות הוא בדרך כלל קצר מאוד ומהר מאוד אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים עוד.

הבית שלי הוא הבית שלי.
מה לגבי שאר המרחב? מה לגבי ה"דברים" שהם לא שלי?
אם רק מה ששיך לי אני תופס אותו כחלק ממני אז זה אומר שחלק מהמרחבים של חיי הוא לא שלי.
אנחנו צריכים לנכס מחדש את נחלת הכלל.
אני צריך להכריז שהרחוב הזה הוא שלי.
אם הרחוב הזה הוא שלי אז מעניין אותי מה קורה ברחוב, איך הרחוב נראה, מה שלום האיש הזקן שגר לידי.
אני מגדיל את האחריות שלי. את מרחב האכפתיות שלי

יש לנו את היכולת לעשות את השינוי על ידי ההחלטות הכי יומיומיות שלנו. יש לנו קושי לדחוק את קווי הנוחות שלנו. הנוחות היא הערך שבשבילו אנחנו מוכנים לעשות כמעט הכל.

הגדרת הקיימות על פי רוהאן: התעוזה לדחוק את מרחב האיכפתיות.
(שיהיה לי אכפת גם מדברים שהם לא שלי. אכפת לי גם מדברים שאני לא רואה את ההשלכות שלהם).

דחיקת קווי הנוחות שלנו לא עובדת לפי תפריט, לפי מה נכון או לא. יש מה שאנו מסוגלים לעשות כדי לשנות כל הזמן את מיקום קווי הנוחות שלנו ולדחוק אותם עוד קצת הרחק מעצמנו.

 חינוך יודע לעשות שני דברים:
●       חינוך משמר תרבות

●       חינוך משנה תרבות.

כגננות היכולת לדחוק את קווי הנוחות שלנו תתבטא גם ביכולת לבחור אם לשמר את התרבות או לשנות אותה. בפעם הראשונה שתבחרו לא לקנות או להשתמש במשהו כי המחיר הסביבתי שלו לא שווה לכם את זה - תתרחש מהפכה! תזיזו קצת את קווי הנוחות שלכם לטובת העולם.

גננות על בסיס קבוע מתגמלות בגן ערכים : האם אנו מתגמלים הצלחה או מאמץ? יחידנות או ביחד? ייחודיות או התאמה לכלל?

התרבות מחנכת אותנו שאנחנו קטנים מדי, שיש איזה רף לכמה שאדם אחד יכול להשפיע, למרות שלגננות יש בידיים כח מדהים. 

אתם מוזמנים בזאת להפסיק לחשוב על עצמכם כגננות ולהתחיל לראות בעצמכם משני עולם!! לא לסגור את הדלת מאחוריכם ולהמשיך לשמר את התרבות היוצרת את המשבר הסביבתי, אלא לשים לב ולדחוק שוב ושוב את קווי הנוחות ובכך להשפיע גם על אחרים לעשות כך.

 

 

•        יחסי הורים וילדים

•        אכזריות

•        קיפוח

•        רגשות לזולת

•        עזרה לחלש

•        עזרה לילדים דחויים או בעלי קשיים חברתיים

•        התמודדות עם מוות ועוד.

 "הרעיון שיש חיים ששווים פחות הוא השורש לכל מה שרע בעולם" (פול פארמר)
 
במשך 200,000 שנה המין האנושי התפתח כחלק מהסביבה הטבעית. בעקבות המהפכה החקלאית ואחריה המהפכה התעשייתית האדם למד לנצל את משאבי הטבע באופן אינטנסיבי יותר ויותר ועם הזמן נוצרה האשליה שאנו מופרדים ומעל הטבע!
 

 

חיות הבר- בעלי חיים המתקיימים בסביבה הטבעית ובסביבה העירונית לצד בני האדם. 

 

·       הרס בתי גידול (קטנים וגדולים) יערות הגשם מהווים בית ל- 2/3 מבעלי החיים והצמחייה היבשתיים.

·       אינטרסים כלכליים על חשבון בעלי החיים והטבע

·       בנייה מאסיבית, בעלי החיים נדחקים לשטחים העירוניים

 

חיות המשק- בעלי חיים בעלי תכונות שהאדם השביח לתועלתו חיות במסגרת משק חקלאי ובעלות תפקיד ברור אותו הן צריכות לספק.

 

·       גידול בעלי חיים בצפיפות רבה לצורך הזנת האדם: חקלאות בעלי חיים אחראית לרוב השמדת היערות, והרס יערות והגורם מרכזי להחמרת משבר האקלים. העצים ביערות סופחים המון פחמן. כשכורתים אותם, משחררים המון פחמן לאטמוספירה, ובנוסף גם מונעים מפחמן חדש להיספג. כריתת יערות וניצול הקרקע הפורייה לחקלאות, ובעיקר "ייצור" בשר. 

רוב האדמות משמשות לגידול מזון צמחי לפיטום (הבזבזני להחריד) של "חיות משק". חשבתם שסויה מגודלת כדי לייצר טופו וחלב סויה? תחשבו שוב

 

 

חיות מבויתות- בעלי חיים החיים במעגלים הקרובים ביותר לאדם, פותחו והותאמו לצרכיו הרגשיים ותפקודיים של האדם.

 

·       חיות מבויתות שמוצאות את עצמן בהישרדות ברחוב ומתרבות ללא בקרה 

·       מינים פולשים! ריבוי של מינים חזקים שיובאו על ידי האדם: הנזקים האקולוגיים שהאדם גורם להם מתבטאים, בין היתר, בערעור האיזון הטבעי של אוכלוסיות חיות הבר. כתוצאה מכך, בעלי חיים מסוימים מתרבים באופן נרחב, ובעלי חיים אחרים נעלמים. מינים פולשים, מינים מתפרצים וחיות בית שהתפראו מאיימים על הישרדותם של מינים מקומיים, מערערים את יציבותן של מערכות אקולוגית, ופוגעים במגוון הביולוגי.

 

 

כיום, גם בלי לשים לב, אנחנו מלמדים את הילדים להשתנות, בעצם מלמדים אותם את ההפך ממה שהם באמת מרגישים. ממצאים אמפיריים ותובנות מעשיות מעידים על כך שילדים הם אכן 'יצורים נדיבים' הבאים לעולם עם יכולת מולדת לאמפתיה המעוצבת על ידי גורמי הסביבה ועל ידי המאפיינים האישיים של כל ילד.

פיתוח האמפתיה:

 

•        היכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות איתו. זהו תהליך רגשי, שבו משולבים גם מרכיבים קוגניטיביים. בתהליך זה מתפתחת רגישות, דאגה ואכפתיות כלפי האחר. התנהגות אמפאתית מופיעה בדרך כלל כתגובה למצוקה אצל הזולת.

•        "הרגשת מצבו הנפשי של הזולת והתאמת נפשנו לרגשותיו" ויחד עם זאת הוא ער לעובדת היות האחר מופרד ממנו.

 

 

•        הופמן 1975, הגדיר אמפטיה כתגובה רגשית המאופיינת על ידי רגשות דאגה, סימפטיה, חמלה ורוך כלפי אדם אחר ועל ידי רצון להקל על מצוקתו. 

•         Poresky (1990) בדק האם יחסיהם של ילדים לחיות המחמד שלהם ומידת הקשר שלהם לחיות המחמד משפיעים על יכולתם החברתית ועל מידת האמפתיה שלהם. הוא מצא מתאם ישיר בין הערכת חוזק הקשר של הילד לחית המחמד שלו ובין מידת האמפתיה שלו.

•         Bryant (1985)מצא שילדים שגידלו בעלי חיים בביתם חשו יותר אמפתיה כלפי אנשים אחרים.