האוזניים החיצוניות של הסוסיים מסוגלות לנוע ומאפשרות להם לאכן בקלות מקור של קולות. ראייתם היא דיכרומטית, כלומר הם רואים שני צבעים בלבד. עיניהם ממוקמות באחורי הראש, ומאפשרות להם זווית ראייה רחבה, מבלי שהם מאבדים לחלוטין את הראייה הדו עינית. הסוסיים מצוידים באיבר יעקובסון, המאפשר לזכרים להשתמש בתגובת פלהמן (הפשלת השפתיים) על מנת להעריך את מצב הייחום של בני זוג פוטנציאלים.

הסוסיים הם הרביוורים, וניזונים בעיקר ממזונות סיביים נוקשים, כדוגמת דשאים או צמחים ממשפחת הגמאיים. בעת הצורך הם אוכלים גם מזונות צמחיים אחרים כדוגמת עלים, פירות, או קליפות עצים, אבל הם נוהגים לרעות ולא לאכול מהחלקים העליונים של הצמחים. שלא כמו מעלי גרה, שלהם קיבות מורכבות, הסוסיים מפרקים את התאית במעי העיוור, שהוא חלק מהמעי הגס. מערכת השיניים שלהם כמעט מושלמת, כשהשיניים החותכות מקצצות את המזון, והשיניים הטוחנות, הממוקמות מאחורי מרווח (diastema) מהשיניים החותכות, מרסקות אותו.

סוסיים הם חיות חברתיות. הסוסים, הזברות המצויות וזברות ההרים מתקבצים בדרך כלל לעדרים קבועים הכוללים זכר בודד וקבוצת נקבות, ושאר הזכרים יוצרים עדרים קטנים של "רווקים". שאר המינים בסוג סוס חוברים לעדרים זמניים, המורכבים מבני אותו זוויג או מעורבים, למשך כמה חודשים. בכל המינים יש היררכיה ברורה בין הפרטים בעדר, כאשר בדרך כלל הנקבה המובילה שולטת על הגישה למשאבי מזון ומים, והזכר המוביל שולט על הזדמנויות להזדווג.

הנקבות, המכונות סוסות אצל הסוסים ואתונות במקרה של חמורים וערודים ממליטות בדרך כלל סייח (אצל הסוסים) או עייר (אצל החמורים) בודד, לאחר תקופת הריון של בערך 11 חודשים. הסייחים מסוגלים ללכת תוך שעה מלידתם, והם נגמלים מהנקה לאחר ארבעה עד שלושה עשר חודשים (בעלי חיים בטבע מאריכים את תקופת ההנקה בהשוואה לבעלי חיים שעברו ביות). נקבות בטבע עשויות ללדת פעם בשנה או פעם בשנתיים תלוי במינים, בתנאי החיים, ובגורמים נוספים.^[2][3]

תקופת הייחום אצל סוסיים בוגרים משתרעת בין תחילת האביב לסתיו. מרבית הנקבות נכנסות לתקופה בה אינן מעוניינות להזדווג (anestrus) בחורף. מעגל הרבייה נשלט על ידי אורך היום - הייחום מתחיל כשהימים מתחילים להתארך. חוסר הפעילות המינית בחורף נועד למנוע הפריה בחודשי החורף, משום שאז תתרחש ההמלטה בתקופה הקשה ביותר בשנה, ויקשה על הסייחים לשרוד.^[4] אולם לנקבות סוסיים החיות בקרבה לקו המשווה, אזורים שבהם כמעט שאין שינוי באורך היום מעונה לעונה, אין בתאוריה בכלל תקופה שבה הן אינן פעילות מינית.^[5] זאת ועוד, מסיבות שאינן ברורות, כ-20% מנקבות סוס הבית בחצי הכדור הצפוני פעילות מינית כל השנה.

הסוסיים^[1] הם יונקים בינוניים עד גדולים, ראשם גדול, ועל צווארם רעמת שיער צפופה. רגליהם דקות ומסתיימות באצבע אחת רחבה המוגנת בפרסה קרנית. לסוסיים זנבות דקים המסתיימים בציצית, או המכוסים לחלוטין בשיער. הם מותאמים לחיים בשטחים פתוחים, ממישורים וסוואנות ועד הרים או מדבריות.

האוזניים החיצוניות של הסוסיים מסוגלות לנוע ומאפשרות להם לאכן בקלות מקור של קולות. ראייתם היא דיכרומטית, כלומר הם רואים שני צבעים בלבד. עיניהם ממוקמות באחורי הראש, ומאפשרות להם זווית ראייה רחבה, מבלי שהם מאבדים לחלוטין את הראייה הדו עינית. הסוסיים מצוידים באיבר יעקובסון, המאפשר לזכרים להשתמש בתגובת פלהמן (הפשלת השפתיים) על מנת להעריך את מצב הייחום של בני זוג פוטנציאלים.

הסוסיים הם הרביוורים, וניזונים בעיקר ממזונות סיביים נוקשים, כדוגמת דשאים או צמחים ממשפחת הגמאיים. בעת הצורך הם אוכלים גם מזונות צמחיים אחרים כדוגמת עלים, פירות, או קליפות עצים, אבל הם נוהגים לרעות ולא לאכול מהחלקים העליונים של הצמחים. שלא כמו מעלי גרה, שלהם קיבות מורכבות, הסוסיים מפרקים את התאית במעי העיוור, שהוא חלק מהמעי הגס. מערכת השיניים שלהם כמעט מושלמת, כשהשיניים החותכות מקצצות את המזון, והשיניים הטוחנות, הממוקמות מאחורי מרווח (diastema) מהשיניים החותכות, מרסקות אותו.

סוסיים הם חיות חברתיות. הסוסים, הזברות המצויות וזברות ההרים מתקבצים בדרך כלל לעדרים קבועים הכוללים זכר בודד וקבוצת נקבות, ושאר הזכרים יוצרים עדרים קטנים של "רווקים". שאר המינים בסוג סוס חוברים לעדרים זמניים, המורכבים מבני אותו זוויג או מעורבים, למשך כמה חודשים. בכל המינים יש היררכיה ברורה בין הפרטים בעדר, כאשר בדרך כלל הנקבה המובילה שולטת על הגישה למשאבי מזון ומים, והזכר המוביל שולט על הזדמנויות להזדווג.

הנקבות, המכונות סוסות אצל הסוסים ואתונות במקרה של חמורים וערודים ממליטות בדרך כלל סייח (אצל הסוסים) או עייר (אצל החמורים) בודד, לאחר תקופת הריון של בערך 11 חודשים. הסייחים מסוגלים ללכת תוך שעה מלידתם, והם נגמלים מהנקה לאחר ארבעה עד שלושה עשר חודשים (בעלי חיים בטבע מאריכים את תקופת ההנקה בהשוואה לבעלי חיים שעברו ביות). נקבות בטבע עשויות ללדת פעם בשנה או פעם בשנתיים תלוי במינים, בתנאי החיים, ובגורמים נוספים.^[2][3]

תקופת הייחום אצל סוסיים בוגרים משתרעת בין תחילת האביב לסתיו. מרבית הנקבות נכנסות לתקופה בה אינן מעוניינות להזדווג (anestrus) בחורף. מעגל הרבייה נשלט על ידי אורך היום - הייחום מתחיל כשהימים מתחילים להתארך. חוסר הפעילות המינית בחורף נועד למנוע הפריה בחודשי החורף, משום שאז תתרחש ההמלטה בתקופה הקשה ביותר בשנה, ויקשה על הסייחים לשרוד.^[4] אולם לנקבות סוסיים החיות בקרבה לקו המשווה, אזורים שבהם כמעט שאין שינוי באורך היום מעונה לעונה, אין בתאוריה בכלל תקופה שבה הן אינן פעילות מינית.^[5] זאת ועוד, מסיבות שאינן ברורות, כ-20% מנקבות סוס הבית בחצי הכדור הצפוני פעילות מינית כל השנה.