במהלך שירותי בצבא היה לי חייל אחד בעייתי.

בכל שיעור הוא היה מדבר, מפריע, הליצן של הכיתה.

הכי נוח היה להוציא אותו מהכיתה ולהמשיך ללמד. ככה הייתי משיגה שקט.

ראיתי שזה מה ששאר המפקדים עשו איתו והוא היה פשוט משוטט בחוץ, לרוב עם פרצוף עצוב.

החלטתי לתת לו בשיעורים שלי מטלות, משימות, שיעזור לי.

בסוף הטירונות הוא ניגש להגיד לי תודה, אמר לי שלא וויתרתי עליו ושנתתי לו להרגיש חלק מהכיתה למרות שהיה לו קשה לשבת ולהיות רציני כמו כולם.

גייסתי אותה להיות אחראית על לוח מבחנים בכיתה ושיפר את המעמד שלה ובכיתה י״ב הייתה אחראית גם על השמיני .

הדבר סייע לה להתחבר אלי , לבית הספר ..

ביקשתי ממנה לכתוב על הלוח ו"לעזור לי" ומאז היא משתתפת גם בשיעור, מעתיקה מהלוח למחברת וחל שיפור משמעותי בלמידה שלה ובהתייחסות לשיעור.

בשבוע שעבר נודע לנו במקרה על אירוע אלימות בו התלמידה היתה מעורבת כנפגעת.

יצרנו קשר אחהצ עם התלמידה והוריה כדי לברר ולהבין. תוך כדי הבירור התלמידה ראתה שרואים אותה, מבינים אותה ומחזקים אותה.

ההורים סיפרו שלאחר השיחה התלמידה שנוטה להסתגר בחדרה, היתה מאושרת ויצאה מהחדר למרחב המשפחתי. הרגישה טוב!