וגם שהרגל של קפאה את עדיין הצלחת להגיע לישראל 🩷💓

מכתב:

אם הייתי פוגש אותה הייתי אומר לה שכל הכבוד ושהיא גיבורה וגם ההורים שלה שככה היא שרדה בקור והלכה הרבה זמן בתוך היערות כל עם ישראל גאים בכם כל הכבוד לך שהצלחת לשרוד ככה אני לא חושב שיש הרבה אנשים שלא היו שורדים וזהו כל הכבוד על ההישרדות שלך בגטו וזהוכל הכבוד.

ברגש רב ובכבוד עצום, אני פונה אלייך במכתב זה.

אין מילים שיוכלו באמת להכיל את מה שעברת, את האובדן, הפחד, ואת הכאב שחווית בתקופה האפלה ביותר בתולדות עמנו. ובכל זאת, בחרת להמשיך, לקום מן החורבן, לבנות חיים, להקים משפחה, ולספר – כדי שנדע, כדי שנזכור.

את מופת של גבורה שקטה, של נחישות ושל תקווה. בזכות נשים כמוך, הדורות הבאים יכולים להבין את ערך החיים, את עוצמת הרוח האנושית, ואת החשיבות שבזיכרון.

בשם הדור שלי, בשם כל מי ששומע את עדותך – תודה. תודה על שאת מספרת, גם כשהלב בוכה. תודה על ששרדת, כדי להיות נר זיכרון חי לדור שנכחד.

מאחל לך בריאות, שמחה, ונחת מכל הטוב שזרעת בעולם – כי את לגמרי ראויה לו.

בהערכה ובחיבוק גדול,
ניתאי

את ממש גיבורה ומודל לחיקוי

הייתי שואלת אותה מה היא חשבה במהלך המסע ביער?

מה הכי הפחיד אותה ומה היו החששות שלה,

ומה היא הרגישה כשהם הגיעו לארץ ישראל?

לכבודה של לאה היקרה,

אני כותב אלייך מתוך יראת כבוד עמוקה והערכה שאין לה גבול. את, לאה, אישה ששרדה את השואה – את לא רק שורדת. את גיבורה. את עדות חיה לעוצמה של הרוח האנושית, לניצחון של החיים על כל ניסיון להשמיד, למחוק, ולכבות.

לו היה לי הכבוד לפגוש אותך, הייתי מתחיל במילה אחת: תודה.

תודה שלא ויתרת. תודה שבחרת לחיות, להאמין, להמשיך. תודה על כל נשימה שלך – שהיא נצחון אישי ויהודי על החושך ההוא.

הייתי שואל אותך מתוך רצון אמיתי להבין, להקשיב, ללמוד:

• מה נתן לך כוח ברגעים הכי קשים?

• האם היו רגעים של תקווה – גם אם קטנים?

• האם פגשת אנשים טובים בדרך, כאלה שהראו חמלה?

• איך נראו הימים הראשונים של החופש – ומה בחרת לעשות בהם?

• מה המסר הכי חשוב לך להעביר לדור שלי – לדור שלא ידע את הזוועה בעצמו?

לאה, אני מבטיח לך דבר אחד: אני לא אשכח. לא אותך. לא את מה שעברת. לא את הדמעות ולא את הניצחון. הסיפור שלך ממשיך לפעום גם בלב שלי.

באהבה, בכבוד ובהודיה,
ליעד כבן

כמה מרגש לכתוב לך את המכתב הזה, כאילו ממש נפגשנו עכשיו. ברגע שראיתי אותך, הרגשתי חום בלב, כאילו אני מכירה אותך כבר שנים. העיניים שלך מספרות סיפור – של עוצמה, של חיים, של אהבה למשפחה.

הייתי רוצה לשאול אותך כל כך הרבה דברים. איך היה לגדול בתקופה שלך? מה היה חשוב לך אז? מה גרם לך לחייך, מה ריגש אותך, ואיך הצלחת לשמור על כל כך הרבה כוח ואמונה גם ברגעים הקשים?

מה הכי אהבת לעשות כשהיית בגילי? היו לך חלומות מיוחדים? ומה הרגע שאת הכי זוכרת מכל החיים?

התרגשתי לראות איך את מדברת על המשפחה שלך – בעיניים נוצצות ובגאווה. ריגש אותי לשמוע על הדרך שעשית, על הבחירות שלך, ועל האהבה שלא נגמרת שיש לך לכל מי שסביבך.

אם הייתי יכולה, הייתי יושבת איתך שעות, מקשיבה, שואלת, לומדת. תודה על מי שאת. תודה על הסיפור שלך, שנותן לי השראה.

שלך באהבה,

גלי

אם הייתי פוגשת אותך, הייתי מחבקת אותך חזק ואומרת

“אני לא יודעת איך היה לך הכוח לעבור את כל זה את כל כך אמיצה והשראה לכולם״

את השואה לא שרדו הרבה . סיפור חייך הוא סיפור ניצחון וסיפור גבורה בימים שבהם זיכרון השואה חשוב מאי פעם, אנו רואים בך סמל. תודה על הנחישות שלך לשמר את הזיכרון, על האומץ שלך לדבר, על הלב הפתוח שלך שממשיך לפעום למען כולנו.

אני מאחלת לך עוד המון שנים של בריאות ושמחה עם המשפחה ,

אמילי חן.

באהבה תהל❤️❤️

בתנאים שהיו לך. על איך שאת הסתובבת ביערות הרבה זמן ולבסוף הצלחת להעלות לארץ ישראל.

סיפורך הוא סיפור מרתק ומעניין מאוד.

את ממש גיבורה שהצלחת להחזיק את עצמך שעברת את כל הסבל שהיה בשואה ובמיוחד שעברת את כל המסע הקשה של והנורא הזה.

את אישה חזקה מאוד והשראה לעוד הרבה אנשים בארץ ישראל.

אני מאחל לך עוד המון שנים של בריאות שמחה ואהבה רבה מהסובבים אותך.

טוהר בראשית

הרגשתי מזועזעת ששמעתי שמשפחות הלכו כמה חודשים ביער בקור כדי לשרוד, ובכללי שאנשים חפים מפשע שלא עשו כלום צריכים, לשרוד גיהנום ,עצוב שזה מה שהיהודים עברו, ואחריי כל מה שהם עברו אני שמחה שהם הקימו משפחה , ושהם בטוחים ומאושרים בארץ ישראל ולא צריכים להישאר הגיהנום

רציתי להגיד לך תודה ששיתפת את הסיפור שלך.

הסיפור שלך ריגש אותי מאוד וגרם לי לחשוב על כל מה שעברת בתקופה כל כך קשה.

קשה לדמיין איך זה היה לברוח ביערות ולהתמודד עם פחד כזה, במיוחד כתינוקת.

אני מעריך/ה מאוד את הכוח והאומץ שלך, ואת זה שהצלחת לשרוד ולהגיע לארץ ישראל.

הסיפור שלך חשוב מאוד כי הוא מזכיר לנו למה צריך לזכור ולא לשכוח את מה שקרה.

תודה שאת נותנת לנו ללמוד ממך ומהעבר שלך.

אני מאחל/ת לך בריאות ושמחה.

באהבה והערכה,

מיכאל

רציתי לכתוב לך כמה מילים מהלב, מתוך הערכה עמוקה למה שעברת ולמי שאת היום.

העובדה שהיית ילדה קטנה בתקופת השואה, ושרדת מציאות כל כך קשה, היא דבר שקשה לתפוס. זה דורש כוח, אומץ ונפש מיוחדת.

הסיפור שלך הוא לא רק סיפור אישי – הוא חלק מההיסטוריה של כולנו. בזכות אנשים כמוך, אנחנו לומדים, זוכרים, ומבינים עד כמה חשוב לשמור על אנושיות, על כבוד ועל תקווה גם בזמנים הכי קשים.

אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על מה שעברת, על מה שאת מייצגת, ועל זה שאת כאן כדי להזכיר לכולנו מאיפה באנו ולאן אנחנו צריכים לשאוף.

מאחל לך בריאות, שלווה והרבה רגעים של אור ושמחה.

בהערכה גדולה,

הסיפור שלך מאוד ריגש אותי ונגע לי בלב. לא קל לשמוע על הדברים שעברת, אבל זה גם נתן לי כוח והשראה. למדתי ממך כמה חשוב להיות חזקים ולא לוותר, גם ברגעים הכי קשים.

רציתי לשאול אותך איך הצלחת להישאר אופטימית למרות הכול?

תודה ששיתפת אותנו בסיפור שלך.

אליאן אדרי

הסיפור שלה ממש נגע לי בלב וריגש

ושכל הכבוד לה שהצליחה לעבור את זה

רק רציתי להגיד לך כמה את השראה בשבילי. הדרך שעברת, הכוח שלך להמשיך למרות הכול, והאדם שאת – זה משהו שממש נוגע בי ומחזק גם אותי.

הייתי רוצה לתת לך חיבוק ענק.

רציתי להגיד לך שהסיפור שלך ממש הדהים אותי,

אי אפשר לדמיין אפילו כמה דברים נוראים עברת שם,

גם שאפילו בסך הכל היית ילדה קטנה ,

מה שסיפרת ממש ריגש אותי .

אנו זוכרים את אלו ששרדו את הזוועות, ואת אלו שלא זכו לכך.

חשוב להמשיך לספר את סיפוריהם, כדי לשמור על האנושיות ולמנוע מהעבר לחז

ור

קראתי את סיפור החיים שלך והוא ריגש אותי עד דמעות.

כשקראתי על מה שעברת, הדבר שהכי ריגש אותי היה המסירות של ההורים שלך. הם ברחו מהגטו בלילה חשוך כדי להציל את חייהם , ואחר כך הם אפילו עזבו את קבוצת האנשים שהיו איתם ביער רק כדי לטפל בך כשהרגל שלך קפאה. זה הראה לי כמה כוח יש לאהבה של הורים.

אם היינו נפגשות, הייתי אומרת לך שאת גיבורה בעיניי. העובדה ששרדת את כל התלאות האלה, עלית על אוניית "אקסודוס" והגעת לישראל כדי להקים כאן משפחה גדולה היא הניצחון הכי גדול שיכול להיות.

הייתי רוצה לשאול אותך שלוש שאלות:

איך הרגשת כשראית בפעם הראשונה את חופי ארץ ישראל מהאונייה?

האם אי פעם הצלחת לגלות מי הייתה אותה כפרייה פולנייה טובה שעזרה לאימך ללדת אותך בביתה?

איזה מסר הכי חשוב לך שנעביר הלאה, הדור הצעיר, כשאנחנו שומעים את הסיפור שלך?

תודה רבה ששיתפת אותנו בסיפור שלך. אני מבטיחה להמשיך לספר אותו כדי שהוא לעולם לא יישכח.

היה רגעים שחשבת זהו אנחנו לא מצליחים

היה מפחיד באקסודוס?

פחדת?

אראל פולק ז4

אני כותב לך כי הסיפור שלך הוא עמוד השדרה של העם שלנו. כשמדברים על "אקסודוס", מדברים על הגבורה בים, אבל אני מבקש לעצור רגע ולחשוב על מה שקדם לו – על השנים הארוכות והאפלות בשואה.

אני מנסה לדמיין את הילדה או הנערה שהיית שם, בתוך התופת. את המציאות שבה העולם התפרק לחלוטין: האובדן של בני המשפחה, הרעב המכרסם, הקור הבלתי נסבל והפחד התמידי שאין לו סוף. עברת גיהינום שבו כל יום היה קרב הישרדות, ובכל זאת, בתוך האפר והחורבן, הצלחת לשמור על ניצוץ של חיים.

העובדה שאחרי כל מה שראית וחווית – אחרי שאיבדת את עולמך הישן – מצאת את הכוח לקום, לעלות על אונייה רעועה ולהילחם על הזכות לחיות כבת חורין בארץ ישראל, היא לא פחות מנס. השואה לא הצליחה לכבות אותך; היא רק הדגישה את תעצומות הנפש הנדירות שלך. מנדב

עצוב מאוד שזה מה שהם היו צריכים לעבור, ובכל זאת הצליחו לשרוד ללא אוכל ומים.

סנדי פרי ז4