מסקרן אותי לגלות את האומוולט של התקשורת בינו לבין מציאת הטרף, ההתמצאות במרחב, מהמעוף ואל הנחיתה וכמובן גם ראיית הלילה.

• שלא מפחד לעלות גבוה בלי שום אמצעי תומך ויכול לנתק את עצמו מכל מקום בשניות.

• שיכול לנווט בלי ציוד בעולם.

• שנהנה מראייה רחבה (ונוף מטורף) אבל גם מרזולוציה מאוד גבוהה.

  
  

  אם אפשר רק בלי הקטע של ההרעלות זה יהיה נהדר.

  
  

  
  

אני הייתי רוצה להיות פלמנגו שלושה פעמים בשבוע כדי לחוש את מעוף כנפיו, יציבותו ומנהגי האכילה שלהם.

הייתי רוצה לחוות את זה לכמה שעות ולחזור . כמסע מלמד ומעשיר, עם התחלה וסוף

אופי ההתנהלות שלו האיטי והחמוד, נותן תחושה שהוא נטול דאגות בחייו וככה הוא מעביר את מרבית חייו בשינה ללא עשייה מרובה ועדיין הפנדה נחשבת לאוצר לאומי בסכנת הכחדה. הייתי רוצה להיות דוב פנדה למשך יום ולהרגיש מה הם חיים נטולי דאגות ותחושת חופש אבל רק ליום אחד, לא מחליפה את השגרה שלי :)

שווה לכם לראות את הסרטון שאני מצרף הוא מטורף (:

התחלתי לחשוב על החוויה הקוואלית של תפיסה של יותר גווני צבעים ממה שהעין האנושית יכולה לקלוט. יש בטבע שלנו צבעים מטריפים שמצליחים להפנט ולמשוך ולהתרגש מהם כל פעם מחדש, אז כמה מדהים זה יהיה לראות אפילו עוד גוונים כאלו?

לדבורים יש מגוון רחב של גווני צבע שהן רואות ובניהם גם גווני אולטרה סגול.

מעבר לכך, אני חושבת שהחוויה של דבורה בתוך קהילה פועלת, היכולות המופלאה שלהן לזוז במרחב כנחיל ולחזור לקן בלי בעיה, יכולות התקשורת בניהן בתוך הקן ומילוי התפקיד הספציפי של כל אחת מצייר אומוולט יחודי ושונה מאוד שהייתה שמחה לחוות.

הזיקית בעלת עין שלישית בחלק האחורי של ראשה, ובעזרתה מבחינה בין אור וחושך. אני מאמינה בעוררות העין השלישית (בלוטת האצטרובל במוח) כדי לקבל אינפורמציה שרוצה לרדת אלינו, וכדי לראות טוב יותר את הגשר בין הרוח לחומר. כמו כן, עבודה נכונה עם פתיחת העין השלישית יכולה לעזור לממש ולהגשים את עצמנו כאן, בעולם הגשמי.

תמנונים הם חיה סקרנית, עם הרבה אינטליגנציה ולפעמים מראים לא מעט שובבות.

בסרטונים רבים אפשר לראות תמנונים משחקים ופותרים פאזלים.

הייתי רוצה לראות ולחוות את האוקיינוס ואת העולם דרך האומוולט של התמנון לפחות פעם בשבוע.

מצרפת לכם את הטריילר, את הדוקומנטרי המלא אפשר לראות בנטפליקס, ממליצה בחום(:

עצם הפרספקטיבה הזו על העולם, הגודל הכלכך קטן ביחס לאדם, הקרבה לאדמה ותשומת הלב לדברים שאנחנו כבני אדם בכלל לא מבחינים בהם מסקרנת אותי מאוד. הייתי רוצה ליום אחד, לחוות את האומוולט של נמלה,להרגיש איך זה לסחוב על כתפיי פירור לחם שכפול ממני בגודל. האומוולט של הנמלים מכיל בתוכו את המזעריות הזו, אך גם יש בו אלמנט של חברתיות, של פעולה מתמדת וחרוצה, דינמיקה קבוצתית שפועלת כמו מכונה משומנת. הייתי רוצה לחקור את כל אלו מקרוב.

הייתי רוצה לנסות את אוומלט שלהם כדי שאוכל לראות את העולם דרך הקול והרעש ואולי הייתי יכול לראות דברים בצורה אחרת או לראות יותר ממה שנראה לעין

בשני אופנים- חווית שיא של מסע משותף כלהקה של ציפורים, והחוויה עצמה של לעוף בשמיים ללא גבולות, חומות וכו'

קודם כל, קוראים לי מאיה, אז זה meant to BEE.

לדבורים יש חוש כיוון משוכלל מאד - הן יכולות לעוף לכיוון פרחי מאכל במרחק של כמה קילומטרים (שזה המון לגופן הקטנטן) ולדעת איך להגיע. הן משתמשות בשמש כמצפן שלהן. אני יודעת בגדול להבדיל בין מזרח ומערב לפי השמש אבל כאן זה נגמר. הדבורים משתמשות בשמש כמצפן, וגם אם היא מתחבאת מאחורי העננים הן יודעות לפי המיקום של העננים והזווית של האור לכוון. מטורף בעיניי להרגיש כזה חיבור לסביבה. שנית, הדבורים רואות ומריחות את הפרחים בצורה הרבה יותר אינטנסיבית מאיתנו, מה שהייתי שמחה לחוות, שכן פרחים משמחים אותי. ותכלס הדבורה מתקשרת עם שאר הדבורים דרך ריקוד וזה מיוחד מאד בעיניי.

השינוי הזה בפרק זמן כלכך קצר הוא מרתק בעיני והייתי רוצה לחוש בתחושה הפיזיולוגית של חוויה כזו.

הנמלה מתנהלת בעולם ע"י שימוש במחושיה. בעזרתן היא מצליחה לזהות את השבילים ולאתר מזון. היא בעלות חוש מישוש מפותח המאפשר לה להבחין בפולשים. דרך העיניים היא יכולה לזהות תנועה חדה אך אינה מסוגלת לראות ברזולוציה גבוהה.

מבחינה פיזית הנמלה נחשבת לחיה זעירה, כמעט כל יצור חי אחר שתתקל בו יהיה עצום בגודלו ביחס אליה.

מהרבה בחינות החוויה הקיומית של הנמלה שונה מאוד מזאת של בני-אדם והייתי שמחה לחוות זאת.

לכמה זמן? נראה לי שהייתי רוצה להיות מסוגלת להפעיל את האומוולט יגואר שלי מתי שאני רוצה, נגיד כשאני מאחרת לעבודה, כשאני מול נוף מרשים ורוצה לראות אותו בצבעים חזקים או כשאני רוצה לשחות באיזה נהר (הם שחיינים מעולים ואוהבים את המים) וגם סתם כדי לרוץ ולשחרר אנרגיות

ובעיקר על הרגע הראשון הזה שבטח קורה לכל ציפור צעירה, שהיא פורשת כנפיים, קופצת מהקו ופשוט עפה...