זאת תמונה שבאה מרוסיה לארצות הברית לפני יותר מ120 שנה. סבא רבה שלי הביא את התמונה מהחוף המזרחי של ארצות הברית והוא לקח את זה יותר מ 3000 קילומטר. הוא לקח את התמונה לוויומינג באזור המערבי של ארצות הברית ומשם לישראל.

סבתא קיבלה בקבוק היין מאביה. סבא רבא שלי קיבל בקבוק היין המיוחד, ביום שחגג את בר- המצווה שלו בשנת 1934 בירושלים.

שרשרת הזהב

סבתא דני קיבלה את שרשרת הזהב, אותה הכין שורף בירושלים העתיקה בתקופת השלטון העותמני נקודה את השרשרת קיבלה סבתא של סבתא דני שהעבירה אותה בירושלים לסבתא ראתה שלי והיא העבירה אותה לסבתא דני.

לקסת הייתה צורה מיוחדת כך שלא יישפך הדיו.

כתובה היא כתב התחייבות שנותן החתן לכלה ביום נישואיהם בו הוא מתחייב לתת לה סכום מסוים בגירושים כדי שתמשיך לחיות ברווחה.

הכתובה נהוגה בדעת היהודית כבר 2000 שנה וזה מצוי בספרים העתיקים וממצאים ארכיאולוגים מנהג הכתובה כיום עד היום עם שמתם לב בזמן החופה קוראים חלק מהכתובה.

הכתובה כתובה בארמית שפה שהייתה נהוגה בה. יש בה מילים שמזכירות עברית.

הכתובה בדרך כלל מקושטת כמו כתובה זאת ,בפרחים מוזהבים ובמגן דויד. בכתובה זאת שנקנתה ברחוב נלבקי בורשה, רחוב חשוב בגטו ורשה .סבא רבה ניזכר במרד גטו ורשה. המרד בו ניסו היהודים שבתוך הגטו למרוד בנאצים.

על הכוס חריטה עם הוקרת תודה לסבא רב-רבא שלי גרסים (הסבא של סבתא מרה, אמא של אמא שלי). הוא עבד כמנהל חנות גדולה של מוצרי נייר וכלי כתיבה בשנים 1927-1956 בעיר פרונזה, בירת קירגיזסטן; ב-1956 יצא לפנסיה וקיבל את המחזיק כמתנת פרידה. הוא היה מאד אהוב על ידי העובדים שלו.

בשנת 1961 אביה של סבתי היה חלק מהכוח ששמר על אייכמן בזמן משפטו. אדולף אייכמן היה פושע נאצי בכיר, מהאחראים הראשיים לביצוע תוכנית "הפתרון הסופי" להשמדת היהודים במהלך השואה. בסיום המשפט נידון אייכמן למוות והוצא להורג בתלייה.

בתמונה סבא רבא שלי יושב מימין לאייכמן בתוך תא זכוכית משוריין שנועד למנוע פגיעה באייכמן בטרם יסתיים משפטו.

הוא נהרג ב-1948 במלחמת העצמאות בקרבות ליד נגבה. סבא שלי בקושי הכיר את אבא שלו לפני שנהרג.

נשארו מאבא של סבא שלי מעט צילומים והצילום הזה הוא אחד היפים שבניהם .

בצילום אנחנו רואים את אבא של סבא שלי בקיבוץ כשהוא עובד בשדה .

הוא מחזיק כלי עבודה שקוראים לו חרמש בימים ההם הוא שימש לחקלאים לקצור את החיטה בשדה.

לסבא שלי נישאר בצילום הזה הרבה זיכרונות מאבא שלו.

סבא שלי תלה את תמונה של אבא שלו בחדר שינה,

כי הצילום הזה מעלה בו זיכרונות

סבא שלי קיבל אותם כמתנת יום הולדת.

בשניהם יש שיר שמוקדש לסבא שלי שנקרא הברז שבים, סבא קיבל את הספרים האלה ממשוררת שנקראת אלדה.

הוא קיבל את הספרים בשנת 1944.

עריסה היא מיטה קטנה מרופדת וחמימה, כזו שמפנקת תינוקת קטנטנה, התינוקת הזו הייתי אני.

נולדתי בארגנטינה, הורי רכשו אותה עבורי, ודאי רצו שיהיה לי נעים, חמים, בטוח ותמיד קרוב לאמא ואבא.

העריסה פינקה את אחותי נעמי כשעלינו ארצה, בחורף 1963 חצתה אוקיאנוס וים.

מאז העריסה פינקה גם את בנותינו מור, שני והילה .

מור היא אמא של הדר ואורי . גם הם נהנו להתכרבל בה בחמימות נעימה וכך גם כל נכדינו ,בני הדודים נעה וגיא, ועוד תינוקות מבני משפחתנו וחברים.

העריסה ודאי תמשיך לפנק באהבה גם את נינינו ועוד המון תינוקות קטנטנים שיולדו במשפחתנו.

שיר זה מדבר על עיר הבירה של גאורגיה, העיר טביליסי.

זהו שיר הלל לעיר יפה ומיוחדת ששמה טביליסי.

בשיר מדובר על איש שיש לו עגלה עם סוס וכל בוקר שהוא קם, הוא יוצא עם הסוס והעגלה שלו לרחובות העיר להנאתו,

הסיבה היא שיש נערה יפה שמסתכלת מהחלון והוא שר לה בזו הלשון :

על עדן החלון יושבת יונה [נערה] אני מקווה שהיונה הזאת היא המזל שלי, אל תהרגו לי אותה כי אני מאוהב בה...

וזה מה שליווה את סבתא שלי מרינה בעלייתה מגאורגיה לישראל

המכונת כתיבה במצב מצוין ועדין עובדת.