המושג "חופש דת" מוגדר כ"חופש של כל דת או של ארגון דתי לקיים את פעילותו הדתית באין מפריע". מעיקרון זה נובעת רשימה ארוכה של חירויות, כמו החופש של כל אדם להחזיק באמונות ודעות לפי בחירתו, והחופש להשתייך או לא להשתייך לקהילה דתית, או להשתתף בפעילות דתית כרצונו.

חופש דת פירושו שהמדינה איננה מתערבת כלל בתחומים אלה, אבל היא לא מונעת מקבוצות דתיות להקים מוסדות דתיים וללמד בהם את הדת לפי השקפתן. זכות זו של כל אדם ושל כל קבוצה להאמין בדת מסוימת ולקיים את מצוותיה איננה זכות מוחלטת, וגם במדינה דמוקרטית היא קיימת כל עוד אין בכך פגיעה בזולת, בסדר הציבורי, או בזכויות יסוד אחרות של הפרט. 

המושג "חופש מדת" מוגדר כ"יכולת של הפרט לבחור באפשרות לא להיות דתי ולא להיות כפוף לחוקי הדת ומצוותיה". עיקרון זה מחייב את המדינה להבטיח, כי אף פרט לא יחויב להחזיק באמונה כלשהי, או להשתתף בפולחן דתי בניגוד לרצונו, ושכל זכויות האזרח לא תהיינה מותנות באמונה, בפולחן, או בטקסים דתיים.

בתמונה ניתן לראות סמלים דל מספר דתות מקיפים את כדור הארץ. התמונה משקפת את הזכות של כל אדם להחזיק באמונה שונה או לא להחזיק באמונה כלל.

כלל גדול הוא, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח-יד אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח-יד אינה אסורה מטעם החוק.

על פגיעה בחופש העיסוק, כגון התניית זכות זו ברישוי מקצועי, לעמוד בתנאיה של פסקת ההגבלה, המופיעה בסעיף 4 לחוק היסוד:

אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

תמונה להמחשת חירות וחופש:

מותר לדעת: לכל אדם יש זכות לדעת כל דבר הקשור לחיים הפרטיים שלו 

וכל דבר בנוגע למדיניות השלטון ופעילותו. 

דברים שאין זכות לידיעתם:

אין לאדם עצמו זכות לדעת דברים הקשורים בביטחון של המדינה.

בנוסף, אין לו זכות לדעת דברים הקשורים בפרטיות של בן אדם אחר. 

בתמונה ניתן לראות שלושה אנשים- אחד עם מיקרופון במטרה להעביר מידע לאחרים (להפגין, להודיע...) ועליו יש קוף שחוסם לו את הפה. השניה היא אישה עם רדיו, בו מועבר מידע שקשור לחדשות, מקרים שקורים, מזג האוויר... עליה יש קוף ש"סותם" לה את האוזניים. האדם השלישי בא לקרוא עיתון בו יש כתבות שמעבירות מידע ומחדשות.. עליו יש קוף שמכסה לו את העיניים. בכותרת רשום, "בלי חופש המידע.." ושלושת הקופים באו מתמונה קלאסית בה אחד סוגר את עיניו, אחד את פיו ואחד את אוזניו. מה שהתמונה באה להעביר, זה שבעצם בלי חופש המידע אנשים לא יוכלו להעביר מידע (לכתוב בעיתון, לשתף, להפגין...), לא יוכלו לקרוא מידע (עיתונים, כתבות..) ולא יוכלו לשמוע מידע (רדיו, חדשות...). כך, בלי חופש המידע האדם יהיה חסום מלדעת דברים שקשורים למדינה ואף יכולים להתקשר לחייו האישיים, ומכיוון שלשמוע מידע חדש כל יום, בדרכים שונות, זה דבר שמתבצע באופן יומי אצל רוב האנשים, בלי הזכות לדעת את הדברים הללו החיים היו אחרים לגמרי ובני האדם היו חסרי מודעות, כלפי עצמם וכלפי הסביבה. למשל, אם לא היה ניתן חופש מידע, בתקופת הקורונה, אנשים לא היו מבינים איך הכל מתנהל, למה חנויות נסגרות, למה אסור היה לצאת מהבית, מה הן ההנחיות ולגבי כל השינויים ועוד... מדענים לא היו יכולים להודיע על התקדמות לתרופה, והעולם היה יכול להיות במשבר אף גדול יותר, בלי חופש המידע.

בתמונה זאת ניתן לראות את אחד מכוחות הביטחון של מדינת ישראל-צה"ל.
צה"ל אחראי לשמור על ביטחונם וחייהם של אזרחי מדינת ישראל ולממש את זכותם הבסיסית לזכות להגנה על חייהם וביטחונם .צה"ל והמשטרה הם דוגמאות בולטות של מימוש מחויבותה של מדינת ישראל לשמור על האנשים הנמצאים בה. ולכן הבחירה של התמונה ממחישה את הזכות לחיים ולביטחון. 

בחרתי בתמונה זו, בגלל שאני מאמיננ כי לכל אדם חופש הבחירה של את מי לאהוב, לכל אחד מגיעה אהבה, ולכל אחד ואחת מגיע לבחור איך וממי הוא רוצה לקבל את אהבו. 

כל אחד חווה אחרת פגיעה בכבוד. עצם הפגיעה ועוצמת הפגיעה אינן אחידות והן כרוכות במבנה האישיותי האינדוידואלי, ובמסגרת התרבות בה כל אחד חי. לבוש חושפני, לדוגמא: יכול להיות מחמיא ומקובל בתרבות מסויימת ולגבי אנשים מסויימים, אך גם פוגע ומשפיל, בסיטואציה אחרת.

מצבים מסויימים יכולים להיחשב כפגיעות כבוד בהקשרים ספציפיים ואילו בהקשרים אחרים הם מאבדים מאופיים הפוגע.

הפניה "מותק" יכולה להיחשב, הן ע"י הפונה והן ע"י הנמען/ת, כמחמאה או פגיעה – תלוי בסיטואציה. מקרים רבים של פגיעה בכבוד מתרחשים מחוסר מודעות או מחוסר רגישות להקשר ולסיטואציה בה הם מתרחשים.

השאלה המרכזית בסוג זה של פגיעות היא מערכת היחסים בין הצדדים: האם מערכת היחסים היא שוויונית ונוצרה מבחירה או שמדובר על יחסים הירארכים שנכפו על צד אחד?

מקרים רבים של השפלה ופגיעה בכבוד לא היו כלל מוגדרים ככאלו אם לא היו מתרחשים בפומבי. לדרייפוס הסירו את הדרגות בטקס פומבי מכיוון שרצו להענישו ע"י השפלה ציבורית (אם כי זכה מאוחר יותר לכבוד מלכים). להבדיל, גם בצבא מתבטאת לעיתים הפגיעה בחיילים לאו דווקא מתוכן הדברים שנאמרים להם אלא מפומביותם.