מלחמתה של תורה - הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה, לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה הסוד. 

כוונתו של רש"י שבמשניות ובברייתות טמונה "בוריה ועיקרה של התורה" - בה מתגלים סודות התורה גלה הסוד.

יבינו מה זה מסורת ואיך היה היחס ללימוד התורה בעבר.

ידיעה טובה של הבסיס תאפשר הבנה טובה יותר של כלל הבניין.

כמו כן, המשנה היא הבסיס של התורה שנלמדה מארץ ישראל, וההווי המיוחד שמשתקף ממנה מחבר אותנו ללימוד התורה שבעל פה בארץ ישראל

"כי בתחבלות תעשה לך מלחמה".
אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה - במי שיש בידו חבילות של משנה, קרי רב יוסף אנפשיה: ורב - תבואות בכח שור.

רש"י:

מלחמתה של תורה - הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה, לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא.

הגמרא מסבירה את המעלה של לימוד משניות, וזה מתחדד בעיקר בדברי רש"י- ההיכרות עם המשניות היא כמו אחיזה במחזיק מפתחות שעוזר לפתוח סוגיות שונות ולהבין ת תוכנן ביתר קלות.

המשנה אותיות נשמה.

לא רק שלימוד המשנה משפיע על הרובדים העמוקים ביותר באדם, לימוד זה משפיע על החיבור לכל התורה כולה.

מי ששם לו לימוד משנה באופן קבוע- יוכל ללמוד כמעט כל מקצוע בתורה - ולהבינו.

כמובן לימוד הגמרא וההלכה- אם רקע של משניות והבנתם- הוא לימוד גבוהה ומעמיק לאין ערוך.

עיקר מסורת העברה מאב לבן נעוץ בשורשי המשנה וכתיבתה נעוצה בקשר השורשי של עם ישראל.

מהמשניות פסקו הלכה ליום יום וכלל עם ישראל קשור אליה -קטנים כגדולים.

בנוסף, בלימוד משנה עיקר החשיבות, היא הפגישה וההיכרות עם המושגים השונים. המשך ניתוחם וביאורם יעשה בלימוד הגמרא.

כמו כן לימוד משנה איכותי מחייב הבנה בסיסית של הנלמד, קודם כל שהגדרת המושגים "תשב" טוב בדעתו של הלומד, ובנוסף לכך, הבנה בסיסית של שורשי המחלוקות שיש במשנה.

גדול לימוד המשניות שבכוחו להביא את הגאולה וזאת מכיוון שלימוד המשניות הוא כנגד השכינה.

לסיכום, ללא לימוד המשנה לא ניתן להבין את התורה שבכתב על בוריה.

התשובה היא שהיופי הוא בהיקיף של החשיבה, בבחינת כל הפרטים, באמיתות המסורת ועוד.

ישי איזק

המשנה יש לה חשיבות גדול בבית דין של מעלה וכמובא שם בבית יוסף.

השאלה היא למה?

מה חשוב דווקא במשנה שאותה אנו מקפידים ללמוד וללמד, לעומת חלקים אחרים בתורתנו שלא מספיקים בכלל ללמד במסגרת בית הספר? ולא חסרים כאלה...

לעניות דעתי החשיבות הגדולה היא ההבנה של ההתפתחות והמסורת. כשאנו מלמדים משנה- נכנסים לכל הדרך והפילפול. נכנסים לפסיקת ההלכה ואיך הגענו לזה... התלמידים לומדים שפסיקת הלכה היא לא עניין של מה בכך- ואם הם לא מבינים- הם יודעים שיש דברים גדולים מהם ויש מסורת, השתלשלות ודרך ללמוד תודה ולהתפתח...

"כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני – בפירושן ניתנו, שנאמר (שמות כד יב): "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה" – "תורה" זו תורה שבכתב, ו"מצוה" זו פירושה, וצונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת "תורה שבעל פה".

כל התורה כתבה משה רבינו קודם שימות בכתב ידו, ונתן ספר לכל שבט ושבט, וספר אחד נתנהו בארון לעֵד, שנאמר (דברים לא כו): "לקֹח את ספר התורה הזה, ושמתם אותו מצד ארון ברית יי אלהיכם, והיה שם בך לעֵד". והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה. אלא צוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל, שנאמר (דברים יג א): "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, אותו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". ומפני זה נקראת "תורה שבעל פה". אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה, לִמדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים. ואלעזר ופנחס ויהושע – שלושתן קבלו ממשה. וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו, מסר תורה שבעל פה וצוהו עליה. וכן יהושע כל ימי חייו למד על פה. וזקנים רבים קבלו מיהושע. וקבל עֵלי מן הזקנים ומפנחס, ושמואל קבל מעֵלי ובית דינו, ודוד קיבל משמואל ובית דינו. ואחיה השילוני מיוצאי מצרים היה, ולוי היה, ושמע ממשה, והיה קטוֹן בימי משה. והוא קבל מדוד ובית דינו. ואליהו קיבל מאחיה השילוני ובית דינו, ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו, ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו, וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו, והושע קיבל מזכריה ובית דינו, ועמוס קיבל מהושע ובית דינו, וישעיה קבל מעמוס ובית דינו, ומיכה קיבל מישעיה ובית דינו, ויואל קבל ממיכה ובית דינו, ונחום קבל מיואל ובית דינו, וחבקוק קבל מנחום ובית דינו, וצפניה קבל מחבקוק ובית דינו, וירמיה קיבל מצפניה ובית דינו, וברוך בן נריה קבל מירמיה ובית דינו. ועזרא ובית דינו קבלו מברוך בן נריה ובית דינו...."

מכאן אנו לומדים שמסירת התורה למדור לדור מחייבת. והתורה נתנה על מנת להימסר. ועל מנת שנהיה מחוברים להעתקת השמועה ממעמד הר סיני, אנחנו צריכים ללמוד על מנת למסור, כי זה מהווה המשכיות להעתקת השמועה ומשלשל מסירות התורה ממשה רבינו דרך הנביאים, תנאים, אמוראים, ראשונים, אחרונים וכ"ו...

חשיבות לימוד המשנה כבר נידונה כאן ונאמר עליה כל מה שאפשר לומר מכל צד וזוית.

אבל רציתי לציין שלימוד משניות נותנת שלווה, אפשר להתחיל ללמוד משנה ולהרגיש רגיעה כמו אחרי לקיחת ואליום.

ישעיה כהן

פיני גלרנטר

לדוגמה, נאמר במסכת אבות:

"הוי שוקד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס" (אבות ב, יד).

פסוק זה מדגיש את חשיבות ההבנה העמוקה והמבוססת של התורה שבעל פה – כדי לדעת להשיב, להבין ולהתחבר.

לימוד המשנה גם תורם לפיתוח כישורי חשיבה מסדר גבוה, כמו ניתוח, השוואה והסקת מסקנות, והוא רלוונטי גם לעולם החינוכי-ערכי של

ימינו.