איך מזהים אנורקטית? מה מבדיל בין אנורקסיה להפרעות אכילה אחרות? כיצד ההפרעה משפיעה על הגוף? כל מה שצריך לדעת

אנורקסיה מוגדרת כחיפוש מתמיד אחר הרזון. המאפיין העיקרי באנורקסיה נרבוזה הוא הרעבה עצמית וולונטרית, לעתים עד למצב של תת תזונה חמור.

 

אנשים אשר הסובלים מאנורקסיה חווים פחד וחרדה מפני השמנה. הם אוכלים מעט גם כאשר הם חשים תחושת רעב חזקה. הם עומדים על כך שהם צריכים להוריד ממשקלם למרות מצבם הגופני הירוד.

אנשים המרעיבים את עצמם מאמינים במיתוס. הם משוכנעים שהם יהיו מאושרים ומוצלחים אם רק יוכלו להשיג מראה גוף מושלם המוגדר בתרבות ובחברה שלנו כגוף רזה. לרוע המזל רזון לא מבטיח את האושר. ככל שהם מאבדים יותר ויותר ממשקלם מצבם הבריאותי מתדרדר וכתוצאה מכך הם חשים סבל נפשי רב ודיכאון. במקום לזהות את המלכודת לתוכה הם נכנסו הם ממשיכים בעקשנות לחיות בפנטזיה בה הם יכולים לשלוט בגופם וגם בחייהם.

 

כ-90 אחוז מהסובלים מאנורקסיה הן נשים. לפי הערכות רשמיות שכיחותה של אנורקסיה נרבוזה נעה בין חצי אחוז לאחוז בקרב נערות ומתבגרות, אך נראה כי בפועל שכיחותה גבוהה הרבה יותר והיא ממשיכה לעלות בשנים האחרונות. בנות שאפתניות והישגיות בין גיל 12 ל-25 חשופות במיוחד להפרעה. עם זאת, כיום במדינות מתקדמות שכיחות ההפרעה עולה גם בקרב נערים וגברים וגם בנשים בטווח גילאים רחב יותר, לעיתים כבר בגילאים מוקדמים מאוד.

הגורמים לאנורקסיה

 

גורמים רבים תורמים להתפתחות אנורקסיה בהם בעיות רגשיות ופסיכולוגיות, תפקוד לקוי במערכת המשפחתית והשפעות של החברה והתקשורת. בנוסף, מספר מחקרים מצביעים על כך שלאנשים מסוימים נתונים פיזיולוגיים או גנטיים החושפים אותם לסיכון מוגבר לפתח הפרעות אכילה. 

 

 

הסובלות מאנורקסיה תופסות את ממדי גופן באופן מעוות. הן תמיד תתייחס לעצמן כ"שמנות" גם אם הן מצויות בתת-משקל. לא משנה מה תעשו או תגידו - הן לא ישנו את תפיסתן.

למרות ההרעבה העצמית, פעמים רבות הסובלות מאנורקסיה מתעסקות הרבה באוכל, בבישול, בקניית מצרכים ובהתעניינות באיסוף מידע תזונתי. הן יכולות לבשל ארוחות טעימות לאחרים ולא לאכול דבר, לאסוף מתכונים וללמוד בעל פה טבלאות קלוריות וערך תזונתי של אוכל. במקביל, פעמים רבות הן מבצעות פעילות גופנית באופן כפייתי.

 

כשהסביבה תביע התנגדות ותלחץ, הסובלת מהפרעות אכילה תנסה להסתיר את ההפרעה. היא תשקר, תחביא אוכל שהיא טוענת שאכלה, תיתן לכלב מתחת לשולחן או תזרוק אותו בכל הזדמנות.

 

רבות מהאנורקטיות הן פרפקציוניסטית בכל תחומי חייהן. כשאלה מגיעות להישג מושלם, הן לא שמחות, אלא חוששות לעתיד. כמו כן, הן מאופיינות בחשיבה במונחים של שחור ולבן.

אבחנה של אנורקסיה

 

אנורקסיה היא רק אחת מבין מגוון הפרעות אכילה קיימות. ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני המעודכן לשנת 2013 (DSM 5) מספק קריטריונים ברורים לאבחון אנורקסיה:

 

א. צמצום בצריכת האנרגיה (מזון) ביחס לנדרש/לרצוי אשר גורם לתת משקל משמעותי ביחס לגיל, מין, ומצב בריאותי פיזי. תת משקל משמעותי מוגדר כמשקל שהוא פחות מהמינימום הנורמלי (או אצל ילדים פחות מהמינימום המצופה).

 

ב. פחד אינטנסיבי מעלייה במשקל או מלהיות שמנה או התנהגות עקבית אשר מחבלת בעלייה במשקל - כל אלה למרות משקל נמוך באופן משמעותי.

 

ג. הפרעה באופן בו האדם חווה את משקלו ואת מראה גופו. השפעה מופרזת של משקל הגוף או המראה על ההערכה העצמית, או חוסר הכרה מתמשך בחומרה של תת המשקל.

סוגים של אנורקסיה

 

 

אנורקסיה מהסוג המצמצם - אבחנה זאת ניתנת אם בשלושת החודשים האחרונים לא היו התקפי אכילה חוזרים ונשנים או התנהגויות היטהרות (כמו הקאות, משלשלים, חוקנים ומשתנים). תת סוג זה מתאר מצב בו הירידה במשקל מושגת באופן עיקרי על-ידי דיאטות, צום ו/או פעילות גופנית מופרזת.

 

אנורקסיה עם בולמוסים/היטהרות - אבחנה זאת ניתנת אם בשלושת החודשים האחרונים היו לאדם בולמוסי אכילה או התנהגויות היטהרות חוזרות ונשנות.

 

דרגת החומרה של אנורקסיה מוגדרת לפי מדד ה-BMI:

 

מצב קל 17 ≤ BMI

מצב בינוני 16-16.99

מצב חמור 15-15.99

מצב קיצוני 15 > BMI

איך אנורקסיה משפיעה על הגוף?

 

הסימפטומים הפיזיים של אנורקסיה נרבוזה הם כמעט תמיד תוצאה של תת-תזונה. האנורקסיה פוגעת בגוף בדרכים רבות. היא עלולה לגרום לעצמות שבריריות, לאיבוד שריר שיוביל למראה שלדי, לפגיעה בלב שעלולה להוביל להתקף לב ומוות, להפסקת הווסת והביוץ, לזיהומים כמו דלקות ריאה, לפגיעה בעור שתבוא לידי ביטוי ברפיון העור, קמטים, יובש ושינוי גוון, לדלדול שיער ראש וצמיחת שיער במקומות אחרים בגוף, לבעיות במערכת העיכול, להתייבשות חמורה הפוגעת במערכות הגוף ועוד.

 

20-30% מהאנורקטיים אינם מגיבים לטיפול. שיעורי התמותה כיום בקרב הסובלים מאנורקסיה עומדים על 5%. סיבות המוות בקרב הסובלים מאנורקסיה כוללות: תת תזונה, התייבשות, התקפי לב, נזק כלייתי, נזק לכבד, קריסת מערכות עקב חולשה של הגוף והתאבדות בעקבות דיכאון עמוק.

יש לי קרובת משפחה שאנורקסית כתוצאה מכך שעברה התעללות מצד ילדים אחרים הם כינו אותה שמנה והיא לקחה את זה נורא קשה והחליטה לרדת במשקל בצורה מהירה מאוד זה גרם לה לחוסר תפקוד בגוף וכיום היא מטופלת במחלקה פסיכיאטרי.
https://www.camoni.co.il/

 

 

סיגריה היא מוצר מתכלה לעישון, המאפשר החדרת עשן לחלל הפה ולריאות. מרבית הסיגריות מכילות טבק שמיוצר מצמח הטבק, אולם חלקן מכילות גם עשבים, צמחים וכימיקלים אחרים (לדוגמה, סיגריית מרווה). סיגריות מסחריות המיוצרות בימינו מכילות בנוסף לטבק עטוף בנייר גם מגוון גדול של חומרים נוספים, כמו חומרים המשמשים להארכת חיי המדף של הסיגריה, שיפור הטעם, גרימת התמכרות ועוד. בשל ההשפעה של חומר הניקוטין המצוי בטבק על מוח האדם, נחשבת הסיגריה לסם ממכר. (ויקיפדיה)

איך נוצרת התמכרות לעישון?

כשמתחילים לעשן, העישון לכשעצמו אינו מהנה מבחינה חושית. העשן אינו טעים, הוא גורם לתחושת צריבה ולשיעול. ההנאה שבעישון בשלב זה, מתרכזת רק בתחושה הנפשית שעצם פעולת העישון גורמת, ולא מבחינה פיזית. זו יכולה להיות תחושה של עוצמה שבשבירת מוסכמות, כמו שרואים אצל מעשנים צעירים בגילאי החטיבה והתיכון, שחווים העצמה שלילית דרך הסיגריות – “אני מעשן כי בא לי, ולא אכפת לי שההורים והמורים מנגדים לזה”. מעשנים צעירים חווים גם תחושת העצמה שלילית שנובעת מהשתלבות חברתית דרך העישון – “אני מעשן, אני חלק מהחבר’ה המגניבים”. עישון סיגריות או נרגילות בגילאים אלה הוא גם פעולה חברתית, משהו להתגבש סביבו כקבוצה.
 משם, הדרך להתמכרות לסיגריות קצרה מאוד. מהר מאוד הופך הטעם להרגל, השאיפה של העשן נעשית קלה, כבר לא משתעלים ונחנקים, והניקוטין כבר פעל את פעולתו על הגוף – והעישון הפך להתמכרות. הניקוטין גורם להתמכרות פיזית ונפשית כאחד. ההתמכרות הפיזית שיוצר הניקוטין בשימוש ממושך – חמורה וקשה. המעשן מפתח סבילות אל הניקוטין ובכל צריכה שלו, יש צורך בכמות גדולה יותר ויותר. ניקוטין נחשב לאחד מהסמים הממכרים ביותר הידועים לאדם, אפילו יותר מסמים קשים, לדוגמה הרואין.

הנזקים הנגרמים לגוף עקב עישון סיגריות:

עישון סיגריות גורם לנזקים רבים בגוף האדם. מעבר לתלות הנפשית שנגרמת, נגרם נזק בריאותי גדול למעשנים. החומרים הרעילים בסיגריה גורמים למחלות שונות, ביניהן מחלות לב, כיבים, בעיות בפוריות, אוסטיאופורוזיס, פגיעה בעור, אימפוטנציה, וסוגים שונים של סרטן; סרטן הפה והלוע, סרטן הגרון, סרטן ריאות, ועוד. למרבה הצער, ישנם נזקים בלתי הפיכים שנגרמים עקב עישון סיגריות. יחד עם זאת, הפסקת עישון יכולה בהחלט להוביל לשיקום בריאותי ולמניעת התפתחות מחלות שונות הנגרמות בעקבות העישון. לגוף יכולת מופלאה לתקן את עצמו, ובכדי לתת לו את הסיכויים הטובים ביותר להחלמה מנזקי העישון – מוטב להפסיק  לעשן כמה שיותר מוקדם. מחקר אחרון שנערך בקרב מיליון נשים באנגליה בעלות התמכרות לסיגריות, מלמד כי הפסקת עישון לפני גיל 30 מפחיתה נזקי עישון באופן משמעותי עד לתיקון מלא של הגוף את הפגיעה בו.

כיצד נפטרים מההרגל המזיק של עישון סיגריות?

יש להבין כי ישנה בעיה של התמכרות לסיגריות קודם כל ולפני הכול. מעשנים רבים משכנעים את הסביבה ובעיקר את עצמם שהם לא מכורים לעישון סיגריות והם יכולים להפסיק לעשן מתי שהם רוצים. זה לא נכון, וככל שמעשן יקדים להבין זאת, כך ייטב לו והוא יוכל להתחיל בהליך של ניתוק מן ההתמכרות הקשה הזו. בהחלט אפשרי להפסיק לעשן לבד, אך הדבר אינו פשוט. בפועל, רק כ5% מצליחים להיגמל לבד מעישון סיגריות. בשל עוצמתה של ההתמכרות הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית, הדבר אינו פשוט. אז איך להפסיק לעשן בכל זאת? אם ניסיתם לבד ולא הצלחתם, אין זו סיבה לומר נואש. ניתן להסתייע בגורם חיצוני לשם כך. גמילה היא דבר גדול וחשוב, וצריך לתת זמן וכבוד לעצמכם ולתהליך. ברגע שהגעתם למצב בו קיים בכם רצון להפסיק – לקחתם את הצעד הראשון לקראת ההתנתקות מההתמכרות. (לקוח מהאתר "אברהמסון")

דימום פנימי הוא דימום המתרחש בתוך הגוף. הדימום מכונה לעיתים שטף דם פנימי .שטף דם או דימום מוגדרים כיציאת הדם מכלי הדם.

דימום פנימי עשוי להיגרם כתוצאה מפגיעות שונות במערכות הגוף ובעיקר חבלה לאיברי הגוף (פגיעה על ידי גורם חיצוני), מפרצת הגורמת לקרע בכלי דם ראשי, תאונה קיצונית המתרחשת בתאונת דרכים(הגורמת לקרע באיברי הגוף) וגם פגיעה של הדף כתוצאה מפיצוץ הגורם לקרעים באברי הגוף הפנימיים.

קיימים מספר טיפולים בהם ניתן לנקוט על מנת למנוע או למזער את הפגיעה המופיע לאחר פציעה. ראשית, יש לדחוס קור באמצעות קרח בשקית ניילון, עטופה במגבת, והנחתה על העור. הקור מפחית את זרימת הדם לאזור, מגביל את הדימום לתוך העור ומקטין את גודל החבורה והדלקת באזור הפציעה, תוך הגבלת הנפיחות.

במידת האפשר, יש להגביה את האזור הפגוע, על מנת להזרים את הדם לאזור ולהגביל את הדימום והנפיחות.

יש להימנע מנטילת התרופות אשר עלולות לגרום לשטפי דם. אם קיים ספק לגבי התרופות, יש להתייעץ עם הרופא או הרוקח, ובכל מקרה אין לחדול מצריכת תרופות מרשם ללא אישור הרופא.

אבא שלי אוהב לרוץ והוא רץ מלא.

לפני כמה זמן הוא רץ מרתון ( 42 קילומטר) ובגלל שהגוף היה בפעילות מתמדת בלי הפסקה,

נהיה לו שטף דם בציפורן ברגל. לוקח לזה זמן להתרפות.

ב"ה זה בשלב יותר טוב ואמור להעלם בעוד כמה ימים.

תמונה: מעדיפה שלא כי לא נעים לראות את זה

מלח הוא תרכובת המורכבת מקטיונים )יונים בעלי מטען חשמלי חיובי), שלרוב מופיעים כיסוד מתכתי וממאניונים (יונים בעלי מטען חשמלי שלילי), שלרוב מופיעים כיסוד אל מתכתי ,באופן שהמטען הכללי של התרכובת הוא נייטרלי. לפיכך, בכל מלח יחס האניונים לקטיונים קבוע, על פי מטענם. המלח מכונה לעיתים חומר יוני בגלל הרכבו. 

בשפת היום-יום משמש המושג "מלח" לציון מלח בישול, אף שזוהי רק דוגמה אחת מני רבות לקבוצת החומרים הכימיים הנקראים מלחים. 
(מוויקיפדיה)

 

מה קורה כאשר אנו צורכים כמות גדולה של מלח? 

 פורסם דו"ח של הוועדה המדעית המייעצת הבריטית בנושא תזונה, שחיזק את הראיות הקיימות לכך שיש קשר בין צריכה גבוהה של מלח לבין יתר לחץ דם. למצב הזה, מסבירה שפר, "השלכות חמורות על מערכות רבות בגוף, והוא מעלה את הסיכון לאירועי לב ולשבץ מוחי וכן למחלות כרוניות כמו מחלות לב וכלי דם, אי- ספיקת כליות ועוד." למעשה, יתר לחץ דם אחראי ל-62% ממקרי השבץ המוחי,ל-49% מאירועי הלב הכליליים ול-13% ממקרי המוות בעולם. צריכת עודפת של נתרן עלולה לגרום גם להתפתחות בצקות עקב צבירת נוזלים, אי-ספיקת לב, אבנים בכליות, מחלות כליה, סרטן בקיבה, אוסטיאופורוזיס, אסתמה וסיכון להשמנה עקב צריכת משקאות קלים מתוקים במקביל לאכילת המזון המלוח, המצמיא. 

ההוצאה על טיפול במחלות כרוניות בארץ נאמדת כב-9 מיליארד שקל בשנה. מחלות "סגנון החיים" הללו - בהן הסוכרת, מחלות הלב והסרטן – גורמות כל-60% מכל מקרי המוות בעולם. לאחרונה מצביעים מחקרים גם על קשר בין צריכה עודפת של מלח להופעת מחלות אוטואימוניות שונות. 

הנזקים מצטברים, ולכן ישנן הערכות שילדים, הצורכים גם הם כמויות עודפות של מלח, סובלים מיתר לחץ דם (כיום אין ניטור לחץ דם בקרב ילדים בארץ, ולפיכך אין נתונים ברורים בנושא) ומעלים בשל כך את הסיכון שלהם ליתר לחץ דם בבגרות ולמחלות הנלוות לו. 

הפחתת צריכת המלח היומית הממוצעת יכולה להוריד את רמות לחץ הדם ולצמצם את הסיכון למחלות האופייניות. 
(ynet)

 

 

מחלות שאפשר לחלות בהם מצריכה גדולה של מלח: 

*הגברת הסיכון לסרטן:
בשנים האחרונות מתפרסמות אזהרות רבות מפני מרכיבים במזון שמעלים את הסיכון לסרטן. אזהרות אלו לא פסחו גם על הנתרן. מחקרים הזהירו כי צריכת מזונות משומרים במלח עלולה לגרום להתפתחות של מחלת סרטן הקיבה. 

*מחלות לב וכלי דם
בעיות בלב ובכלי הדם נחשבות לאחד מגורמי התמותה הנפוצים ביותר בעולם. אחד הגורמים המשמעותיים ביותר שעלולים לגרום למחלות לב הוא יתר לחץ דם. גם כאן, מדגישה ד"ר הררי, למלח יש תרומה משמעותית. לדבריה, נמצא קשר ישיר בין יתר לחץ דם לבין צריכה מוגברת של מלח. 

*אבנים בכליות
זוהי תופעה לא נעימה בכלל שעלולה לגרום לכאבים חדים באזור המותן ובמפשעה, ואף לדימום בעת מתן שתן. לתופעה יכולים להיות גורמים רבים, ואחד מהם הוא שיעור גבוה של סידן בדרכי השתן. צריכה מוגברת של נתרן עלולה להגביר את כמות הסידן וכתוצאה מכך להעלות את הסיכון לאבנים בכליות. 

*סיכון מוגבר להשמנה
מחקר שבחן נתונים של כ-1,200 מבוגרים וילדים באנגליה הראה כי יש קשר בין צריכת מלח גבוהה לבין עודף משקל והשמנת יתר. עורכי המחקר קבעו כי כל גרם נוסף של מלח בכל יום הגביר את הסיכון להשמנה ביותר מ-20 אחוזים. צריכת המלח נמצאה קשורה גם למסת השומן בגוף, הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. 
(וואלה)

איך אפשר להימנע מצריכת מלח? 

למצוא מאכלים שלא מכילים מלח וגם אם הם מכילים מלח אז שזה יהיה בכמות מופחתת ,או למצוא תחליף למלח. 
(מסקנה שלי)
  
  
  

ניתן לחלק את מחלות האנמיה על פי מנגנון היווצרותן:
1. אנמיה כתוצאה מייצור מופחת או לקוי של המוגלובין או תאי דם אדומים.
2.אנמיה כתוצאה מהרס של כדוריות אדומות או אובדן דם.

ייצור מופחת או לקוי של המוגלובין או תאי דם אדומים

אנמיה כזו נקראת: אנמיה אפלסטית

באנמיות מסוג זה, הבעיה היא ביצירת הכדוריות האדומות או החלבון המרכזי בהן המוגלובין.

לאנמיות מסוג זה יכולות להיות מספר סיבות הכוללות:
•אי ייצור של תאי דם אדומים.

•ייצור מופחת של המוגלובין עקב חסר של ברזל בתזונה- אנמיה מחוסר ברזל.

•חוסר בברזל הגורם ליצירת כדורית קטנה יותר נקרא אנמיה מיקרוציטית.

•ייצור מופחת של המוגלובין עקב מחלה זיהומית כרונית המפריעה לזמינות הברזל בגוף.

•ייצור לא תקין של ההמוגלובין עקב מחלות תורשתיות כגון תלסמיה מסוג אלפא או בטא או במחלת אנמיה חרמשית.

•בעיה בייצור הממברנות של הכדוריות האדומות כמו במחלת אנמיה ספרוציטית.

•יצירה לא תקינה של כדוריות דם אדומות עקב חוסר של ויטמין B₁₂ או חומצה פולית, הנקרא אנמיה מגלובלסטית.

•בעיות בכליות הגורמות לחוסר יצירת ההורמון אריתרופויאטין האחראי לייצור כדוריות אדומות במח העצם.

•בעיה ביצירת כל סוגי תאי הדם במח העצם, הנקראת אנמיה אפלסטית או אנמיה היפופלסטית.

הרס של כדוריות אדומות או אובדן דם

 ערכים מורחבים – המוליזה, מחלת היילוד

אנמיה כזו נקראת: אנמיה המוליטית או בעברית: תמס-דם.

באנמיות מסוג זה ייצור כדוריות הדם תקין ואילו הבעיה היא בהרס של תאי דם או בדימום.

•הרס מוגבר של כדוריות דם יכול להתרחש בכמה מצבים כגון: תחלואה במחלות אוטואימוניות שפוגעות באופן ספציפי בכדוריות הדם האדומות, לאחר נטילת תרופות מסוימות, באופן טבעי לאחר הלידה, בפגיעות חמורות בכלי הדם בהן הם צרים מידי למעבר של כדוריות הדם, בפגיעות מכניות בכדוריות הדם האדומות עקב נוכחות מסתם לב מכני, במתן עירוי דם לא מתאים, ובחשיפה לפול או לחומרים אחרים כאשר האדם סובל מחוסר באנזים G6PD.

•אובדן של כדוריות אדומות נובע בעיקר מדימום לתוך הגוף והחוצה ממנו, שיכול להיות גלוי או סמוי. מקרים נפוצים של דימומים שגורמים לאנמיה הם דימומים חיצוניים בעקבות פציעה, דימומים לתוך מערכת העיכול (כולל בין השאר: סרטן המעי הגס), ודימומים במערכת המין הנשית. לעיתים, אנמיה הנגרמת מדימום יכולה להוביל באופן כרוני גם לאנמיה של חוסר ברזל עקב אי פיצוי תזונתי לאובדן הברזל בדימום.

קבוצות סיכון

תינוקות וילדים הם בסיכון מוגבר ללקות באנמיה. בישראל ההמלצה היא לתת מגיל 4 חודשים תוספת ברזל כדי למנוע זאת. גם קשישים וחולים במחלות כרוניות לוקים יותר באנמיה. בנוסף חולים במחלות מעיים נוטים לחלות במחלה עקב חוסר ספיגה טובה של ברזל, חומצה פולית ו-B12 לכן הטיפול יכלול במקרים רבים מתן ברזל בזריקות ולא דרך מערכת העיכול. בהשוואה לגברים, נשים בכלל ונשים בהריון בפרט, נוטות יותר לפתח אנמיה מחוסר ברזל עקב עליה בנפח הדם.

קבוצה נוספת אשר בסיכון היא קבוצת הצמחונים והטבעונים. בארצות המערב, אנשים רבים חיים במדינות אשר בהן מסורת האוכל בנויה כך שמרכיב עיקרי בתזונה הוא בשר, בשונה מהמזרח, שם התזונה מבוססת בעיקר על סויה ואורז. במערב, אנשים רבים שמפסיקים לאכול בשר, אינם משנים לחלוטין את תזונתם כך שתתבסס על סויה, ולכן אינם מקבלים מספיק חלבונים וברזל כמו אחיהם במזרח. לפיכך חלק מהצמחונים במערב הם אנמיים.

אבחון אנמיה

הסימפטומים אינם ספציפיים והם מבטאים את הירידה באספקת הדם והחמצן לרקמות ולאיברים השונים בגוף. בדרך כלל האדם שסובל מאנמיה יתלונן על:

•חיוורון, חולשה, עייפות, נשירת שיער וסחרחורת.

•כאב ראש, עצבנות, קושי בריכוז, חוסר תיאבון ובחילה.

עיקר האבחון של אנמיה, וההבדלה בין סוגי האנמיה השונים נעשים באמצעות בדיקות דם. בדיקות הדם ששימושיות לאבחון האנמיה הן בדיקת רמת ההמוגלובין בדם (HGB) שתהיה נמוכה ברוב סוגי האנמיה, בדיקת חלקן היחסי של הכדוריות האדומות בנפח הדם - המטוקריט (HCT), בדיקת גודלן הממוצע של כדוריות הדם האדומות (MCV) שיכול להיות נמוך או גבוה בהתאם לסוג האנמיה, בדיקת מספר כדוריות הדם האדומות בנפח הדם (RBC) מספר תאי הדם מסוג רטיקולוציטים בדם (RET) ועוד. נוסף על כך להערכת אנמיה של חוסר ברזל יש צורך לדגום בדם ריכוז של חומרים שונים כגון: רמת ברזל, רמת חלבון הפריטין ורמת חלבון הטרנספרין. בדיקות נוספות שניתן לבצע על-מנת להעריך אנמיה הן בדיקה מיקרוסקופית של משטח דם ובמקרים חמורים או במקרים בהם קשה לבצע אבחנה ייבדק גם משטח של חומר שיישאב ממח העצם.

טיפול


טיפול

הטיפול במחלת האנמיה הוא בהתאם לגורם: באנמיה מחוסר ברזל - יינתן טיפול בברזל במינון גבוה. בחוסר בוויטמין B₁₂ וחוסר בחומצה פולית הטיפול הוא מתן הוויטמינים. בחוסר בהורמון אריתרופויאטין יינתן תחליף של ההורמון, כדוגמת דרבופואטין אלפא (ארנספ). במקרי דימום, יש לעצור את הדימום. במקרים שלא ניתן לתקן את הגורם למחלה (כמו בתלסמיה) או במקרי אנמיה חמורים יינתן עירוי דם. באנמיה אפלאסטית, בה מח העצם נפגע, לפעמים יצטרך החולה לעבור השתלת מח עצם לצורך ריפוי המחלה.