למדנו על פרדיגמות שונות לאורך ההיסטוריה, כולל על הפרדיגמה הנוכחית.

למדנו על תהליך העשייה במקצועית בריפוי בעיסוק, ועל כך שעשוי מ3 חלקים: הערכה, התערבות ותוצאות.

העשייה המקצועית וחלקיה כללו ניתוח הביצוע העיסוקי, כלי אבחון, botton-up top-down,ת תכונות כלי אבחון ומהימנותם, ומודלים יישומיים שונים (כגון מודל העיבוד החושי של Dunn).

בשיעור המרצה שמה דגש על הבנת שירותי הריפוי בעיסוק במסגרות הבריאות השונות.

למדנו בשיעור על יישום ראיות מחקר בטיפול יומיומי, והחשיבות של כך.

למדנו על המושג EBP, ויישומו: ניסוח שאלה קלינית (לפי PICO); חיפוש ראיות מחקר בספרות (מטה-אנליזות, RCTs, CAT); הערכה של הראיות שנאספו; יישום הראיות והערכת ה-outcomes.

בעיניי, לנושא השיעור חשיבות רבה במקצוע הריפוי בעיסוק, ומסייע להפיכתו של המקצוע למובנה (ולגיטימי) יותר.

הרצאה הייתה בנושא הדינמיקה המשפחתית והשפעתה על תהליכים טיפוליים. מדובר בנושא שמאוד קרוב ללבי.

למדנו כי הטיפול מחייב הבנת המשפחה כולה, והמטפל צריך לזהות ולהתאים את שיקוליו הטיפוליים לכל בני המשפחה תוך שמירה על אינטגרציה של אמון, דאגה ונאמנות.

בשיעור למדנו על מרכיבי הקשר הטיפולי על פי ה-IRM (International Relationship Model).

במיוחד התחברתי לאחריות המטפל על ה-well-being הרגשי לאורך הטיפול, ועל השימוש בעצמי (כולל ידע לגבי עצמי ומשמעת עצמית) במהלכו.

אני חושבת שקריטי שהמרפאים בעיסוק יפעלו בהתאם לעקרונות המנחים של הקוד, כמו אוטונומיה, כבוד האדם, הטבה עם המטופל, הימנעות מגרימת נזק, צדק ושוויון, יושרה ומקצועיות. :)

אני חושבת שחשוב שתתבצע עבודת צוות איכותית, ושצוותים רפואיים יתבססו על אמון, תקשורת וכבוד בכדי לשפר את איכות הטיפול ולהפחית סיכונים.