סוקרטס נהג להוכיח לאנשים שהם לא יודעים. הם לא יודעים גם בתחום שבו הם אמורים להיות מומחים. 
 הוא עשה זאת באמצעות שיחה שבה שאל שאלה  ועוד אחת 
 ועוד אחת, עד שהראה לבן שיחו שאיננו יודע, משמע טעה כשחשב שהוא כן יודע. 
 מטרתו של סוקרטס הייתה לחתור לאמת באמצעות שאלות. סוקרטס נחשב לחכם באדם, מפני שידע שהוא לא יודע. 
סוקרטס חשב שאדם צריך לעשות "טוב" בעולם. לכן הוא חושב שאין להשיב על עוול תחת עוול, אלא לפי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך

סזיפוס הוא מלך יווני שהאלים גזרו עליו לגלגל סלע ענק במעלה הר כדי להגיע לפסגה ולצפות בו נופל חזרה למטה. זוהי משימה שאי אפשר להשלים בהצלחה, ובעצם גזרו את דינו לחיות חיים ללא משמעות. 

קאמי מסביר שאלה הם החיים שלנו, חיים ללא משמעות. הפתרון של קאמי למצב זה שיש בו סבל רב, הוא להיאבק. זאת אומרת שסיזיפוס בוחר לגלגל את הסלע לכיוון פסגת ההר, על אף שברור לו שלא יצליח לעולם להביאו אל הפסגה ולדרדרו אל הצד השני.

לפי קאמי על האדם צריך להחזיק את הסתירה שבחיים.  למות כנגד רצונו ועם חרב בידו.    
                                    

שלב הכרחי בדרך ללמידה הזאת הוא המפגש עם הבדידות. כל אחת ואחד צריכים להכיר בפחד מבדידות ומתוכו ללמוד לאהוב אחרים שחווים גם הם את הפחד הזה. לראות בזולת שווה לי, לראות את הזולת בגובה העיניים. מהמקום הזה אפשר יהיה לאהוב, לתת, ולא רק לחשוב על הצורך שלי באהבה, הצורך להיות נאהבת.         

זו הדרך אל אהבה שהיא ביחד ובכל זאת כל אחד לחוד


**פרום מדבר על אהבה. תפיסה שגויה של אהבה היא כמו דבר ש"יש" או "אין". פרום מחדש שאהבה היא דבר שצריך ללמוד - גם מתוך התבוננות על האחר ועל צרכיו ולא רק על עצמי וצרכיי וגם  התבוננות והכרה בקשיים - כמו בדידות.

אולי המשמעות היא שצריך להתבונן על כל האתגרים והמשימות בחיים, לא כמו "יש", "אין" , "הצלחתי", "לא הצלחתי", אלא כתהליך של לימוד.