בריחת המורות by מורות דרך- לחיזוק המורה והגננת https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex en-us 2020-12-30 08:19:57 UTC 2025-11-04 01:54:15 UTC hello@padlet.com https://padlet-uploads.storage.googleapis.com/930085313/5d686cede4f7a85990489731371ea1c3/______________.jpg הסיפור שלך חשוב לנו! morotderech https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1046309259 אם עזבת את המערכת, אם את-ה מכיר-ה מישהי שעזב-ה  ---- שתפו אותנו!
לא יתכן שמי שהשקיעו והעניקו מליבם בחינוך, יעלמו מהשיח והתודעה כאילו לא היו!                                                                       
עם כל הקושי , יש חשיבות עצומה לשיתוף!
כקולגות-  להבין שאת-ה לא לבד ואולי גם ללמוד מהנסיון זה של זו.
כחֶברה - להבין מה קורה בתוך מערכת החינוך שלנו ובתקווה, גם לשנות.
]]> 2020-12-30 08:42:44 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1046309259 אז איך זה עובד? morotderech https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1046351156 1. לחצו על הפלוס הורוד שבתחתית הימנית של המסך על מנת לשתף.
2. ענו על השאלות לבחירה >>>>>>
שם   /   את מי לימדת ומה לימדת   /   למה בחרת להיות מורה   /   למה עזבת     
כמה זמן היית במערכת   /   איפה למדת חינוך   /   מסר למי שקורא-ת
3. תוכלו לצרף תמונה
** לכל שאלה או עזרה ניתן לפנות לבר, חברה בתנועת מורות דרך:  0547977579]]> 2020-12-30 09:37:54 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1046351156 למה עזבתי את המערכת? https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1047766548 אני לימדתי 4 שנים, חינכתי כיתות ה-ו בביהס יסודי ובנוסף הייתי מורה מקצועית בביה"ס.
הסטטיסטיקה אומרת שרוב המורים החדשים שנכנסים למערכת עוזבים תוך 5 שנים, ותמיד צחקתי האם אני אפול בסטטיסטיקה. אבל בלב היה לי ברור שבאתי מתוך שליחות ואמונה עמוקה בחינוך ושאני אעזוב אחרי 10 שנים מתוך בחירה ולא לפני ולא כנטישה. 
אחרי 4 שנים נשברתי, הכוחות פשוט עזבו אותי פיזית ונפשית. 
מה שבר אותי? כמה דברים,
הסיבה הראשונה היא העומס וחוסר ההפרדה בין החיים האישיים לעבודה. כמות המשימות והדרישה היא אינסופית והרגשתי שאני עובדת משמונה בבוקר עד עשר בלילה. 
הסיבה השנייה היא המשמעת. הרגשתי שהשיעורים מורכבים משמונים אחוז התעסקות עם משמעת ואולי עשרים אחוז למידה, אולי. המאבק האינסופי במשמעת התיש אותי , העציב אותי והרגשתי שאני לא רוצה להיות במקום הזה.  חוויתי פער מאוד גדול על עצמי כמורה- בכיתת החינוך שלי הייתי מורה מדהימה- קשובה, יצירתית, משמעותית ועוד ועוד. אבל בכיתות בהן הייתי מורה מקצועית הייתי המורה צעקנית וכועסת ...לא מי שאני רוצה להיות ולא מה שאני חושבת שמורה צריכה להיות.
לסיבות המרכזיות וכבדות המשקל האלה נוספות עוד שורה של סיבות קטנות יותר- כמות הילדים בכיתה -  מציאות שלא מאפשרת למידה טובה ואיכותית עם יחס אישי. 
כמובן שהמשכורת הנמוכה ובעיקר חוסר התגמול על העבודה שמעבר לא הוסיפה מוטיבציה. 
המנהלות שהיו לי לאורך השנים במקרה הטוב לא תרמו לי ובמקרה הרע ממש הקטינו אותי.
ובכלל התחושה שהמערכת מתעסקת בדברים הלא נכונים (לדוגמא דרישה להירשם כל יום בשעון הנוכחות בביהס בכניסה וביציאה, שמבחינתי זו ממש אמירה צינית לאור כמות השעות האינסופית שהייתי עובדת בבית).

העזיבה היתה מאוד עצובה וקשה בשבילי כי זו היתה תחושת כישלון שלי ובחירה מאוד קשה לעזוב משהו שהוא ממש חלק מהזהות שלי וברור לי שזה הדבר המשמעותי ביותר שאני יכולה לעשות. אחרי שעזבתי עבדתי כמזכירה וכשאנשים שאלו אותי במה אני עוסקת התשובה תמיד התחילה במילים: "בעיקרון אני מורה, אבל כרגע..."
היום , אחרי הפסקה של שנתיים, אני מחפשת את דרכי חזרה לעולם החינוך אבל ממקום אחר, בעיקר מאוד מאוד בזהירות כדי לא להכוות שוב. אני מאוד מקווה שהנסיון הנוכחי יצלח ולא אנטוש סופית את עולם ההוראה. ]]> 2020-12-31 17:38:05 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1047766548 שנה וחצי עם לב שבור https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1049464057 היי, אני מורה לשעבר ואיש חינוך מטבעי.
עבדתי בעבודה מסודרת כל חיי ובגיל 34 החלטתי שהגיע הזמן ללכת לעשות את מה שבוער בי - חינוך.
הקרב הראשון שהיה עלי לנצח היה מול הסביבה שלי. בפסיכומטרי הוצאתי ציון 700, דבר שהביא את רוב הסובבים אותי לנסות להניא אותי מ"להתבזבז במערכת החינוך בישראל". ניצחתי. הלכתי עם הלב.
למדתי באורנים, השתתפתי בתכנית רג"ב, סיימתי בהצטיינות ויצאתי לדרך.
לימדתי בבי"ס 6 שנתי בחיפה - חינוך כיתה י', מתמטיקה לכיתות י"א ומדעי המחשב לכיתות י' ו-ח'.
נהניתי ממש!
אז למה עזבתי בסופו של דבר? כמה סיבות עיקריות:
* הגדרת היקף העבודה שלי לשכר היתה של 81% משרה - חייב לומר שבכל עבודה אחרת בה עבדתי בחיי (כולל שעות נוספות) לא עבדתי והשקעתי כל כך הרבה. לכן, השכר היה נמוך, בטח ביחס לכמות השעות שעבדתי בפועל.
* רציתי להביא איתי צורת לימוד חדשה, מהנה ומשמעותית עבור הילדים. ציערו אותי התנגדויות מרומזות ("חבל על הזמן שלך, כבר ניסינו ולא הצליח", "לא כדאי, יש בגרות" וכו') והתנגדויות מפורשות ("אני לא מסכימה לך לבזבז על זה זמן ממערכת השעות") אך למרות זאת, עשיתי את מה שרציתי- לימדתי מתמטיקה עם קלפים, קוביות, משחקי תפקידים והמחשות ויזואליות, לימדתי 'פעולות' בתכנות באמצעות הכנת כדורי שוקולד ובאופן כללי, הקפדתי להתאים את הלמידה לחיי הילדים. נהניתי מאוד ואני יכול לומר בוודאות שכולם הבינו את מה שהיה צריך ללמוד בשיעורים האלה בצורה טובה יותר מ"הדרך המסורתית". עם זאת, ההרגשה שאני עושה דברים בניגוד להנחיית הרכזת, היתה לי קשה.
* בשיחה לקראת סוף שנה, הבהרתי את הקושי שבללמד 6 קבוצות לימוד שונות (ב-81% משרה, כן) וביקשתי לשנה הבאה: להעלות את אחוזי המשרה מבלי להגדיל את כמות הקבוצות, להמשיך עם 2 קבוצות לשנה הבאה (נוסף על כיתת החינוך) ולא למד בחט"ב, אלא רק בתיכון. חבר מהצוות, קרא לשיחה הזו "שיחת הפנטזיות למגירה". בשיחת המשך כחודש לאחר מכן הבנתי למה... הודיעו לי שהמשרה שלי תקוזז ל-79%, אלמד 7 קבוצות לימוד ושלא אמשיך עם שום כיתה (פרט לכיתת החינוך). הכל הפוך ממה שביקשתי... מאכזב, אך עדיין לא נשברתי.
* בקיץ, החליטה מורה מהצוות להפחית את מספר ימי הלימוד שלה בבית הספר וקיבלתי הצעה לקחת קבוצה אחת שלה. בתחילה נאמר כי "ההחלטה בידייך". לאחר מחשבה ארוכה, הסברתי שאיני מעוניין בכך ופירטתי את הסיבות. ואז השתנו הדברים והטונים... זה עבר ל"אתה חייב לתת כתף" משם ל"אתה מורה חדש, אז אתה צריך לומר כן" ואז ל"אתה זוכר שעדיין אין לך קביעות?" ולבסוף ל"יש שתי אפשרויות - תגיד כן, או שהמנהלים יכריחו אותך לומר כן".
תחושת זלזול כזו לא הרגשתי בחיי. אתה כלום, פיון במערכת, בורג לא משמעותי, עשה את מה שאומרים לך ותשתוק.
לא שתקתי. לאחר המווווווון חשיבה וניתוח השיקולים לכאן או לכאן, יחד עם הצעת עבודה במקום אחר (משלב את תחומי ההתמחות שלי - לוגיסטיקה, מחשבים וחינוך) החלטתי לעזוב.
כמה דמעות ירדו לי מאז... בכל פעם שאני נזכר בילדים שהשארתי מאחור, אני כואב עוד קצת בפנים.
למעשה מאז ועד היום אני כבר שנה וחצי עם לב שבור.]]> 2021-01-03 06:33:49 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1049464057 https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1049711414 אביב בעבור, מורה לאנגלית לכיתות ג-ה ו-י''ב (שני בתי ספר שונים). שנתיים והביתה.

אני מורה. תמיד הייתי. גם כשלא הייתי גדולה מספיק כדי שבכלל יהיה לי מקצוע, תמיד אהבתי ללמד, להדגים, לשתף ידע, לקיים דיונים וללמוד דברים חדשים בעצמי. תמיד התעניינתי בנפש האדם, במה גורם לכל אחת אחד מאיתנו לפעול או להגיב בצורה כזו או אחרת, והייתי סקרנית לגבי מהו חינוך טוב. 

אז באופן טבעי, לאחר שגם עבדתי המון עם ילדים ונוער, בגיל 25, למרות קריאות "את מתבזבזת, חבל, את יכולה יותר", החלטתי לעשות תואר בחינוך והוראה. תואר מאתגר, כולו באנגלית, ועוד תחת תוכנית של משרד החינוך שדוחסת תואר של 4 שנים לתוך 3 בלבד. היה מרתק, אבל גם קשה מאוד, וכל מה שהחזיק אותי שם וגרם לי לסיים את התואר במועד (מלבד אנשים זהב) הייתה הידיעה שבסופו, אזכה להגשים חלום. ללמד. לחנך. להיות שם בשביל מי שהכי צריכים/ות אותי ובשביל אלה שבקרוב יהיו בוגרים/ות ויתנהלו עצמאית בעולם. 

ואז הגיע התפקיד. התחלתי ללמד בבית ספר שבחרתי בו, לצד א/נשים שאני מעריכה, אך הבירוקרטיה והמקלות בגלגלים לא הפסיקו להכות. צריך לדאוג למיצב, ואל תעשי ככה כי לכי תדעי מה ההורים יגידו, ואת צריכה להספיק חומר למה את עוצרת את השיעור בגלל בעיות משמעת? ושיחות עם ההורים עד שעות הערב, כי הם אלה שאת באמת צריכה לוודא שיהיו "בצד שלך", ושינויים במועדי מבחנים ברגע האחרון כי מישהי אחרת החליטה לעשות מבחן באותו יום, ושיעור שמתבטל רגע לפני שאת נכנסת לכיתה כי יש חזרות לטקס או סתם משהו אחר יותר חשוב, ולא, את לא יכולה להוציא את התלמידה הזו לשעה פרטנית כי בתקנון כתוב שאסור. ה"למה" כבר פחות חשוב פה. 

ואז התלוש. כן כן, הכסף הזה שהמורות האלה כל כך אוהבות. הסכום המביך שגרם לי להבין שאם לא תהיינה לי עוד עבודות, לא אוכל לכלכל את עצמי.
לאורך השנה הראשונה עבדתי בארבע עבודות שונות. כדי להגיע לסכום סביר, לא מעבר. הגעתי לבית הספר על הבוקר וחזרתי הביתה סביבות 19:00, וכל זה בשביל משכורת ממוצעת.

במהלך שיחה עם אשת חינוך ותיקה בה פרשתי את קשיי בפניה ותהיתי איך אפשר לשפר את המצב, היא ענתה לי משפט שישנה הכל - "אבל תוך עשר שנים תהיה לך משכורת ממש בסדר". תשובתי הייתה שאני חיה עכשיו, לא עוד עשר שנים. הבנתי שאני לא מוכנה לבלות את עשר השנים הקרובות בהתפשרות על שכר מכבד, בעיקר בעיקר כי הוא מגיע לצד יחס מזלזל, קיבעון מערכתי שמחלחל לכל דרג במערכת, וקיצוץ כנפיים כולל. 

נשבר לי הלב. ויתרתי על החלום כדי לא לוותר על עצמי. וזה לא צריך להיות ככה. אנחנו חייבים לעבוד כדי שזה יהיה אחרת, בשביל עצמנו ובשביל התלמידים. ]]> 2021-01-03 10:26:26 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1049711414 https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1066802795
הגעתי למערכת החינוך הציבורית לגיל הרך לאחר שנתיים בהן עבדתי כאשת צוות ומובילה בגני ילדים פרטיים בגישת רג'יו אמיליה בת"א. אל דרכי בגנים הפרטיים הגעתי ללא תעודת הוראה אך עם תואר שני בחינוך וייעוץ בהתפתחות האדם (התמחות בגיל הרך), שם התוודעתי לחינוך איכותי ששם את הרווחה הרגשית, נפשית ופיזית של הילדים במרכז, שמביא התבוננות הוליסטית והומנית כמצפן חינוכי דרך השקעה מסיבית וחסרת פשרות בלמידה ובהתפתחות של א.נשי הצוות, בהדרכתם בשעות העבודה בגן ומחוצה להן, בישיבות צוות מלאות של 3 שעות לפחות בשבוע, בלמידה ושותפות עם ההורים והמשפחות ועוד. מתוך הטוב והנשגב הזה החלטתי להשתלב במערכת הציבורית, באמונה גדולה שלכל הילדים מגיע חינוך איכותי כזה ולא רק למי שיד הוריו משגת. אבל הנפילה היתה קשה, כואבת ופוצעת בצורה שלא יכלתי לצפות; התחלתי להשלים תעודת הוראה לגיל הרך במכללת לוינסקי, ובשנתי השנייה (והאחרונה, במסגרת הסבת אקדמאים להוראה) התבקשתי לנהל גן לילדים צעירים בני 2.8 עד 3.5. 35 ילדים וילדות צעירים מאד, יחד עם סייעת (באמת נהדרת, נקודת האור בכל הסיפור הזה) שמבקשים את תשומת לבי המלאה, את ההקשבה והניראות כלפיהם - בדיוק כפי שהם זכאים לה, אבל זה בלתי אפשרי! התחושה שלי מן הרגע הראשון היתה שאני נדרשת לעסוק ב'בייביסיטינג' ולא בחינוך איכותי כפי שציפיתי, כזה שבעיקר "מכבה שריפות" וצריך לשמור על "שקט תעשייתי". ישר הבנתי שבמערכת הזו 'גננת טובה' היא זו שמסתדרת לבד, שלא מטרידה את המדריכות והמפקחות בדבר, שעושה כל מה שצריך כדי שההורים יהיו מרוצים ושילדים יצאו בריאים בגופם בסוף היום (ומה עם נפשם?? מה עם ה wellbeing שלכןם?!?). והייתי בודדה כל כך, ומבוהלת מכמה הורים צווחניים וממדריכה שפגשתי אחת לחודש-חודשיים כשכל כך הרבה ילדים זועקים דרך ההתנהגות שלהם "תראי אותי!!!" וידי קצרה מלהעניק את כל מה שאני רוצה ויודעת להעניק. וקמלתי... הרגשתי שזו מערכת שלא מעריכה את הבני ובנות האדם שהיא אמונה על רווחתם - ילדים, הורים וצוות  שמזלזלת ופוגעת בהם. הרגשתי בושה במקצוע שלי, זה שהייתי כל כך גאה בו כאשת צוות מן המניין בגנים הפרטיים בו הלמידה וההדרכה היתה איכותית ורציפה, עם הון אנושי איכותי, שם ראו אותי כפי שציפו ממני לראות את הילדים וההורים והעריכו מאד את מי ומה שאני מביאה מכח אישיותי, פעלו כצוות, בשותפות ובתמיכה יחדיו, כולנו יחד במטרה משותפת שהיא יצירת סביבה חינוכית מיטבית עבור ילדות וילדים לצמוח בה. בנוסף לכל זאת - השכר המביש והלנתו הוסיפו לכאב ולתחושת הזלזול: רק לאחר כשלושה חודשים, אינסוף מיילים ופניות, "זכיתי" לקבל את השכר, שלהפתעתי הרבה לא עלה על 3000 ש"ח!!! מסתבר (ואני רוצה להאמין בכל מאודי שבשל טעות אנוש של המפקחות) שבתור מי שעדיין ללא תעודת הוראה (אך עם תואר שני), לא הגיע לי שכר של "אופק חדש", לכן כגננת מנהלת גן הרווחתי כ 3000 ש"ח בחודש. למרות כל זאת, המחוייבות שלי לילדים ולהוריהם השאירה אותי במשך כל השנה. בסוף השנה, במפגש עם אחת משתי המפקחות, התברר לי בשיחה קשה שאני "חלשה" כדבריה וכפי שהועבר לה מהמדריכה שביקרה אצלי מספר פעמים במהלך השנה, היות וסירבתי "להחזיק" את הילדים - מילה מכובסת שמשמעה לנהוג בכוחניות ולהטיל מורא כדי "להשתלט" על הקבוצה. מן הראוי לציין שבקרב מרבית ההורים והקולגות יצא שמי למרחוק כאשת חינוך איכותית ומוערכת מאד. נושא נוסף וקשה עבורי היה האופן בו "יד ימין" ו"יד שמאל" (משרד החינוך מצד אחד והעירייה מצד שני), המעסיקים של הגננות ושל הסייעות, אינם משתפים פעולה ואף עומדים לפעמים משני צדי המתרס, והכל על גב הילדים! כך למשל, הסייעות קיבלו באותה שנה (2014) הוראה מהוועד שלהן שלא להחליף בגדים לילדים שעשו צרכים בבגדיהם ולהשאיר אותם כך עד שההורים יגיעו מהר ויאספו אותם! זו עברה על זכויות האדם וכבודו ולא יכלתי לתת לזה יד. בסיומה של השנה נפגשתי עם המפקחת השניה (לאחר שהודעתי לראשונה שאני עוזבת) ששכנעה אותי לראות את התפקיד מזוית אחרת הפעם, כגננת משלימה, ובכך גם אשלים את שנת הסטאז' במערכת. אך ההתנסות היתה עבורי לא פחות קשה ומייאשת, וכל מה שפגשתי כמנהלת גן פגשתי גם בגנים של אחרות; צוותים לא מיומנים ולא איכותיים, ילדים אבודים במערכת שלא רואה אותם, חינוך שלא מתכתב עם כל מה שידוע כבר שנים רבות לגבי איכות חינוכית; חינוך בו הומניות, שוויון, דיאלוג וכבוד האדם ח י י ם בו ולא רק מדוברים בו. לאחר שנתיים כואבות מאד, חזרתי לגנים הפרטיים בת"א לשלוש שנים נפלאות נוספות שהחזירו לי את האמון בחינוך ובאנשיו. בשניים האחרונות יצאתי לדרך עצמאית ואני מדריכה ומלווה צוותים חינוכיים במסגרות לגיל הרך.]]> 2021-01-08 13:02:22 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1066802795 שמי הילה הראל, לימדתי במשך שנה (וטיפונת) קיימות לכיתות ב׳-ד׳ בתל-אביב. אני לא מורה בהכשרתי, אבל עוסקת בקיימות וסביבה שנים, ובצורות שונות של הדרכה. כשנפתח בית ספר יסודי בשכונה בה אני גרה, פניתי עם חבר למנהלת והצענו תכנית לימודים בנושא קיימות, ייחודית לבית הספר ולסביבתו . לזכותה של המנהלת יאמר שהיא נתנה בנו אמון מלא וגם נתנה לנו (מה שהרגיש בתחילה) יד חופשית לממש את התוכנית שהצענו, שכללה הרבה פעילות מחוץ לשטח בית הספר. אנחנו מצידנו הרגשנו שחשוב שהתכנים שהצענו ילמדו בבית ספר ציבורי איזורי והשתתפנו במימוש חזונו כבית ספר המחוייב לקהילה ולסביבה. מכיוון ששנינו לא מורים בהכשרתינו, הועסקנו ע״י החברה העירונית ולא ע״י משרד החינוך, וחלקנו תקן אחד. המשכורת מלכתחילה זעומה וכמובן שכשחלקנו אותה זאת הייתה בדיחה, אבל היינו חדורי מוטיבציה והסכמנו לכך בשנה הראשונה. גם כשבאחד מחודשי השנה, גיליתי לתדהמתי, שעם שלל הפרשות וניכויים תלוש המשכורת שלי היה 0, הבלגתי. לאט לאט הבנו שעם כל הנכונות של מנהלת בית הספר להעסיק אותנו, אין לנו אופק תעסוקתי ללא תעודת הוראה והסיכוי לעבור ועדת חריגים היה קטן מאד. כמובן שהשכר שלנו שיקף רק את שעות ההוראה בפועל - לימדנו ביום אחד ארבע כיתות - ולא תאם את שעות ההכנה, כתיבת תכנית הלימודים, ישיבות כאלה ואחרות, ימי משוב וכו׳. מעבר לכך, ללמד מקצוע שכלל הרבה פעילות בחוץ (בשטח בית הספר ומחוצה לו) , הערים קשיים שלא הייתה לנו או למערכת יכולת להתמודד איתם. על אף שהצלחנו לעשות דברים מרגשים כמו להקים גינה ציבורית עם התלמידים מחוץ לבית הספר, הרגשנו בודדים מאד - לא הייתה לנו תמיכה פדגוגית, התקשנו להתמודד עם בעיות משמעת, וויתרנו על חלקים מהתכנית שכתבנו בגלל קשיי תקצוב ונאבקנו לקבל כיתת לימוד ייעודית. בסוף שנת הלימודים השותף ואני החלטנו לא להמשיך ללמד יחד. נשארתי בקיץ לעבוד בקייטנה ובאופן אירוני מאד, הרווחתי כמעט כפול מהמשכורת שלי בזמן שנת הלימודים. עם זאת, חשבתי שאמשיך לעוד שנה, והצעתי שאם לא יימצא מורה נוסף, נפצל את הכיתה כי אחרת לא אוכל ללמד קבוצה כל כך גדולה, לצאת מחוץ לכותלי בית הספר ולקיים שלל פעילויות מעשיות שהיוו חלק ניכר מהלימודים. כתבתי והגשתי מסגרת לתוכנית שנתית חדשה אך לבד לא הייתה לי כל דרך ליישם אותה. התחלתי את שנת הלימודים בלב כבד ובלבול - מחד, המנהלת מאד רצתה שאמשיך, מאידך, היא לא מצאה את הדרך לאפשר את השיעורים במתכונתם המיוחדת. אחרי כחודש של התחבטויות ותחושת כישלון ותסכול, הבנתי שלא אוכל להמשיך והתפטרתי. עם זאת, נענתי להצעה ללמד פרוייקט סמסטריאלי, אך גם הוא לא התממש מסיבות לוגיסטיות שונות. לקח זמן עד שנמצאה לי מחליפה אך היא עזבה אחרי שנה קשה ומתסכלת. אני מבינה שהמקרה שלי ייחודי כי אינני מורה מן המניין ולא נכנסתי לאף רובריקה קיימת, הצעתי תכנית מאתגרת ושונה מהמקובל, אבל זאת גם הבעיה לדעתי - חוסר גמישות מערכתית, היעדר תיקצוב ושכר זעום עד מגוחך שלא נתנו לי שום תמריץ להמשיך. את הגינה שהקמתי עם התלמידים, אני ממשיכה לתחזק עד היום, 4 שנים אחרי, בהתנדבות. https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1068954278 2021-01-08 22:22:22 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1068954278 https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1069593351 הי אני בוחרת להיות בעילום שם כי עדיין במערכת אחרי הרבה לבטים, התחלתי את מקומי במערכת בסטאז מורה מתחילה בבית ספר בעיר מורכבת , היה לי מאוד קשה לחנך פעם ראשונה בחיי כיתה ז חינוך רגיל , לא הייתה לי תמיכה כלל אלא רק ביקורת, באמצע שנה נאמר לי אחרי לחץ של הורים, שאני עוברת לתפקיד אחר במסגרת הכשרתי חנמ, זאת ללא התיעצות איתי אלא פשוט קביעת עובדה כמורה חדשה במערכת פחדתי ולכן הסכמתי, סיימתי את השנה טוב כי עבדתי עם אכלוסיית חנמ מה שהוכשרתי ולמדתי , השנה הזאת לימדה אותי המון על המערכת , מאז עברתי מספר מקומות המערכת אותו הדבר אני פשוט למדתי איך לשחות בה.
ואיך לנצל את הדברים לטובתי במקום הראשון.]]> 2021-01-09 11:40:39 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1069593351 שמי דניאלה אלקון-חורי. הייתי מנהלת 3 שנים. הגעתי למעמד ללא ויטמין P. עברתי את כל המסלול, מורה מקצועית למחנכת, רכזת, סגנית ואז מנהלת. ניהלתי בית ספר צומח יסודי. קיבלתי את הזכות להקים בית ספר מ-0. לא היו קירות, לא לוחות, לא סמל ואפילו לא שם. היו אלה שנים נפלאות, עם המון חדוות עשייה. אך גם שנים של מאבקים. בית הספר הוקם אחרי שהרבה שנים, והרבה אנשים חלמו עליו וקלט שני ישובים שהיו ללא תקשורת מקרבת. היו אלה זמנים של בחירות. למדתי לשחק את המשחק הפוליטי, אך זה גבה מחיר גבוה בריאותית וגם זה גזל זמן מהעיסוק בפדגוגיה. האשימו אותי שאני יותר עסוקה בילדים ומאשר במתן במה לועד ההורים. בית ספר צעיר, שצריך לתת מענה בתורנות בהפסקות, בדיוק כמו בית ספר עם צוות גדול. המורות ואני לא היינו יכולות להספיק ללכת לשירותים בהפסקה. לנהל בית ספר קטן זה בדיוק כמו לנהל בית ספר גדול. זה כמו לנסוע לשבוע או שבועיים בחורף, הרי המעיל יתפוס את אותו המקום במזוודה... בתוך השנה הראשונה מנהלת המחוז החליטה פתאום על סבב מפקחים ושוב שינוי ושוב חידוש, והרי בית הספר רק נולד והיה זקוק לשורשים. אפשרויות הבחירה של מורות הייתה מוגבלת. כל מפקח ניסה לדחוף את המורה שלו לצוות החדש שקם, מבלי לחשוב על חשיבות הבנייה וההתאמה לאוכלוסייה. גם מזכירה ואב בית לא היו ומצאתי את עצמי במכרזים במועצה. ואיך בוחרים שם וסמל? זהו סיפור שאשמח לספר, כי מלמד שלמרות כל מה שסיפרתי - אפשר גם אחרת. אחרי שבית הספר עמד על הרגליים, בריאותית נחלשתי ובקשתי לצאת לשנת שבתון. מראש הודעתי שלא אחזור לתפקיד הניהול כדי לא לגרום לעוד זעזוע. חזרתי כדי להנחות בתכנית מרום. נדרשתי כמנחה ללמד כמה שעות אך לא הייתי במצב בו ראיתי את עצמי תלושה ומתפזרת "רק" לכמה שעות כדי לסתום חורים במערכת ובקשתי לקבל על השעות של הוראה חל"ת ולהשאר רק כמדריכה. פחדו. לא רצו שאהיה תקדים. היו לא אישורים רפואיים, אך לא הסכמתי שהמערכת תקבע את גורלי. החלטתי לעזוב. היחס אליי היה כאל חרק שיש למחוץ בכל הכוח. לא הסכמתי. פרשתי והתפטרתי. . אני ממשיכה בעשייה החינוכית, מנחה צוותים ותלמידים בסיכון, אך מבחוץ, חופשייה מלחצים לא הגיוניים, מחוסר הכבוד של הממונים, משוחררת ובעלת בחירה אוטונומית. ממשיכה ליזום , להוביל יוזמות חינוכיות, לכתוב, להנחות, עם לב שלם. אין מושלם. אשמח לעזור למנהלות או למורות שרוצות ליזום או כל עזרה אחרת. באהבה. https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1269842760 2021-03-04 16:17:07 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1269842760 https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1370487338 12 שנה ודי!
כן אחרי 12 שנה כמחנכת ומורה למדעים, בכמה בתי ספר, באזורים שונים בארץ,  בעיקר כיתות א-ב, החלטתי שמספיק. כי לבד בכיתה, גם עם 20 ילדים זה לא נכון. תמיד צריך כח עזר. ילד אחד במצב רוח רע, ואת לא יכולה לתת לו מענה. להיות איתו, כי יש לך כיתה שמחכה שתלמדי. אבל הוא בוכה. או זורק קלמרים על תלמידים. ולהוציא אותו החוצה אי אפשר. ולא תמיד יש יועצת או מדריך מוגנות לבוא לעזור...אין הבנה במערכת לצורך ב2 מורות בכיתה.
ואם משלבים לך תלמידי חנמ, אז בכלל. הרי לא הוכשרתי לתת להם מענה. לא הוכשרתי לזהות תלמידים עם ליקויי למידה או קשיים אחרים. בטח לא ללמד אותם בדרך שהם צריכים. משהח חושב שזה מסלול מיוחד נפרד, אבל בסוף משלב אותם בכיתה רגילה ללא שום מענה והכשרה למורה. ואם את מנסה לתת להם מענה בדרך לא קונבציונלית, כמו שטיח בכיתה שיוכלו לשבת להירגע, כשקשה להם ללמוד, אז גם ההורה צועק עלייך. כי מה פתאום הילד שלו על הרצפה כמו כלב....מאבקים מכל כיוון ומלחמות בלי סוף. 
אז עזבתי. ובסוף מצאתי עצמי מובילת פעוטון בקיבוץ. והעבודה קשה. והשעות ארוכות יותר,  אבל בעצם לא, כי אין את כל המטלות של אחהצ(כי באמת שעות השהייה לא באמת מספיקות): בלי בדיקת מבחנים. ובלי שיחות עם הורים בלי סוף. ובלי כתיבת תעודות או בדיקת מבחנים שלוקחים שעות על שעות...
ועכשיו אני עובדת עם צוות שמאפשר לקחת אויר ולעבוד ביחד ולעזור אחת לשנייה כשלילד קשה .
אבל השכר עוד יותר רע. והתמ"ת לא מבין כלום בחינוך פעוטות. ושוב אין הבנה לצרכי הילד ומהו חינוך נכון. והתקן לא מאפשר באמת עבודה חינוכית מייטבית. אבל מזלי שאני בקיבוץ אז התנאים וההבנה במצב טוב בהרבה. אני מרחמת על מטפלות וילדים בעיר.  
וטוב לי עכשיו בסך הכל אבל בהחלט יש מה לתקן בגיל הרך. בודאות..
ובמערכת החינוך בוודאי! ]]> 2021-03-31 03:27:13 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1370487338 https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1385554843 תצטרפו לקבוצה שפתחתי, למה עזבתי את משרד החינוך בפייסבוק

]]> 2021-04-06 03:49:09 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1385554843 לא עזבתי, אבל... https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1386222422 אני מורה לחינוך מיוחד כבר כמעט 30 שנה, עובדת בבתי ספר רגילים ורואה בבירור את הדרך השגויה-עד-נוראית בה משרד החינוך פועל, ומפעיל אותנו, הצוותים החינוכיים.

אולי אתחיל מזה שבעיני משרד החינוך אנחנו בכלל לא צוותים חינוכיים, אלא עובדי הוראה שכל הווייתם היא צינור להעברת ידע🥺
ועל הדרך, ומכיוון שעובדים עם ילדים וצריך לכסת"ח - אז יש גם שיעורים עם שמות חינוכיים, נושאים שנתיים עם שמות בומבסטיים שצריך להתייחס אליהם בשיעורים אחרים, וכיוצא בזה כל מיני כותרות והצהרות שאין מאחוריהן שום דבר.
חשוב לשים לב שאין לי שום טענה כלפי המורות המתמודדות עם התכנים האלה. הרוב עושות כמיטב יכולתן, וחלק מצליחות לעשות קסמים של ממש. אבל המחיר שזה עולה להן בחיי המשפחה ובשעות עבודה בלתי מתוגמלות הוא אדיר.

או אולי אתחיל מזה שהמערכת בנוייה כך, שהמורות אמורות מלכתחילה לעבוד ללא תשלום. כי מה כבר ההבדל אם את מחנכת את ילדייך בבית או 35 ילדים בכיתה?
ואת הוריהם?
(מחינוך כיתה כן ברחתי, כל עוד נפשי בי, למרות שקיבלתי תמיכה עצומה ממנהלת ביה"ס והצוות, ואפילו מההורים. כן כן).
אנקדוטה בעניין -
מנהלת חדשה בתפקיד ביקשה ממני לארגן פגישה כלשהי עם צוות מחנכות ב'. מכיוון שברור שמדובר על פגישה שהיא מעבר לשעות העבודה הרשמיות, היא שלחה איתי מסר שתתן שעות נוספות למורות המגיעות לפגישה.
כשאמרתי להן את זה הן הביטו בי מבולבלות, וכשהבינו שהמסר אמיתי - הן צחקו כל כך... הרי את השעות האלה, שמתקבלות באופן חצי שנתי, הן מסיימות בחודש אחד, במקרה הטוב שניים🤦🏻‍♀️

אבל נראה לי שהכי חשוב הנתק - שהוא אמיתי לחלוטין, והדבר מגובה במחקרים - בין משרד החינוך לבין השטח.
דוגמאות - 
1.   ממחקר מדהים, שהתקיים בין 2010-2012 ועוסק ב"...תפיסות של קובעי מדיניות במשרד החינוך באשר לשילובם של תלמידים עם צרכים מיוחדים..." (אבישר ואחרים 2013, בתוך: שילובים: מהלכה למעשה) עולות מסקנות מזעזעות:
למשל - בקרב בעלי תפקידים בדרג המטה "קיימת שונות קונספטואלית רבה וחוסר בהירות" לגבי מושגים בסיסיים ביותר, וחוסר היכרות (בלשון המעטה) עם תהליכי השילוב שהם עצמם אמורים להוביל (עמ' 40),
ולמשל - לבכירי משרד החינוך אין מושג לגבי תחומי אחריותם, ושההיבטים המעשיים של החלטותיהם לא מעניינים אותם (שם, עמ' 44).

2.    ספר ההכלה הוא דוגמה מצויינת לחוסר הקשר בין השטח למשרד:
הספר יצא בשנת 2012 עם המווווווון רעש על כך שהוא יסייע לשטח לבצע את יעד 12, שמטרתו לשנות את תפיסת העולם המתייגת והמדירה, כדי להפחית את הפניית התלמידים למסגרות מיוחדות ונבדלות (אבישר ואחרים 2013, עמ' 30).
אבל הגישה המוצעת בו, כמו גם סיפורי ההשראה, מכוונים לסייע לתלמידים בהתגברות על קושי *זמני* (ספר ההכלה 2012, עמ' 12)...
לכן ברור שהספר בכלל לא רלוונטי לשילוב והכלה של תלמידים עם לקויות שכיחות במסגרות הרגילות, ובוודאי שלא לשילובם של תלמידים עם לקויות בלתי שכיחות🤦🏻‍♀️

3.     אני לא יכולה שלא להזכיר בהקשר זה את ההקדמה לספר ההכלה:
מנכ"לית משרד החינוך דאז סוקרת בקצרה את חשיבות ההכלה ואת המענים הנדרשים לביצועה (שמשרד החינוך איננו טורח לתקצב אותם), ומציינת כי היא - שימו לב - 
סומכת על צוותי ההוראה שיעסקו "בהבניית תרבות ושפה משותפת, בהתוויית מדיניות ברורה וקוהרנטית ובפיתוח פרקטיקות ישימות" (ספר ההכלה, עמ' 7).

אני מציעה לכם לקרוא שוב את המשפט המדהים הזה, ולתת למילים בו לחלחל עד להשגת תובנות, אפילו בלי קשר למחקר הראשון שהוזכר כאן.
אני אציין רק אחת:
משרד החינוך יודע בדיוק מה צריך לשם השגת שילוב ראוי לשמו, אבל לא מוכן לשאת אפילו בנטל הדיונים, הנדרשים להשגת "מדיניות ברורה וקוהרנטית" בין בכירי המטה עצמם, 
ובשביל מה קיים בכלל משרד החינוך, אם לא כדי "להבנות תרבות ושפה משותפת"... 🤦🏻‍♀️

4.   ואיך אפשר בלי תקציבים?
מסתבר שאפשר. והדבר מוזכר, מדווח ומוזכר בכל כך הרבה הקשרים... 
- מדו"חות שונים של מבקר המדינה; למשל ב2013: משרד החינוך מתקצב את ההקצאה הסטטיסטית בחסר, ולכן "אין באפשרות בתי הספר לספק את המענה הדרוש...",
- מעדויות בוועדת דורנר, שמטרתה המוצהרת היתה "לבחון את המדיניות ואת אופן הקצאת התקציב, לשרטט תכנית פעולה ולקבוע סדרי עדיפויות, והכל בהתחשב במגבלות התקציב הנוכחי" (ועדת דורנר 2009, עמ' 3); "השיטה התקציבית שבה משתמש משרד החינוך דוחפת למסגרות החינוך המיוחד גם את הילדים שסיוע בהיקף מוגבל היה מאפשר להם להשתלב במסגרת חינוך רגילה" (עמ' 37) - שזה משפט שאמור לזעזע את אמות הסיפים של כולנו כהורים...
- הפרוטוקולים של דיוני הוועדה שעסקה בחוק הרפורמה (2018) מוכיחים כי התיקונים לחוק החינוך המיוחד הם בעיקר מבניין, אך הדבר החשוב ביותר - התקציב - נותר בחוץ.
לדוגמה - מדבריה של עו"ד הדס ארנון מאלו"ט: "זה לא דבר חדש. לכן היה צריך להיערך מראש גם מבחינה תקציבית. אנחנו באלו"ט רואים בזה משבר לאומי וקוראים לממשלה למצוא את התקציבים כדי שכל התלמידים יקבלו את השירותים, להם הם זכאים על פי חוק".
דוגמה נוספת - מדבריו של מר יואב קריים, פעיל חברתי למען זכויות הנכים בישראל: "ראשית, 'סל הולך אחרי הילד' כפי שהוא מוצג כיום - זאת אחיזת עיניים ותו לא. מכיוון שכאשר מורידים את כל מה שהורידו, בעצם ילד שבוחר את האפשרות של השתתפות בחינוך רגיל מקבל סל תקציבים מאוד מאוד קטן, שלא תואם את צרכיו, ולא מאפשר את השתתפותו. ואם לא די בכך - הדבר נכון גם לגבי הילדים הסטטיסטיים... מחקרים מוכיחים ש70% מהאסירים במדינת ישראל הם לקויי למידה. זאת תעודת העניות הגדולה ביותר של מערכת החינוך".
(ובמאמר מוסגר אציין שלמרות כל הטענות הברורות, המתריעות שוב ושוב במשך למעלה מ20 שנה על התקצוב הלקוי הפוגע בתלמידים, טוענת מנהלת אגף חינוך מיוחד במשרד החינוך לפרוטוקול הדיון בחוק הרפורמה (2018), ש"...הייתה הפניית יתר (למסגרות החינוך המיוחד) של תלמידים עם לקויות למידה, שבית הספר לא התמודד איתם וגם לא התאפשר לו לתת מענה אישי..."
ואני, הקטנה, שואלת: איך שני המשפטים האלה מתחברים יחד? הרי אם לבית הספר לא התאפשר לתת מענה אישי - זאת לא "הפניית יתר"...)

אז מה לעשות?
לפרק את משרד החינוך על כל אגפיו, בכיריו חסרי האכפתיות ומנגנון הבירוקרטיה המנופח,
ולהקים משרד קטן, יעיל ומקצועי, כדי שהתקציבים יגיעו לתלמידים. נקודה.
כי בנפשנו הדבר...



]]> 2021-04-06 08:37:25 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1386222422 מורה שורדת https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1393122818 אני מורה שורדת...
מחנכת כיתה ו' ורכזת, לא התחלתי לפני הרבה זמן וכבר אני מרגישה שאני שורדת כל יום. כל בוקר אני מתפללת שהילדים יהיו נורמלים... שההוא לא יקפוץ, והשני לא יכדרר בשיעור והשלישי לא יצעק... 
בעלי מבקש שאעזוב את המקצוע, השכר נמוך מאוד ואין תמיכה מהצוות לבעיות משמעת. כשסיפרתי לאחת המורות שיצאתי בבכי מכיתה היא סיפרה לי שכולם עברו את זה...
למה??
(שלא נתחיל לדבר על ההורים... 30 בוסים על הראש שבטוחים שאת חייבת להם את כל העולם)
בינתיים שורדת, מקווה להחזיק עד סוף שנה.]]> 2021-04-07 19:37:31 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1393122818 8.5.21 שלום נמלטים, סיפורו של נמלט אחד…שמוליק נפרסטק. אתחיל מהסוף, אני היום מחוץ למקצוע ההוראה, אני עובד כשמאי רכוש, מרוויח לא רע, מרוצה ממה שאני עושה, אבל עדיין מתגעגע להוראה ולתלמידים, נותר איזה עקצוץ שטורד את מנוחתי פה ושם. אז ככה, לפני 12 שנה בערך (2009) הגעתי כמורה מחליף לקולנוע בתיכון חדש תל אביב, לימדתי תלמידים מכיתה ז' ועד יב'. החוויה הייתה מאד מוצלחת, התלמידים אהבו אותו ואני אותם. רציתי להמשיך ללמד אך לא מצאתי היכן, למזלי כעבור שנתיים נוספות (2011) קיבלתי טלפון ממנהל המגמה שם, שמשרת ההוראה השנייה מתפנה ואני יכול למלא אותה. "התנפלתי" על ההזדמנות, למדתי במשך קיץ שלם, קראתי ספרים, והתכוננתי לעבודה על חשבוני, כמו שלא התכוננתי לאף עבודה (פספסתי את כל המחאה החברתית של אותה שנה ...(: ) הגעתי לשנת הלימודים, נרגש ומתוח עם רצון אמיתי להצליח. החיבור עם התלמידים שוב היה מוצלח. נהניתי ללמד תלמידים שהרגשתי שהם מבריקים (לא מתבייש לאמר שרבים היו חכמים ממני) , יצירתיים, ובבית ספר עם הטיה ריאלית חזקה - רעבים לאפשרות ליצור. אני הייתי זקוק למקום, והמקום היה זקוק למישהו חדש ורענן. מנהל המגמה , ירון יעקובי, הכין תשתית נהדרת, שבה תלמידים מכיתה ז' ועד יב' יצרו סרטים לאורך כל השנה. אני הבאתי רעיונות חדשים, ידע רב, אהבה והתלהבות מקולנוע. החיבור וההצלחה היו מידיים, בסוף אותה שנה תלמידי יב' התקבלו לתחרויות הסרטים היוקרתיות לנוער במדינה (פסטיבל ירושלים, פסטיבל חיפה) הקרדיט הוא קודם כל של התלמידים. הייתה רק בעיה אחת. השכר שלי. הגעתי על חוזה אישי וקיבלתי שכר גבוה (גבוה במונחים של הוראה…)משהו כמו 8,500 על חצי משרה. כמעט משכורת היי-טק. כמובן שחצי משרה זה על הנייר, בפועל הייתי זמין לתלמידים עד 22:00 כל יום. מבחנים, שכתובי תסריטים, ושעות אינסופיות שנשארתי איתם בחדרי העריכה עד שהבית ספר ננעל 22:00 בלילה? 23:00 ? לא זוכר כבר. לא התחשבנתי. בשנה השנייה, התחילו צרות. מנהל המגמה יצא לחצי שנת שבתון והמורה שהחליפה אותו לא בצעה את תפקידה. מצאתי את עצמי, בנוסף לתפקיד שלי, רץ ומתקן אחריה. היא במקביל הייתה נכנסת למנהלת ומלכלכת עלינו. בסוף אותה השנה הודיעו לי שאני מפוטר, השילוב של השכר הגבוה והיחסים המעורערים עם אותה מחליפה עשו את שלהם. מי שלא קיבלו את זה היו התלמידים. התלמידים עשו מצור על ההנהלה, פתחו קבוצת פייסבוק כמחאה ונלחמו עליי, ההשקעה שלי בהם השתלמה. ההנהלה הייתה המומה מתגובת התלמידים (אני פחות - ידעתי שנוצר ביננו קשר עמוק) ולא הייתה להם ברירה אלא להשאיר אותי. אבל במערכת פוליטית יש דרכים רבות לפעול, ההנהלה עברה להחלשה שיטתית של המגמה. "גניבת" תלמידים מהמגמה, קיצוץ שעות מהצדדים, מריבות והתשות יומיומיות. בסוף השנה השלישית עזב מנהל המגמה לבית ספר אחר, לאחר 17 שנים בבית ספר, כשהודיע שהוא עוזב כל שהמנהלת אמרה לו היה "טוב". אחרי זה - אני כבר הייתי טרף קל. בשנה הרביעית הבנתי לאן הרוח מנשבת, והבנתי שלא אמשיך שם בסוף השנה הזאת, החלטתי שאני מוריד את כמות ההשקעה שלי במקום. לקחתי עבודה נוספת במקביל אחה"צ, והשקעתי רק בסרטי הגמר של תלמידי יב' שליוויתי אותם מכיתה ט'. חלוקת האנרגיה שלי לטעמי התגלתה כמוצדקת, בסוף אותה שנה אחד מתלמידי זכה בפרס הראשון בפסטיבל ירושלים לנוער, הפרס היוקרתי ביותר בישראל לנוער, תלמידה נוספת זכתה במקביל במקום שני (או שלישי? לא זוכר) בפסטיבל חיפה. הרגשתי ש"סיפקתי" את הסחורה. מגמת קולנוע בבית ספר שלא מכוון לאומנויות מנצחת בתי ספר כמו "תלמה ילין" ו"עירוני ה'" שכמות השעות שלהם גדולה פי כמה. בטקס בירושלים היו אולי 12 תלמידים נוכחים, לשם השוואה, שנה לאחר מכן כשבית הספר הגיע לגמר בתחרות כדורסל ארצית - המנהלת הוציאה קרוב ל 10 אוטובוסים של תלמידים. באוגוסט אותה שנה אימי נפטרה מסרטן, מנהלת בית הספר אפילו לא התקשרה לאמר מילת נחומים. התעקשתי על פירוט ההצלחות שלי כאן. הסיבה לכך היא שאני לא הגעתי להוראה כברירת מחדל. אני בן אדם שיוזם ומשיג דברים. וחיכתה לי עבודה כבר ביום למחרת. אני מנסה לאמר, במלוא הצניעות, שבתחומי הייתי מהטובים בארץ. כעבור שנה הגעתי לבקר את מעט התלמידים שהמשיכו ללמוד קולנוע (פחות מ 10 בטקס הגמר) הסרטים היו דלים לטעמי - לא בגללם. פשוט לא דחפו אותם, ניכר שהבית ספר פשוט רוצה לסגור את המגמה. והיא אכן נסגרה בהמשך. המנהלת התעלמה ממני - לא ניגשה לאמר שלום, התלמידים התנפלו עליי בחיבוקים. ומה שאני לא מצליח להבין, עד עכשיו, והייתי שמח לשבת עם אותה מנהלת ולשאול: למה?מה מקור השנאה הזאת? למה בוצע הטבח האיום הזה במגמת הקולנוע הנהדרת הזאת שהייתה כמו יהלום נוצץ ונהדר?לשאלות , טענות ומענות - 0545361500 https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1504667687 2021-05-08 06:42:15 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1504667687 מערכת שמעוניינת בבינוניות... https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1506320400 הייתי מורה שלוש שנים. לצערי, הבנתי מאוד מהר מה אפשרי ומה לא אפשרי במערכת. 
הגעתי להיות מורה למתמטיקה בחטיבה ובתיכון עם חלומות מאוד גדולים, להצית בתלמידים את האהבה למקצוע, את ההערכה העצמית שמגיעה עם הצלחה בתחום, היה לי ברור שאני לא הולכת להיות מורה שמסבירה ואז אומרת לתלמידים לפתוח את הספר ולענות על כל התרגילים האי-זוגיים. 

ואז הגעתי לבית הספר. נזרקתי למים מיד, בלי שום ליווי. שום מורה שתכוון או תיתן מבט מלמעלה שכמורה חדשה בטוח אין לי. אז אני בניסוי ותהיה על התלמידים שלי, מנסה להבין מה הדרך הכי טובה לגרום להם להבין משוואות או כל דבר אחר, ובתסכול שפשוט אין למי לפנות. כל הניסיון המצטבר של כל המורות שלימדו את הנושא לפני  - ואני אצטרך לגלות את הכל לבד. על חשבון התלמידים. 
כי מה אם לא הצלחתי להעביר את החומר? ומה אם נפלתי בבורות של שגיאות נפוצות שאפילו לא ידעתי שהן נפוצות? הלימודים במכללה לעולם לא יכינו אותך לכל מה שאפשר להתקל בו בחומר הלימוד בכיתה. אבל מורה מנוסה יכלה בהחלט לסייע. לדעתי על הנייר אפילו הייתה רשומה לי מורה מלווה, אבל בפועל, כלום.

בשנה שניה הגדילו לעשות, אני מגיעה עם נתונים טובים, אז יאללה כיתה י' 5 יח"ל. שנה לפני בגרות. מצד אחד זה בדיוק מה שרציתי, מצד שני, שוב אפס ליווי ואפס הכוונה. 
בנוסף, אני מגלה שכל הרעיונות המעולים שהגעתי איתם מהמכללה, של משחוק בלמידה, של שילוב טכנולוגיות ושל חקר, דורשים זמן של פיתוח שפשוט אין לי! וגם כאן, יכול להיות שהיו מורות לפני שפיתחו ועשו, אבל אני כסטודנטית חדשה, מנסה לפתח חומרים מתקדמים, להמחיש מושגים כמו שיפוע ולהשתמש בטכנולוגיה לחקירת פונקציות משמעותית, אבל מעשית כמעט ואין לי זמן לזה ואני מוצאת את עצמי יותר ויותר בmode של השרדות, לחלק מהכיתות מגיעה כשבקושי הספקתי להכין את מה שאני עומדת ללמד תכף.

עוד שנה עוברת, שוב מתמטיקה י' 5 יח"ל. הפעם עברתי דירה אז אני בבית ספר שונה, בעצם מתחלקת בין שניים כדי להגיע למשרה מלאה. בבית ספר אחד הרכזת מלמדת במקביל אלי י' 5 יח"ל, אבל במקום לעזור לי, היא פשוט שמה את התלמידים שלה עלי. אני חושבת על רעיון יצירתי והיא פשוט דואגת שאלמד אותו פעמיים (בכיתה שלי ובכיתה שלה) או שאלמד את כל 50 התלמידים ביחד. ואני עדיין לא מרגישה שאני באמת יודעת איך מלמדים 5 יחידות, כן? מה חשוב, מה פחות, אלו דגשים לתת. אני לא מכירה את הבגרות לעומק ומעולם לא הגשתי אליה. אבל היא פשוט לא רצתה לעזור, והיה לה נוח לנצל אותי שאני אלמד בנוסף בכיתה שלה.
בבית הספר השני, אני המורה היחידה שלימדה שם אי פעם 5 יחידות, מבחינתם אני האוטוריטה בעניין, הם כל כך מפחדות מחומר הלימוד של 5 שהן לא מתקרבות. פניה למדריכה המחוזית הובילה למפגש פעם ב.. שבו היא חולקת איתי חומרי הוראה שלה. מדכא.

מפה לשם גם עשיתי תואר שני בהוראת מתמטיקה. בחזרה לבית הספר אחרי התואר, הבנתי שהפער גדל עוד יותר. עכשיו יש לי המון רעיונות והמון ידע וגם מורות מנוסות להיעזר בהן, אבל אין לי זמן. כי מבחינת משרד החינוך, את כל כתיבת השיעורים שלי וחומרי הלימוד המדהימים שאני יודעת שאפשר עכשיו להפיק, לא רק אפשר, חייבים! בשביל למידה משמעותית, בשביל המוטיבציה והעניין של התלמידים! את כל התכנון של הההוראה, אני אמורה להספיק ב-5 שעות שבהן אני גם כותבת ובודקת בחינות ועוד כמה דברים. באיזו עוד עבודה נותנים לך כל כך מעט זמן להכין כל כך הרבה, וכאשר הפעם הבאה שתלמד את הנושא, כלומר תתמקצע בהוראה שלו, תהיה במקרה הטוב בעוד שנה. 

בשלב הזה הרגשתי שהמבנה של המערכת, פשוט לא מאפשר לי לעשות את העבודה שלי בצורה מקצועית. ובנוסף לשכר מבזה, הבנתי שלפחות לעת עתה, זה סוף הדרך שלי בהוראה. היום אני נוגעת בתחום מבחוץ, מנסה להפוך את ההוראה בבתי הספר לטובה יותר, וגם עבור שכר הולם ביותר. אז לי טוב, אבל המצב עצמו מדכא. המערכת איבדה עוד מורה עם יכולות ועם אור בעיניים :(]]> 2021-05-09 11:53:23 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1506320400 לא עזבתי אבל... https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1506327072 נכנסתי למקצוע ההוראה מתוך תחושת שליחות אבל לא נעים להגיד מאז שנכנסתי אני אישה מוכה.
אישה מוכה.
אני מלמדת בכיתת לקויות למידה ובכל מחזור מביאים לי תלמיד או שניים עם בעיות התנהגות חמורות. מה לעשות? ביה"ס לא יכול שלא לקבל תלמיד עם בעיות התנהגות למרות שברור שזו לא המסגרת המתאימה להם. אז איך זה מתנהל?
הילד מגיע לכיתה, מקבל את כל המשאבים האפשריים, מפוצץ שיעורים, לא מאפשר לאף אחד ללמוד, מטפס על חלונות ושולחנות, מטפס על שער ביה"ס, מרביץ לתלמידים, מאיים, מחרים, גונב, הורס, משפיל אותי, מקלל אותי, מדבר בבוטות, חושף את הילדים לתיאורים פורנוגרפיים, עושה תנועות גסות ובוטות, מרביץ גם לי (לפעמים זו דחיפה "בקטנה" לפעמים זה זריקת כיסא לפעמים אגרוף וכן הלאה).
משעים ליום, יום אחרי הוא חוזר מדברים עם ההורים. עוד וועדה ועוד דוח ועוד מכתב ועוד וועדה ועוד ישיבה ועוד שיחה אישית ועוד שיחה כיתתית ועוד ועוד. ככה הזמן נמשך העדויות מצטברות הצלקות נערמות ובסופו של דבר- אם המערכת מחליטה סוף סוף להגיב הוא במקרה הטוב מועבר לבי"ס לבעיות התנהגות. לפעמים הוא גם נשאר.
ועד שיש טיפול אנחנו בחזית סופגים את האש מגנים בגופנו על תלמידים, חוטפים את כל הטוב הזה ובד"כ גם מקבלים תלונות מההורים של אותו תלמיד שאנחנו צריכים להכיל אותו יותר או שאר דברים כשאנחנו יודעים גם מהילד עצמו שבבית הוא לא נמצא דקה כי רוב היום הוא משוטט ברחובות.
בכל מקום עבודה אחר זה היה פוסק כבר במקרה הראשון, לאף אחד לא מגיע להיות קורבן אלימות. לא במשרד החינוך.

]]> 2021-05-09 12:00:32 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1506327072 https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1507656017 הייתי גננת קיבוצית וכשעברנו למרכז החלטתי ללמוד לתואר שני ייעוץ חינוכי. ואז הגעתי ללמד בחטיבה. מעולם לא לימדתי בכיתה, בטח שלא בכיתה ט׳. מעבר לכך שאת כל החומר הייתי צריכה להמציא מעצמי, שזה אחלה, ויצירתי כי הרי אני מלמדת כישורי חיים כל חיי.... מה?!.  אבל כשנתנו לי ללמד מצטיינים לכיתה ז׳ הייתי צריכה ללמד מה שבא לי!! אין הדרכה , אין כלום. ובנוסף יש את הפוליטיקה הבית ספרית... כל רכזת וכל מחנכת שלא מסתדרת עם הילדים שולחת את המופרעים למי?- נכון ליועצת. ואני אמורה איכשהו לסדר להם את הראש. כי כזו אני- קוסמת- וזה רק אם אני לא משובצת חצי מהיום להיות מורה מחליפה כי הרי אני יועצת- מה כבר יש לי לעשות?. אז שעות על שעות של החלפת מורות והכנה בבית הרצאות יש מעין. בנוסף, המנהלת הושיבה את כל היועצות במרכז המבואה של השכבה שלהם בחדר שקוף!!! שקוף!! כזה שכל מי שיושב בחדר היועצת לבכות, לספר על התעללות נמצא מול כל השכבה. ובתגובה המנהלת אומרת- בואי, את לא פסיכולוגית... מה?! . כך יצא שאני צריכה כל פעם טובה מהשרת כדי למצוא חדרים פנויים כדי לשבת לדבר עם הנערים והנערות בפרטיות. אלה שהכי זקוקים לי צריכים פרטיות. ואם כבר עשיתי קבוצה לבנות שצריכות עזרה, הייתי צריכה להתחנן שיאפשרו להן לצאת לפעילות בקבוצה ולתזמן את הקבוצה רק על שיעורים שיש בהן מורות ״ חלשות״ שבמילא לא רוצות ילדים בכיתה. במקביל באות אליי מורות ובוכות לי על המצב של התנאים והכיתה. קוראות לי להוציא ילדים אלימים שעוד שניה גם ירביצו לי וזה רק בשעות שאני לא מלמדת בכיתה. בקיצור , אם ראו אותי יושבת בחדר ( כי הרי הוא שקוף!) וכותבת דוחות ( כי צריך למלא דוחות ותצפיות על ילדים לפני ועדות) מיד מגייסים אותי לעזור בכיתה הזו או הזו. והמנהלת- מפלצת דמות אדם. מזלזלת, לא פנויה. לא מתחשבת.( ביקשתי לצאת ללוות את אמי לניתוח- אמרה לי שזה בעייתי. מה?!- מי שואל אותך). ואת עובדת בבית גם ולא ישנה לילות בגלל הילד שניסה להתאבד וזה שאבא שלו היכה אותו והרווחה עובדת ככ לאט. ויש לך 3 השתלמויות בשבוע בערב, על חשבונך ואת לא רואה את הבית והילדים ובסוף החודש- ה מ ש כ ו ר ת- שזה כבר לפוסט אחר. רק אומר שהתביישתי לספר כמה אני מרויחה כיועצת חינוכית במשרד החינוך עם תואר שני. עזבתי אחרי שנה.]]> 2021-05-10 03:55:17 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1507656017 איך אפשר לצאת לפרישה מוקדמת? ביקשתי כבר לפני שנתיים, ועדיין לא מאשרים. זה נראה ממש בלתי אפשרי. יש רעיון כלשהו איך לקדם את זה? https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1868804832 2021-11-05 01:15:12 UTC https://padlet.com/morotderech/nwophtl7246awuex/wish/1868804832