הקושי שאני עברתי הוא הקושי בתקופת הקורונה עם הגעגוע למשפחה שקשה להפגש איתם גם בגלל הסגרים שהיו והמצב הנוראי וזה היה מאוד קשה,התמודדות שלי הייתה לדבר איתם בכל יום וזה עזר לגעגועים.

הקושי שאני חוויתי היה הקורונה,כל המעבר הזה ללמידה בזום היה לי קשה מאוד וגם פחות נפגשתי עם חברים וכל המצב הזה היה מאוד קשה
.

אחת הדעות הקדומות שראיתי בספר היא 

שפיטה לפי העדה

לדוגמא: כשנאדיה הזמינה את תמי נורית רונן וחבר של נורית-יריב, אל ביתה שנמצא בכפר המשולש, הם חשבו שהביתיראה אחרת ממה שהם מכירים, אך לבסוף הם ראו שהבית שלה(״של הערבים״) לא כל כך שונה מהבית שלהם (״שלהיהודים״).

נורית אמרה לתמי: ״נורא נקי כאן״, ״תארתי לעצמי את הבית לגמרי אחרת״, ״בסך הכל הוא דומה לבתים שלנו, טלויזיה, כורסאות, שולחן, מפה, רק ספרים אין פה בחדר האורחים״.

דוגמא מן החיים :

בחברה הישראלית השוטרים נטפלים,בודקים וחושדים יותר על האנשים חומי העור.

למשל אם יהיה מישהו שגונב משהו מאיזה חנות ויהיה שם בן אדם אחד בצבע עור ככה יותר ואחד בצבע עור בהיר יותר הםקודם כל יחשדו בזה עם הצבע עור הככה יותר

מקרה שבו ראיתי דעה קדומה הוא כשהיית בסופר אני ואבי ראינו אדם שהלך לאדם אתיופי ושאל אותו שאלות על הסופר ואיפה נמצא משהו בסופר למרות שהוא לא עבד שם, 

האדם הניח שהוא עובד בסופר.

הקושי שאני חוויתי היה הקורונה,כל המעבר הזה ללמידה בזום היה לי קשה מאוד וגם פחות נפגשתי עם חברים וכל המצב הזה היה מאוד קשה.

היה חניך בשם גל שראה את המצב שגיורא לא היה מוכן לקבל את דוד, וזה לא היה מוצא בעיניו…

גל החליט לעבור לקבוצה השנייה ששם נמצא דוד ובסופו של דבר הפך להיות חבר ממש טוב של דוד. (גל הביע סולידריות חברתית כלפי דוד)

דוגמא לסולידריות חברתית בחיינו: יש עמותה שנקראת ״כנפיים של קרמבו״ היא תנועת נוער, המשלבת ילדים ונוער מהחינוך הכללי ומהחינוך המיוחד שזה צרכים מיוחדים. זוהי עמותה שבה עוזרים לבני נוער עם מוגבלויות.

זהו מקרה חריג מאוד שהנהג שפט אותם על פי מוצאם ולכן הם לא עלו לאטובוס. מקרה מזעזע.
אחרי מקרה זה הנהג השיב 
"אתיופים אף פעם לא משלמים"
זה נורא ששופטים בן אדם לפי המוצא שלו .