סיפורו התנ״ך שלי אבא של נתן לי אותו בתחילת השנה וזה התנ״ך שאבא שלי היה בצבא.

מה ישראלי בו התנ״ך מספר על תחילת היהדות כדת והוא נחשב כספר הכי חשוב ליהודים כי זה נותן לאנשים תקווה ואמונה שלא לוותר בגלל שאלוקים לצידם.

הזה היה של סבא של סבא רבא שלי הוא הביאו אותו

מהעיר טריפולי בירת לוב.

את הסידור הזה סבא של

סבא רבא שלי החביא במעיל שלו כשעלה לארץ ישראל

באוניה בשנת 1948 והמשיכו להתפלל בו סבא רבא שלי

וגם סבא שלי כל ראש השנה מאז ועד היום.

מצוות חג החנוכה היא הדלקת נרות החנוכיה, כשבכל יום מוסיפים נר נוסף, במשך שמונה ימים.

מצוות החג בהדלקת נרות על שום נצחון המכבים ונס פך השמן. החנוכיה בנוייה כמנורה בעלת שמונה קנים, וקנה נוסף לצורך הנחת השמש, בדומה אך שונה למנורת בית המקדש בה היו שבעה קנים.

חג החנוכה נחגג מכ"ה ומסתיים לאחר שמונה ימים.

מה שמיוחד בחנוכיה שבחרתי זה שהחנוכיה הייתה של סבתא רבתא שלי שעלו לארץ ונתנה אותה לסבתא שלי אחרי פטירתה, ומאז אנחנו מקיימים את המסורת של עם ישראל בהדלקת נרות, אכילת סופגניות, לסובב סיבבונים וקבלת ונתינת דמי כיס מבני המשפחה.

כאשר סבא שלי עלה בגיל 3 ממצרים עם משפחתו הם הביאו איתם שני שופרות.

השופרות עוברים אצלנו מדור לדור וכיום הם בני כ-100 שנה.

סבא שלי תוקע בהם בראש השנה ולפעמים ביום כיפור.

הם הביאו איתם גם מגילת אסתר שכתובה על קלף שסבא רבא שלי שאול כתב כסופר סתם.

נרות שבת והכן הם האור של הבית היהודי מזה דורות רבים.

לנרות שבת ישנה עוצמה רוחנית להאיר את הנפש והבית בשבתות וחגים.

פמוטי שבת מכניסים אוויר של קדושה ומבדילים את השבת מיום חול.

זמן הדלקת נרות שבת הנו זמן קודשה וברגע אחד נפסקת המולית חיי היום יום ונכנסת קדושת שבת.

רוני

הוא נולד בברזיל, בן להורים שברחו מפולין ורומניה לדרום אמריקה לפני המלחמה ושם המשיכו את חייהם.

התעודה היא של סבא שלי מ1952 כשהוא היה בן 10 וסיים כיתה ד' בבית ספר "תלמוד תורה" בברזיל.

ניתן לראות שהתעודה כתובה בעברית מתוך בית ספר בקהילה היהודית מסן פאולו הכוללת ציונים וחתימות של סבא רבה שלי – אברהם שטיינהרט ז"ל.

התעודה מעניינת ומראה לנו איך יהודים שמרו על מסורת וחינוך יהודי במדינות שונות בעולם, ובעקבות החינוך והמסורת אמא שלי עלתה לארץ מברזיל והיום יש לנו משפחה ישראלית שאני מאוד אוהב.

סבא שמואל רקה בשנת 1935 מכסף כוס קידוש,

יצר עלים של גפן וחרט על הכוס ״ בורא פרי הגפן״

כשסבו, שמואל התחתן הוא נתן במתנה את הכוס

לסבתא שמחה,

הכוס התגלגלה במשך 35 שנה ממקום למקום, מבית לבית ולא ידענו איפה הכוס.

אל בערב החתונה של הבן הקטן ״ הרצל״

פתאום הגיע לחופה אדם מאיטליה ומבקש לקדש

בכוס הזאת את החתן והכלה.

השמחה היתה כל כך גדולה ומי שיכל לזהות

את הכוס הזאת זו היתה סבתא שמחה,

הבן הרצל הוא זה שזכה לקבל את הכוס והיא נמצאת אצלו עד היום.

מה ישראלי

כוס קידוש זה הכי ישראלי שיש, כולם מקדשים

בכוס קידוש בשבת.

מאת: הילה

משתמשים בכיסוי חלות כי זה מנהג הלכתי עתיק שחייב לכסות את החלות של סעודת השבת בשעת הקידוש, לשם כך נהוג להשתמש כיום במפית לחלות, שהיא יריעת בד או עור.

בחרתי דווקא בחפץ הזה, כי אימי קיבלה כיסוי חלות זה המופיע בתמונה כמתנה מהוריה לרגל היותה כלה וזאת על מנת שתקים בית נאמן בישראל, נכון וחזק שעומד לדורי דורות.

החליפה עברה מסבא רבא שלי, לסבא שלי ,לאבא שלי ואז אליי, כלומר היא עברה 4 דורות.

החליפה היא חפץ סמלי עבורי מכיון שאני לובש את מה שעבר במשפחה שלי, ואני גם מרגיש את רוח המשפחה שלי.וזה גם סמלי עבורי מכיון שסבא שלי לא בארץ אז אני רוצה לפגוש אותו וזה משהו שסבא שלי לבש.

מה ישראלי בחליפה?

הבגד עבר מדור לדור עד שהגיע לישראל וזה מזכיר את האנשים שעלו לארץ ישראל.

הספר נחשב קדוש ליהודים מפני שבתנ"ך כתוב את כל המסעות הארוכים שעם ישראל עשה וכל מה שבני ישראל חוו.

התפילות והספר נותנות תקווה לאנשים שאלוהים איתם ותמיד לצידם.

בשביל ההרגשה שאלוהים איתם בטקס השבועה של החיילים נותנים לחיילים ספר תנ"ך .

הספר נחשב לספר הכי חשוב בדת.

כיפה היא עשויה מבד או סריג דק ועגול .

את הכיפה חובשים גברים יהודיים דתיים מתי שנכנסים לבית כנסת או מתי שאומרים את שם השם.

חבישת הכיפה ביום יום הוא מנהג שאינו חייב.

בעבר לא היה חייב ללבוש כיפה בכלל.

יש הרבה סוגים של כיפות הם שונות אחת מהשנייה בסוג בחומר בגודל בצבע בעיצוב וברקמה.

דתיים נוהגים לחבוש כיפות בסגנונות מסוימים כך שהכיפה גם משמשת להזדהות של הזרם שאתה משתייך אליו .

גם חילונים לובשים כיפות מדי פעם בחגים בתפילות ועוד.

כיפה היא מנהג יהודי של עם ישראל

חבישת הכיפה היא מסמלת על החובש קבלת עול מלכות משמיים

את הכיפה הזאת אח שלי קיבל אותה מסבא שלנו

מה ישראלי בכיפה?

הכיפה היא המנהג של היהודיים כך שזה יהודי וישראלי גם הכיפה מסמלת את הדת שלנו

ומי שלובש כיפה מקבל עול מלכות משמיים

מאיה וליה

תפילין הם חפץ דתי המציין את המסורת היהודית ומשמשים בתפילה יומית. התפילין מורכבים משני קופסאות קטנות שמכוסות בעור, ובתוכן נכנסים פסוקים מסוימים מהתורה. התפילין מוחזק על ידי גברים מגיל 13, והם הם חלק בלתי נפרד מהתפילה היומית היהודית.

מהקורות המקוריים של התפילין ניתן לראות כי הם מקורם במצוות התפילין ומהמשמעות המיוחדת שבהם. במהלך השנים, התפילין עברו את הדורות וקיבלו משמעויות נוספות, גם בהקשר הישראלי.

לאור זאת, התפילין הם לא רק חפץ דתי, אלא גם סימן לזהות היהודית. הם מייצגים את המסורת הדתית המתמשכת של עם ישראל, והם חלק בלתי פריד מהחיים היומיומיים של יהודים בישראל וברחבי העולם. השימוש בתפילין גורם להם להיות חפץ משפחתי שעובר מדור לדור, כאשר הם מהווים גם חלק מהחינוך הדתי של הילדים והנוער.

בכל זאת, בהקשר הישראלי, ניתן גם לראות את התפילין כסימן לזהות לא דתית, אך עם קשר מיוחד לתרבות היהודית. הם מסמלים גם את ההתמסרות למסורת ולהיסטוריה היהודית, בגרסה שלהם, ומהווים סמל ייחודי ומזהה לעם יהודי בארץ ישראל ובקרב יהודים בעולם.

התפילין, כמו חפץ דתי וגם תרבותי, מספק קשר בין הדורות ומהווה גם את גשר המחבר בין ההיסטוריה העתיקה של עם ישראל לחיי היום-יום במהלך התפילה.

שעוברת מדור לדור במשפחה של אמא שלי .

סבתא רבא שלי נתנה לסבתא שלי וסבתא שלי

נתנה לאמא שלי .

שילי.

אבל לא סתם כפית כסף הכפית

אזות אברה לסבתא שלי מי סבתא רבתה

שלה. הכפית כבר יותר מי 100 שנה

ואפילו אספיקה ליות בשואה

כשה סבתא שלי אלת לה ארץ

היא לקחה איתה את הכפית