בתחילת הצסנה יש ראי קסם עם פנים שמסגרתו שחורה ומולו עומדת אישה לבושה שמלה מקושטת בצבעים אדום ושחור, על ראשה מונח כתר (היא מלכה), ושערה שחור. האישה שואלת את הראי: "מראה, מראה, שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?". האשה נמצאת בתוך חדר ריק בבית, כלומר התפאורה מאחור היא ניטרלית. התאורה מעומעמת וצבעיה הם בורדו, סגול ולבן. הבמה היא מלבנית ומולה הקהל. הראי משיב: "שלגיה היא הכי יפה שבעיר." (בתה של המלכה) והמלכה רותחת מזעם. 

לאורך הרחוב יהיו עוד קישוטים של ליל כל הקדושים.

תאורה מעורפלת מפחידה קצת .. פנסים קטנים בתוך הדלועים . 

התפאורה הבסיסית קבועה : 

במרכז הבמה יש  את כיסא המלך ולידו שני שולחנות מעוקלים, אחד מכול צד.

כשמשתנה המקום בו מתרחשת העלילה יש שינויים של אביזרים, תאורה וקצב המוסיקה.

לדוגמא :  כשהארמון הופך למרתף חדר הטוויה  - אז כיסא המלך עולה יחד עם הווילון ומתגלה מכשיר הטוויה, מתווספות מריצות עם קש והתאורה הופכת חשוכה יותר. 

כאשר עוברים לחדר הילדים על השולחנות מופיעות בובות גדולות.
וכאשר המשרת יוצא לחפש את שמו של האישון הוא מתרוצץ על קדמת הבמה  כלומר מחוץ לארמון. כאשר הוא חוזר ומספר לה סיפור מיתוך סיפורי המסע שלו, הכיסא שוב עולה אבל הפעם אין שם את מכשיר התוויה, אלה את המאורה של האישון.

הקונפליקט המרכזי הוא בין הסנדלר ובין המלך,
 הסנדלר רצה רק לחיות באושר, לעומת זאת המלך היה אכזרי, הוא רצה בהתחלה לבדוק איך חיים נתינו, אך לאחר שראה עד כמה הסנדלר היה שמח הוא החליט לבדוק אם הוא עדין ישמח גם אם הוא יציב לו אתגרים רבים.
 
 יוסף שילוח וניסים עזיקרי עיצבו את הדמויות שלהם
בכך שאת הסנדלר  הם עיצבו כדמות שמחה, צוהלת ומאוד אופטימית, לעומת זאת, את המלך עצבו בתור דמות נוקשה, ערמומית ומרושעת.
ביקורת 😉
-כל פעם שרואים את המלך יש מוטיב מוזיקלי מסוים
-השפה המדוברת בסרטון היא שפה גבוהה
-הקרינות מאוד עוזרת להבין את הסיפור

הסנדלר היתנהג בצורה שבה הוא היתנהג בגלל שהוא מסתכל על חצי הכוס המלאה ולא על מה שאין לא. 

המלך 

המלך היתנהג בצורה שבה היתנהג משום שהוא תמיד מחפש מה אין לו ולא מה יש לו. 

היום בבוקר קמתי וראיתי חייזר מחלוני הרגשתי מוזר כי בחיים לא ראיתי חייזר.

כשיצאתי ראיתי את החייזר והרגשתי כמו בן אדם זר.

היום הייתי ממש מפוזרת כי שחכתי את המחברת.

ובארוחת הערב אח שלי לא היה רעב. 

(שני חברים יצאו לטייל עם הכלבים שלהם)

טומי: היי מיכל, אני רואה שיש לנו כלבים ממש דומים.

מיכל: איזה קטע, אתה צודק.

טומי: את רוצה ללכת איתי לטיול עם הכלבים.

מיכל: בטח.

(מיכל וטומי טיילו בגינת כלבים)

טומי: אולי נשחרר את הכלבים, ניתן להם לשחק קצת.

מיכל: כן בטח למה לא שייהנו.

(אחרי חצי שעה טומי ומיכל רוצים לחזור)

טומי: יאללה נחזור.

מיכל: כן אני כבר עייפה.

טומי: רגע, מה הכלב שלי?

מיכל: הכלב שלי הוא זה עם הנקודת חן ליד הלחי.

טומי: לא שלי עם הנקודת חן ליד הלחי, שלך בלי.

(טומי ומיכל מתחילים לריב)

טומי: טוב אני אקח את זה בלי נקודת החן.

מיכל: או סוף כל סוף אתה מבין.

טומי: כן אני מצטער על הבלבול.

מיכל: טוב בי.

טומי: בי. 

הקונפליקט המרכזי- האמא של סינדרלה לא רוצה שיהיה לה כיף אבל סינדרלה מנסה כמה שהיא יכולה.