יאנוש קורצ'אק

בנם של וולף ורבקה אח בוגר לצבי. כשפרצה המלחמה אבא היה בן שמונה וצבי היה בן שש.

המשפחה עברה בתחילה לגטו באוטווצק, עם הזמן כשהחיים הפכו קשים מאוד אביהם, וולף השכיל לקרוא את העתיד העומד לבוא והכין לאשתו ולשני בניו מקומות מסתור אצל משפחות פולניות טובות שעימן היו לו קשרי מסחר.

האב, וולף נשלח לגטו וורשה. הבנים הוסתרו באסם בחצר משפחה באוטווצק והאם הוסתרה בתוך תנור קיר שנבנה עבורה בבית משפחה בעיירה קרצ'ב.

הבנים היו יוצאים בלילות, מלקטים אוכל והולכים לבקר את אימם כשהם מתחבאים בדרך בבית הקברות, משוטטים בשדות ונמלטים על נפשם מפני הנאצים.

לאחר תקופה במסתור, נסעו סבי ואימו לבקר את האב בגטו וורשה. הם הצליחו לעבור את הנסיעה ברכבת בשלום והצטרפו לקבוצת יהודים שחזרה מעבודות כפייה ונכנסה חזרה לגטו.

הם הגיעו לאב שכבר גסס מטיפוס והיה ברור שלא ישרוד.

לאחר כמה ימים נפטר וולף, וסבי נאלץ לסחוב את גופתו ולהשאיר אותה ברחוב בגטו, כדי שהנאצים יאספו אותה יחד עם גופות יהודים נוספים שלא שרדו.

סבי נשאר תקופה בגטו וורשה והתחבר עם דמויות מפתח בגטו. הוא נמנה על מוכרי הסיגריות בכיכר שלושת הצלבים בוורשה, והשתייך לחבורתו של מרדכי אנילביץ' מפקד מרד גטו וורשה. אנילביץ' הורה לסבי לברוח מהגטו כמה ימים לפני צאתו למרד על מנת שישאר בחיים. סבי עשה כמצוותו וברח דרך תעלות הביוב והתאחד עם אחיו שנותר במסתור.

כשהסתיימה המלחמה אספו את כל יתומי אוטווצק בבית היתומים המקומי. "השומר הצעיר" טיפלו בהם ושלחו אותם לארץ ישראל. אבי עלה ארצה בעליית הנוער יחד עם אחיו צבי ושלושת בני דודו יעקב, נורית ודוד, הם הגיעו לקיבוץ עמיר שבגליל המערבי הקימו את המדינה ונלחמו במלחמותיה.