בעונת הפריחה שלי, האביב, אני זו שמכניסה צבע אדום עז לנוף הישראלי, ובחורף, יש לי נשירה. אני עץ דו ביתי- עץ אחד נושא פרחים זכריים, ועץ שני – פרחים נקביים . בארץ ישראל קיימים ארבעה מינים שונים שלי ותוכלו למצוא אותי מהצפון ועד מדבר יהודה בדרום. אני נמצאת ברוב החורשות בארץ, הצורה שלי היא שיחיית, יש לי ריח מתקתק ומשתמשים בפירות שלי ברפואה עממית נגד כאבים שונים. על שמי קרויות לא מעט בנות ברחבי המדינה, כולל אחת שכיכבה בשיר "אלה, תגידו לי מה קורה לה". אז אני אגיד לכם מה קורה – אני פה כדי לזכות בתחרות העץ הלאומי.

ארץ ישראל מתברכת בי כבר אלפי שנים, אני חלק משבעת המינים והאמת היא שאי אפשר שלא לאהוב אותי. מספיק לפתוח ספר תורה ולהבין את מי בחרו להזכיר ראשון - עץ התאנה כמובן, בסיפור אדם וחווה. אני בעל ניחוח נעים, גדל ליד מעיינות ולאורך בקעת הירדן ובקעת ים המלח. לא חשוב אם אני טרי או מיובש - את הפרי שלי כולם אוהבים. אני עץ נוח במיוחד - לא דורש הרבה מים ואם יש לכם גינה סביר להניח ששתלתם אותי בתוכה. למה אני העץ הלאומי? כי בחפירות באתר גלגל מצאו שרידים שלי מלפני יותר מ-11,000 שנה. ועם היסטוריה לא מתווכחים.

אז נכון, אני לא עץ מקומי. הביאו אותי לישראל, אפשר להגיד אפילו ש"איזרחו" אותי, אך המטרה הייתה חשובה מאוד. כשהמלריה היכתה ביישוב היהודי בארץ ישראל, הבינו שרק אני יכול לפתור את הבעיה ולייבש את הביצות. מיד התייצבתי למשימה, ומאז אני כאן ואפילו זכיתי לכינוי "עץ היהודים". מאז ועד היום אני פה בשבילכם, יוצר יערות יפים, מעניק צל בערים, ובשעת מחסור אני משמש כחומר דלק לבישול והסקה. בנוסף, בזכות הגובה שלי, הסתרתי מוצבים צבאיים מהאויב, הגנתי בגופי על כלי רכב וחקלאים והענקתי ביטחון. תוך שנים אחדות אני עשוי לגדול משתיל קטן לעץ חסון בגובה של כ-30 מטרים, בנוסף אני מקור מרכזי לצוף ואבקה, כדי שהדבורים יוכלו לייצר דבש. כל זה מספיק בכדי להכתיר אותי כעץ הלאומי שלכם.

אם תיסעו עד לאילניה שבצפון תגלו את השרידים הקדומים שלי, אבל כשתמשיכו במסע לאורך המדינה תראו אותי כמעט בכל פינה. בני הדודים שלי גדלים בעיקר בצפון אמריקה, אפריקה, המזרח התיכון וסין. גדלים עליי אצטרובלים, אני חסין לאש, יכול לחיות שנים רבות ובמקרא אף מספרים ששימשתי לבניית מקדש שלמה. אפילו הרצל, חוזה המדינה, בחר בי כעץ המדינה, ונטע אותי בהרי ירושלים. ואיך אפשר לשכוח את השיר היפהפה שאהוד מנור כתב לכבודי, מחוויות הילדות שלו בבנימינה: "ואני ראיתי ברוש שניצב בתוך שדה מול פני השמש...". אם אני חלק גם מזיכרונות הילדות שלכם, הצביעו לי לעץ הלאומי.

בימי הטורקים כרתו אלפי דונמים ממני כדי לתת אספקה לרכבות ולתעשייה המקומית, אבל הצלחתי לשרוד ולהעמיק את שורשי בארץ ישראל. אני עמיד מאוד בפני חום ויובש ונותן שפע של צל, שיהיה לכם נעים לשבת תחתיי. בנוסף, אני גם מתנשא לגובה רם – לפעמים אפילו מעבר ל-15 מטרים. הקליפה שלי עבה במיוחד, ובזכותה אני עמיד לשריפות. אני גדל בעיקר באזור רמת הגולן, בחורשות ובאזור הגליל התחתון. תשאלו את האדם הקדמון, שנהנה ממני לפני שנים רבות - והוא יגיד לכם שאני העץ הלאומי של ישראל.

באמת צריך להסביר למה אני צריך להיבחר כעץ הלאומי?! מספיק להסתכל על סמל המדינה ולראות אותי שם, או להיזכר ביונה מסיפור נוח שבישרה על סוף המבול כשהיא מחזיקה בענף שלי. אני גדל במזרח התיכון, ובארץ, וכיום אני נפוץ בעיקר ביוון, איטליה וספרד. כשקוטפים אותי במסיק אני די מר, לכן מעבירים אותי לבית הבד, להפיק את תהליך עצירת השמן, כדי שיהיה לכם טעים. את הפירות שלי אתם אוכלים, מכינים מהם שמן ויש בהם סגולות רפואיות מוכחות. ואם כל זה לא מספיק, אני גם אחד משבעת המינים. רוצים גם קצת היסטוריה? תבדקו בספרים ותגלו שאני כאן כבר אלפי שנים, חלק בלתי נפרד מהאדמה הזאת.

אני עץ מקומי עתיק יומין, שנמצא בארץ ישראל עוד מלפני תקופת בית ראשון. אני אוהב לגדול באזורים חמימים למדיי, לדוגמא באזור הערבה ובבקעת הירדן. אני מיוחד ושימושי להפליא: בעלים שלי תוכלו להשתמש כגג לסוכה, את הפירות שלי אתם אוכלים להנאתכם או מכינים מהם דבש ויין והגזע שלי אף שימש לבניין וקירוי בעת העתיקה. כולם מכירים אותי כאחד משבעת המינים. את המטעים שלי תמצאו מבקעת כנרות שבצפון ועד לדרום הערבה, ובלא מעט ערים בישראל. אני מוזכר בתנ"ך, ובעקבות כך המון בנים ובנות בישראל נקראים על שמי. בזכות כל הנתונים האלו ובזכות הצל הנדיב שאני נותן לכם ,שווה להצביע ולהפוך אותי לעץ הלאומי.