מנגד, ישנה חובה מוסרית ומשפטית להגן את הפרטיות של המשפחות ורגשותיהן בזמן הכאב. חיילים שנהרגו הם קודם כל בני אדם, והמשפחה אינה בוחרת בדרך שבה המידע על מותם נחשף. פרסום מוקדם ברשתות עלול לגרום לכאב עצום, זעזוע והלם, ולפגוע בזכותם של המשפחות לעבד את האובדן בתהליך אישי ומוגן.

בחרנו ליצור תמונה שתביע את כאב המשפחות והפגיעה בהן משום שרצינו להעביר את החיבור הרגשי בין המשפחה לפרסום המידע. האמא יושבת בסלון בית רגיל, מול מסך הטלוויזיה שבו מופיעה הכותרת "חייל נהרג" ועל מסך הטלוויזיה מוצגת תמונתו של בנה, יד על הלב ופרצוף מבועט,

סצנה שממחישה את תחושת ההלם, הכאב והפגיעות שמגיעות עם פרסום מוקדם של מידע רגיש. התמונה נועדה לעורר מחשבה על האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לפרטיות, ולהזכיר שהאובדן אישי גם כשהחייל יקר לכולנו.