סיפורי סבתai by

svromema — 2024-07-14 06:20:29 UTC

svromema — 2024-07-14 07:07:19 UTC

svromema — 2024-07-14 07:07:22 UTC

svromema — 2024-07-14 07:07:29 UTC

svromema — 2024-07-14 07:07:34 UTC

svromema — 2024-07-14 07:07:59 UTC

svromema — 2024-07-14 07:08:08 UTC

שיר שמחשב נותן;

2024-07-14 08:05:58 UTC

בין בתי העץ בשכונת שפירא, יוחניקו רץ, עם מלקחי הקרח בידו. בית החרושת לקרח, מול חנות הגזוז, רסיסי הקרח, כמו ארטיק מתוק.

יום אחד הגיע המקרר החדש, הפלא הגדול, האור שבפנים. השכנות באו, לראות את הפלא, והשמחה בשכונה, הייתה גדולה.

החיים השתנו, הקרח נעלם, המקרר החדש, שמר על הכל קר. יוחניקו זוכר, את הרגעים ההם, את השינוי הגדול, את האור שבפנים

מלחינים; מחשב, אופיר ואביעד

יומן של יוחנן

תאריך: 14 ביולי 2024

היום היה יום מיוחד מאוד. אמא קראה לי מהחלון, “יוחניקו, לך לבית החרושת לקרח!” לקחתי את מלקחי הקרח ויצאתי לדרך. כשהגעתי לבית החרושת, איש הקרח חתך את הקרח לחתיכות, ורסיסים עפו לכל עבר. אני וחבריי ליקקנו את הרסיסים כמו ארטיקים טעימים.

אבל היום הזה היה שונה. כשחזרתי הביתה עם הקרח, אבא סיפר לנו שהוא דיבר עם חבר שלו מחברת אמקור, והחבר הזה יסדר לנו מקרר חדש שלא צריך קרח. לא ידענו למה לצפות, אבל כשהמקרר הגיע, כל השכונה הייתה בהתרגשות. אבא ניסר חלק מהקיר כדי שהמקרר ייכנס, והשכנות הגיעו לראות את הפלא החדש. המקרר הפך לסמל של קדמה ושינוי בשכונה שלנו.

החיים השתנו, והאור במקרר היה כמו קסם בכל פעם שפתחנו את הדלת. זה היה רגע בלתי נשכח עבורי ועבור כל השכונה.

כותבים; מחשב, אופיר ואביעד

שלום, אני יוחנן, ואני רוצה לספר לכם על יום מיוחד מאוד בחיי. זה היה יום קיץ חם, והרוח החמימה נשבה בין בתי העץ בשכונת שפירא שלנו. אמא קראה לי מהחלון, “יוחניקו, לך לבית החרושת לקרח!” לקחתי את מלקחי הקרח ויצאתי לדרך.

בית החרושת לקרח היה ברחוב סלמה, מול חנות הגזוז והעוגות של איזקינו. כשהגעתי, איש הקרח חתך את הקרח לחתיכות, ורסיסים עפו לכל עבר. אני וחבריי היינו מלקקים את הרסיסים כמו ארטיקים טעימים. הקרח היה נכנס לארגז ושומר על המזון קר עד למחרת.

החיים השתנו, והאור במקרר היה כמו קסם בכל פעם שפתחנו את הדלת. זה היה רגע בלתי נשכח עבורי ועבור כל השכונה.

כותבים; מחשב, אופיר ואביעד

2024-07-14 08:10:10 UTC

כמובן! הנה שיר קצר על אוטובוס שבו כל הנוסעים הם תינוקות:

בבוקר בהיר, בא אוטובוס קטן,
כל הנוסעים בו, תינוקות בגן.
עם חיתולים ומוצצים, כולם מחייכים,
גם הסבתא עם העגלה.

הנהג צוחק, הנסיעה מתוקה,
תינוקות שרים, שיר של שמחה.
הגלגלים מסתובבים, הדרך ארוכה,
אבל עם תינוקות, כל רגע חגיגה.

מה דעתכם? 😊

אין לך משכנתא על הראש

2024-07-14 08:14:15 UTC

🎵 “אין לך משכנתא על הראש” 🎵

בתחנת האוטובוס, עמדנו צמוד אחד לצד השני. כולנו פעוטות, רכים, חלומות עוד לפנינו. 🚌🌟

זקנה יושבת, מקל הליכה ביד, שפתון ורוד כמו עולם רחוק ופרחים פרחו. 🌸

“הם מקנאים בו, חופשי ופראי,” אומרת הזקנה. כל הדאגות קדמו לנו, עוד לפני שנפרדנו. 💫

אין לך דאגות, אין לך צרות, לבבות קטנים פועטים, חלומות עוד לפנינו. 🌟🎶

שיר זיכרונות של עצמאות

2024-07-14 08:14:29 UTC

הנה השיר ללא הבית השלישי:

בערב יום העצמאות, שישים ושלוש,
אבא הפתיע, לקח אותנו למסעדה,
אחי ואני בסירת האופנוע,
אמא מאחור, תמונה של פעם.

סלטים, קבב רומני, תסס וטמפו,
חוויה מיוחדת שנחרתה בזיכרון.
היום, מסעדות בשגרה,
אך הזיכרונות נשארים בלב.

בשנה הבאה, בעזרת השם,
נחגוג שוב, כמו פעם,
עם כל המשפחה,
חגיגה כפולה ומכופלת, מלאה באהבה.

הזמן חולף, אך הרגעים נשארים,
החוויות מתחדשות, הלב מתמלא,
נמשיך ליצור זיכרונות, יחד נצעד,
כי האהבה והמשפחה, הן כל מה שנשאר.

מה דעתך על הגר

2024-07-14 08:17:50 UTC

סיפור מנקודת המבט של האופנוע:

בערב יום העצמאות של שנת 1963, הרגשתי שמשהו מיוחד עומד לקרות. אבי המשפחה, האיש שתמיד דואג לי ומטפל בי, הגיע אלי עם חיוך רחב על פניו. הוא התחיל לנקות אותי ולהכין אותי לנסיעה. ידעתי שזה לא יהיה סתם עוד יום רגיל.

כשהמשפחה התקרבה, ראיתי את הילדים מתרגשים. האח הצעיר והאח הגדול התיישבו בסירה שלי, ואמא התיישבה מאחור. יצאנו לדרך, ואני הרגשתי את הרוח נושבת על פניי ואת הכביש מתחת לגלגליי. הרחובות היו שקטים, והמכוניות היו מעטות, כך שהנסיעה הייתה חלקה ונעימה.

הגענו למסעדה רומנית מזרחית, שנפתחה על ידי חבר של אבי. החנינו אותי בצד, והמשפחה נכנסה פנימה. אני נשארתי בחוץ, אבל יכולתי לשמוע את הצחוק והשמחה שבפנים. הריחות של הסלטים, הקבב הרומני והמשקאות המוגזים הגיעו עד אלי, וידעתי שהם נהנים.

המשפחה ישבה שם לפחות כשעתיים, ואני חיכיתי בסבלנות. כשיצאו, ראיתי את החיוכים על פניהם וידעתי שהערב הזה היה מיוחד עבורם. הם חזרו אלי, ואני הסעתי אותם הביתה, מרגיש גאה שהייתי חלק מהחוויה הזו.

שיר יום המקרר

leviyossi — 2024-07-14 08:18:36 UTC

בימי הקיץ החמים בשכונת שפירא, קול אמא מזמין אותי לבית החרושת לקרח. אני לוקח את מלקחי הקרח ומלקק אותו כמו ארטיק מיוחד. המקרר החדש מגיע, והבית מואר באור כל פעם שנפתחת דלת המקרר. חגיגה גדולה בשכונה! 🍦🎉

תומר ואמיר

יום המקרר מנקודת מבט של איש הקרח

leviyossi — 2024-07-14 08:36:36 UTC

איש הקרח עמד בפינת הרחוב, כף היד שלו מחזיקה בסכין קטנה. השמש זרחה מאחוריו, מציצה מבין ענפי העץ. הקרח הקר שלו מתגלגל על הקרקע, חתיכות קטנות של קרח כמו יהלומים קטנים. הוא חותך את הקרח לפרוסות קטנות, כמו פסי זמן שנפלטים מבין ידיו. הרסיסים מתפזרים כמו פילים קטנים, רסיסים של קרח טהור. הוא מחייך, חיוך קטן שמתפשט על פניו. זהו הרגע האהוב עליו, הרגע שבו הוא מרגיש חי, חלק מהעולם. הקרח הוא חלק ממנו, כמו קטע קטן של זמן שנשמר בקפידה. הוא מסתכל סביב, רואה את הילדים שמתקרבים אליו. הם מחייכים, עיניהם מתגלגלות על הקרח הקר. הוא מניח את הסכין בצד, מושך מטלית קטנה מתוך תיקו, ומנגב את פניו. הילדים נושאים את הקרח לפניהם, כמו תכשיטים קטנים. הם מלקקים אותו בשמחה, כמו ילדים שמצאו אוצר. איש הקרח מחייך שוב, והוא יודע שהם יזכרו את הרגע הזה כל חייהם. כי הקרח הוא יותר מפשוט קרח. הוא סיפור.

תומר ואמיר

liliperes — 2024-07-14 09:01:51 UTC

2024-07-14 09:06:36 UTC

2024-07-14 09:10:35 UTC

2024-07-14 09:10:45 UTC

2024-07-14 09:11:05 UTC

2024-07-14 09:11:22 UTC

2024-07-14 09:12:55 UTC

2024-07-14 09:13:07 UTC

2024-07-14 09:13:13 UTC

2024-07-14 09:13:15 UTC

2024-07-14 09:13:39 UTC