1858–1874

(תרי"ח–תרל"ד): השנים הראשונות

אליעזר יצחק פרלמן נולד בכ"א בטבת תרי"ח (1858) בעיר לוז'קי Luzhki (אז בפלך וילנה של החבל הצפון מערבי של הקיסרות הרוסית, היום בצפון בלרוס), והיה בן הזקונים של יהודה לייב פרלמן וציפורה (פייגה). את השכלתו הראשונית רכש ב"חדר". אליעזר התייתם מאביו בילדותו, ובהגיעו למצוות (בשנת 1871) נשלח אל דודו בעיר פולוצק ללמוד בישיבה. ראש הישיבה ר' יוסי בלויקר, שהיה משכיל נסתר, הפגיש את הנער עם ספרות ההשכלה ועם הדקדוק העברי, שהיה אסור אז ללימוד. משגילה זאת הדוד, העביר את אליעזר לעיירה גלובוקויה, ובה התוודע הנער לשלמה נפתלי הרץ יונאס, חסיד חב"ד לשעבר שהפך למשכיל, ולבנותיו דבורה (לימים אשתו הראשונה) ולביילה (פולה, לימים אשתו השנייה). אליעזר נחשף לספרייתו העשירה של יונאס, שהכילה לא רק ספרי קודש אלא גם ספרות יפה מקורית ומתורגמת, ומאז נמשך אל לימוד הדקדוק העברי והזניח את לימודי הקודש לטובת ספרות ההשכלה. בהשפעת יונאס החל בן־יהודה ללמוד רוסית.

"נדלקה בנפשי אש האהבה ללשון העברית, אשר מים רבים של שטף החיים אחרי כן לא יכלו לכבותה".

(מצוטט במבוא ל"החלום ושברו: מבחר כתבים בענייני לשון" מאת ראובן סיוון)

1874–1877

(תרל"ד–תרל"ז): בבית הספר

סוגת הסיפור הקצר התחילה בימי הביניים, אולם רוב הסיפורים היו אנונימיים. הם גם נחשבו לחסרי חן אלא אם כן רבים מהם אוגדו בספר אחד בעל סיפור מסגרת (כגון סיפורי אלף לילה ולילה). רק במאה ה-14 באיטליה, ניתן למצוא סיפורים קצרים עם שם היוצר. ג'ובאני בוקאצ'ו, מחברו של "דקאמרון", קובץ המכיל 100 סיפורים קצרים, נחשב בעיני רבים לאבי הסיפור הקצר. סיפורו "הבז", מתוך דקאמרון, הוא סיפור קצר קלאסי המשלב את המאפיינים של הז'אנר בתמציתיות ובענייניות רבה. כמו הסיפור העיוורת.