מראיין: שלום וולטר, תודה שהצטרפת אלינו. לפני שנתחיל, תוכל לספר קצת על עצמך?

וולטר: בשמחה. נולדתי בפריז בשנת 1694, והשם המקורי שלי הוא פרנסואה-מארי ארואה. מאז שהייתי ילד, אהבתי לכתוב ולחשוב על העולם. הפכתי לסופר ופילוסוף בתקופת הנאורות, ואני מתמקד בעיקר בנושאים כמו חופש הביטוי, זכויות האדם וסובלנות. אחד הספרים הכי מפורסמים שלי הוא "קנדיד," שבו ניסיתי להסתכל על העולם בצורה הומוריסטית אבל ביקורתית.

מראיין: עכשיו לשאלות:

שאלה 1: מה גרם לך לכתוב את "קנדיד"?

וולטר: תראה, בתקופה ההיא אנשים דיברו הרבה על זה שהעולם הוא "הכי טוב שיכול להיות," וזה פשוט לא התאים למה שראיתי. היו מלחמות, אסונות, סבל – פשוט אי אפשר היה להתעלם מזה. אחד האירועים שהכי השפיעו עליי היה רעידת האדמה בליסבון ב-1755. רציתי לכתוב משהו שיראה כמה המחשבה הזאת מנותקת מהמציאות.

שאלה 2: הדמות של קנדיד עוברת המון דברים קשים. יש משהו בו שמזכיר אותך?

וולטר: בהחלט. אני רואה בקנדיד גרסה מסוימת של עצמי – גם הוא עובר הרבה אכזבות ומתפכח מהאשליות. אבל הוא גם מייצג כל אדם רגיל, שמנסה למצוא את הדרך שלו בעולם מסובך.

שאלה 3: הספר שלך מבקר הרבה את הדת ואת החברה. לא פחדת מתגובות?

וולטר: ברור שפחדתי. זה לא קל לכתוב דברים כאלה, במיוחד כשמוסדות הדת והמדינה היו כל כך חזקים. אבל תמיד האמנתי שצריך להגיד את האמת, גם אם זה מסוכן. היו לזה מחירים – הברחות, צנזורה, לפעמים גם לברוח – אבל זה היה שווה את זה.

שאלה 4: יש כאלה שאומרים שהמסר שלך בספר הוא די פסימי. מה אתה חושב?

וולטר: אני לא חושב שאני פסימי, אבל אני גם לא אופטימי בצורה עיוורת. אני מאמין שהעולם יכול להשתפר, אבל בשביל זה צריך לעבוד קשה ולעשות שינויים בפועל. המשפט המפורסם שלי, "עלינו לעבד את גננו," אומר בדיוק את זה – במקום לדבר על רעיונות מופשטים, פשוט צריך להתמקד במה שאנחנו יכולים לשנות כאן ועכשיו.

שאלה 5: איזה עוד רעיונות היית רוצה לקדם בתקופת הנאורות?

וולטר: היו הרבה רעיונות שקרובים לליבי. מעבר לחופש הביטוי וסובלנות דתית, הייתי רוצה לראות שוויון גדול יותר בין אנשים, בלי קשר למעמד, דת או מוצא. בנוסף, האמנתי שהחינוך הוא מפתח לשיפור החברה – אם אנשים יקבלו גישה לידע ויוכלו לחשוב בעצמם, העולם יהפוך למקום טוב יותר. גם המאבק בצנזורה היה נושא חשוב בעיניי – רציתי עולם שבו אנשים יכולים לדבר, לכתוב ולחלוק רעיונות בלי לחשוש.

מראיין: תודה רבה, וולטר, על הזמן ועל התשובות המעניינות.

וולטר: תודה לך. תמיד שמח לשתף.

המקור שהתסמכנו עליו הוא :

מהפכה של הרוח : נאורות והמהפכה של צרפת במאה ה-18.

חיבור זה מוכר גם בשם מכתבים אנגלים - Lettres anglaises כמו מכתבים פרסיים

מאת מונטסקייה, ספרו של וולטר ערוך בצורה של מכתבים - דרך התקשורת הנפוצה בין אנשי הרוח באותה תקופה .מהפכה של הרוח

שלום, אני תלמיד כיתה ח’, והיום יש לי הזדמנות מיוחדת לראיין את אחד ההוגים הכי משפיעים של עידן הנאורות – וולטר! הוא היה פילוסוף, סופר ואדם שדגל בחופש מחשבה ובסובלנות. אני מתרגש לשאול אותו כמה שאלות על החיים שלו, על הרעיונות שלו ועל מה שהוא חושב שחשוב לדור שלנו. בואו נתחיל!

שאלה 1: למה החלטת לקרוא לעצמך “וולטר” ולא להשתמש בשם האמיתי שלך?

וולטר: זו הייתה החלטה פשוטה. רציתי לשמור על הפרדה בין החיים הפרטיים שלי לבין הכתיבה שלי, במיוחד כשהיא הייתה ביקורתית ונוקבת. גם “וולטר” נשמע לי קליט ונוח יותר לפרסום.

שאלה 2: למה בעצם בחרת לבקר את הכנסייה והדת?

וולטר: לא ביקרתי את הדת עצמה, אלא את הקנאות והשחיתות שהיו בכנסייה. אני מאמין באלוהים, אבל לא מקבל את הדרך שבה השתמשו בדת כדי לשלוט באנשים ולמנוע מהם לחשוב בחופשיות.

שאלה 3: מה הכי אהבת ללמוד כשהיית ילד?

וולטר: תמיד נמשכתי להיסטוריה, פילוסופיה ושירה. הייתי ילד סקרן ושאלתי הרבה שאלות על העולם. לפעמים זה היה מעצבן את המורים שלי, אבל זה רק גרם לי ללמוד עוד יותר.

שאלה 4: מה לדעתך הדבר הכי חשוב שאנשים צריכים ללמוד?

וולטר: לחשוב בעצמם. אנשים צריכים לדעת להשתמש בהיגיון ובשכל הישר ולא פשוט לקבל כל דבר שאומרים להם. ידע הוא הדרך להשתחרר מבורות.

שאלה 5: איזה מסר היית רוצה להעביר לדור הצעיר?

וולטר: תמיד תהיו סובלניים ותלמדו לכבד דעות שונות. תיאבקו בקנאות ובבורות, כי רק ככה העולם יכול להשתפר.

תודה רבה לך, וולטר! למדתי ממך המון, ואני בטוח שגם אחרים יכולים ללמוד מהתשובות שלך.

^{ישבנו עם וולטר בבית קפה בפריז, בעיר שבה הוא מצא מקום לביטוי חופשי אחרי שנים של עימותים עם שלטון האבסולוטי. הפילוסוף המבריק, שזכה לתהילה בזכות ביקורתו החריפה כלפי הדת והשלטונות, לא היסס לחשוף את דעותיו על עקרונות הנאורות, החופש והסובלנות. בראיון זה, הוא חולק את השקפת עולמו על החברה, הדת ומאבקיו האישיים}

שאלה 1:

וולטר, היית מהוגי הדעות המרכזיים של עידן הנאורות. איך היית מגדיר את עקרונות הנאורות, ומה היה תפקידם במעבר לעידן המודרני?

"הנאורות היא העידן שבו האנושות התחילה להטיל ספק במוסדות המסורתיים, ולפני הכל, דת הכנסייה והמלוכה האבסולוטית. היא מאמינה בשימוש בתבונה אנושית כדי לשפר את מצבנו, לחשוב באופן עצמאי ולהתמקד בהשגת ידע דרך חקירה וחשיבה חופשית. אנשים כמו דקרט וניוטון פתחו את הדרך, ואני הצטרפתי אליהם במטרה להדגיש את החשיבות של חופש הביטוי ושל סובלנות דתית. המטרה היא לבנות חברה שבה כל פרט יכול להתפתח ולהגשים את פוטנציאליו בלי עיכובים מהכנסייה או ממדינה רודנית."

שאלה 2:

במה היה שונה יחסך לדת ולקונפליקטים הדתיים בהשוואה לחשיבה הדתית של תקופתך? האם היה לך עימות ישיר עם דמויות דתיות?

"אני לא שונא את הדת באופן כללי, אלא את הדת כמו שהיא נתפסת ומנוהלת על ידי הממסד הדתי. הדת יכולה להיות מקור לנחמה רוחנית, אך כשהיא מנוצלת כדי לשלוט ולדכא את חופש המחשבה והמעשה, זו בעיה. אני התנגדתי לאינקוויזיציה ולרודנות הדתית, וכתבתי רבות על הצורך בחופש דת ושוויון בין דתות. אחד מעימותי הגדולים היה עם הכנסייה הקתולית, שסיכנה את חופש המחשבה והביטוי. אם זה נוגע לדת, תמיד טענתי שהיא לא צריכה להיכנס לעניין של מדינה, ושהיא לא צריכה להפעיל כוח על האזרחים."

שאלה 3:

וולטר, שירתת בחצרו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, אך בסופו של דבר עזבת בשל עימותים עם המלך. מה היו הגורמים לעימותים אלו, ולמה החלטת להפסיק את שירותך בחצרו?

"במהלך שהותי בחצרו של פרידריך השני, מצאתי את עצמי במתח עם המלך בשל גישתי הביקורתית כלפי אופן השלטון שלו. למרות שהוא העריך את רעיונות הנאורות והיו בינינו שיחות אינטליגנטיות, לא יכולתי להסתגל לתנאים הפוליטיים. פרידריך ניהל מדינה בצורה אוטוריטרית, ולא היה מוכן לקבל ביקורת כלפי פעולתו. אחרי עימותים עם חצרו, החלטתי לעזוב את פרוסיה ולחזור לפריז, שם יכולתי להמשיך לנהל את מאבקי החופש והסובלנות."

שאלה 4:

בהתאם להשפעתך, איך אתה רואה את הרעיון של זכויות האדם? מה לדעתך על התפיסה של זכויות אזרח במהלך המהפכה הצרפתית?

"אני תמיד טענתי שכל בני האדם צריכים להיות בעלי זכויות טבעיות – כלומר, הזכות לחיים, לחירות ולרכוש. אני גם לא שייך לתפיסות של פטרנליזם או של עבדות, ואני בעד חירות המחשבה והדיבור. לגבי המהפכה הצרפתית, אני תומך בעקרון זכויות האדם, אך אני סבור שיש לעשות זאת בזהירות. אין זה נכון להשיג חופש על ידי אלימות שמובילה למעשי טבח. אני מאמין שמהפכות צריכות להיות משולבות בהבנה הגיונית, ולא מתוך להט של אכזריות, כפי שראיתי במהומות שאירעו לאחר המהפכה." 

שאלה 5:

בהתבסס על המאבקים הפוליטיים והחברתיים של זמנך, כיצד היית ממליץ למנהיגים של היום לנהוג כדי להבטיח חברה צודקת ומתקדמת?

"הייתי ממליץ למנהיגים היום להתמקד קודם כל בחופש הביטוי וההבנה ההדדית. המדינה צריכה לאפשר לכל פרט בחברה לממש את זכויותיו האישיות מבלי להתערב, פרט כשיש פגיעה בזכויות אחרים. המנהיגים צריכים לשמור על דמוקרטיה פתוחה שבה כל אדם יכול להשתתף ולקחת חלק בקביעת גורלו, והם חייבים להימנע משלטון אבסולוטי שמבוסס על פחד ואי-סובלנות. כל המערכת צריכה להיות בנויה על עקרונות של צדק, סובלנות וכבוד הדדי. לאנשים יש תבונה, וחשוב שהם יזכו להנחות את גורלם באופן חופשי."

ז'אן ז'ק רוסו

מציגים: דניאל קרוי , אוראל שטרית

ז'אן-ז'אק רוסו (1712–1778) היה הוגה דעות חשוב בתקופת הנאורות, אשר השפיע על התפתחות הדמוקרטיה והחינוך. בספרו "האמנה החברתית" טען כי החברה צריכה להתבסס על "הרצון הכללי" ולא על שלטון יחיד. כמו כן, בספרו "אמיל, או על החינוך" הציג רעיונות חדשניים בתחום זה.

רוסו האמין כי האדם נולד טוב מטבעו, אך החברה משחיתה אותו. רעיונותיו השפיעו על המהפכה הצרפתית ועל מחשבה פוליטית מודרנית. בעבודה זו נבחן את רעיונותיו המרכזיים ואת השפעתם לאורך השנים.

כעת נערון ראיון דמיוני עם דמותו של רוסו, לפי רעיונותיו ודעותיו.

המראיין: היי רוסו, מה נשמע? האם אתה מוכן להתחיל את הריאיון?.

רוסו: שלום לכם! אני מוכן להתחיל, אין דבר שאני יותר אוהב מלדבר על רעיונותיי. מה שלומכם? אני שמח על ההזדמנות לחלוק את מחשבותיי. תנו לי את השאלה הראשונה!

המראיין:האם אתה חושב שרעיונותיך ודעותיך תקפים גם בזמן המודרני שבו העולם פועל בצורה שונה מבעבר?

רוסו: זו שאלה מרתקת! אמנם העולם כיום שונה מאוד ממה שהיה בזמני, אך אני סבור כי רעיונותיי עדיין רלוונטיים. במיוחד כשאני חושב על הטבע האנושי ועל המאבק בין חופש לאי-שוויון. בימיי, החברה הייתה מנותקת הרבה יותר מהטבע, והייתה מלאת עוולות ושעבודים. היום, אני רואה את אותם הדפוסים – חוסר שוויון, פערים כלכליים, השפעתם של המוסדות על האדם הפרטי.

האמונה שלי בחוזה החברתי – שכולנו צריכים להסכים על חוקים שמשרתים את טובת הכלל ולא רק את טובת הפרטים – יכולה להיות פתרון חשוב גם בעידן המודרני. והרעיון שהחינוך צריך לשחרר את האדם, ולא להכניס אותו לתוך מסגרת כובלת, הוא רלוונטי בכל תקופה.

לכן, למרות שהקונטקסט השתנה, אני מאמין שהרעיונות שלי עדיין יכולים להאיר את הדרך, במיוחד כשמסתכלים על עיוותים של כוח ושל צדק היום.

המראיין: כיצד אתה מציע ליישם את רעיון ה'' אמנה החברתית בעולם שלנו כיום''?

רוסו: האמנה החברתית שלי מבוססת על הרעיון שכולם מסכימים על חוקים שמשרתים את טובת הכלל, לא את טובת הפרט. בעולם המודרני, אני מציע ליצור חברה שבה כל אדם יש לו קול שווה בהחלטות המשותפות, ושבה הדמוקרטיה לא נשלטת על ידי מעטים בעלי כוח. כל פרט בחברה צריך להיות מחויב לרווחת הכלל, ולא רק לטובתו האישית.

כדי ליישם זאת, אנחנו צריכים לוודא שהחוק לא משרת את האינטרסים של אליטות כלכליות או פוליטיות, אלא את טובת כל האזרחים. חשוב לפתח מערכת פוליטית שבה יש איזון בין חופש אישי לבין אחריות כלפי החברה כולה. בעיניי, זה אומר תהליך מתמשך של דיאלוג ציבורי, קביעת חוקים שמבוססים על עקרונות שוויון, וצמצום פערים חברתיים.

המראיין: האם אתה חושב שאדם שחי בחברה המודרנית יכול באמת להיות חופשי, או שתמיד נהיה כבולים לציפיות חברתיות?

רוסו: זו שאלה עמוקה ומאתגרת. אני מאמין שבחברה המודרנית, כמו גם בזמני, החופש האמיתי הוא נושא מורכב. האדם המודרני, כמו האדם בכל תקופה, נמצא תחת לחצים חברתיים וצביעות של כללים ומוסדות שמגבילים את חופשיו. לעיתים, החופש של אדם מתנגש עם הציפיות החברתיות, המוסדות הפוליטיים, והמבנים הכלכליים שמכתיבים את דרכו.

אבל החופש האמיתי, בעיניי, הוא לא סתם חופש לעשות כל דבר כרצון, אלא חופש פנימי, חופש שמושג דרך התבוננות פנימית ויכולת להימנע מהתלות בעגלות של החברה. אני טוען שבחברה חופשית באמת, האדם לא יהיה כפוף לציפיות שקריות או לחוקים שמשרתים רק את השליטים או את בעלי ההון.

המשטר צריך לאפשר לאדם לממש את חירותו האמיתית – חירות שתהיה בשירות טובת הכלל. אבל כמובן, רוב חברות העולם היום אינן מקיימות את המצב האידיאלי הזה. כך שבסופו של דבר, גם היום, האדם יתקשה למצוא חופש אמיתי, כל עוד ישנן צורות של דיכוי ורדיפה אחר אינטרסים צרים.

החופש דורש עבודה רבה, ובימינו זה דורש מאבק מתמשך לשחרור מהכבלים החברתיים והפוליטיים.

המראיין: כיצד אתה מגדיר את מושג "הרצון הכללי", ומהו תפקידו בשלטון צודק?

רוסו: "הרצון הכללי" הוא הרצון המשותף של כלל האזרחים, המייצג את טובת הכלל ולא את אינטרס של פרטים או קבוצות. בשלטון צודק, הרצון הכללי קובע את החוקים והמוסדות שמתאימים לכלל, ומעניק לשלטון את הלגיטימיות שלו. השלטון חייב לפעול לטובת הכלל, לא אינטרס אישי, כדי להבטיח חברה צודקת ושוויונית.

מראיין: רוסו, תודה רבה שהתארחת אצלנו נהנינו ממש להכיר אותך ולדבר איתך.

רוסו: תודה רבה לכם על ההזדמנות לשוחח ולהביע את רעיונותיי. היה לי תענוג להיות כאן ולהתארח אצלכם. אני מקווה שדבריי ימשיכו להנחות אתכם בדרככם! אם תצטרכו עוד משהו, אני תמיד כאן. כל טוב!

"שלום רוסו, תודה רבה שהגעת לראיון זה. מה שלומך היום?"

-"שלום רב, תודה על ההזמנה לראיון. אני מרגיש טוב ואשמח לשוחח על רעיונותיי הפילוסופיים ועל התובנות שלי לגבי הנאורות ומהפכה."

-"בסדר גמור! אם כך, נתחיל מייד: דעותיך הפילוסופיות בולטות מאוד בהיסטוריה. מה היו ההשפעות האישיות והחוויות שעיצבו את דעותיך הפילוסופיות?"

-"חוויות רבות השפיעו על דעותיי הפילוסופיות, ביניהן ילדותי הקשה, תקופת השהות שלי בטבע והקשרים שלי עם דמויות מרכזיות כמו דייוויד יום. הפשטות והטבע השפיעו רבות על האופן שבו ראיתי את החברה והאדם."

"מרתק. אחרי ילדות קשה כמו זו, בוואדי רצית לעזור לאחרים לא לעבור חוויה דומה. כיצד ראית את תפקידך בעולם החברתי של תקופתך?"

-"ראיתי את עצמי כקול עבור אלו שלא יכלו לדבר. רציתי להביא לשינוי בחברה, להדגיש את השוויון והחירות, ולעודד אנשים לחשוב באופן עצמאי ולחקור את עולמם."

"האם היו מקרים מסוימים שבהם שינית את דעתך באופן מהותי? אם כן, מה הוביל לשינוי זה?"

"-בוודאי. אחד המקרים הבולטים היה שינוי דעתי לגבי חינוך. בתחילה האמנתי שהחינוך צריך להיות נוקשה ומבוסס על ידע קבוע, אך בהמשך הבנתי שהחינוך צריך להיות גמיש ומותאם לילד, כפי שתיארתי בספרי 'אמיל'."

"אכן כתבת ספרים רבים על רעיונות שונים, איזו תיאוריה או רעיון פילוסופי שאתה פיתחת היה החשוב ביותר בעיניך, ולמה?"

-"הרעיון של 'החוזה החברתי' היה אחד הרעיונות החשובים ביותר בעיניי. הוא הבסיס לשלטון לגיטימי שבו האזרחים מסכימים לוותר על חלק מחירותם האישית לטובת הקהילה, כדי להבטיח חיים של שוויון וחירות."

"תשובותיך מעוררות השראה, נראה כי ערכיך חשובים לך. אם היית יכול לדבר עם הדורות הבאים, מה היית רוצה שהם ילמדו ויאמצו מהכתבים והרעיונות שלך?"

-"הייתי רוצה שהדורות הבאים ילמדו להעריך את הטבע, לחשוב באופן ביקורתי ולא לקבל דברים כמובן מאליו. הייתי רוצה שהם יפנימו את רעיונות השוויון, החירות והחינוך כחיוניים לעולם טוב יותר."

"לדעתי, ערכים אלו אצל הדורות הבאים יכולים להוביל למהפכה נוספת. כיצד אתה רואה את הקשר בין רעיונות הנאורות לבין המהפכה הצרפתית? האם לדעתך הנאורות הייתה הסיבה הישירה למהפכה או שמא הייתה תופעה נפרדת שקרתה במקביל?"

"-אני רואה את הקשר בין רעיונות הנאורות לבין המהפכה הצרפתית כקשר חזק ומוכר, עד כי 'נאורות ומהפכה' הפכו לצמד בלתי נפרד. עם זאת, המחקר המודרני חושף לא מעט קשיים בגישה המסורתית הזו. הנאורות אינה רק אוסף של טקסטים מרתקים מאת אנשים מלומדים, אלא תופעה היסטורית רחבת היקף הנוגעת בכל תחומי החיים, בעלת זיקות עמוקות לחברה ולפוליטיקה של המאה ה-18 על פני אירופה כולה."

וולטר: הייתי רוצה שכולם יתחילו לחשוב בעצמם ולא יאמינו לכל מה שמספרים להם. המלכים והכמרים תמיד רוצים לשלוט עלינו עם שטויות, וזה לא בסדר. אבל תדע, זה גם מסוכן להילחם בזה, למדתי את זה בדרך הקשה. הצנזורה והכלא לא בדיוק מחבבים אנשים כמוני.

מראיין: שמענו שאתה לא ממש אוהב את המלכים. מה דעתך על לואי ה-14 ולואי ה-16?

וולטר: לואי ה-14 חשב שהוא אלוהים, כל החלטה שלו הייתה כמו תורה מלמעלה. ולואי ה-16? הוא פשוט לא הבין למה העם סובל ורעב. במקום לראות את הבעיות האמיתיות, הם הסתכלו רק על עצמם. הם לא היו יותר טובים מכל שליט אחר שמפנטז על כוח בלי להבין מה זה לשאת אחריות אמיתית.

מראיין: ומה עם הכנסייה? למה תמיד יצאת נגדה?

וולטר: הכנסייה תמיד ניסתה לשלוט לנו במחשבות עם פחד, במקום עם אמת. הם פחדו מהחוכמה של האנשים, וזו הייתה הסיבה שיצאתי נגדם. לא שנאתי את הדת, פשוט לא יכולתי לסבול את הדרך בה הם השתמשו בה כדי לעיוות את הדרך בה אנשים חושבים. דת אמורה להיות דרך חיים, לא שליטה מוחלטת.

מראיין: אז מה היית אומר היום?

וולטר: תחשבו בעצמכם, אל תסכימו על כל דבר. ואל תתנו לאף אחד לקחת לכם את השכל – הוא הדבר הכי חשוב והכי חזק שיש לכם. אם לא נחשוב בעצמנו, אנחנו פשוט נישאר במקום. העולם לא יעצור בשביל אף אחד.

מראיין: האם אתה חושב שהאנשים באמת משתנים? האם אפשר לשנות את הדרך שבה חושבים היום?

וולטר: כן, אני מאמין שזה אפשרי. זה לא יהיה קל, אבל אם נמשיך לחשוב ולשאול שאלות, יכול להיות שינוי. העולם לא נשאר סטטי, ואם אנחנו נשארים בורים, לא נוכל להתקדם.

מידע מבוסס על ספר הלימוד "מסע אל העבר"

ז'אן-ז'אק רוסו: שלום! אני הייתי פילוסוף ותומך גדול בחירות, חינוך וחיים פשוטים. הייתי מבקר חריף של החברה המודרנית ושל הפערים החברתיים שבה. האמנתי שחינוך טבעי הוא הדרך הטובה ביותר לגדל ילדים ושחיים פשוטים מחזירים אותנו לשורשים שלנו.

מראיין: היו לך ילדים ואישה?

ז'אן-ז'אק רוסו: כן, הייתה לי בת זוג בשם תרס ד'אינטרוול, ולה נישאתי בשנת 1768. יחדיו נולדו לנו חמישה ילדים, אך לצערי מסיבות כלכליות וחברתיות, כל אחד מהם נמסר לבית יתומים.

מראיין : אוי, נורא עצוב לשמוע.. שנעבור לשאלה הבאה?
ז'אן-ז'אק רוסו:  כן בשמחה!
מראיין: מה זה "המצב הטבעי" ואיך ראית אותו?

ז'אן-ז'אק רוסו: המצב הטבעי הוא מצב היפותטי שבו בני אדם חיים חופשיים ושווים לפני הקמת מוסדות חברתיים. אני מאמין שהחברה המודרנית משחיתה את הטבע האנושי ומביאה לחוסר שוויון ולתחרותיות.

מראיין: מעניין! ומה היא "האמנה החברתית" ואיך היא עוזרת לחברה לפי דעתך?

ז'אן-ז'אק רוסו: האמנה החברתית היא רעיון שבו אנשים מסכימים לוותר על חלק מחירויותיהם בתמורה להגנה ושירותים מהחברה. המטרה היא להבטיח צדק ושוויון בין האזרחים ולמנוע ריכוז כוח בידי מעטים.

מראיין: תגיד.. מתי ואיפה בכלל נולדת?

ז'אן-ז'אק רוסו: נולדתי ב-28 ביוני 1712 בז'נבה שבשוויץ.

מראיין : תוכל גם לספר לנו מהם הרעיונות המרכזיים שלך וכיצד השפיעו על החברה?

ז'אן-ז'אק רוסו: הרעיונות המרכזיים שלי סבבו סביב חירות ושוויון. טענתי כי בני האדם נולדו חופשיים ושווים, אך החברה המודרנית מגבילה אותם ומביאה לאי-שוויון. ב"מצב הטבעי", אנשים חיו בחירות ובשוויון לפני הקמת מוסדות חברתיים. רעיונותיי על "האמנה החברתית" הציעו שאנשים יוותרו על חלק מחירויותיהם בתמורה להגנה ושירותים מהמדינה, כדי להבטיח צדק ושוויון. רעיונותיי השפיעו על המהפכה הצרפתית, פילוסופים, מדינאים ותנועות חברתיות מודרניות.

מראיין: היה מרתק לדבר איתך, ז'אן-ז'אק רוסו. תודה רבה על זמנך ועל השיתוף במחשבותיך ורעיונותיך החשובים. נוכל לסיים במשהו שהיית רוצה להעביר לדור הצעיר?

ז'אן-ז'אק רוסו: כן אני אשמח! האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא כבול באזיקים, הציטוט הזה מזכיר לנו לחשוב על החופש האישי שלנו, שהחברה יכולה להטיל עלינו. זה מסר חשוב לדור הצעיר שיחשוב על הדרך שבה הם יכולים לשחרר את עצמם מהמגבלות ולהיות יצירתיים וחופשיים. תודה רבה על הראיון! היה לי ממש כיף לענות לכן על השאלות. יום טוב!

כתבה מאת: ליאן מנליס ולינוי זוזוליה תלמידות כיתה ח1

"מי אתה?"

וולטר:

אני וולטר, פילוסוף וסופר צרפתי יליד 1694. לחמתי למען חופש דת, חירות וסובלנות, בביקורתי על הכנסייה. כתבתי מחזות וספרים, וסייעתי לטיהור שמו של ז'ן קאלה. הדעות שלי גרמו לי לריבים עם שליטים, אך תמיד עמדתי על שלי.

המראיינים:

"האם היו אנשים נגד הדעות שלך?"

וולטר:

בהחלט הכנסייה כמובן, הייתה אחת המתנגדות הגדולות, בשל הביקורות שלי עליה. גם בקרב הפילוסופים והמשכילים היו כאלה שחשבו שאני מנסה מדי, כמו ז'אן-ז'אק רוסו, שהתנגשתי איתו לא פעם. בנוסף, כמה שליטים ואנשי ממסד לא אהבו את הרעיונות שלי ועל חירות וסובלנות, שעמדו בניגוד לסמכותם ולסדר הקיים.

המראיינים:

“מה השליטים חשבו עליך?”

וולטר:

שליטים רבים לא אהבו אותי, כי דעותיי איימו על הכוח שלהם. מלכים כמו לואי ה-15 מצרפת ופרידריך השני מפרוסיה, שארחתי בחצרם, לא תמיד הסכימו עם רעיונותיי. היו כאלה שרצו לשמור על סדר דתי ופוליטי נוקשה, ואני לא פחדתי לבקר את המוסדות האלה. חלק מהשליטים העריכו אותי בגלל חכמתי, אבל לעיתים הרגשתי שהם תוקפים אותי בגלל הדעות שלי.

המראיינים:

"מה בדיוק רצית להוכיח?"

וולטר:

רציתי להוכיח שהאדם יכול לחשוב בעצמו, לשאול שאלות ולבקר את המוסדות השולטים, במיוחד את הכנסייה ואת השלטון. העקרונות שלי היו חופש המחשבה, סובלנות דתית וקידום זכויות האדם. האמנתי שהחברה צריכה להתפתח דרך תבונה והבנה, ולא להאמין בדברים רק בגלל שהכנסייה או השלטון אומרים כך. מה שחשוב הוא לחפש את האמת ולהגיד את מה שאתה חושב.

המראיינים:

"מה גרם לך לחשוב שאנשים צריכים חופש?"

וולטר

מה שגרם לי לחשוב כך היה האמונה שלי בתבונה של בני האדם. אני מאמין שלכל אחד יש את היכולת להבין מה טוב ומה רע, אם רק לא יכלאו אותו במוסדות דתיים או פוליטיים. חופש נותן לאדם אפשרות להתפתח, לעשות טוב ולהיות עצמאי. כל פעם שמדכאים את החופש של אנשים, זה גורם לאי-צדק ולדעות לא נכונות.

לסיכום: בראיון שלנו עם וולטר, הפילוסוף והסופר הצרפתי, הוא הסביר לנו על המאבק שלו למען חופש הדת, החירות והסובלנות. הוא סיפר שהוא ביקר את הכנסייה והשלטון כי האמין שאנשים צריכים לחשוב בעצמם ולא רק לקבל מה שאומרים להם. דעותיו גרמו לו להתנגש עם שליטים ואנשי דת, אבל הוא לא ויתר על המאבק למען חופש המחשבה והזכויות של בני האדם. לדעתו, אנשים צריכים להיות חופשיים ללמוד, לשאול שאלות ולהביע את דעתם בלי פחד.

תודה שהייתם איתנו והמשך שבוע נעים.

המקום בוא המידע נלקח:

עמ 298

אגרופים" ו"קפה" במילנו

מראיין: היי וולטר! אני תלמיד בכיתה ח’ ואני רוצה לראיין אותך.

וולטר: שלום! איזה יופי שאתה מתעניין ברעיונות שלי. אני אשמח לענות על השאלות שלך!

מראיין: למה היה חשוב לך להילחם למען חופש הביטוי?

וולטר: כי אני מאמין שכל אדם צריך להיות חופשי לומר את דעתו בלי לפחד. אם אנשים לא יוכלו לדבר בחופשיות, איך נוכל לשפר את החברה ולתקן עוולות?

מראיין: כתבת הרבה ספרים שבהם ביקרת את המלך והכנסייה. זה לא היה מסוכן?

וולטר: בהחלט! בגלל הדעות שלי נשלחתי לכלא ואפילו הוגלתי מצרפת. אבל לא הסכמתי לשתוק, כי ידעתי שהמילים שלי יכולות לעזור לאנשים להבין את האמת ולהילחם נגד אי-צדק.

מראיין: מה דעתך על הדת?

וולטר: אני מאמין שכל אדם יכול לבחור במה להאמין, אבל אסור שאנשים יכפו את הדת שלהם על אחרים או ישתמשו בה כדי לגרום סבל. אני נגד קנאות דתית ובעד סובלנות.

מראיין: מה לדעתך התפקיד של פילוסופיה בחיים שלנו?

וולטר: הפילוסופיה עוזרת לנו לחשוב, לשאול שאלות ולהבין את העולם. היא מלמדת אותנו לא לקבל דברים כמובן מאליו, אלא לבדוק ולגלות בעצמנו מה נכון ומה לא.

מראיין: ולסיום, מה המסר הכי חשוב שאתה רוצה שאנשים יזכרו ממך?

וולטר: שתשתמשו בשכל שלכם, שלא תפחדו לשאול שאלות ושלא תוותרו על החופש שלכם לחשוב ולדבר.

מראיין: תודה רבה, וולטר! היה ממש מעניין לדבר איתך!

וולטר: תודה לך! אני מקווה שתמשיך ללמוד ולשאול שאלות. זה הסוד להתקדמות.

שירה: כן! אנחנו תלמידות בכיתה ח’ וקיבלנו משימה לעשות עליך ראיון. נשמח אם תוכל לענות לנו על כמה שאלות.

עמנואל קאנט: שלום אמילי ושירה! שלומי טוב, תודה ששאלתן. אני שמח לשמוע שאתן מתעניינות ברעיונות הנאורות. אשמח לענות על השאלות שלכן.

1. קודם כול, מי אתה ולמה כל כך הרבה אנשים מתייחסים אליך כדמות חשובה?

עמנואל קאנט: שמי עמנואל קאנט, נולדתי בשנת 1724 בעיר קניגסברג בגרמניה. אני פילוסוף שחוקר נושאים כמו תבונה, חירות ומוסר. בתקופתי, הרבה אנשים האמינו שהם צריכים פשוט לקבל פקודות וללכת אחרי מה שהכנסייה או השלטון אומרים להם. אבל אני חשבתי אחרת – שכל אדם צריך לחשוב בעצמו ולהעז לדעת! בגלל הגישה הזו, הפכתי לדמות משמעותית בתנועת הנאורות.

2. אתה מדבר הרבה על “השכלה” – תוכל לסביר מה זה בדיוק?

עמנואל קאנט: בעיניי, השכלה זה לא רק ללמוד ידע חדש, אלא ללמוד איך לחשוב בעצמך. אני קורא לזה “יציאה ממצב של קטינות” – מצב שבו אדם לא מעז להחליט לבד ונותן לאחרים לחשוב בשבילו. זה לא שהוא טיפש, אלא שפשוט אין לו אומץ להטיל ספק בדברים. אני מאמין שהשכלה אמיתית היא כשאדם מתחיל להשתמש בשכל שלו בלי לפחד ממה שאחרים יגידו עליו.

3. מתי התחלת להבין כמה חשוב שאנשים יחשבו בעצמם?

עמנואל קאנט: ככל שהתבגרתי ולמדתי יותר, הבנתי שאנשים רגילים לציית לסמכויות מבלי לשאול שאלות. ראיתי איך הדת, המלכים ואפילו החברה עצמה גורמים לאנשים לפחד לחשוב לבד. זה גרם לי להבין עד כמה זה חשוב להפסיק פשוט לקבל את מה שאומרים לך, ולבחון את הדברים בעזרת השכל וההיגיון. ככה גיבשתי את הרעיון של הנאורות – לקרוא לכל אדם להפסיק לפחד וללמוד לחשוב בעצמו.

4. שמענו שתנועת הנאורות התפשטה בכל אירופה, אבל איפה היא הייתה הכי חזקה?

עמנואל קאנט: תנועת הנאורות התפשטה בהרבה מדינות, אבל המקום שבו היא ממש שגשגה היה צרפת, ובעיקר בפריז. שם פעלו הרבה הוגי דעות חשובים, כמו וולטר ורוסו, ופריז הפכה למרכז של רעיונות חדשים.

5. למה לדעתך אנשים מפחדים לחשוב בעצמם ולא מעיזים להטיל ספק בדברים?

עמנואל קאנט: אנשים מפחדים כי זה הרבה יותר קל לתת לאחרים להחליט בשבילך. לחשוב לבד דורש אומץ ואחריות, והרבה אנשים חוששים מהשינוי שזה יביא לחיים שלהם. הם מעדיפים להמשיך לציית למה שמוכר ונוח, אפילו אם זה מגביל אותם. אבל אני מאמין שהאדם החופשי באמת הוא זה שמעז להשתמש בשכל שלו, להטיל ספק ולבחון כל דבר בהיגיון.

שירה: וואו, זה באמת גורם לנו לחשוב על כמה חשוב ללמוד לחשוב לבד ולא לקבל דברים כמובן מאליו!

אמילי: כן, תודה רבה לך על הזמן שלך ועל כל התשובות המעניינות!

עמנואל קאנט: אני שמח שהצלחתי לעורר בכן מחשבה! זכרו תמיד: “העזו לדעת! אזרו אומץ להשתמש בשכל שלכן!”

שלום רוסו! מה שלומך היום?

רוסו:אני בסדר, תודה ששאלת.

היום נראיין אותך על האמנה שכתבת, האמנה החברתית ששינתה את כל עניין השלטון בימינו.

רוסו: בסדר, הבה נתחיל.

1.רוסו, בתור שאלה ראשונה ולתחילת הראיון, תן לנו קצת רקע על עצמך ועל הרעיון שקידמת ואיך קידמת אותו.

רוסו: אני ז׳ן ז׳ק רוסו, נולדתי בעיר ז׳נבה שבשוויץ בתאריך ה28 ביוני 1712.להורי קראו סוזאן בראנר ואייזק רוסו. נולדתי למשפחה ברמה נמוכה יחסית בקהילה שלי ולא זכיתי לחינוך הולם, ואת רוב הידע שלי רכשתי מספרים ונסיון חיים. הרעיון שהוצאתי וקידמתי היה האמנה החברתית, שאומרת כי על האדם לוותר על רצונו האישי ולהסכים לרצון הכלל והחברה כדי להבטיח חיים טובים יותר. לרעיון שלי היו כמה שלבים עד שהתגבש לתיאוריה סדורה. כתבתי ספרים, שכנעתי אנשים וניסיתי לשלב את הרעיון בקהילה.

2.מדוע אתה ממליץ לוותר על רצוננו הפרטי לטובת רצון הכלל?

רוסו: הרצון הכללי שעליו דיברתי, מבטיח את צדקתו וטובתו של הכלל, בניגוד לאינטרסים של אנשים בחברה שעלולים לפגוע בה.

3.מהו לדעתך תפקיד השליט בחברה?

רוסו: אני חושת שתפקידו היחיד של השליט בחברה הוא ביצוע החלטות העם והרצון הכללי, ולא להיות ריבון כמו שהיה לפני האמנה, אסור לחזור לתקופה הזו!

4.תוכל בבקשה להסביר כיצד ריבונות העם שונה מהמשטר האבסולוטי?

רוסו: בוודאי! אסביר זאת בקצרה, משטר אבסולוטי הוא משטר בו המלך/המנהיג שולטים על הכל, אך האמנה שכתבתי שינתה זאת והפכה את העם לריבון(מנהיג) והשליט כפוף לו.

5.האם אתה חושב שראוי לכפות על כולם את רצון העם?

רוסו: כן, כי רצון הכלל מבטא את מה שטוב לרוב ולאמת המוסרית שלו אפילו אם ישנם כמה מתנגדים.

ולסיכום, נודה לך רוסו שבאת להתראיין אצלנו ועניינת אותנו עם הסיפור שלך!

רוסו: אין בעד מה, נהניתי מאוד

מאת: בר והדר

שאלה 1:

היי פרידריך, אנחנו בר והדר ורצינו לשאול אותך כמה שאלות שממש מעניינות אותנו לגביך ולגבי תקופת הנאורות בכללי. קודם, ספר לנו קצת על עצמך. מי אתה ומה עשית?

אני פרידריך השני, קיסר פרוסיה. רציתי להיות שליט שלא רק שולט על העם אלא גם מקדם רעיונות חדשים כדי לשפר את המדינה. הייתי מאוד מעורב בניהול המדינה, ובסיס החשיבה שלי היה שהמדינה היא מקום שבו צריך לדאוג לכל אחד, לא רק לצרכים של השלטון אלא גם לשלום ולרווחת האזרחים. אני מאמין שזה תפקידי, לא רק לשלוט, אלא גם לשרת את העם.

שאלה 2:

לפי מה שסיפרת, נראה שחשבת שמדינה לא צריכה להיות רק שלטון על העם, אלא גם לדאוג לרווחת התושבים. מה בדיוק היית רוצה להשיג עם החשיבה הזו?

נכון! המטרה שלי הייתה שכולם במדינה יהיו מרוצים, ושלא יהיה מקום לעוני או אי שוויון. אני חושב שהמדינה צריכה לעזור לאנשים בשירותים בסיסיים כמו ביטחון, חינוך, ומזון. אני לא רואה את עצמי כשליט שסתם יושב על כס המלכות, אלא יותר כמנהל שמוודא שהכל עובד בצורה הטובה ביותר.

שאלה 3:

איך פעלת כדי שכל הדברים האלו יקרו?

עשיתי שינויים גדולים במדינה. לדוגמה, פיקחתי על מערכת החוקים כדי לוודא שהיא פועלת בצורה יעילה, ומאוד דאגתי להיות מעורב בתכנון כלכלה. חוץ מזה, עודדתי את התעשייה והמסחר במדינה כדי שלא יחסר לאנשים שום דבר. אני גם דאגתי לצבא חזק כדי להגן על המדינה מפני אויבים.

שאלה 4:

האם כל השינויים שהבאת היו קלים להשגה? איך התמודדת עם התנגדות אם הייתה?

לא, הכל היה פשוט אך היו לא מעט התנגדויות. במיוחד הדתות לא תמיד הסכימו עם כל השינויים שרציתי להחיל, במיוחד בתחום החינוך והחוק. אבל אני חשבתי שזו הדרך הנכונה והייתי נחוש להמשיך ולהשפיע, גם אם לא כולם הסכימו עם זה. הייתי משדר לאנשים שזה לטובתם.

שאלה 5:

למה לדעתך היה חשוב כל כך שתהיה לך גישה כזו כלפי הדת והמדינה?

אני מאמין שלמדינה חייבת להיות שליטה חופשית, ושלא צריך לדכא את האזרחים על בסיס הדת. כל אדם צריך להיות חופשי להאמין במה שהוא רוצה, אבל הממשלה צריכה לדאוג להוציא לפועל את ההחלטות האמיתיות למען טובת המדינה כולה. אני חושב שזו הדרך הנכונה להוביל, ותפקידי הוא לוודא שכולם ייהנו מזה.

תודה רבה היה מאוד מעניין. העשיר לנו את הידע מאוד. להתראות!

• שקד: היי וולטר, זה כבוד גדול לראיין אותך. אנשים מכירים את השם שלך, אבל מי אתה? איך היית מציג את עצמך ואת העקרונות שלך.

  
  

• וולטר: אני סופר, הוגה דעות ונלחם ומאמין בשביל חירות, צדק וסובלנות. אני מאמין שהאדם צריך להיות חופשי לחשוב, לדבר ולהיות מה שהוא רוצה, ללא פחד ממדינה או דת. אם אנשים יחשבו בצורה הגיונית ויכבדו את הדעות השונות, העולם יכול להיות מקום טוב יותר.

  
  

• שקד: וולטר, אתה טוען שהרוע בעולם לא נגרם מחטאים של בני אדם. אז כיצד אתה מסביר את קיומו של הרע בעולם?

  
  

• וולטר: הרוע בעולם לא נגרם מחטאים של בני אדם. אני רואה את הרוע כמשהו שנמצא בטבע האנושי ובתוך העולם עצמו. לפעמים אסונות קורים אקראית, בלי סיבה מוסרית או עונשית. אני מאמין שהעולם לא תמיד הגיוני, ובגלל זה האדם צריך להשתמש בתבונה ובחירות מחשבתיות כדי להבין אותו, ולא להסתמך על הסברים דתיים שלא תמיד תואמים את המציאות.

  
  

• שקד: שמתי לב שדיברת על הסברים דתיים. מה לדעתך היה תפקיד הדת בחברה באותו הזמן, וכיצד היא השפיעה על המקרים שהיית כותב עליהם?

  
  

• וולטר: הדת שימשה כוח חזק בחברה, לא רק דתית אלא גם פוליטית, שמנהלת את הדרך בה אנשים חיים. היא ניסתה להסביר אסונות על ידי האשמת בני אדם, כמו ברעידת האדמה בליסבון, ששם אנשי הדת טענו שזהו עונש על חטאים. הדת לא תמיד נתנה הסברים הגיוניים לאירועים, והיו פעמים שבהם השפיעה לרעה על החלטות שנעשו במקרים משפטיים.

  
  

• שקד: וולטר, למה לדעתך הוגי הדעות של הנאורות החליטו להוציא לאור את האנציקלופדיה, ולמה היה להם חשוב להפיץ את רעיונותיהם בנוגע לדת, פוליטיקה ומדע, דרך הספר הזה?

  
  

• וולטר: האנציקלופדיה הייתה אמצעי חזק להפצת רעיונות הנאורות ולקידום חשיבה עצמאית- זאת הייתה הדרך הטובה ביותר לחשוף את הציבור לדת, פוליטיקה ומדע. אני, כחלק מהוגי הדעות של הנאורות, רציתי להציג ידע בצורה חופשית, ולהוציא את האנשים מהחושך של האמונות הטפלות והדתיות. להראות להם שהעולם לא מנוהל דרך כוח עליון שמתערב. בעזרת האנציקלופדיה, היה לי אפשרות לחשוף את הציבור לרעיונות חדשים, כמו חופש המחשבה, סובלנות דתית וביקורת על המוסדות הדתיים והפוליטיים.

  
  

• שקד: איך השפיעו רעיונות הנאורות שלך על המהפכה הצרפתית, ואיזה עקרונות מתוך מחשבתך יראו גם לאחר מותך כחלק מהשגי המהפכה?

  
  

• וולטר: רעיונות הנאורות שלי, כמו חופש המחשבה, שוויון בפני החוק וסובלנות דתית, היו עקרונות שמנעו את המשך הדיכוי והאפליה בצרפת. אני תמיד האמנתי שבני אדם צריכים לחשוב בעצמם ולפעול לפי הגיון, ולא לקבל עקרונות דתיים או פוליטים שמובילות לאכזריות. המהפכה הצרפתית לקחה את הערכים האלה, שהיו חשובים לי כל כך, ויישמה אותם בשדה הקרב החברתי והפוליטי. השפעתם תשאר גם אחרי מותי, ובמיוחד בתחום השוויון והחופש.

(נלקח מהספר " אביב חדש : האנציקלופדיה הישראלית לנוער - כרך 6 : הרוי, ויליאם - חוף השנהב". שנת ההוצאה: 2004, עמוד 47-48)

• שקד: תודה שהיית איתנו היום בראיון, ועל התשובות המדהימות.

ז׳אן ז׳אק רוסו: אני ז'אן-ז'אק רוסו, פילוסוף צרפתי מהמאה ה-18. נודע בעיקר בזכות רעיונותיי על החוזה החברתי, שבו אני טוען שהחירות האמיתית נובעת מהסכמה משותפת של האזרחים לחיות תחת חוקים משותפים. אני גם דוגל ב*חינוך טבעי* שמאפשר לילדים ללמוד ולהתפתח לפי טבעם, וביקורת על הדת המאורגנת, תוך הצעת רעיון של דת אזרחית שתתמוך במוסר ציבורי.

מראיין: האם אתה סבור שהחופש האישי הוא עקרון מרכזי בנאורות? איך אתה רואה את הקשר בין חירות לאתיקה?

ז׳אן ז׳אק רוסו: בהחלט. החופש האישי הוא עקרון מרכזי בנאורות, אך חשוב להבחין בין סוגים שונים של חירות. החירות שאני מדבר עליה היא חירות מוסרית – היכולת לפעול בהתאם לרצון הפנימי שלנו, תחת חוקים שהחברה הסכימה עליהם באופן חופשי. חירות זו קשורה קשר הדוק לאתיקה, כי היא לא יכולה להיות חופש מוחלט של כל אדם לעשות ככל העולה על רוחו, אלא חופש שמוביל לפיתוח מוסר פנימי, לטובת הכלל. רק חברה שמבוססת על הסכמה מוסרית חופשית יכולה להבטיח חירות אמיתית לכל פרט בה.

מראיין: במה שונה תיאורית המדינה שלך, "החוזה החברתי", מהשלטון האבסולוטי ששלט באירופה באותה תקופה?

ז׳אן ז׳אק רוסו:החוזה החברתי שאני מציע שונה לחלוטין מהשלטון האבסולוטי. במדינה אבסולוטית, השלטון נשלט על ידי יחיד, כמו מלך, שמחליט על פי רצונו בלבד, תוך פגיעות בזכויות ובחירויות של העם. לעומת זאת, בחוזה החברתי, כל אזרח מקבל על עצמו את החוקים שהוסכמו בהסכמה הדדית, ובכך כל פרט מרוויח חופש אמיתי שמגיע מתוך שיתוף פעולה מוסרי. כלומר, בשלטון שלי כל הכוח מקורו בהסכמה כללית ובצורך לשמור על טובת הכלל, ולא בכוחם של מלכים או סולטנים.

מראיין: האם אתה חושב שהנאורות נוגדת את הדת או שהיא יכולה להשתלב בה?

ז׳אן ז׳אק רוסו: לדעתי, הנאורות לא בהכרח נוגדת את הדת, אך יש לה להפריד בין המוסדות הדתיים לבין השלטון והחיים הציבוריים. הנאורות מבוססת על עקרונות של רציונליות, חופש המחשבה והביקורת, ולכן היא יכולה להסתדר עם רעיונות דתיים באופן אישי, אבל לא כשמדובר בהשפעה של הדת על פוליטיקה או על חוקים. דת, כמו האמונה האישית של אדם, יכולה להיות חלק מהחיים הפרטיים, אך אסור שהיא תשפיע או תשלוט על המבנה החברתי או הפוליטי של המדינה.

הנאורות מבקשת להחיל עקרונות של חירות ורציונליות על כל תחום, גם את הדת, ולהעביר את החברה ממוסדות דתיים שאחראים לכל תחום החיים, למוסדות של חוק אזרחי שמבוססים על ערכים מוסריים אוניברסליים. כך הדת לא תתנגש עם עקרונות הנאורות, אלא תהיה חלק מהחיים האישיים של כל פרט, בלי להשליך על החברה כולה.

אני מאמין שניתן למצוא איזון בין שני הדברים, כל עוד הדת לא מעורבת בניהול החיים הציבוריים.

מראיין: תאר אירוע משמעותי בחייך ומהו האירוע?

ז׳אן ז׳אק רוסו: היו לי כמה אירועים משמעותיים בחיי שאני זוכר, בשנת 1762 פרסמתי את ספרי “האמנה החברתית”, שבו כתבתי: “האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא נתון בכבלים”. מילים אלו מבטאות את אמונתי שהאדם במהותו הוא טוב, אך החברה משחיתה אותו. הספר עורר סערה, במיוחד בקרב הכנסייה, ונידון לשרֵפה. בשל דעותיי, נאלצתי לעזוב את צרפת וחזרתי אליה רק בשנת 1767.

באותה שנה, 1762, פרסמתי גם את “אמיל, או על החינוך”, שבו הצגתי את רעיונותיי על חינוך טבעי. הספר עורר מחלוקות רבות, במיוחד בשל ביקורתי על החינוך המסורתי והדגשת החשיבות של חינוך המושתת על היסודות הטבעיים שבאדם ולא על המוסכמות השרירותיות של החברה.

עוד קודם לכן, בשנת 1750, פרסמתי את “מאמר על המדעים והאמנויות”, שבו טענתי שהמדעים, הספרות והאמנויות זורים זרי פרחים על שלשלאות הברזל שבהן אנשים נתונים, ובכך חשפתי את התהליך הפרדוקסלי שבו חותרת המודרניות תחת הנאורות.

אירועים אלו, בין היתר, השפיעו עמוקות על חיי ועיצבו את הגותי ויצירתי.

מראיין: חווית ילדותך היו קשות ומלאות טלטלות. כיצד הן עיצבו את השקפת עולמך?

ז׳אן ז׳אק רוסו: אכן, חיי החלו בקשיים רבים. איבדתי את אמי בלידתי, ואבי, שגידל אותי לבדו, נאלץ לעזוב כשהייתי בן עשר. כך מצאתי את עצמי מיטלטל בין זרים, נתון לחסדיהם של אחרים. חוויות אלו גרמו לי להבין את חשיבותו של הטבע האנושי בצורתו הבסיסית ביותר – לפני שהחברה משחיתה אותו. הרגשתי על בשרי כיצד מוסדות חברתיים, כמו חינוך נוקשה או יחס קר מצד העולם, יכולים להרחיק אדם ממהותו האמיתית.

בבגרותי, מתוך אותן חוויות, פיתחתי את רעיונותיי על חינוך טבעי, חירות הפרט וזכויות האדם. למדתי להעריך את הרגש מעל השכל הקר, את החינוך החווייתי מעל לזה הכפוי, ואת חשיבותה של עצמאות מחשבתית. כל חיי נאבקתי כדי למצוא מקום שבו אוכל להיות חופשי באמת, אך גיליתי שהחברה אינה מקבלת את מי שחושב אחרת. תחושת הניכור והרדיפות שליוו אותי רק חיזקו את אמונתי: האדם נולד טוב, אך החברה היא זו שמשחיתה אותו.

נפגשנו איתו בבית קפה וריאיינו אותו:

-שלום פרידריך, תוכל להסביר לנו מי אתה?

בוודאי! אני פרידריך השני, הידוע כ"פרידריך הגדול," מלך פרוסיה בין השנים 1740 ל-1786. אני נחשב לאחד מהמלכים המשפיעים ביותר של תקופת הנאורות.

הצלחתי להרחיב את גבולות פרוסיה באמצעות מלחמות כמו מלחמת שבע השנים, ואהבתי מאוד תרבות, פילוסופיה ואומנות. כתבתי ספרים, תמכתי בחופש דת (יחסית לתקופתי), והקפדתי להפוך את פרוסיה למעצמה צבאית וכלכלית.

-תן לנו רעיון אחד מרכזי שלך על הנאורות.

רעיון מרכזי שלי שהיה קשור לנאורות הוא הרעיון של שלטון המבוסס על תבונה ושירות העם.

אני האמנתי שהמלך לא קיים כדי להאדיר את עצמו, אלא כדי לשרת את טובת המדינה והאזרחים. זה מתחבר לאמירה המפורסמת שלי: "המלך הוא המשרת הראשון של המדינה."

הרעיון הזה לקח את הכוח המוחלט שהיה נהוג באירופה, אבל הפנה אותו לכיוון ששם דגש על טובת העם, קידום החינוך, רפורמות משפטיות וסובלנות דתית. במילים אחרות, שלטון שיש בו דאגה אמיתית לחברה כולה ולא רק לרווחת השליט.

-כיצד הגעת לרעיון הזה?

הרעיון הזה הגיע מתוך השפעה ישירה של תקופת הנאורות ושל הפילוסופים הגדולים של זמני. הייתי חובב גדול של פילוסופיה, בעיקר של הפילוסופים המוכרים ביותר של התקופה: וולטר, ומונטסקייה ורוסו, שהדגישו את חשיבות השכל, החופש והזכויות של האדם.

וולטר, במיוחד, השפיע עליי רבות עם דעותיו על חופש מחשבה וסובלנות דתית. התכתבתי איתו במשך שנים, והוא חיזק את האמונה שלי ששליט חכם צריך למשול עם תבונה, להוביל לשיפור בחיי העם, ולא להסתמך רק על כוח.

כמו כן, גדלתי בתוך מציאות שבה שליטים אירופאים התחרו ביניהם על כוח ושטחים. הבנתי שאם אני רוצה שפרוסיה תתבלט, אני חייב לשלוט אחרת – לא רק עם חרבות, אלא גם עם ראש פתוח ושלטון חכם שמביא שגשוג.

לכן, הבנתי מכל סיבות אלו, שאם אנהיג, עליי לעשות זאת בדרך נאורה הנושאת תבונה והבנה כלפי העם.

-האם נתקלת בקשיים בדרך ליישום רעיונותך?

כמובן! נולדתי להיות מלך, אך הדרך לשם הייתה רצופת מכשולים. אבי, פרידריך וילהלם הראשון, רצה חייל קשוח, לא נסיך נאור אוהב אמנות. הוא השפיל אותי, העניש אותי באכזריות ואף אילץ אותי לצפות בהוצאתו להורג של חברי הטוב. מאז למדתי להסתיר את רגשותיי ולפעול בתבונה למימוש חלומותיי.

עם עלייתי לשלטון ב-1740, כבשתי את שלזיה מאוסטריה, אך מאבקי לא הסתיים שם. במלחמת שבע השנים ניצבתי מול אוסטריה, צרפת ורוסיה, ורק בזכות תכנון אסטרטגי, תחבולות ומעט מזל—שרדתי.

לאחר המלחמות, שיקמתי את פרוסיה, הנהגתי רפורמות וחיזקתי את הכלכלה, ולמרות 'נאלצתי להיאבק בהתנגדות פנימית וביקורת על דרך חשיבתי, המשכתי במימוש רעיונותיי והובלתי לשגשוג מדינתי.

למרות דעותיו הקדומות של אבי, המלחמות בהן נתקלתי כמלך והקשיים הכלכליים הרבים שהיו באותה תקופה, הצלחתי לייצב את המדינה וליישם את תבונתי בה.

-תוכל לומר לי באילו דרכים הצלחתי לממש את הרעיונות שלך ולהוביל בעזרתם לשגשוג פרוסיה?

בשביל לקיים את הרעיון של "שלטון מבוסס על תבונה ושירות העם," ולהוביל לשגשוג מדינתי עשיתי לא מעט:

1. רפורמות משפטיות: פישטתי את מערכת המשפט והבטחתי שהיא תהיה אחידה, כדי שהחוקים יהיו ברורים ונגישים לכולם. ביטלתי שימוש בעינויים במקרים רבים וצמצמתי את עונשי המוות, מה שהיה חריג לזמני.

2. קידום החינוך: הקמתי בתי ספר ציבוריים והפכתי את החינוך ליותר זמין לנתינים, במיוחד לילדי המעמדות הנמוכים. האמנתי שעם משכיל הוא עם חזק.

3. סובלנות דתית: הנהגתי מדיניות שמאפשרת לכל אדם להאמין במה שהוא רוצה. לדוגמה, איפשרתי ליהודים להשתתף בכלכלה ובחברה, מה שחיזק את פרוסיה מבחינה חברתית וכלכלית.

4. ניהול כלכלה חכמה: קידמתי את החקלאות, עודדתי ייבוא של טכנולוגיות חדשות והרחבתי את המסחר. לדוגמה, ייבאתי תפוחי אדמה לפרוסיה כדי להיאבק ברעב, למרות שהעם היה סקפטי בהתחלה.

5. ייעול הממשל: הקמתי מנגנון ממשלתי יעיל שמבוסס על כישרון ולא רק על קשרים משפחתיים. גם מפקדים בצבא וגם פקידי ממשל היו צריכים להוכיח את עצמם ולא פשוט לרשת תפקיד באמצעות פריבילגיות.

6. דוגמא אישית: חייתי חיים יחסית צנועים למלך. לא בזבזתי על ארמונות מפוארים והעדפתי להתמקד בצרכי המדינה. זה שידר לעם שלי שאני באמת רואה את עצמי כמשרתם הראשון.

בקיצור, בזמן תקופת מלכותי התאמצתי ככל האפשרי לשנות את מדינתי באמצעות רעיונותיי, והצלחתי לבנות מחדש את כל החוקים בפרוסיה.

-תודה רבה שהעשרת אותנו במסע חייך והשפעתך על עולמנו! להתראות.

מקורות: ספר הלימוד(עמודים 30-31) על מנת ביצוע חלק משאלות 1,3,5

ChatGpt

כותר- שאלה 3, חלק משאלה 5

גוגל(וויקיפדיה)- שאלה 2

(שלום קרן, דיברנו איתך בפרטי על כך שהייתה לנו תקלה בכותר לכן לא יכולנו לשלוח את הקישור למקור בכותר, אמרת לנו לכתוב לך כאן בסוגריים).

וולטר: תודה לך! זה מרגש לדעת שהמילים שלי ממשיכות להדהד גם לאחר מאות שנים. כשהעליתי את מחשבותיי על הכתב, עשיתי זאת מתוך אמונה עמוקה בכך שחירות המחשבה היא זכותו הבסיסית של כל אדם. התמודדתי עם התנגדות, ביקורת וצנזורה, אך תמיד ידעתי שהאמת חזקה מכל. הידיעה שהרעיונות שלי עדיין נקראים ומעוררים השראה מוכיחה עד כמה החירות היא ערך נצחי, שעלינו לשמור ולהיאבק עליו ללא הרף.

מראיין: מה גרם לך להתמקד כל כך בסובלנות דתית?

וולטר: ראיתי במו עיניי כיצד דתות שימשו ככלי לרדיפה, אלימות וחוסר צדק. אנשים נרדפו רק מפני שלא האמינו בדיוק כפי שהשלטון ציפה מהם. בעיניי, אמונה היא דבר אישי שאיש אינו צריך לכפות על זולתו. חברה צודקת היא חברה שבה לכל אדם יש חופש להאמין – או לא להאמין – מבלי לחשוש מסנקציות או מרדיפות. למדתי זאת במיוחד לאחר פרשת ז'אן קלאס, שבה אדם חף מפשע נרדף והוצא להורג רק בשל אמונתו. זו הייתה הוכחה נוספת לכך שהסובלנות הדתית אינה מותרות – היא הכרחית לכל חברה שרוצה להיות חופשית וצודקת.

מראיין: מי לדעתך צריך להוביל את המאבק למען חופש הביטוי?

וולטר: כל אדם שחפץ באמת ובחירות. אנשי רוח – סופרים, פילוסופים, אמנים – יכולים להוות את חוד החנית במאבק הזה, משום שהם מבינים את כוחן של מילים ורעיונות. אבל המאבק אינו רק שלהם. כל אדם שמאמין בזכותו לחשוב ולהביע את דעתו חייב לקחת בכך חלק. ההיסטוריה הוכיחה לנו שוב ושוב שכאשר אנשים שותקים מתוך פחד או נוחות, הכוחות המדכאים מתחזקים. חופש הביטוי אינו זכותם של מעטים אלא של כולם, ולכן כל אחד מאיתנו נושא באחריות להגן עליו.

מראיין: מתי הבנת שהעולם מתחיל להתעניין ברעיונות שלך?

וולטר: בהתחלה לא הייתי בטוח עד כמה המילים שלי ישפיעו. כתבתי מתוך תשוקה לאמת ולצדק, אך לא ציפיתי שתהיה לכך תהודה רחבה כל כך. ככל שהזמן עבר, ראיתי את ספריי מופצים ברחבי אירופה, נקראים בחשאי אפילו במדינות שבהן נאסרו. קיבלתי מכתבים מאנשים שהושפעו מהגותו שלי, ופתאום הבנתי – אלה לא רק הרעיונות שלי, אלה רעיונות שנוגעים בלבם של רבים. זה היה רגע מכונן עבורי, שהוכיח לי שהמאבק למען חירות וצדק אינו לשווא.

מראיין: איפה לדעתך רואים את הרעיונות שלך באים לידי ביטוי?

וולטר: אני חושב שאנגליה של תקופתי סיפקה דוגמה מעניינת. היא אמנם לא הייתה מושלמת, אך אפשרה יותר חופש ביטוי וסובלנות דתית בהשוואה למדינות אחרות באירופה. ראיתי שם פרלמנט שמאזן את כוחו של המלך, עיתונות חופשית יחסית, ואווירה שבה אנשים יכלו להביע את דעותיהם מבלי לחשוש כל כך מהשלכות חמורות. כמובן, הדרך עוד הייתה ארוכה, אך בהשוואה לצרפת ולמדינות אחרות שבהן חייתי, היא סימלה בעיניי תקווה לעתיד שבו מחשבה חופשית תוכל לפרוח מבלי להירמס.

מראיין: למה אתה חושב שצריך להילחם על חירות, אפילו אם זה מסוכן?

וולטר: כי בלי חירות, האדם אינו באמת חי. אפשר לקחת מאיתנו רכוש, תארים וכוח, אבל אם לוקחים מאיתנו את חירות המחשבה והדיבור, אנחנו הופכים לצללים של עצמנו. ההיסטוריה מלאה באנשים שהעדיפו לחיות בשתיקה מאשר להיאבק, וכתוצאה מכך דורות שלמים סבלו מעריצות ודיכוי. אני תמיד האמנתי שאפילו אם הדרך קשה, אפילו אם יש מחיר אישי כבד, אין דבר חשוב יותר מהיכולת לחשוב, לשאול, ולערער על מה שנראה לנו לא צודק. כי אם לא נילחם על החירות שלנו, יום אחד נגלה שהיא אבדה לנו – ולא נוכל להחזיר אותה בקלות.

מראיין: תודה רבה לך, וולטר! היה מרתק לשמוע את מחשבותיך וללמוד כיצד תפיסותיך עיצבו את החשיבה המודרנית על חירות, סובלנות וחופש הביטוי.

וולטר: תודה גם לכם! המשיכו לשאול, לחקור, ולשמור על רוח החירות – היא הדבר היקר ביותר שיש לנו.

מקורות: chet gpt, ספר עמודים 25-27

וויקיפדיה.

מראויין: בהחלט! שמי הוא עימנואל קאנט, נולדתי ב22 באפריל, 1724 בקניגסברג. בגיל שמונה, התקבלתי לבית הספר הטוב ביותר בעיר מולדתי, כשהייתי בן 16, עברתי כתלמיד לאוניברסיטה של קניגסברג. למדתי שם: פילוסופיה, מתמטיקה, פיזיקה, ומדעי הטבע.

מראיין: אילו ספרים/הישגים עשית בחייך שתוכל לשתף איתנו?

קאנט: בזמן שיצא אחד הספרים שלי: "ביקורת התבונה הטהורה", הוא עורר הרבה תגובות. היו כאלה שביקרו אותו בחריפות, כי הוא הציב אתגרים חדשים לתפיסות הקיימות. לא כולם הסכימו איתי. אבל, הספרים שלי, בסופו של דבר, השפיעו רבות על התפיסות הפילוסופיות. ספר חשוב נוסף הוא "הביקורת של התבונה המעשית", שבו אני בודק את עקרונות המוסר. שם הצגתי את עקרונות הציווי הקטגורי – החוק המוסרי האוניברסלי שעל האדם לפעול לפיו.

לא פחות חשוב הוא "הכרונולוגיה של ההיסטוריה", שבו אני מציע את רעיונותיי על החירות, צדק וסדר פוליטי. זהו חלק מהתיאוריה הפוליטית שלי שמתייחסת לאדם ולמוסדות המדינה, ומשם גזרתי את המושג "השלום הנצחי".

מראיין: היו לך מתנגדים חשובים? איך זה השפיע עליך?

קאנט: כן, תמיד יהיו כאלה שמתנגדים לתפיסות חדשות. הפילוסופיה שלי הייתה חידוש בעבור רבים, והיו גם מי שנעצרו מלהבין את רעיונותיי, כי הם לא עמדו בנורמות הפילוסופיות שהיו מקובלות בזמנם. אך עם הזמן, נראה כי רעיונותיי קיבלו הכרה רחבה יותר, והשפעתם הלכה והתרקמה.

מראיין: האם היה לך מסר מסוים חשוב לציבור? מה היו תגובתם לאחר הפצת המסר?

קאנט: כמובן! המסר שלי: "העז לדעת! אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך" הייתה קריאה למימוש החופש האנושי, להתעורר מתוך חשכה של חוסר הידע ולשאוף לרוחב דעת וביקורתיות מפני הכנסייה. משמעותה העמוקה הייתה קריאה לאנשים לשאול שאלות, לא לקבל את הדברים כפי שהם, ולחשוב בעצמם על המידע שהם מקבלים.

מראיין: האם אוכל לשאול אותך עוד שאלה, אדון עימנואל?

קאנט: בטח, אשמח לכך.

מראיין: עימנואל, אם תוכל לשתף אותנו, מה היה הדבר הכי קשה או מאתגר בדרך שלך להצלחה כפילוסוף?

עימנואל: דרך לפילוסופיה הייתה מלאה באתגרים לא פשוטים. ראשית, החיים האישיים שלי לא היו פשוטים. גדלתי בבית שולי, והייתי נאלץ להתמודד עם קשיים כלכליים ועם בעיות בריאותיות לא מעטים. למרות זאת, אני תמיד שמרתי על התמדה, בעיקר בלימודים ובמחקר.

האמת היא שבמהלך השנים, העבודה שלי הפכה לפחות מובנת ונעשתה שנויה במחלוקת. לא כולם קיבלו את רעיונותיי – במיוחד הקונספטים של חירות המחשבה והעקרונות האתיים שלי. למעשה, רק אחרי שנים רבות, כאשר התפיסה שלי החלה להתפשט יותר, הבנתי עד כמה האתגרים שעמדתי בפניהם לא היו רק אישיים, אלא גם רעיוניים.

מראיין: טוב, זה כל מה שרציתי לשאול, תודה רבה לך על תשובותיך, ובהצלחה בהמשך החיים

עימנואל קאנט: תודה רבה גם לך ששאלת אותי, ולהתראות!

מקורות: Chatgpt, ויקיפדיה, תולדות הפילוסופיה החדשה (בכותר), מסע אל העבר (בקלאסוס).

מקורות:

כותר

קלאסוס

מידע מן הגוגל