עגנון נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית(באוקראינה של היום). שמו שניתן לו בלידתו היהשמואל יוסף צַ'צְ'קֶס (או בכתיב היידי שהעדיף:טשאטשקיס ולפעמים טשאטשקעס).^[1] בשנת1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ. בשנת 1912 היגר לגרמניהלמשך 12 שנים, שלאחריהן, ב-1924, עלה שובלארץ ישראל והשתקע בה עד סוף ימיו.

הסיפור הראשון שפרסם בארץ ישראל, באוקטובר1908, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שמולעגנון. עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו, וספריו היו הראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים שאותם לא פרסם בימי חייו. ספריו של עגנון תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון", "תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה".

עגנון נולד עם השם שמואל יוסף צ'אצ'קס. אביו עסק בסחר פרוות והיה מחסידי הרבי מצורטקוב. את חינוכו רכש מאביו ואמו. כבר מילדותו שקד על לימוד המסורת התרבותית היהודית וכן הרחיב את השכלתו הכללית. מגיל 13 ידע לקרוא גרמנית. שיריו הראשונים נכתבו בהיותו בן 9. את השיר "יוסף דלה ריינה" כתב בשפה האידית לאביו. השיר עוסק באדם שרצה לקרב את הגאולה בדרכי מאגיה.

בשנת 1908 עלה לארץ, אך ירד לגרמניה בשנת 1918, שנתיים לאחר מכן נשא לאישה את אסתר מרכס וב- 1924 חזר להשתקע בארץ. בכתביו הראשונים הושפע מערכים שהביאו עימם בני העלייה השנייה. לתקופת מה עזב את אורח החיים היהודי מסורתי, אך מששב אליו חזר להיות יהודי דתי. היה ידוע בקרבתו למרטין בובר ולחוגי "חכמת ישראל".