נעמי יואלי היא בימאית נישה. ומזל גדול עבורנו שהנישה הזאת מתאפשרת ומתקיימת ויוצרת ובועטת. אני מרגישה שתיאטרון הסיפור והמספרים הוא נחמה גדולה וחזקה וכמיהה לרגעים פשוטים ללא גירויים תלת מימדיים צעקניים וממכרים.

תרגילי המספר מובילים לתרגילי מקהלה שזה הצעד המתבקש - למרות שזה חוכמה שבדיעבד וזה לא הוגן..

אנסמבל. קבוצת מגמה. מקהלה, שזאת המטרה של החונך/בימאי/מורה - להוציא מכל אחת את המספרת היחודית שהיא יחד עם היכולת להיות חלק ממשהו גדול יותר - זאת קבוצה מנצחת.

מטרת התרגיל: לפתח את היכולת של התלמידים לעבוד על סצנה תיאטרונית מתוך סיפור אישי תוך כדי שילוב של דמות מספרת, דמויות פועלות, תנועה, קול ואימפרוביזציה.

שלב 1: שיתוף סיפור אישי

לבקש מהתלמידים לבחור סיפור אישי קצר (כ-2-3 דקות) שמתאר חוויה משמעותית שהם עברו.

לדוגמה:

• חוויה כשלמדו משהו חדש.

• חוויה של מפגש עם אדם חשוב.

• סיפור על אתגר אישי.

• חוויית כישלון או הצלחה.

חשוב שהתלמידים ידייקו את הסיפור לעצמם מבחינת הרגשות שהם הרגישו, השינויים שהתרחשו או ההתמודדויות שלהם במהלך הסיפור.

שלב 2: בניית הסיפור לתוך סצנה תיאטרונית -

לחלק את התלמידים לקבוצות עבודה של 3-4 תלמידים בקבוצה. כל תלמיד מספר את סיפורו לחברי הקבוצה, לאחר ששיתפו את הסיפור בקבוצה (מי שהיה מעוניין לשתף) הקבוצה בוחרת סיפור אחד מבין כל הסיפורים וכל קבוצה תעבוד על הפיכת הסיפור שנמסר לסצנה תיאטרונית.
הסצנה תכלול את המרכיבים הבאים:

1. דמות מספרת – דמות אחת שתספר את הסיפור (באמצעות מילים ודיבור) ותעזור להנחות את הסיפור עבור הצופים. ניתן גם לחשוב על דרך יצירתית באיך דמות המספרת מציגה את הסיפור לצופים.

2. דמויות פועלות – דמויות שמייצגות את חלקי הסיפור. חברי הקבוצה הנותרים (לא המספר.ת) יצטרכו לשחק את הדמויות בסיפור ולהמחיש את הרגשות והפעולות של הדמויות בסיפור.

3. אימפרוביזציה – הסצנה תתבצע בצורה חופשית, כלומר עם טקסט ותגובות של הדמויות בזמן אמת, על פי התפתחות הסיפור.

ההנחיות לפתיחת במה והצגת סצנה של תיאטרון סיפור:

• התלמידים בוחרים בקבוצה מי תהיה דמות המספר ומי יהיו הדמויות הפועלות.

• התלמידים בוחרים אילו דמויות פועלות יהיו בסיפור.

• דמות המספרת תתחיל את הסיפור ותסביר את מהלך ההתרחשויות.

• במהלך הסיפור, היא תעביר את "הבמה" לדמויות הפועלות, שימשיכו את הפעולה.

• כל דמות שפועלת על הבמה תכנס לפעולה תוך כדי אימפרוביזציה. ניתן גם לתאם מראש ״עוגנים״ קטנים כדי לחזק את תחושת הביטחון של התלמידים בהצגת הסצנה.

• כל קבוצה תבצע את הסיפור בעזרת מילים, תנועה, קול, הבעות פנים ורגשות.

דוגמאות:

• אם סיפור עוסק במפגש מרגש עם חבר שלא ראיתם זמן רב, דמות המספר תתחיל: "זה היה לפני חודשיים... כל כך התרגשתי לפגוש אותו, חיכיתי כל הזמן שיתקשר אלי". ברגע זה, אחד התלמידים שהוא דמות ״פועל״ נכנס לדמות ומתחיל לחוות את הרגע הזה

• אם הסיפור עוסק במצב של לחץ לפני מבחן, דמות המספר תתחיל: "הייתי לחוץ כמו סיר לחץ..." ואז דמות ״פועל״ תמחיש את הלחץ כמו לדגומה הליכה או תנועות מהירות על הבמה, חזרה על מילים וכדומה

שלב 3: תכנון ותרגול הסצנה

לאחר שהסברנו את המרכיבים המרכזיים, כל קבוצה תקבל זמן של 15 דקות לתכנן ולהתנסות מעט בסצנה. במהלך זמן זה, התלמידים יעבדו על:

1. שיתוף הסיפורים האישיים ובחירת סיפור אחד מבין הסיפורים - להחליט על סיפור אחד שמעניין את רב הקבוצה להציג אותו, להחליט מיהו דמות המספר ומיהם הדמויות הפועלות

2. תרגול אישי לפני פתיחת במה - כל קבוצה תוכל להתנסות כמה דקות כדי ״לבדוק״ את הסצנה. האם יש מקום לשדרג את המשחק? האם הדמויות מסבירות את הסיפור בצורה ברורה ונוגעת?

3. תכנון תנועה – אפשרות לתכנן את השימוש בתנועה להמחשת רגשות. לדוגמה, אם יש רגע של פחד, איזו תנועה תשדר פחד? ואם יש רגע של שמחה, איך זה יבוא לידי ביטוי בתנועה? ועם זאת, להדגיש שלא צריך לחשוש להשאיר מקום לאימפרוביזציה

שלב 4: הצגת הסצנה

כל קבוצה תציג את הסצנה שלה בפני שאר התלמידים.
במהלך ההצגה:

• דמות המספר תציג את הסיפור והמעבר לדמויות הפועלות.

• הדמויות הפועלות יכולו לשחק עם אביזרים ותפאורה הנמצאת לרשותם בכיתה (קוביות שחורות, שולחן, כיסאות וכו) תוך שימוש באימפרוביזציה כדי להחיות את הרגעים המרכזיים בסיפור.

שלב 5: דיון ומשוב

לאחר כל סצנה, לקיים דיון על איך נראתה הסצנה:

1. כיצד דמות המספר עזרה להעביר את הסיפור?

2. כיצד התלמידים העבירו את הרגשות של הדמויות?

3. מה היו החלקים המעניינים והיצירתיים בסיפור?

4. איך תנועות גופו של כל דמות הוסיפו להבנת הסיפור?

5. כיצד האימפרוביזציה תרמה לסצנה? אילו רגעים טובים היינו ״שומרים״ ממנה באם היינו ממשיכים לפתח/לעבוד על הסצנה

   
   

שלב 6: אפשרות פיתוח הסצנות לסצנות ממוקצעות -אם רוצים להמשיך לעבוד עם התלמידים על התוצרים, לאחר כל הצגה ומשוב, התלמידים מקבלים זמן לשיפור הסצנות שלהם – לפי ההערות שנתקבלו מהכיתה והמורה. זה יכול לכלול שיפורים בתנועות, בשימוש בקול ובפיתוח האימפרוביזציה.

סיכום:

התרגיל הזה משלב סיפור אישי עם יצירת סצנה תיאטרונית מלאה. דמות המספרת מובילה את הסיפור, הדמויות הפועלות מבצעות אימפרוביזציה חלקית וממחישות את הרגשות, והתוצאה היא סצנה חיה שמקנה לתלמידים כלים להמחיש סיפור באמצעות תיאטרון.

*התרגיל נכתב בעזרת chatgpt

את השעור בעיקבות תרגיל של נטע נדב עשיתי עם כיתה יוד. כיתה קטנה של 10 תלמידות. נכחו 5 בלבד.

לתרגיל קדם חימום פיזי.

צעידה בדמויות , איבר מוביל. תרגילי מעגל עם עבודה על הגשת משפט באינטונציות שונות ודרך דמויות סטראוטיפיות שונות.

בתום החימומים עברנו לתרגיל של נטע:

הזוגות עמדו בשורה ועלו התרגיל : היה היתה מלכה.

הזוג מורכב ממספרת (מציגה בדיבור) ושחקנית- המלכה.

שלב 1. המציגה אומרת - היה היתה מלכה. השחקנית- נכנסת בתנועתיות ופיזיות ומציגה עצמה כמלכה.

שלב שני- המציגה- תציג את המלכה באותו משפט באופן מובחן. בכוונה ברורה. והמציגה- תחזור במדוייק- על כניסתה בסבב קודם.

שלב שלישי- המציגה תציג באותו משפט ותוסיף תכונת אופי בולטת. השחקנית המלכה תופיעה באופן מוקצן עפ האפיון. אפשר ורצוי- באופן הפוך.

רפלקציה לתרגיל- הבחירות היו דומות ורפות. כל המלכות נכנסו בעדינות ונפנפו כמו מלכת אנגליה.

כשקיבלו תכונה התקשו לשמר את היותן מלכה ואת התכונה. 'היה היתה מלכה שהיתה טרוריסטית.'- הציגה טרוריסטית אך השמיטה את המלכותיות. התקשתה לשלב.

התכונות/ האיפיונים- לא הצליחו להתעלות מעל : מלכה שאוהבת ילדים. מלכה בלגניסטית.

גם בקטנ המשחקי- היו ביצועים פיזיים מסומנים ומאד רפים.

ביקשתי מבנות שונות- לבצע את אחד האיפיונים- מלכה שאוהבת ילדים- לבצע משחקית באופן שונה. הפוך. קיצוני.

פה שם היו ניצוצות. אבל רוב הזמן גם הבחירות בתכונות וגם האפיון המשחקי הפיזי תנועתי היה מאד קלוש.

דיברנו- מה עבד והצחיק ולמה.

עדיין נשארנו בתצוגת משחק ובהצגה מילולית מבויישת, רפה, מסומנת וחסרת דמיון.

מסקנות- 1.להנמיך ציפיות. 2. לגייס תלמידים שמעוניינים בתיאטרון. 3. וואלה לא יודעת- לעבוד עם מה שיש ככל יכולתי.

4. לתת להם להתנסות יותר כדי שיצליחו להשתפר.

פתחתי את השיעור בהסתמך על המפגש עם נטע נדב וקצת מנעמי יואלי בהסבר על תפקיד המספר בתיאטרון, מהו תיאטרון סיפור, דוגמאות, על ה-Telling ועל ה-Showing.

תרגיל ראשון: סבב בין התלמידים בו הם צריכים לספר בקצרה ובשני משפטים איך הגיעו לכאן.(נועד גם להיכרות התלמידים)

בתום הסבב, התבקשו התלמידים לספר את אותו המשפט שוב אך הפעם למצוא רגע אחד ללא מילים עם תנועה.

רפלקציה: בדיעבד היה נכון לעבור תלמיד תלמיד מההתחלה ולבקש מהם להגיד משפט 'איך הגיעו לכאן' ואחר כך להוסיף את הרגע ללא מילים, במקום לעשות שני סבבים מלאים).

משוב והסבר: תווך לתלמידים את תפקיד ה-Telling, וברגע ללא המילים ה-Showing

תרגיל שני: היה הייתה/היה מלכה/מלך.

במעגל חולקו התלמידים למספר ומציג/שחקן (Telling ו-Showing)

המספר אומר את המשפט: היה הייתה מלכה

והמציג נכנס למעגל ומציג את במשחק ללא מילים את המלכה/מלך שלהם.

לאחר הסבב הראשון, התבקשו ה-מספרים להוסיף עמדה/ יחס למלכה/למלך (אהבה/גועל/פחד וכו') והמציגים הציגו את אותו מהלך שביצעו מקודם.

משוב: ניתן הסבר לתלמידים שניתן לעשות בטקסט פרשנות דומה למה שהם ראו (למשל, מלכה מתוקה, והעמדה של המספר הייתה מתיקות)

אך ישנה גם האפשרות לניגודיות, להגיד ההפך ממה שנראה (דוגמא, העמדה של המספר היא גועל או פחד, והמציג מראה מלכה חיננית ומתוקה)

רפלקציה: היה מוצלח ביותר. התלמידים אהבו והגיבו בחיוב לשינוי בעמדת המספר.

תרגיל שלישי: מצגת חיה

לבמה עלו 3 תלמידים. אחד מהם בתפקיד ה-Telling, פרופסור או מומחה שבא לעשות הרצאה על תחום מסוים, ו-2 התלמידים הנוספים הם המצגת ה-Showing.

על המספר לאלתר הרצאה וכל כמה משפטים להגיד 'קליק'.

כאשר הקליק נאמר על 2 התלמידים המציגים לעשות תמונה המתארת את מה שנאמר או להפך, להראות ניגודיות.

משוב: נאמר לתלמידים שגם פה ישנה אפשרות לניגודיות בין מה שנאמר לבין מה שהוצג

רפליקציה: התלמידים הגיבו מאוד בחיוב לתרגיל והביאו גם הנאה ושעשוע למשחק.

תרגיל רביעי: תפקיד המספר במחזות קלאסיים

התלמידים התבקשו להתחלק לקבוצות קטנות וקיבלו את אותו הטקסט של השומר מ-אנטיגונה.

התלמידים התבקשו דרך להביא את הטקסט בדרכים שדיברנו בהן לפני כן בעזרת Showing ו-Telling.

נאמר לתלמידים כמה הגשים:

• למצוא רגעים ללא מילים בתרגיל.

• תפקיד המספר יכול להתחלף.

• יש להביא עמדה של המספר על הטקסט (האם זה מספר יודע כל, מעביר ביקורת, הדמות מתוך המחזה, מחוץ המחזה וכו')

• להביא חיקוי או ניגודיות לטקסט

• גם המציגים יכולים להביע עמדה על מה שמתרחש או נאמר.

זמן חזרות: חצי שעה ולאחר מכן צפייה בתרגילים ומשוב.

רפלקציה: התלמידים פעלו מצוין בשיתוף פעולה ויצירתיות.

לאחר כל תרגיל נעשה משוב על 'מה ראינו', אילו כלים מתוך תיאטרון סיפור זיהינו וכו'.

לשיעור הבא התלמידים התבקשו להביא סיפור מומצא או אמיתי של מעט משפטים. טרת התרגיל לשיעור הבא: ליצור מתוך הטקסטים של התלמידים עבודה קבוצתית המסתמכת על תיאטרון סיפור.

רפלקציה של השיעור כולו:

סה"כ השיעור היה מוצלח ביותר. התלמידים נהנו והביעו עניין וזרימה.

אציין שעשיתי את התרגיל גם כן עם שכבת י' שאני מלמד במגמה, והפעם הבאתי להם את טקסט הפתיחה של טום מ-'ביבר הזכוכית'.

התרגיל היה פשוט מצויין! והתלמידים הביאו אינטרפטציה נהדרת למונולוג ולתפקיד טום כ-מספר.

1) תלמידי כיתה יא׳

התחלנו עם התרגיל הראשון שעשינו בהשתלמות

כל פעם עלתה קבוצה של 6 תלמידים - כל תלמיד סיםר בקצרה איך התחיל הבוקר שלו.

לאחר מכן הם התבקשו לספר את אותו הדבר רק הפעם חלק מהסיםור יעבור בתנועה .

הקושי העיקרי של התלמידים בתרגיל היה להעביר טקסט בתנועה בלבד

התנסות ראשונה היתה אילוסטרציה- הבהרתי שאני מבקשת או תנועה או טקסט בלי הסבר מילולי לתנונה. כשעברנו את השלב הזה, זה הפך להיות פנטומימה- אז ניסיתי שוב לכוון לכך שאין צורך ״להסביר״ את התנועה, אני מעדיפה שהיא תעמוד בפני עצמה.

מה שהתבהר לי בעקבות ההתנסות בתרגיל זה שצריך להתחיל לעבוד אתם בתחילה על העברת טקסט בתנועה של מילה שמגדירה רגש/מצב ולא משפט שלם.

פה המצב התחיל להשתפר ושמתי מטרה להמשיך לעבוד אתם בשלבים יותר מתונים.

התנסות שניה- כיתה יב- חזרה על הפקות.

הפקה שיש בה מספרת - תוך כדי עבודה הבנו שיש ליצור שפה בימתית שתהווה מוסכמה עם הקהל, למשל: החלטנו לנסות להציב את כל הדמויות על הבמה (תיאטרון אפי) והמבפרת ״מקימה לחיים״ כל דמות על פי שלבי הסיפור.

בנוסף שמנו לב שהעבודה הפיזית של המספרת מול הדמויות האחרות יוצרת שפה מוסכמת עם הקהל. למשל: שאם המספרת מפנה את גבה לדמות שהיא חוזרת לדבר עליה עוד רגע שוב, זה מאותת לקהל שעם הדמות הזאת סיימנו וזה לא נכון להםעות לה את הגב.

עבדנו על לבצע טקסט/תנועה יחד (מספרת+הדמות) והבנו שזה מחזק את הקשר של המספרת עם הדמויות ועם הקהל.

זה בנחלט שינה לגמרי את אופי ההפקה ואנחנו עדיין מנסים לגבש שפה בימתית בהירה יותר עבור כולנו.

"Change"

מהלך: המשתתפים עומדים במעגל.

אחד המשתתפים מתנדב להתחיל סיפור.

זה יכול להיות משפט פתיחה פשוט כמו: "פעם אחת, ביער קסום, גרה ינשופה חכמה..."

לאחר משפט אחד או שניים, המשתתף עוצר ומעביר את התור למשתתף הבא במעגל.

כל משתתף מוסיף למשפט הקודם, תוך שמירה על רצף הגיוני.

על המשתתפים להקשיב היטב כדי לשלב את האלמנטים הקודמים בנרטיב החדש שהם יוצרים.

לאחר כמה סיבובים, המנחה מוסיף "שינויים" לסיפור, באומרו "Change" ואז המשתתף צריך לשנות את המילה האחרונה במשפט.

לדוג: "פעם אחת, ביער קסום, גרה ינשופה חכמה..." כאשר מוסיפים את המילה- Change המשתתף משנה לינשופה צהובה/ טפשה/ רעה או כל דבר אחר העולה בראשו.

מטרת התרגיל: לפתח מיומנויות של יצירת סיפור משותף, לשפר דמיון ויכולת הקשבה ולתרגל בניית נרטיב בזמן אמת.

ניתן להשתמש בתנועות, מחוות וקול כדי להוסיף לאלמנטיים הדרמטיים.

המחזת שיר

חלקו את הכיתה לקבוצות של עד חמישה משתתפים. כל קבוצה בוחרת שיר ומציגה אותו.

ניתוח השיר:

• קראו את השיר, מצאו אמירה, דימוי, תחושה ונרטיב שמסתתר מאחוריו.

• הדמויות: מי הן הדמויות בשיר (גם מטפורית), מה תפקידן.

• בחנו את המבנה: האם יש פזמון חוזר, שינוי בקצב או טון, פרטים אלה יכולים להנחות בביצוע.

• בנית נרטיב: חישבו על רצף האירועים או הרעיונות כפי שהם מוצגים בשיר. אם השיר לא מציג עלילה ברורה, ניתן ליצור כיוון דרמטי המבוסס על רגש המרכזי או תמות.

1. חלוקת התפקידים:
אם מדובר בכמה משתתפים, חלקו בניכם את תפקידי הדמויות או הקריינות (ניתן ליצור מעבר בדמות המספר).  

2. שימוש בחפצים ואביזרים:
כדי ליצור דמויות בעלילה, ליצור מקום התרחשות. כאשר חפצים קטנים יכולים לייצג רעיונות מרכזיים בשיר.

3. שימוש בביטוי חזותי ותנועתי:
כדי להדגיש רגשות בשיר או רעיונות מרכזיים.

4. מוזיקה וקול:
השתמשו בטון ובקצב הדיבור כדי להוסיף ממד נוסף לעלילה.

5. יצירת מעורבות של קהל:
שאלו- מה תפקידו של הקהל בשיר אם אנו רוצים לערלערב אותו בהתרחשות וכיצד.