עבור פיתוח ה"יכולות טרנספורמטיביות", כיכולות התפתחויות אחרות, יש לנקוט בתהליך מסודר של רפלקציה, ציפייה ופעולה.
 רפלקציה – יכולת לנקוט בגישה בקורתית בעת קבלת החלטה, בחירה או פעולה, מתוך התרחקות ממה שמוכר וידוע לנו. התבוננות מנקודות מבט נוספות.

ציפייה – יכולת קוגניטיבית, כחשיבה (בקורתית או אנליטית), בכדי לחזות את הצרכים או את ההשלכות בעתיד.

יש לנקוט ברפלקציה וציפייה, לפני הפעולה, בכדי להבטיח את פעולה אחראית.

 

מערכת החינוך היא מערכת אקולוגית רחבה, עם שותפים רבים, וקשורה לרמות המקומית והלאומית. תכנון תכנית הלימודים מחדש במסגרת "חינוך 2030" זיהה חמישה אתגרים משותפים:

1.      לתלמידים אין מספיק זמן להתעמק המושגי מפתח בתחומים השונים. יש צורך ב"זמן למידה איכותי יותר", ולא "יותר שעות למידה". כיום לתלמידים אין מספיק זמן לטיפוח חברויות, לשינה, ולהתעמלות.
 
 2.      רפורמות במערכת הלימודים לוקחות זמן רב מידי מרגע הזיהוי ועד ההטמעה.
  

3.      איכות התוכן חייבת להיות גבוהה, כך שהתלמידים ירכשו הבנה עמוקה יותר.
  

4.      כל התלמידים, ולא רק קומץ, צריכים להרוויח מהשינויים החברתיים, הכלכליים והטכנולוגיים.
 
 5.      תכנון והיערכות זהירים נדרשים בכדי להטמיע רפורמות באופן יעיל.

פעלנות יוזמת של התלמיד. יש להכיר בידע, גישות וערכים קודמים של התלמיד.

 הקפדה. הנושאים צריכים להיות מאתגרים, עם חשיבה ורפלקציה.

 

מיקוד. מספר מצומצם בכל שכבת גיל, בכדי לאפשר מיקוד.
עקביות. הנושאים צריכים להיות מוצגים ברצף, בכדי להתקדם עם שכבת הגיל.

התאמה. תכנית הלימודים תתאים לפרקטיקות ההוראה והערכה.

יכולת העברה. עם עדיפות עליונה, יש להציב ידע, מיומנויות וערכים שניתן ללמוד בהקשר אחד, ולהעביר לאחר.

בחירה. יש להציע מגוון רחב של נושאים, להיות פתוחים לנושאים שהם מביאים, ולתמוך בהם בקבלת החלטות מושכלות.

 

 

פעלנות יוזמת של המורה. יש לשפר את יכולת המורים להעביר את תכנית הלימודים.

 אותנטיות. יש לראות את הקשר שבין הלמידה לעולם האמיתי, ולהבין את מטרת הלמידה. למידה בין תחומית עשויה לעזור כאן.

קשר הדדי. יש לראות איך נושא או מושג קשורים ומחוברים למושאים ומשגים שונים בדיסציפלינות שונות.

גמישות. בתי הספר והמורים יצטרכו להתרגל לתכניות לימוד שמשקפות שינויים חברתיים ובמקביל מתמקדות בצרכים האינדיבידואלים.

מעורבות. המורים, התלמידים ושאר בעלי עניין יהיו מעורבים למן התחלת פיתוח תכנית הלימודים, וכך יהיו מחוייבים ורתומים לתהליך ההטמעה.

הילדים הנכנסים ונמצאים כיום במסגרת החינוך יהיו צעירים בשנת 2030. יהיה זה עולם שונה, וחלק ממקצועות העתיד עדיין לא מוכרים לנו, ועם זאת עלינו להכשיר את הצעירים לקראתם. צעירים אלו יכירו בכך שהעולם הוא ללא משאבים בלתי מוגבלים וזמינים לכל דורש. יהיה עליהם להכיר ולכבד את המושגים קיימות, צמיחה משותפת ושלמות (well being)  והם יצטרכו להבין את ההכרח בקיימות לעומת רווחים קצרי טווח.

 

יהיה זה עולם לא בטוח ויציב, והחינוך שאנו נתכנן ונקנה היום, הוא זה שצריך להכין צעירים אלו לקראתו. עליהם להיות מוכנים להתמודד עם אתגרי העתיד, שכן חוסר הכנה וחינוך מתאים עלולים להציב אותם במקום בו אתגרי העתיד ייפגעו בהם קשות, ואף יכריעו אותם.

 

אתגר שני: כלכלי.

החדשנות בתחומים כביו טכנולוגיה ובינה מלאכותית מעלה שאלות ואתגרים משמעותיים, ועלינו ליצור מודלים כלכליים וחברתיים ששואפים לחיים טובים יותר.
 התלות הפיננסית – מקומית, לאומית וגלובאלית, הביאה לסיכונים ואי וודאות רבה, וחשיפה לסיכונים ומשברים. מידע מיוצר ומופץ במהירות, ומנוצל להתקדמות, צמיחה וחדשנות, אך במקביל עלה החשש מפגיעה בפרטיות ושאלות לגבי אבטחת המידע.

 

אתגר שלישי: חברתי.

גידול האוכלוסייה בעולם גדל, וכן תהליכי הגירה, ואלו מעצבים מחדש קהילות ומדינות ברחבי העולם.

באזורים רבים בעולם אי השיוויון מתרחב, דבר שפוגע בביטחון ואמון הציבור במוסדות המדינה ובממשל. במקביל איומי טרור ומלחמה מתגברים.

 

 ללא הכוונה יעודית, עלול קצב התקדמות המדע והטכנלוגיה להרחבת אי השוויון, הקיטוב בחברה והאצת דילול המשאבים. במאה ה 21 הכוונה יעודית זו נתפסת כשלמות, הן במשאבים חומריים, כמשרות, שכר ודיור, והן בהיבט חברתי, קשרים אישיים, חינוך, בטחון, בריאות וסביבה. "צמיחה מכילה" (Inclusive Growth).

 

לחינוך תפקיד משמעותי בפיתוח ידע, גישות וערכים שיאפשרו לבני האדם לפעול באופן מקיים, לא רק להצליח בעולם התעסוקה, אלא להיות אזרחים פעילים ומעורבים.

 

על התלמידים לתרגל פעלתנות יוזמת למן הלימודים ובהמשך החיים, ומשמעה הוא שהתלמיד מכיר ונושא באחריותו לקחת חלק בעולם ולפעול למען שיפורו. להקניית פעלתנות יוזמת אצל התלמידים, יש להכיר באינידיווידואליות שלהם כפרטים וביחסם עם הסובבים אותם, במסגרת החינוך ומעבר לו. ניתן לראות מערכת זו באופן שכולם לומדים, במקביל לתלמיד, מוריו, חבריו, משפחתו וחברי קהילתו ("פעלתנות משותפת").

גורמים עקריים לפיתוח פעלתנות יוזמת: 1. סביבת למידה מותאמת אישית שמכירה ואופיו ושאיפותיו של התלמיד ומניעה אותו לפתח את התשוקות שלו; 2. בסיס יציב של ידע באוריינות וחשיבה כמותית, שעם עליית נתוני העתק (ביג-דאטה) חשיבותם אפילו גדלה.

פרוייקט 2030 זיהה שלוש "יכולות טרנספורמטיביות" לטיפוח צעירים מעורבים ואחראיים:

1.      יצירת ערך חדש
מקורות צמיחה חדשים להשגת התקדמות שיתופית ובר קיימא. החדשנות יכולה לעזור עם דילמות חברתיות, כלכליות ותרבותיות. כלכלות חדשות הן יותר יצרניות, סתגלניות וחסינות.
כהכנה לשנת 2030 על תושבי העולם ליצור מוצרים ושרותים חדשים, משרות חדשות, ולפתח תהליכים ודרכי מחייה וחשיבה יצירתיים. אפילו מגזרים חדשים ומודלים עסקיים וחברתיים חדשים. החדשנות צריכה להתמקד פחות בעבודה אישית ויותר מיחסי גומלין ושיתוף פעולה.

 

 2.      יישוב מתחים ודילמות
בעולם עם מתחים ואי-שוויון יש ללמוד לישב אי הסכמות ודילמות בסביבה המקומית שכן השפעתם חורגת מכך. איזון בין אוטונומיה לקהילה, בין חדשנות לבין המשכיות, בין יעילות לבין הליכים דמוקרטים, ולרוב הבחירה תכלול מרכיבים של מספר כיוונים. בעולם הגלובאלי של תלות הדדית, הגנה על פרטים וקהילות דורשת התחשבות בצרכים של אחרים. יש להביא בחשבון חיבורים בין לוגיקות, עמדות ורעיונות סותרים או בלתי מתאימים, לטווח קצר ולטווח ארוך.

 

 3.      נטילת אחריות
יש צורך בתחושת אחריות ובגרות מוסרית ואינטלקטואלית, שבעזרתם יכול אדם להעריך ולשקול את מעשיו לאור נסיונו החברתי והאישי. השליטה העצמית חשובה ביותר ליכולת זו, שכן היא כוללת בקרה עצמית, אחריות, פתרון בעיות וסתגלנות. מחקרים בתחום מדעי המוח מראים שבגיל ההתבגרות ישנה תקופה של גמישות באזורים שנוגעים לשליטה עצמית, ויש בכך הזדמנות לפתח תחושת אחריות.