ארבע שנים חיכינו לו, יריד שקד. בתחילת השנה התכנסנו הורי כיתות ד' ושאלנו את עצמנו, למה בכלל לעשות אותו ומה אנו מבקשים עבור הקהילה. כבר מהרגע הראשון היה ברור לנו שהנושא שחשוב לנו לשים כמרכז הינו המפגש. הקורונה שפגשה את כולנו יצרה בידוד והתכנסות פנימה והיה לנו חשוב לייצר מפגש חי ומלא שמחה עבור הורי הקהילה. היה ברור לנו שכוחה של קהילה מתבטא ברצון שלה ובצורך של חבריה להרגיש שייכות למשהו גדול, להרגיש שיש מאחורי העשייה החינוכית הענפה גם שאלה חברתית ותרבותית שמאירה החוצה ומייצרת תרבות של חיבור, תרבות של שיח ותרבות של עשייה שאינה נגמרת בעובדה שכולנו שולחים ילדים לאותו בית ספר...

במהלך חודשים רבים נפגשו הצוותים, ישבו וחשבו, תיכננו וחלמו ולמעשה רקמו את החלומות לידי מימוש. התהליך עצמו יצר עבור הורי ותלמידי כיתות ד' חיבור מאוד עמוק אשר ישרת אותנו לשנים הקרובות ועבור קהילת שקד יצר מרחב בו אנשים יכלו להיפגש, לשמוע מוזיקה, להשתתף בסדנאות ולהרגיש שייכות למרחב שהוא הרבה יותר גדול מסכום חלקיו. כמו כן, הצבנו במרכז העשייה את הפסיפס המשותף אשר מהווה הוכחה שבעשייה משותפת ניתן ליצור משהו שיישאר עבור ילדי בית הספר מחד וכן כתמונה מהווה את המהות העמוקה של קהילה- כל אחד הוא רק חלק קטן בשלם אך יחדיו אנו מהווים שלם יפה והרמוני. 

עבורי היריד היה יום של חג מלא שמחה ואחדות, יום שבו העשייה הקהילתית תרבותית שלנו מהווה תנועת מטוטלת של עשייה פנימה אשר משפיעה החוצה ויוצרת אדוות של טוב וחיבורים.

אני רוצה להודות להורי כיתות ד' שעשו מעל ומעבר כדי לממש את החג הקהילתי ולכלל הורי הקהילה שהצביעו ברגליים, הגיעו, נהנו, נפגשו ואשר מהווים את הפסיפס האנושי הכל כך מיוחד שנקרא קהילת שקד.

בברכה, אלון ירושלמי